לפני כשלושים שנה התקבלה פקודה הנקראת "נוהל חניבעל", במסגרתה יש לחיילים לפעול לסיכול חטיפת חיילים במהירות ובדרכים מגוונות. יש לברר האם נוהל זה מצדיק ירי מכוון על הנחטפים היהודים בכדי לסכל עסקת שחרור מחבלים או שהדבר אסור על פי ההלכה?

בעשרות שנות קיום מדינת ישראל ואף קודם להקמתה, התמודדו אנשי השלטון עם דילמות לא פשוטות בכל הנוגע למקרים של חטיפת חיילים או אזרחים בידי ארגוני טרור. לפני כשלושים שנה הוחלט בפיקוד הצבא לגבש נוהל להתנהלות מהירה בעת חטיפה, בכדי להימנע מסיבוכים מיותרים לאחר מכן. היו חיילים שהעידו, שקיבלו פקודה במסגרת נוהל זה, לירות במכוון במכונית בה שהו החטופים והמחבלים, תוך סיכון ממשי לחיי החטופים, בכדי להימנע מסחטנות המרצחים לשחרר מחבלים רבית מבתי הסוהר.

ויש לשאול ולברר: האם הוראה כזו מוצדקת על פי דין תורה או לא, שבשולחן ערוך (יו"ד סימן קנז) נפסק להלכה, שאם גויים מטילים מצור על עיר שתושביה יהודים, ואומרים שאם יתנו להם יהודי אחד מתוכה ויהרגוהו ילכו ולא יהרגו את שאר תושבי העיר, אסור למסור את היהודי לידיהם אף שבכך ינצלו הרבה יהודים. יש לברר האם נידון השאלה דומה להלכה זו או לא?

תשובה: לפני כשבעים שנה אירע מקרה שמחבל זרק רימון לחדר מלא חיילים, ואילו היה מתפוצץ במקומו היו נהרגים חיילים רבים. אחד מהחיילים דחף ברגלו את הרימון במהירות לצדו השני של החדר הגדול, ועל ידי כך נהרג חייל אחד ששהה שם ושאר החיילים ניצלו ממוות בטוח.

מקרה זה הובא בפני מרן החזון איש זצ"ל, והוא כתב על כך שיתכן שהדבר היה מותר על פי ההלכה, ואין זה דומה למסירת יהודי לגויים, מאחר שמעשה המסירה הוא מעשה של גרימת הריגה בידיים, אבל דחיפת הרימון הוא מעשה של הצלת הרבים המצויים בסכנת נפשות, ואין להחשיבו כמעשה הריגה אף שהתוצאה הסופית היא הריגה. ולמעשה נשאר בספק כיצד יש לנהוג במקרה זה.

והנה, לפני מספר שנים שאלתי את מורי ורבי הרב יוסף שלום אלישיב ז"ל, כיצד יש לנהוג במקרה שמחבלים תופסים בן ערובה יהודי ומשתמשים בו בתור מגן אנושי, והדרך היחידה לנטרל אותם היא לירות עליהם ולהרוג אותם עם בן הערובה. הרב פסק, שבמקרה שבן הערובה יהרג בוודאות על ידי המחבלים, מותר להרוג את כולם, כולל את בן הערובה. ומדבריו יש ללמוד, שכל דברי החזון איש שהסתפק במקרה הרימון, הוא רק מאחר שהחייל הבודד לא יהרג ללא דחיפת הרימון, אבל במקרה שבכל מקרה היה נהרג, הדבר מותר.

לסיכום: אם ממשלת ישראל תקבל החלטה מחייבת, שמכאן ולהבא לא יתקיים שום משא ומתן עם מחבלים, וממילא הדבר ברור שכל חייל שיחטף לא ישוב בחיים אלא יהרג במוקדם או במאוחר על ידי המרצחים, מותר לירות במחבלים אף אם ישנה סבירות גבוהה שגם החטוף היהודי יהרג. אמנם כל זמן שלא התקבלה החלטה המונעת משא ומתן עם ארגוני הטרור, ויש סיכוי להשבת החטופים בחיים, כפי שנעשה כמה וכמה פעמים, ממילא הדבר נכלל בספקו של החזון איש, ויש לנהוג ב"שב ואל תעשה", ואסור לירות במכוון על המחבלים באופן שהדבר יסכן את החטוף או החטופים היהודים.

הכותב – הרב יעקב וינר שליט"א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות. האמור במאמר אינו הלכה למעשה, ובכל שאלה יש לפנות לרב מוסמך.