לאחר הפרסום על הפסגה המדינית והחשאית של נתניהו, נשיא מצרים ומלך ירדן ולאחר שרה"מ עצמו אישר את הפרסום, נראש שנותרה שאלה פתוחה: מדוע סרב נתניהו להצעה שהעלו הממשתפים באותה ועידה?
הפרשן הפוליטי עמית סגל מנסה לספק הסבר קצר שיענה על התהיות סביב הפסגה – החל מעצם כינוסה ועד פיזורה ללא החלטה ממשית. "נתניהו אכן יזם את הועידה; הוא היה מבועת ממהלך אמריקני חד צדדי נגדנו שאכן הגיע בסוף כהונת אובמה", כותב סגל ומוסיף: "המהלך השתלב בצורך להרחיב את הממשלה שתפקדה אז על חודו של אורן חזן. המו"מ האזורי נועד להביא את הרצוג לממשלה לא פחות משהרצוג נועד להביא מו"מ לאזור".
לדברי סגל, הרצוג התקשה מאוד להכניס את העבודה פנימה. אי לכך נתניהו פנה לאפשרות ב׳ – ליברמן (על הרקע הזה מובן כמה טענת יעלון שהודח עקב פרשת הצוללות – מופרכת, הוא מדגיש).
האם אכן היה היתכנות למהלך מדיני בעקבות הפסגה? סגל משוכנע שלא. "לשמאלנים בקהל: אל תצטערו יותר מדי. מו"מ אזורי אינו הסכם. נתניהו לא חזר בו מהמלך בגלל הקואליציה אלא כי אינו מאמין בנסיגה עמוקה ביו״ש בדורנו…בדיוק כמו במסע״ת עם טראמפ בשבוע שעבר, המהלך האזורי איננו אירוע בר קיימא אלא אמצעי לחמוק ממו״מ עקר ומסוכן עם רשות לא מתפקדת"
מי שהפרסום מציל את כבודו האבוד הוא יו"ר 'המחנה הציוני', יצחק הרצוג, שהותקף קשות על נכונותו לחבור לנתניהו ובסופו של דבר גם לא נכנס לממשלה וגם ניזוק – תדמיתית ופוליטית – באורח אנוש. כזכור, הרצוג עצמו רמז באותה תקופה שהוא מוכן ללכת למהלך בשל הזדמנות מדינית היסטורית חד פעמית – אך דבריו לא נתפסו כאמינים במיוחד.
העיתונאי ברק רביד, שחשף את דבר הפסגה האזורית, כתב הבוקר: "אני רוצה להתנצל בפני יצחק הרצוג. כוונותיו היו טהורות. טובת המדינה ועתידה עמדו לנגד עיניו. ההיסטוריה תשפוט את נתניהו".
ואילו הרצוג עצמו מסר: "אני יודע שרבים כעסו עלי. עשיתי הכל למען המדינה ובכדי למנוע עוד ארונות מתים של אזרחים וחיילים ישראלים. שמח שהאמת יצאה היום לאור. אמשיך לפעול אך ורק למען האינטרס הלאומי של מדינת ישראל ולמען אזרחי ישראל".
יפה מאד שהרצוג סבל בשתיקה כ"כ הרבה זמן, תכונות של מנהיג.
הכל פוליטיקה, כשנתניהו רואה את נסיקתו של לפיד בסקרים על חשבון הרצוג, הוא משחרר את הידיעה שתציל את כבודו של הרצוג ותחזיר את מצביעי מפלגת העבודה בחלקם, וגם הרצוג וגם לפיד יהיה להם מפלגה בינונית, והליכוד יהיה לו את המפלגה הגדולה וירכיב גם את הממשלה הבאה, וטוב שכך