ישראל ממשיכה לפעול לקבלת מידע אודות מקום קבורתו של איש המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים אלי כהן, שהוצא להורג בסוריה לאחר שנתפס שם מרגל לטובת ישראל. על פי דיווח בעיתון הארץ, ממשלת רוסיה פנתה בחודשים האחרונים לממשלה הסורית לבקשת ישראל, והעלתה את סוגיית החזרת עצמותיו.
בכירים סורים מסרו בתגובה לרוסים כי הממשלה בדמשק אינה יודעת היכן נמצא מקום קבורתו של המרגל הישראלי. פקיד ישראלי בכיר שביקש לשמור על עילום שם בשל רגישותו המדינית של הנושא, אמר כי בשנה האחרונה פנתה ישראל לדרגים בכירים בממשלה הרוסית כמה פעמים, וביקשה שיפעילו את השפעתם על הממשלה בדמשק בעניינו של כהן. לדבריו, הנוכחות הצבאית הרוסית בסוריה בשנתיים האחרונות הגדילה באופן דרמטי את מנופי הלחץ של הממשלה במוסקבה על משטרו של בשאר אסד.
בביקורו במוסקבה במארס 2016 הזכיר הנשיא ראובן ריבלין את סוגיית החזרת עצמותיו של כהן בפגישתו עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו הזכיר את הנושא בפני פוטין בביקורו במוסקבה ביוני אותה שנה, שנערך לציון 25 שנה ליחסים הדיפלומטיים בין ישראל לרוסיה. בנובמבר 2016, כשביקר ראש ממשלת רוסיה דימיטרי מדבדב בישראל, ביקש נתניהו פעם נוספת את התערבותה של רוסיה בנושא. הסוגיה לא הוזכרה בפגישה האחרונה בין נתניהו לפוטין לפני שבועיים.
הפקיד הבכיר אמר כי הרוסים הבטיחו לישראל שישתדלו לסייע בנושא, ואכן הזכירו אותו בפני בכירים סורים כמה פעמים וביקשו לקבל מהם מידע אודותיו. אלא שהתשובות שהגיעו מדמשק היו מתחמקות. לדברי הפקיד הבכיר, הסורים אמרו לרוסים כי מדובר בפרשה בת יותר מ–50 שנה, ולכן קיים קושי לאתר את מקום קבורתו של כהן. "הסורים אמרו שהם בדקו וחיפשו, אבל הם לא יודעים איפה כהן קבור ולכן לא יכולים לסייע", אמר הפקיד הבכיר. "הרוסים התאכזבו מאוד מהתשובה הסורית והביעו חוסר נחת ממנה".
התשובה שהעבירו הסורים לרוסים בשבועות האחרונים עולה בקנה אחד עם תשובות דומות של הסורים בעבר. במאי 2007 אמר מונזר מוסלי, שהיה ראש לשכתו של אמין אל־חאפז, נשיא סוריה בזמן לכידתו של כהן, כי לא ניתן לאתר את קברו של המרגל הישראלי בשל העובדה כי באזור שבו נקבר נסללו רחובות ונבנו בניינים. בראיון לרשת אל־ערביה אמר אז מוסלי כי מקום קבורתו של כהן, ברובע אל־מזה בדמשק, הוא כיום אזור בנוי עם רחובות וגנים ולכן לא ניתן להגיע אליו.
בראיון נוסף לאל־ערביה באוגוסט 2008 אמר מוסלי כי גופתו של כהן הועברה שלוש פעמים מקבר אחד לאחר וזאת עקב חשש של ממשלת סוריה מפעילות צבאית ישראלית להחזרתו. מוסלי סיפר כי סוגיית השבת עצמותיו של כהן הועלתה בפני נשיא סוריה לשעבר חאפז אל־אסד בסבבי המשא ומתן בין ישראל לסוריה בשנות ה–90. מוסלי ציין כי אסד ביקש ממנגנוני הביטחון הסוריים לאתר את הגופה אולם אלה השיבו כי אינם יודעים היכן נמצא מקום קבורתו של כהן.
העבודה של אלי כהן במוסד:
תקופת ההכשרה שלו באמ"ן, באגף שכיום מוכר בשם "המוסד", כללה תרגילי חידוד זיכרון, עיקוב והתחמקות, צילום, כולל מיקרופילמים, הסתגלות לשטח ולאוכלוסייה ערבית, לימוד התפילה, הקוראן ומנהגי האסלאם, ביקור במסגדים ואימוץ הניב הסורי. אלי נשלח לעסוק במשימות חשאיות. הוא נבחר לשמש מרגל בסוריה ולצורך כך נבנה לו סיפור כיסוי: הוענק לו השם כאמל אמין ט'אבת וזהות בדויה של איש עסקים שהתגורר בארגנטינה והחליט לשוב למולדתו.
אלי הודיע לנדיה שבמסגרת עבודתו עליו להביא חלקי חילוף לכלי נשק ישראליים. הנסיעה ה"קצרה" שלו לבואנוס איירס נמשכה שמונה חודשים. במהלכם הם התכתבו ונדיה תיארה לו איך סופי בִּתם הבכורה זוחלת, שצמחו לה שיניים ושהיא כבר אומרת "אימא" ו"אבא". לאיש ממכריו לא היה מושג כי הוא עוסק בריגול בשליחות המדינה. אלי נטמע בקהילה הסורית-לבנונית בארגנטינה.
הוא הכיר את מנהיגיה והצטייד במכתבי המלצה, שעתידים היו לסייע לו לחדור למוקדי השלטון בדמשק. "מהנסיעה הזו אלי הגיע גבר אחר לגמרי," אמרה נדיה, "עם שפם, עלה במשקל. הוא חזר עם ביטחון עצמי מאוד גבוה ואני שמחתי. ראיתי שהוא אוהב את מה שהוא עושה, שהוא ממצה את היכולות שלו. זה היה נראה כאילו לשם הוא רצה להגיע כל חייו".
באוגוסט 1961 עזב אלי את ארגנטינה. בזמן חופשתו בישראל נפטר אביו, ומיד לאחר השבעה הוא נאלץ להיפרד ממשפחתו. מכריו היו סבורים שהוא איש עסקים שנוסע לגיחות עסקיות בחו"ל. בינואר 1962 הפליג מאיטליה לבֵירות בדרכו לדמשק. על סיפון האונייה התחבר אלי למהגר אחר ששב אף הוא למולדת ובאמצעותו התחיל לטוות קשרים בקרב האליטה הסורית. במברקו הראשון מדמשק דיווח אלי על ברית הנרקמת בין סוריה לעיראק. בהמשך העביר ידיעות בדבר עסקאות נשק ותגבור כוחות בצבא הסורי.
במרס 1962, לאחר ביקור בארץ, הוא שב לדמשק והמשיך במשימת החדירה לצמרת הפוליטית הסורית. באותם חודשים התחוללה הפיכה צבאית בסוריה ומפלגת הבעת' עלתה לשלטון. רבים מאנשי המפתח במפלגה היו מכרים וידידים של כאמל ת'אבת, הלוא הוא אלי כהן, ומכאן החלה נסיקתו אל תוך לוע הארי והתקרבותו למעגל מקבלי ההחלטות בסוריה.
במהלך שנות שירותו העביר אלי לידי מפעיליו בארץ מעל מאה מברקים, שהכילו מידע חשוב ביותר לביטחון ישראל. המידע כלל חומר מדיני וצבאי רגיש, דיווחים על מוקדי הכוח, מינויים ויחסים פנים מפלגתיים, תוכניות, עסקאות, אופן שיתוף הפעולה עם המשטר הסובייטי, פריסת הצבא, ביצוריו וסדרי הכוחות בכלל וברמת הגולן בפרט. אלי יצר מפות עם תרשימים מדויקים של מצבורי הדלק של הצבא הסורי ודיווח על תנועות המטוסים.
בינתיים נולדה בִּתו השנייה עירית ובאוקטובר 1964 שב אלי כהן לארץ לקראת לידת בנו השלישי, שי. באותה תקופה החלו הסורים לקדם את התוכניות להטיית מי הירדן על מנת לפגוע באספקת המים הסדירה לישראל ולגרום למשבר גדול. בשובו לדמשק, באחד הנשפים של האליטה הסורית החדשה, הוא דובב את הקבלן שהיה אמון על בניית מתקן ההטיה. בזכות הפרטים שדלה ממנו והעביר לארץ, הצליח צה"ל לתקוף את המתקן ביעילות באמצעות טנקים ומטוסים ולהשמיד את כל הציוד הסורי שהיה מיועד להטיית מקורות הירדן, עד כי לא ניתן היה לשקמו. הסורים ניסו ליזום חבלות במפעל המוביל הארצי הישראלי באמצעות חוליות חבלה פלשתינאיות, אולם צה"ל הצליח לסכל גם מזימה זו הודות למידע שסיפק אלי.
כפעיל במפלגה, מנאמני הנשיא אמין אל-חאפט', שיתפו אותו קציני צבא בכירים במידע רגיש וחיוני והזמינו אותו לסיורים בבסיסים, במטרה לקדם את הקריירה שלהם. לפעמים סמכו עליו כל כך עד שמסרו לו פרטים על טעויות צבאיות מביכות שאפילו נשיא סוריה בעצמו לא שמע עליהן.
למידע שהעביר אלי על הטנקים, המטוסים והתותחים החדשים שרכשו הסורים ועל פריסת הצבא בגולן, הייתה השפעה מכרעת על ניצחון ישראל בזירה הצפונית במלחמת ששת הימים, שנתיים לאחר מותו. עצתו לסורים לנטוע עצי איקליפטוס למטרות הסוואה סביב ביצוריהם ברמה, סייעה לכוחותינו לאתרם במדויק. לוי אשכול, ראש ממשלת ישראל דאז, אמר כי מעשיו של אלי כהן חסכו את חייהם של חטיבות רבות של חיילים, והמידע שסיפק הביא לניצחון הגדול במלחמה.
במהלך אותן שנים גידלה נדיה לבדה את שלושת ילדיהם. "מסעותיו העסקיים" לחו"ל הלכו והתרבו ונמשכו תקופות ארוכות יותר ויותר. ביקורי המולדת של אלי בארץ היו מבחינתם של נדיה והילדים רגעים קצרים של חסד, שהסתיימו בעצב גדול ובגעגועים צורבים. נדיה סיפרה: "הוא נהג לשבת בבית ימים ולילות ולפענח מפות. הוא התאמץ לראות במפות מבנים זעירים ומהם לדלות מסגדים, בניינים, מגרשי כדורגל ומגרשי כדורסל. כששאלתי אותו מה הוא עושה, הוא ענה לי: 'את יודעת שאני בן אדם סקרן'. הוא באמת היה כזה. ואני האמנתי ועדיין לא הבנתי".
כך נחשף אלי כהן:
זו הייתה אחת התקופות המתוחות ביותר בתולדות הסכסוך הסורי-ישראלי והערבי-ישראלי. לאור הפגיעה המדויקת של צה"ל במתקנים עוד לפני תחילת העבודות להטיית מי הירדן, החלו לחשוד בסוריה כי פועלת בקרבם חפרפרת.
בינואר 1965 הגיע לסוריה מברית המועצות ציוד מעקב מתקדם לגילוי שידורי רדיו. לצורך פעולת ההתקנה ואיפוס התדרים, הוחלט על דממת אלחוט כלל ארצית ב-7 בינואר. מבין פרטי המידע הרבים שלהם נחשף כהן, נעדר פרט חשוב זה. כתוצאה מכך הצליחו אמצעי האיתור של מומחי התקשורת הסובייטים שפעלו בסוריה להתביית על אות השידור שבקע מהמשדר שבדירתו.
ב-24 בינואר 1965 הודיעה סוריה באופן רשמי על חשיפת המרגל אלי כהן. לאחר שעבר מסכת עינויים קשים וחקירות שנמשכו כחודש, החל משפטו ב-22 בפברואר. המשפט התנהל מול בית דין צבאי ובדלתיים סגורות. השופט האשים אותו בבגידה, שכן כל הצמרת הסורית ראתה בו ערבי. אלי כהן מצידו השיב: "אני לא בוגד, אני שליח". "מה המדינה שלך, ישראל? הרי אתה מצרי. המדינה שלך היא מצרים," הטיח בו השופט. חמישה חודשים לאחר שנתפס בידי כוחות הביטחון הסורים, נתלה אלי כהן לעיני כול בכיכר מרג'ה בלב דמשק.
לפני הוצאתו להורג הותר לו להיפגש עם הרב נסים אנדיבו-כהן, הרב הראשי של קהילת יהודי דמשק, שחיזק את רוחו והתפלל איתו את התפילות המקובלות במעמד זה. הרב העיד כי פגש אדם שבור, ועם זאת נחוש, שביקש להודיע לבני משפחתו שמילא את חובתו עד תומה ונשאר נאמן לעמו ולארצו. לאחר שאמר "קדיש" לעילוי נשמת אביו, משאלתו האחרונה הייתה לכתוב מכתב פרידה לאשתו ולילדיו: "נדיה יקירתי, משפחתי היקרה! אני כותב אליכם מילים אחרונות אלו בתקווה שתישארו תמיד מאוחדים. אני מבקש מאשתי שתסלח לי, שתדאג לעצמה ושתעניק השכלה טובה לילדינו… יום יבוא וילדיי יהיו גאים בי. ולך נדיה יקירתי, את רשאית להינשא לגבר אחר למען יהיה אב לילדינו. בנושא זה את חופשייה לגמרי. אני מבקש ממך לא להתאבל על מה שקרה, אלא להסתכל על העתיד. אני שולח לכם נשיקות אחרונות. התפללו לעילוי נשמתי".
רב-סרן אלי כהן נפל בפעילות מבצעית והועלה לגרדום בדמשק ביום ט"ז באייר תשכ"ה (18.5.1965). בן ארבעים ואחת היה בנפלו. הותיר אחריו רעיה – נדיה, שלושה ילדים – סופי, עירית ושי; אם – סופיה, ושבעה אחים ואחיות – אודט, מוריס, עזרא, שרה, ציון אפרים ואברהם . לאחר מותו הועלה לדרגת סגן-אלוף. בחלקת הנעדרים בבית העלמין הצבאי שעל הר הרצל בירושלים הוצבה לזכרו מצבה. עד היום מסרבים הסורים לדון בהשבת עצמותיו.
גיסו של אלי כהן, הסופר סמי מיכאל, אחיה של נדיה, אמר כי אלי כהן הוא גדול הסוכנים הישראלים הידועים, ומעלליו הזינו ועודם מזינים את דמיונם של אנשים רבים. "הוא היה גיבור שמסר את נפשו בשירות מדינתו, והעם חב לזכרו חוב גדול על תרומתו לביטחון".
ראש הממשלה יצחק רבין אמר בעצרת לזכר אלי כהן: "… גם אחרי שלושים שנה חיה אגדת אלי כהן בתוכנו… לוחם המודיעין בארץ יעד, שונה מכל לוחם אחר. הוא בודד, הוא לבד, הוא גם החייל והוא גם המפקד. הוא היועץ של עצמו, והוא גם המוציא לפועל… רחוק מן הבית, הוא רחוק מבני משפחתו שאהב. תמיד אלמוני, תמיד בזהות שאולה. ואסור לו לטעות… אלי כהן היה בודד בדמשק. הוא עבד לבד, אכל לבד וישן לבד. ישב בחשכת הלילה אל מכשיר הקשר וכרה אוזניו. הסתכל על סביבותיו במשך היום, ופקח עיניו… אין שיעור לתודה שמדינת ישראל חבה להם. אלי כהן היה מהטובים שבחבורה, מאלה שהידיעות אשר העבירו לישראל אפשרו לנו לדעת, ואפשרו לנו גם לפעול…"
