תמו ימי האמון • טורו השבועי של יוסי אליטוב

מדוע שימש ליצמן ככותל הדמעות של נתניהו, למה הטיל דרעי את הפצצה הפוליטית של השבוע כשסירב לחתום על מתווה הגז, והאם ההיגיון והצדק עומדים לצדו • פרשנות נרחבת על האירועים העשויים לבשר את תחילת קיצה של הממשלה

כתבות נוספות בנושא:

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם

בקומה השלוש עשרה של מגדלי הבירה בשדרות רוממה, שוכנת לשכתו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. זהו מגדל גבוה ומרשים שמתנוסס בשערי ירושלים, בין התחנה המרכזית למרכז העיר. את הלשכה המפוארת חנך סגן השר ליצמן בטקס חגיגי לפני למעלה משנתיים, אך לא זכה ליהנות ממנו: חודש לאחר מכן נערכו הבחירות, ויעל גרמן, אשת 'יש עתיד', ירשה את המשרד.

בכל בוקר, לאחר שסיים את סדר 'פאר-טאגס' ונסע מביתו לבניין הכנסת, נהג ליצמן לחלוף על פני המגדל, להעיף לעברו מבט עורג ולהשמיע קרעכץ רב משמעות. לפני חודשיים נסגר המעגל: ליצמן חזר למשרד הבריאות, הממלכה שכמו נתפרה למידותיו בימי קום המדינה.

אל הלשכה ההדורה הזו הגיע השבוע – לא בפעם הראשונה בקדנציה הזו – אורח רם מעלה בדמותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. לביקורים התכופים שנוהג נתניהו לקיים במשרד הבריאות יש מטרה כפולה: ראשית, האחרון משמש פורמלית כשר הבריאות, וככזה, עליו להיות מעורה בתהלוכות המשרד. ללא קשר לכך – במשרד הבריאות בניהולו של ליצמן רואה ביבי את הבייבי שלו. גולת כותרת. מוצב קדמי. על ליצמן, יודע נתניהו, אפשר לסמוך. הישגי המשרד בראשותו ייזקפו אף לזכותו של נתניהו, ולכן, כל המרבה בביקורים ובמסיבות עיתונאים במחיצת סגן השר הרי זה משובח. מהות הביקור השבוע הייתה הצגת הרפורמה הממשלתית בתחום בריאות הנפש.

למסיבת העיתונאים הרשמית קדם חלק לא פורמלי. תחילה בלשכתו היפהפייה של ליצמן, אחר כך בשתי המרפסות הגדולות היוצאות מן הלשכה. למורת רוחם של המאבטחים, ליצמן הוציא את נתניהו אל המרפסות, והציג בפני אורחו את הנוף עוצר הנשימה הנשקף מהן. ירושלים נפרסה למרגלותיהם בהדרה. בין נתניהו לליצמן שררה תמיד כימייה ייחודית, ובהשראת הלוקיישן הנהדר, התפתחה בין השניים השיחה הבאה:

נתניהו: "תגיד, ליצמן, יש לך בסל איזה טיפול מיוחד לפוליטיקאים?" ליצמן: "באמת חשבתי על זה. אני חושב להקים בכנסת קליניקה לפוליטיקאים. הגיעו הזמן". נתניהו: "בתור השר הממונה עליך – אני לא אעמוד בדרכך".

אחר כך הציג המארח את טיב הרפורמה שלשמה התכנסו המוזמנים: "אנחנו עושים היסטוריה", אמר לנתניהו. "אחרי שני עשורים של דיונים על בריאות הנפש – סוף סוף אנחנו מוציאים את התכנית לפועל. כשחוקקו את חוק הבריאות הממלכתי אמרו שאחרי שלוש שנים תיעשה רפורמה בבריאות הנפש. מאז חלפו עשרים שנה. עכשיו אנחנו סוגרים את המעגל". נתניהו הגיב: "במושגים ישראליים – עשרים שנה זה מהירות האור".

.קליניקה לפוליטיקאים. נתניהו וליצמן במשרד הבריאות (צילומים: פלאש 90)

כאן מצא ליצמן מקום לדרוך בזהירות על היבלת, והתייחס לפיל המתהלך סביב נתניהו. "אני מקווה", אמר, "שהסיפור של הגז ייקח קצת פחות מעשרים שנה". עבור נתניהו, זה היה מספיק כדי שייפרץ הסכר ויישמעו מפיו ביטויי אכזבה וחמיצות על הגורל אשר הנחיל לו דרעי כאשר החליט להפתיע אותו בהפניית עורף מהדהדת, שגררה השפלה בלתי הפיכה. "אנשים פה רוצים שיצמחו פירות בלי עצים. שיהיו השקעות בלי משקיעים. שיהיה גז בלי גז, בלי חברת קידוחים. זה לא יעבוד כך". השיחה הכאובה הסתיימה באמירה חצי מבודחת של נתניהו: "טוב, אין לי זמן. אני צריך לתת גז".

הסמול-טוק הקצר הזה הוא רק קצה הקרחון של מחשבות נתניהו בימים עגומים אלה. לשבחו ייאמר, שאת הרהורי לבו האמתיים על מה שעולל לו אריה דרעי ביום חמישי לפני שבוע הוא נזהר מלשתף בשיחות עם גורמים שעליהם הוא אינו סומך במיוחד. אבל בשיחות שערך בתוך לשכתו ביומיים האחרונים, מגדיר נתניהו את סירובו של דרעי לחתום על מתווה הגז ככפיות טובה מחרידה.

נתניהו הוא בורר מילים קלאסי. הסתבכויותיו הלשוניות מעטות יחסית. גם כשהוא זועם – הוא בורר את מילותיו, ובייחוד אמורים הדברים בממשלת 61. אבל אל תטעו: מבחינתו, דרעי פער חור גדול בספינת הממשלה כאשר סירב לחתום על המתווה להוצאת הגז ממעמקי הים. דרעי גרם לראש הממשלה נזק בלתי הפיך כשהציב לו מארב אכזרי בישיבת הקבינט, והודיע כי הוא מגלגל את ההחלטה על הגז לממשלה. ההחלטה הונחתה על ראש נתניהו, תוך שדרעי מנהל קמפיין ציני על גבו של ראש הממשלה וזוכה למחיאות כפיים בחוגי התקשורת הליברלית.

האכזבה של נתניהו עצומה, בלתי ניתנת להכלה. אנה יוליך אותה. "מה לא נתתי להם?" אמר בשיחה סגורה השבוע. "נתתי להם יותר ממה שהם ביקשו. ועכשיו, לא די שדרעי הפקיר אותי ושבר את כללי המשחק – הוא גם הונה אותי. רימה אותי. הוא חיכה עד לרגע האחרון כדי לשלוף את ההפתעה הזו, ובכך הפך את הממשלה והקואליציה כולה לבדיחה. נתתי הכול – ובמבחן הראשון נעצו בי השותפים סכין גדול בגב".

ההתמרמרות של נתניהו לא באה בחלל ריק. ממשלת נתניהו הרביעית קיבלה השבוע את תעודת הפטירה שלה. התעודה טרם נחתמה, אך הטיוטה מוכנה לחתימה. על החתום: פלוגות דה-מרקר ויחימוביץ', שהסתייעו באריה דרעי ומשה כחלון. הדינמיקה פשוטה: ברגע שאף אחד לא מחויב עוד למשמעת קואליציונית וכל אחד מעדיף את טובתו האישית על פני האינטרס הקולקטיבי של הממשלה – אין לממשלה הזו יכולת לעבור את מבחן התקציב לקראת סוף השנה האזרחית. ובמילותיו של נתניהו עצמו השבוע: "אפשר לסגור את הבסטה". כעת הבסטה בדרך לסגירה. כוחות האופל בחוץ הצליחו להפיל את הממשלה בחסות משתפי פעולה מבפנים.

החלופות מגוונות: מצירוף המחנה הציוני לממשלה בהרכבה הנוכחי, דרך הרכבת ממשלה חלופית אחרת יחד עם יאיר לפיד ואביגדור ליברמן, ועד ליציאה לבחירות כצעד של אין ברירה. הדיון על הגז שנראה היה כצועד בשולי הממשלה, התפרץ באבחת פצצת המצרר שיָרָה דרעי בהפתעה גמורה, וחשף את היסודות הרעועים שעליהם נשענת הממשלה. המהלך פתח פֶּתח ללא מעט קונספירציות, והזמין את כל מי שרוצה לעשות סיבוב תקשורתי על גבו של נתניהו. הראשון שבהם היה יוסף שפירא, מבקר המדינה, שזיהה חולשה ומיהר להודיע שגם הוא מחותן בחגיגת הגז. מעתה, שום דבר לא יזוז בלעדיו. חכו-חכו, יש לו דוח מיוחד שברצונו לנפק. שפירא הוא רק הראשון בתור, ונראה שגורל מתווה הגז יהיה זהה לגורלו של חוק מע"מ אפס של לפיד שהפך לחוק נפל. הפרחים לדרעי.

.סיבוב תקשורתי. מבקר המדינה יוסף שפירא

הפריווילגיה הנורווגית

אז מה באמת גרם לאריה דרעי לברוח ברגע האחרון – האם מדובר בדיל פוליטי שנסגר מול החבר איווט? רצון להחניף לאליטות בתל אביב שמובילות את מאבק הגז? חלק מתכנית כוללת להביא לקיצה של ממשלת נתניהו? או אולי ניסיון לברוח מכל הזדהות עם מתווה הגז הלא פופוליסטי?

האמת צריכה להיאמר: ישנם צדדים חזקים בעד המתווה ונגדו. איש אינו מקל ראש בטיעוני הנגד, הרואים במתווה המוצע עסקה לא הוגנת. אבל נתניהו מביט בבריחת דרעי מהמהלך במשקפיים ברורים: מבחינתו, הנכס המשמעותי ביותר שהיה גלום בשותפות עם המפלגות החרדיות זה הנאמנות. תמיד נודעו המפלגות החרדיות ככר פוליטי נֹח עבור ראשי הממשלה לדורותיהם, וכפלטפורמות פוליטיות הנמנעות מנעיצת סכינים בגלוי ובסתר. הנכס הזה ליווה את המפלגות החרדיות בכל שנות קיומן. בלילות ללא שינה בימי הממשלה הקודמת, בין צרות מבית היוצר של לפיד למרדנות מבית מדרשו של בנט, נהג נתניהו לערוג אל השותפות הברוכה עם החרדים הנאמנים.

ביבי מוכן להיענות לכל הדרישות הערכיות והתקציביות של המפלגות החרדיות למרות המחיר היקר שהוא משלם ברחוב החילוני – בגלל דבר אחד: הוא יודע שהחרדים שותפים נאמנים. נלחמים על זכויות הציבור החרדי – ומשאירים לו את המגרשים האחרים. מניחים לו את האפשרות לעסוק בחופשיות בנושאים שאין בהם זיקה לחברה החרדית ולמלא את תפיסת עולמו לגביהם. הנכס הזה התנדף השבוע כמו בלון גז שתם זמנו. נעלם לבלי שוב. האקסיומה התפוצצה.

זה לא מגיע לביבי. ההגינות אינה מצדיקה זאת. הטענה שלפיה נתניהו הפנה אף הוא את עורפו כשהקים את הממשלה הקודמת ללא החרדים – היא תירוץ מאוד קלוש. אז עשה זאת נתניהו בלית ברירה, כשבנט ולפיד סגרו עליו. בהזדמנות הראשונה שיכול היה להשתחרר מאחיזתם הלופתת, הוא חזר לברית הטבעית עם הציבור החרדי. אז מותר היה לדרעי לוותר הפעם על גלי האהדה ההפכפכים מתל אביב. מותר לנו גם לחטוף שריטה אחת ברזומה המפואר שלנו כדי להתלכלך עבור נתניהו. בטח כשאנחנו משגרים לעברו בקשות על בסיס יומי ומצפים ממנו שהוא יהיה השגריר והיצואן של בני הישיבות ויעביר את ההקצבות השונות שאותן לוחמי גז – חברינו החדשים לרגע – נלחמים בהן כל ימי חייהם. איזו זכות מוסרית יש לנו לבקש מנתניהו להילחם לביטול חוק הגיוס ובכך ללכת נגד מאה אחוזים של דעת הקהל הישראלית, כשאנחנו מבזים אותו בקרב החשוב ביותר בקריירה שלו ומתעברים על ריב לא לנו?!

החרדים בממשלות ישראל הם כמו הישראלים באו"ם. לישראלים אין את הפריווילגיה שעומדת לרשות הנורווגים והשוודים, לבזבז משאבים יקרים על מלחמות סרק. ישראל אינה נלחמת על ההתחממות הגלובלית. ישראל נלחמת יום-יום על הישרדותה וביטחונה. לרשימות החרדיות בישראל אין את הלוקסוס לצאת לסיבוב סרק פוליטי כדי לייצר כמה גלי סימפתיה בשדרות רוטשילד ובכך לסכן את הנכסים שהושגו בעמל רב, בתחכום ובהרבה סייעתא דשמיא.

במשא ומתן הקואליציוני השיג דרעי נדוניה דומה. כישוריו עמדו לו להביא לחתימת הסכם מוצלח, יחד עם יהדות התורה. מחשש לעינא בישא לא נמנה את שלל ההישגים הסמויים והגלויים, אולם רק את זאת נשאל: האם שווה לסכן את כל זה עבור פוסט אוהד של בן כספית? לשוודיה היינו? לנורבגיה דמינו?

Geiranger fjordלנורבגיה דמינו? נוף ציורי במדינה הסקנדינבית השלווה

בשיחות סגורות מדבר נתניהו במונחים של בגידה. הוא מתהלך בטעם חמוץ מאד בפה, מספר על סכין שננעצה בגבו. עד לרגע זה הוא אינו מצליח להבין מדוע כשל דרעי במבחן הנאמנות הראשון. והכל בשביל מה – בשביל מחיאות כפיים של כמה שמאלנים ויחימוביץ' אחת?

ריקוד אומלל

בסיפור הלא פתור של ש"ס ומתווה הגז יש צדדים נעלמים וצדדים גלויים. הצד הגלוי הוא ההתנהלות של דרעי סביב הנושא. הצד הנסתר קשור לסיבות שהובילו אותו למדיניות ההפכפכה. מהרגע הראשון היה דרעי בטוח שיש לתמוך במרץ במתווה הגז. הבעיה הייתה רק בהזדהות עם הנושא השנוי במחלוקת. "למה שאני אשלם את המחיר?" שאל. "אני הפרענק שצריך להיות הפראייר? כולם בורחים מתפוח האדמה הזה. למה זה צריך להיות חתום על שמי?"

ישיבת הקבינט שנערכה בצהרי חמישי האחרון הייתה מעט הזויה. בתחילת הישיבה עבר דרעי בין השרים ושכנע אותם במרץ לתמוך במתווה. בכל ההסתודדויות והמפגשים עם נתניהו, לא טרח דרעי לעדכן את ראש הממשלה שאין בדעתו לחתום על ההסכם במקומו של דיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים שהתפטר. דרעי בחר לפעול בשיטת הירי מתוך מארב: להרדים את האובייקט, להסיח את דעתו, ואז לפתוח בירי תלול מסלול.

וכך, בשלב האחרון של הישיבה, כשהמשתתפים נמנמו והחלו לארוז את עצמם לקראת סיומה, הטיל דרעי את פצצת המצרר על ראשו של נתניהו – ובבת אחת הפך למשיח החדש של השמאל ברוטשילד. דובריו טרחו להפציץ את המיילים בהודעות על כך ש"אריה מכלוף דרעי הושיע את ישראל מעושק הגז". לוחמי הגז השיבו כגמולם והכתירו את דרעי לגיבורם החדש.

התכונה הזו – לחזר אחר אהדת החוגים הליברליים – אפיינה תמיד את דרעי. ב-1990 היו אלה רמון ורבין שדרעי חיפש את קרבתם ואת ידידותם. להיות נאהב זו חולשה אנושית ידועה. אבל הסיפור הוא שדרעי בוחר בפינצטה את החוגים שאהדתם חשובה לו. חוגי השמאל תמיד קדמו לכל האחרים. דרעי סבר שהשפעתו במדינה תגבר אם יזכה באהדת השמאל והתקשורת. דא עקא, שתמיד היו היחסים הללו חד צדדיים. פעלו כל הזמן לכיוון אחד. בזמן אמת הריעו לו, המליכו אותו וקשרו לראשו כתרים, אבל בפעם הראשונה שהסתבך הפנו לו עורף, והיו הראשונים להוביל אותו למעשיהו בתופים ובמחולות ובצקצוקי לשון לרוב.

דרעי ידע תמיד שהחוגים הללו לא יצביעו עבורו, אולם דרכם חשב לזכות באהדת העם. השבוע קיבל את שאיפת חייו: בן כספית, גדול אויבי ביבי בהיסטוריה, העלה פוסט שבו קשר דברי הלל ושבח למכלוף התותח. אשרי עין ראתה כל אלה.

Maariv correspondent Ben Caspit"גדול אויבי ביבי בהיסטוריה". הפובליציסט בן כספית

הרציונל של דרעי פשוט. בשפתו הוא מנסח זאת במשפט קליל וקליט, בנוסח: אני לא אשלם את המחיר בשביל כולם. העניין הוא, שכמו בסוגיות אחרות, גם כאן התנהל שר הכלכלה בשיטת ה'גם וגם' הידועה, שכוחה היה יפה בשנות השמונים. הוא גם עם יצחק תשובה וגם עם יחימוביץ', גם עם נתניהו וגם עם ליברמן, גם בעד מתווה הגז וגם נגד לקחת עליו אחריות. במתווה רואה דרעי הבטחה גדולה, אבל הוא גם דואג לשקופים. אז אם אפשר לשבת מארבעת צדדי השולחן, למה להסתפק בצד אחד? אם אפשר לשאוב בבוקר את תמיכת הימין ובלילה להיות בן לווייתם של המתנגדים משמאל – מה טוב ומה נעים. כמו ישיבישער בריא בחר דרעי בשיטת ה'צוויי דינים' הידועה, והסתבך סביב עצמו.

השיטה הזו, שיטת הגם-וגם, זכורה לכולנו ממאורעות הבחירות לנשיאות המדינה, לפני שנה בדיוק. בבחירות הללו, ש"ס תמכה פומבית בשטרית, פעלה במחשכים עבור דליה איציק והייתה הראשונה שהתייצבה לריקוד של מנצחים עם רובי ריבלין. אם לא די בכך, ש"ס לא שכחה ולא סלחה למי שההין להזכיר לה את מסע הזגזוגים המפואר שניהלה כל הדרך לבית הנשיא.

אנשים המזוהים עם ש"ס נפגשו בימים האחרונים עם יצחק תשובה ועם נציגי שאר הטייקונים, ושוב יישמו את שיטת הבחירות הידועות לנשיאות: נציגי חברות הגז יצאו בתחושה שלפיה ש"ס היא היסוד הכי מוצק במצבת התמיכה במתווה הגז. "אנחנו אתכם. בונקר", אמר מי שאמר ליצחק תשובה. אם נבקש לסכם את ריקוד הגז של ש"ס – נצטרך להודות שזהו אחד הריקודים היותר מפוארים ותזזיתיים שהיו כאן בחודשים האחרונים.

במאמר מוסגר, יצחק תשובה הוא אחד האנשים שפגעו בשבוע האחרון במתווה הגז יותר מכולם. הפגישות המיותרות שקיים עם אנשים המזוהים עם מפלגות קואליציוניות, המיטו אסון על המהלך לאישור המתווה. בחלק מהמפלגות גילו לפתע כי אנשים שמזוהים עמם נפגשו עם הטייקונים, והחלו לחשוש כי ביום מן הימים יתעוררו בבוקר רק כדי לקרוא כותרת גדולה בעיתון החושפת את 'עסקת הקח-ותן' של מפלגה פלונית עם הטייקונים. זה מה שגרם למפלגות לברוח, וכך להוכיח שאין להם אחות. דרעי וכחלון הם שניים מן הבורחים על הרקע הזה.

השקופים נשארו בבית

לזכותן של המפלגות החרדיות ייאמר הפעם, שבהתנהלותן במתווה הגז הן לא הסתתרו מאחורי גלימות תורניות. לא התהדרו במועצות גדולי תורה ולא התיימרו להימלך בדעת תורה (ואולי חבל שכך). הפעם אמר גפני מהרגע הראשון: "שלי יחימוביץ' היא האדמ"ורית שלי" (ביטוי אומלל מעט); גם דרעי לא רץ להתכסות בשולי אדרתה של מועצת החכמים. לכן, לא דעת תורה יש כאן, כי אם שיקולים פוליטיים.

כשבדגל התורה אמרו לש"ס השבוע – "גרמתם נזק גדול ליהדות החרדית", זלזלו בש"ס ובחרו להגיב: "אתם מקנאים בנו על התהילה". ובכן, התהילה היא סוד התנהלותה של ש"ס. הנה הזדמנות להוכיח שש"ס בעד השקופים, גם אם בדרך יוקרב נתניהו אל המזבח. האמונה של דרעי שהשקופים יצביעו לש"ס, דומה לאמונה של ישי שהמתנחלים יצביעו לאותה מפלגה. בשני המקרים התבררו המאמצים כמאמצי נפל שהולידו רוח.

IMG_7098-2zetpxtelnakjr9rfjfmruמאמצי נפל שהולידו רוח. קמפיין 'השקופים'

בתווך שבין המפלגות החרדיות לכל ממשלה בישראל קיימת עסקה המבוססת על נוסחה מתמטית פשוטה: תן לי את יבנה וחכמיה. ספק עבורי את צרכי הרוח והחומר של החברה החרדית והמסורת היהודית. עזור לי לקיים את היכלי התורה והישיבות. בתמורה תקבל שותפות נוחה, סיוע פוליטי והתערבות מינימלית בניהול הממלכה. זו נקודת הבסיס של החיבור בין הציבוריות החרדית לממשלות בישראל. השבוע נשברה המוסכמה הזו. לא עוד שותפות נוחה, לא עוד נאמנות, לא עוד סיוע פוליטי. הסכינאות הפוליטית הגיעה אל המפלגות החרדיות.

כותב השורות אינו נחשד באובר-סימפטיה לנתניהו, אבל רק סומא לא יראה מה נתן ביבי למגזר החרדי בממשלה הזאת. מסופקני אם הייתה ממשלה כזו. האם היה שווה לפרק את המסגרת המשותפת הזו, לרמוס את כבודו של ראש הממשלה, לדרוך על יוקרתו ואז ללכת ולהתנאות בכך בחוץ? כיצד ניתן ללכת אחר כך ולדבר עם ראש הממשלה במונחים של אימון והוגנות? הרי אם הממשלה הזו תקרוס יום אחד כתולדה מקדיחת החורים באנייה הקואליציונית – האגרוף שהונחת השבוע בפניו של נתניהו יתברר כסימן הראשון לבוא הפורענות.

זו הסיבה לכך שיעקב ליצמן ומשה גפני נמנעו מליטול חלק בהילולת הגז הגדולה, על משיחיה ולוחמיה. למרות האוריינטציה החברתית שלהם, למרות הקשר הקרוב עם שלי יחימוביץ'. האחרונה הרי מנצלת את משבר הגז כדי להמית את הממשלה ולמנוע את כניסת הרצוג אליה. אז מדוע ששני יהודים בעלי היגיון בריא כמו ליצמן וגפני יתנו לה את הפרס הזה על מגש של כסף? הרי לא בהלכות גז עסקינן אלא בהלכות פירוק ממשלה. במיוחד כאשר החרדים הם אלה שמציבים וטו לביבי שלא יכניס את לפיד כדי שלא יהיה תלוי בחסדיו, בנסותם לשכנע אותו: טוב לך ממשלה צרה עם חרדים מממשלה רחבה עם לפיד. השבוע התברר, שלפיד וש"ס חולקות בכל זאת תכונות אופי משותפות.

אז נכון שדרעי אומר בשיחות סגורות: יש לי בעיה עם השקופים. השקופים לא יאפשרו לי שהשם אריה מכלוף דרעי יהיה חתום על מתווה המיטיב עם הטייקונים ומתעלם מהחלשים. אז אולי זה הרגע להתעכב על הטענה הזו ולדבר באמת על השקופים: בבחירות האחרונות העלתה ש"ס קמפיין בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים, לאמור: ש"ס תדאג לשקופים. קמפיין השקופים אפשר לש"ס לייצר סדר יום לציבור הרחב. רבים קילסו את הקמפיין והריעו לו בזמן אמת, אבל במבחן התוצאה קיבלה ש"ס זירו גדול. אפס תוצאה. מיליוני שקלים נזרקו לפח. השקופים נותרו שקופים גם בקלפיות. חוץ מפטפטת תקשורתית, לא נמצא בכל הארץ כמעט חילוני אחד ששלשל ש"ס לקלפי. לא ניתן להפריך את הטענה הזו. הקלפיות פתוחות לפנינו, והכל יודעים מהיכן נחתכה ש"ס ביותר משליש מכוחה.

יבואו חכמולוגים ויאמרו: נכון שמדובר במגזר פיקטיבי, שהרי אין באמת חילוני שמצביע ש"ס – ועל אחת כמה וכמה אחרי עידן מרן; אבל אם נצעק מצאת החמה עד רדתה "שקופים, שקופים" – אולי לבסוף יבואו השקופים. שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים ישתקפו לפניך. ואם לא בבחירות האלה, אולי בבחירות שייערכו בעוד שלושה עשורים. על כך יש להשיב: ש"ס היא מפלגה חרדית. היא מחויבת למגזר החרדי. האנרגיות והמשאבים שלה רתומים רק לשם. מצביעיה, לעת עתה, באים רק משם. אז כמובן, אם יש זמן לצילומים משותפים עם פעילי גז ויש חורים בלוז לסיפורי אגדות עם פנתרים שחורים – אז למה לא. תעזרו לכל עם ישראל. וכי יהודי חילוני רגיל אינו ראוי לעזרת המפלגה החרדית-מזרחית?

אולם כאשר גורל הציבור החרדי ועולם התורה וקצבאות הילדים וחוק הגיוס וכל שאר ההישגים שהושגו בדי עמל מונחים על כפות המאזניים ומנגד מונחים מאמר מערכת אוהד של גיא רולניק ומחמאה מחממת לב של שלי יחימוביץ', יש ממד של חוסר אחריות בהתמכרות לאחרונים על חשבון איבוד כל הנכסים שנצברו באחת הממשלות הטובות שקמו לציבור החרדי בחסות סיטואציה פוליטית נדירה שספק אם תתרחש כמותה בעתיד.

.על כף המאזניים. בחור חרדי בפתח לשכת הגיוס

יחסי ציבור זולים

והערת אזהרה לתועמלנים של ש"ס. יש סיבה לכך שהשקופים לא היו עם המפלגה. יש שורשים להפניית העורף. הם לא היו עם ש"ס משום שהם יודעים שסדר היום החרדי אינו סדר יום שקוף בלבד. סדר היום החרדי דואג לעולם התורה ולשוויון זכויות לציבור החרדי. אז עם כל הכבוד לשאיפה לזכות בנראוּת ליברלית יפה ברחובות ישראל – ברגע האמת צריך להודות שלא שווה להשקיע מאמץ במשחקי היח"צ הזולים האלה. בוודאי כאשר בתמורה לכך משעבדים ומעמידים בסכנה את הנכס האמתי שלנו – הנאמנות וההתרכזות בעניים של מסורת ישראל וצורכי היהדות החרדית.

אומר דרעי בלבבו: לא נורא, הכול יעבור. אתמול החטפתי לביבי סנוקרת, מחר אתן לו חיבוק. יום אסל יום בסל. והנה אנו חוזרים שוב לשיטת הגם-וגם הידועה, שהורתה ולידתה בשנות השמונים המאוחרות. נעקוץ, נחבק, נפנה עורף ושוב נרקוד יחד.

אז יש לנו חדשות: השיטה השתנתה. השקיפות – ולא השקופים – היא הנכס החשוב ביותר שיש למפלגה, לכל מפלגה בישראל. הסיבה לכך שיאיר לפיד לא נעלם כליל בבחירות האחרונות, ויותר מכך: הסיבה לכך שבבחירות הבאות הוא יוסף להביא תוצאה דו ספרתית – נעוצה בתחום השקיפות. אפשר לומר עליו הרבה דברים, אבל פיו ולבו שווים. הוא מתחבר לתדר של מעמד הביניים ממקום של הזדהות, לא רק ממקום של חישוב פוליטי. הוא אמנם הביא להרס – אבל הוא יודע איך השיטה עובדת.

הוא הדין באשר לנפתלי בנט: למרות שנחלש בבחירות האלה עקב תחושת החירום שזרע נתניהו סמוך לבחירות – קשה ליטול מבנט את היכולת שלו לתקשר עם הציבור. בנט מחובר ומכיר את הציבור שאליו הוא פונה. בנט חי את השטח, ואינו משדר מסרים פיקטיביים.

ש"ס בוחרת במסרים סותרים, רב מערכתיים, מולטי פונקציונליים. ש"ס רוצה להסתדר עם כולם. לשבת בממשלת נתניהו ולהיקשר במאמרי שבח והלל בדה-מרקר. להשיג תקציבים בממשלת הימין ולקצור תרועות בעצרות שמאל ברוטשילד. אולי בסוף גם יבואו מאגרים חדשים של מצביעים שקופים. אבל הקלפיות אכזריות. הן לא משקרות. הבוחר הישראלי של 2015 דורש כנות. וכן, גם נאמנות. אותו נכס יקר שנשמר במשך שנים ארוכות בפוליטיקה החרדית, והלך השבוע לעולמו בצוק סערת הגז שסחררה למישהו את החושים.

הכתבות המעניינות ביותר

המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture