אליך בערל יקירי! • מאמר חיזוק והתבוננות לחג הפסח

גבריאל פ. – מבשר ואומר

בער'ל – שהיה מלמד דרדקי – נכנס אל הקודש פנימה לרבו ומורו, ושפך את ליבו:
"אני עובד כל כך קשה למחייתי, מבוקר עד ערב, ואני מרגיש כי חירותי נשללה ממני לנצח, אני משועבד כעבד נרצע לעבודה, ואין לי דקה פנויה לעצמי, שבה אוכל לחיות את חיי האמיתיים, בדרך חירות…". "רבי !" קרא בערל מעומק ליבו: 'באו מים עד נפש, הושענא והושיעה נא'.
הרב הישיש הרים את עיניו החכמות אל בער'ל ואמר:
"בער'ל טייערער, יש לי בשבילך עבודה חדשה וקלה, ומכניסה הרבה כסף, ממחר אתה מופיע בביתי, נכנס לחדר שאותו בעזרת השי"ת נקדיש בשבילך, ומניע את ידיך הלוך ושוב, קדימה ואחורה, על עבודה זו תקבל סך ח"י דולר לשעה, ומהיום תדע אך ורק חירות, ראשך יהיה פנוי לחשוב באשר תרצה, תוכל גם לצאת מן הבית מתי שתרצה, וכך תזכה לחיים של שחרור מכל הגבלה, שלהם כל כך ייחלת".בער'ל יצא מבית הרב שמח, אבן נגולה מעל ליבו, מיד כשנכנס הביתה בישר לבני ביתו על הישועה הגדולה אשר עשה עימו ה', מהיום יזכה לפרנסה בריוח, ובקלות, תוך כדי שהוא מנסה להסביר לו ולמשפחתו שבודאי טמונים ענינים גדולים בסוג העבודה החדשה שביקש ממנו הרב.
למחרת לאחר תפילת שחרית ופת שחרית צעד בער'ל לעבר בית הרב כשניגון מזדמר לו על שפתיו, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו…
מיד כשהגיע לבית הרב, הראה לו הרב את חדר העבודה, ואיחל לו הצלחה גדולה, בער'ל הרגיש איך שבכל אבריו נמסכת שמחה עצומה, מי היה מאמין, ישועה שכזאת…
בסוף היום הראשון, לאחר עשר שעות עבודה, בהם הוליך את ידיו, קדימה ואחורה, ניגש להפרד מהרב.
"יישר כח בער'ל", אומר לו הרב, על העבודה הנפלאה, נו, הרי כתוב בתורה, ביומו תתן שכרו, הא לך 180 $ בשכר על העבודה אותה ביצעת בנאמנות ובמסירות ובדייקנות.
קשה להעלות על הכתב את השמחה העצומה שהיתה מנת חלקם של בער'ל ומשפחתו באותו היום, גילה רינה דיצה וחדוה שימשו שם בעירבוביא….
גם למחרת הופיע בער'ל לעבודה מתוך דביקות במטרה, הנעת הידים הלוך וחזור, קדימה ואחורה, ובכל פעם שעלתה מחשבה טורדנית בראשו, מה יש לרב מעבודתי, מיד סילקה ממחשבתו, כי מי יעמוד בסוד קדושים, והמהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה.
"ובכלל", היה בערל מסביר לעצמו, "עבודה קלה שכזאת, מה לי להקשות עליה, אשריי שזכיתי, יצאתי מעבדות לחירות  ממש".
ביום השלישי הופיע המשבר, בער'ל ניגש לרב, ואומר:
מורי ורבי, אני מרגיש כי איני שורד בעבודה זו…
"מה קרה, אולי המשכורת לא מספיקה", שאל הרב.
"לא, ב"ה זו משכורת מכובדת מאוד", אומר בער'ל לרב.
"אולי העבודה קשה מידי", 'מנסה' הרב להבין את שורש הבעיה.
"לא", אומר בערל, "יחסית לעבודות אחרות, אני ממש לא מתאמץ לא פיזית ולא נפשית".
"נו, אז מה הבעיה, אני לא מוותר על עובד מסור כמוך כל כך מהר", 'מודיע' לו הרב.
"אני יסביר לרב: עבודה בתור מלמד, או בשאר עבודות הרי היא עבודה בה משתמש העובד בכוחות שיש לו ומוציאם אל הפועל, זה נותן לו סיפוק אדיר, אבל כאן בעבודה  זו אני מרגיש שכוחותיי אינם יוצאים אל הפועל, והנפש שלי  מרגישה כנתונה בבית האסורים, אין לה דרך להתבטאות כאדם, וזה חונק אותי…
"איי, איי, איי", אומר לו הרב לבער'ל, "למילים נפלאות אלו אני ממתין כבר כמה ימים, מיד כשבאת להתלונן, חשבתי לעצמי אם אסביר לתלמידי היקר ר' בער'ל שהוא בעל נפש נפלאה את מה שזכיתי לשמוע עתה ממך, הרי תסתכל על זה בתור פילוסופיה, אך עכשיו אין חכם כבעל הנסיון, ואינה דומה שמיעה לראיה, עתה חזור ר' בער'ל לעבודתך, השקע בה את כל כוחותיך ועשה חיל בעבודתך, וזאת היא החירות האמיתית.
כי כשם שהצומח, כאשר כל הדרוש לצמיחתו, אדמה מים ואויר וכדומה, מסופקים לו במילואם, אזי ״משוחרר״ הצומח מכל ה״דאגות״ וההפרעות שלו. ואף שאינו יכול לזוז ממקומו, ו״נגזר״ עליו להשאר במקומו כל ימיו, יש לו את מלוא החירות של צומח. כל זמן שאינו אלא צומח – הרי הוא בן חורין באמת.
אבל החי, אפילו כאשר מסופקים כל צרכיו, אכילה, שתיה וכדומה, אבל אם יכריחוהו לעמוד במקום אחד – הרי זה אצלו המיצר הכי גדול – מאסר, ולא סתם מאסר אלא מאסר הכי גרוע, כי חסרה לו עיקר מהותו. ואילו האדם, שהוא שכלי, אפילו אם יש לו מלוא החירות של תנועה, אבל כשמרחיקים אותו מחיים שכליים – אזי הוא במאסר, מאסר שגוזל אותו מעיקר מהותו.
וכן הוא בעולם השכל עצמו – מי שביכלתו להגיע לדרגות הכי עליונות בשכל, ומגבילים אותו לחיים שכליים של ילד קטן – הרי זה המאסר הכבד ביותר עבור ה״אני״ האמיתי שלו, ואם הוא בעצמו מגביל את עצמו בכך – על ידי בזבוז שנותיו ושכלו ואפשרויותיו על אכילה ושתיה וכדומה, ולחיפוש אמצעים להשגת מאכל ומשקה, מבלי להתעלות יותר – הרי, מבחינות רבות, מאסר־עצמי זה מר יותר בהרבה, וגורם תוצאות חמורות יותר.

בער'ל בער'ל !
בהזדמנות זו תשמע טוב מה שאני אומר לך: ס'קומט א יום טוב פסח אויף דער וועלט !! (חג פסח נרגש באויר) אחד הענינים העיקריים שבחג הפסח נרמז גם בשם שקבעו אנשי כנסת־הגדולה ליום טוב זה – ״זמן חרותינו״. והתורה שנקראת ״תורת חיים״, מורה דרך בחיים – דורשת מכל יהודי לזכור, היינו לחיות מחדש, את החירות, יציאת מצרים, כל יום מימי חיינו. וכמו שאמרו חז״ל: "בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים".
ומבואר בספרים הקדושים שכל יהודי בכל יום, אע״פ שאתמול היתה אצלו ״יציאת מצרים״, צריך הוא לחיות את ״יציאת מצרים״ היום מחדש, ומחר עוד הפעם.
כי התוכן של ״יציאת מצרים״ מתבטא בכך שהוא משתחרר מההפרעות והמיצרים העומדים בדרכו ומונעים ממנו להיות עובד ה' ולעשות את שליחותו בעולם.
ולכן, ה״יציאת מצרים״ של אתמול אינה מספיקה עבור מצבו ודרגתו היום, וה״יציאת מצרים״ של היום – לא תספיק עבור מחר, אלא  בכל יום צריך האדם לצאת מההגבלות שלו מחדש.
וכשם שהבנת בער'ל טייערער שכל נברא חירותו האמיתית היא כאשר הוא מוציא מן הכח אל הפועל את המטרה לה נברא, ואת הכוחות אשר נתן לו השי"ת.
כך הוא גם אצל כל בני ישראל, שכל אחד מהם יש לו נשמה, שהיא חלק אלוקה ממעל, אשר, אפילו כאשר היא מלובשת בגוף שרוצה את העולם הזה, הרי היא קשורה עם השי"ת, חבוקה ודבוקה בו, והשי"ת הוא הרי אין סוף, ולכן שאיפתה של הנשמה היא לחירות האמיתית שלה, ליציאת מצרים, התמידית ו״אין סופית״. היא אינה יכולה להישאר במקום אחד. כל יום, בעלייתה הנוספת ע״י תורה ומצוות, המקרבים לאין־סוף – מרגישה הנשמה בעומק פנימיותה שהמדריגה של אתמול היא היום כבר בבחינת ״מצרים״, שיש לצאת ממנה ולהגיע למעלה יותר.

בער'ל טייערער, תנצל את אורות ימי הפסח הבאים עלינו לטובה לצאת לחירות האמיתית שלך, השי"ת נותן כוחות לכך, ובפרט בימי הפסח, וזו היא העבודת ה' המיוחדת לימי הפסח – אך מתאימה לכל ימות השנה – לעשות את הרצון האמיתי של הנשמה, שהוא לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו, וכל יום לצאת מההגבלות של אותו היום.
כן, בער'ל, כשתתנהג כך תרגיש בן חורין אמיתי.

* * *
יעזור השי״ת, ש״זמן חירותנו״ הבעל״ט, יביא לכל אחד מאיתנו את החירות מכל ההפרעות, גשמיות, חומריות ורוחניות, ולהתעלות, בשמחה ובטוב לבב, בעילוי אחר עילוי, עד לזמן חירותינו במלוא המדה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו.

ובאיחול שנמשיך לשרת את קוראינו באמינות ובמסירות
ולבשר תמיד בשורות משמחות.
.
בברכת חג הפסח כשר ושמח