שר האוצר משה כחלון ויו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג שוחחו כמה פעמים ביממה האחרונה. במהלך השיחות העלה כחלון את האפשרות למימוש אי אמון קונסטרוקטיבי, שמשמעו הקמת ממשלה חלופית בלי ללכת לבחירות. כחלון הבהיר בשיחה כי "ישראל לא זקוקה לבזבוז מיליוני שקלים מהקופה הציבורית לטובת מערכת בחירות, ואם לא תהיה ברירה – צריך לקדם ממשלה אחרת בכנסת הזו".
הפרשן יוסי ורטר כותב כי לפי שעה יש סיכוי קלוש בלבד לרעיון להקמת ממשלה חלופית, זמנית, מעין ממשלת מעבר שתכהן שנה בכנסת הנוכחית להצליח. לדבריו, משה כחלון היה שמח לעמוד בראשה. יו"ר המחנה הציוני, בוז'י הרצוג, שהציע זאת בעבר, היה שמח עוד יותר לכהן כשר חוץ בממשלת כחלון. הסיעות החרדיות בוודאי לא תתנגדנה וכך גם שר הביטחון, אביגדור ליברמן שמעוניין להשלים לפחות שנתיים בתפקידו.
אך לשם השלמת הרוב הדרוש תידרש מפלגה נוספת: הליכוד, הבית היהודי, או מרצ, מה שהופך את הפאזל, לכמעט בלתי פתיר. אבל שלא יהיה ספק: מרגע שנתניהו מודיע כי רצונו בבחירות, ייעשו מאמצים עצומים בכנסת למנוע פיזור, על ידי הקמת ממשלה אלטרנטיבית, כותב ורטר. ייתכן שיש מי שיעשה מאמצים אדירים, אך כאמור, הסיכוי לכך קלוש.
זאב קם כותב כי כשמעלים את האפשרות הזאת בפני אנשיו של ראש הממשלה, וגם בפני שרים בכירים בליכוד, הם פורצים בצחוק לנוכח הדיבורים על ממשלה חלופית. "בבקשה, שלפיד וכחלון יקימו ממשלה עם הערבים", הם מציעים בחיוך. "זה יביא אותנו לבחירות הבאות, שיגיעו מהר מאוד גם במצב הזה, מהנקודה הטובה ביותר שרק אפשר לקוות ולצפות".
אבל עזבו את נתניהו והליכוד. בואו נעשה בדיקה קצרה במספרים ובחלופות, ונגלה מהר מאוד שהאופציה להקמת קואליציה אחרת אינה ריאלית, כותב קם. נניח שהרצוג והמחנה הציוני מצרפים אליהם את כחלון ולפיד, ואפילו את ליברמן – כאן, פחות או יותר, מסתיימות האפשרויות שלהם. 50 מנדטים יש לקואליציה הזו. ואפילו אם נניח שאפשר לצרף לקבוצה הזו גם את אריה דרעי וש"ס (למרות שלפיד בפנים), עדיין אין 61 מנדטים. את יהדות התורה אי אפשר לצרף לקומבינה הזו, מאחר והיא לא מוכנה בשום פנים ואופן לשבת עם לפיד, וגם חמשת המנדטים של מרצ אינם חלק מהסיפור (כי אז ליברמן יוצא מהמשוואה). וכך נמוגה האפשרות לממשלה חלופית עוד לפני שבכלל החלה.
למען האמת, גם התרחיש שתואר בשורות הקודמות (שאינו מגיע ל-61 מנדטים) מניח הנחות אופטימיות במיוחד. אחת מהן היא שלפיד בכלל מסכים להצטרף למהלך שכזה. במציאות הוא אינו מוכן. ובאמת אין לו סיבה לחשוב בכיוון הזה, ובצדק. איזו סיבה יש ליו"ר יש עתיד, שעומד בסקרים על 25 מנדטים, להסכים להישאר עם 11 מושבים, להתמנות לשר חוץ ולהכתיר במו ידיו מועמד אחר מגוש המרכז-שמאל לתפקיד ראש הממשלה?
מבולבלים? לא מבינים מה קורה בזירה הפוליטית? כנסו לשו"ת:
התנגדות גם בתוך מפלגת העבודה:
בינתיים, תוכניתו של יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג, לקדם הקמת ממשלה בראשותו בכנסת הנוכחית ללא בחירות, נתקלת בהתנגדות בתוך מפלגתו. שלושה מהמועמדים לראשות מפלגת העבודה – חברי הכנסת עמיר פרץ, אראל מרגלית ועמר בר לב – הביעו הסתייגות מהמהלך, שעשוי להביא לדחיית הבחירות הפנימיות במפלגה.
הרצוג מתכוון להביא להפלת הממשלה בהצעת "אי-אמון קונסטרוקטיבי", כלשונו, שבה יתמכו כל חברי האופוזיציה וסיעת כולנו. הפלת הממשלה דורשת הצגת מועמד חלופי לראשות הממשלה שזוכה לרוב מוחלט של 61 חברי כנסת, והרצוג מקווה לגייס את התמיכה הדרושה. לאחר כן מבקש הרצוג להקים ממשלה בשיתוף הסיעות החרדיות, ולקיים עם משה כחלון רוטציה בראשות הממשלה.
הרצוג כבר הציע לכחלון לחבור אליו, אך עד כה לא השיג את הסכמתו של יו"ר כולנו, כמו גם של מנהיג יש עתיד יאיר לפיד. כעת נשמעת התנגדות ליוזמה גם מבית, כאשר מתחריו על ראשות העבודה דורשים בחירות. "לא אי-אמון קונסטרוקטיבי ולא בטיח", צייץ ח"כ מרגלית. "מפלגת העבודה צריכה לבחור מנהיג תוך 30 יום ולהיערך לבחירות".
בתגובה להסתייגויות מהתוכנית, ביקש מזכ"ל העבודה ערן חרמוני מהחברים להתלכד מאחורי היו"ר. "אני קורא לכל חברי הסיעה בשעה זו להתייצב מאחורי המאמצים של יו"ר המפלגה, יצחק (בוז'י) הרצוג, להחליף את שלטונו הקפריזי של נתניהו ולהקים ממשלה חלופית אחראית, שתשיב את השפיות לאזרחי מדינת ישראל", אמר. "זו חובתנו הערכית והמוסרית כלפי אזרחי ישראל בכלל וכלפי ציבור בוחרינו בפרט, שייחלו לשינוי במדינה".
בתוך כך דחה יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין את בקשתה של יו"ר מרצ, זהבה גלאון, להעלות הצעת חוק לפיזור הכנסת. אישורו של אדלשטיין נדרש כיוון שבשבוע האחרון למושב הכנסת לא ניתן להעלות הצעות חוק פרטיות להבצעה בקריאה טרומית. "בימים שבהם ראש הממשלה מאיים בהקדמת הבחירות, החלטת יו"ר הכנסת מגיעה ממניעים פוליטיים", טענה גלאון בתגובה.
ומה הסיכוי בכל זאת לממשלה חלופית? תחשבו מחוץ לקופסא
חגי הוברמן כותב כי יש לו רעיון שמשום מה איש לא חשב עליו ביממה האחרונה, רעיון מבריק, גאוני: ממשלה חלופית על בסיס הקואליציה הנוכחית – בלי נתניהו. כן, כמה פשוט. אם נתניהו יחליט על הליכה לבחירות, יתכנסו מוסדות הליכוד הרלוונטיים, ויחליטו על בחירת יו"ר חדש לליכוד במקומו של נתניהו, מבין אחד משרי הליכוד המכהנים.
אותו יו"ר חדש שייבחר בידי מוסדות מפלגתו – המפלגה הגדולה בכנסת הנוכחית – יזמן למו"מ קואליציוני זריז את ראשי הבית-היהודי, כולנו, ישראל-ביתנו, יהדות התורה וש"ס, ויקים איתם ממשלה חדשה על בסיס קווי היסוד הנוכחיים. רק בלי נתניהו. נשמע הזוי? לא בטוח. כל חברי הכנסת של הליכוד יודעים היטב, שלפחות מחציתם – אם לא למעלה מזה – לא יחזרו לכנסת אחרי הבחירות הבאות. הן בגלל שמספר הח"כים יצטמק, והן בגלל שתמיד ישנם מועמדים חדשים שנכנסים לרשימה.
איזה אינטרס יהיה לחבר כנסת מהליכוד לתמוך בהקדמת הבחירות – כלומר בסילוקו מהמשכן בתוך מספר חודשים – כאשר תעמוד מול האפשרות להמשיך ולכהן כח"כ, בלי בחירות? אם חברי הכנסת המכובדים באמת נאוה בוקר, ענת ברקו, שרן השכל, יואב קיש, מיקי זוהר ואפילו אורן חזן – וזו כמובן רשימה חלקית, ובכוונה לא הזכרתי את ביטן – יבינו שהברירה שתעמוד בפניהם היא לסיים את הקריירה הפרלמנטרית הקצרה שלהם או להקים ממשלה חלופית בלי נתניהו, בעומק ליבם באיזו אפשרות הם יבחרו?
בינתיים, מתברר כי 13 חברים מסיעת הליכוד מתנגדים לעמדת ראש הממשלה, שמוכן לפזר את הכנסת וללכת לבחירות אם לא תיענה דרישתו לסגור את תאגיד השידור הציבורי. הוביל את מחנה המתנגדים הבוקר השר ישראל כץ, שאמר במשדר המיוחד מאולפן ynet: "על זה הולכים לבחירות? אין גבול? אין בליכוד תומכים במהלך של נתניהו". לדבריו, "לא התקיימה התייעצות עם הנהגת הליכוד, לא התקבלה החלטה בנושא בפורום מפלגתי מחייב. אם יתקיים דיון כזה, אשמיע את עמדתי ואני משוכנע שהיא לא תהיה דעת יחיד".
גם השרה גילה גמליאל התייחסה בכנס באשדוד להתרחשויות בקואליציה ואמרה כי ״כרגע הדבר הכי נכון הוא לא ללכת לבחירות״. לדברי גמליאל, "יש לנו קואליציה ימנית וחזקה שבהחלט יכולה לעבור את המשבר הנוכחי ואין כל צורך לשבור כלים ולפרק את הממשלה. ויכוחים תמיד היו ותמיד יהיו אבל על נושא התאגיד לא הולכים לבחירות. אני קוראת מכאן לכל ראשי הקואליציה לפעול לפתרון הבעיה וליציבות שלטונית״.
מנגד, השרה מירי רגב גיבתה לחלוטין את ראש הממשלה: "אני לא יודעת את מי הוא מייצג חוץ מאת עצמו", אמרה. "על עיקרון הולכים לבחירות. מי שאומר שהולכים לבחירות על תאגיד לא רואה את התמונה הכוללת. ככה גם חשבו עם יאיר לפיד, אף אחד לא האמין שזה מה שיקרה. יש הסכמים קואליציונים. 30 מנדטים לא יכולים להיות בובה של מפלגה עם 10 מנדטים".
מחנה המתנגדים מונה עד עכשיו לפחות 13 שרים וחברי כנסת מבין ה-30 של הליכוד – בהם יובל שטייניץ, גילה גמליאל, זאב אלקין (שנמצא עם ראש הממשלה בסין), ציפי חוטובלי, נורית קורן, מיקי זוהר, אמיר אוחנה, אברהם נגוסה, יהודה גליק, אורן חזן, ענת ברקו וז'קי לוי. האם אותם 13 חברי כנסת ושרים יגרמו להדחת נתניהו והמשך שלטון הליכוד?
אם תשאלו אותי, הסיכוי להיווצרות מהלך כזה, הוא קלוש עד בלתי קיים.
