סופו של ג'וק: סיפור משעשע באווירת הניקיונות לפסח / נתן גלנט

חייו היו לא קלים כלל. וכה קצרים היו חייו!

הוא היה דחוי כל כך כל חייו, כה בלתי אהוד.

בכל מקום שבו הלך התעלמו ממנו, דרכו עליו. היו כאלה שהכו אותו.

דרכו עליו במגפיים, בנעליים, בסנדלים. הוא זכר במעומעם גם הרבה נעלי בית.

כעת- זקן וגלמוד, הוא החליט לסיים את חייו בקרב מפואר. קרב שינציח את שמו וחיתתו על כל אויביו.

הוא אסף את שארית כבודו המועט (לא היה לו הרבה, בקושי שקיק) התגבר על הרתיעה הטבעית, והציץ מן הפתח הסודי לעבר החדר הנקי. החדר שנוקה לכבוד שבת.

הוא בקושי הגיח מן החריץ, וכבר נעל כבדה אצה לעברו. הוא הסתיר את ראשו הגרום בחזרה, וביכה בכי מר את מחושו האהוב, שנמחץ תחת הנעל. הוא חש מחושים בליבו.

מאוחר יותר הוא שוב הציץ מן החריץ, ויצא לטיול נעים של בין הערביים בין המרצפות השטופות. בקושי הספיק לתפוס קצת שמש, וכבר מזג האוויר התקדר, הכל החשיך. הוא הבין ששוב עקרת הבית השליכה עליו מגבת, אגב זעקות שבר של ממש. הוא שמע ווווששש מאיים וראשו החל להסתחרר. אוי, לא. שוב התרסיס ההוא.

הוא הרשה לעצמו חיוכון עגמומי של אחד שיודע, וזחל החוצה באין רואים. הוא שמע רשרוש מחשיד מאחוריו וראה את המגבת (אדומה עם פרחים ירקרקים בלויים) עפה לעברו. הוא שינה כיוון בזריזות וגנח בעצב. הריח הציף אותו. ריח קשה מנשוא של קוטל תיקנים תיקני. הוא גנח בצער וירק דם. קיפל את המחוש הבודד שנותר לו והמשיך במנוסתו. הוא זכר היטב שבקצה החדר קיים חריץ נכסף חריץ אשר יוכל לספק לו מקום מפלט מהפליט, ואולי גם- מי יודע?- דרך מוצא מהחדר אפוף האדים הרעילים..

המרצפות הנקיות גרמו לו לקבס נוראי. הריח של התרסיס התערבב עם הריח המחליא של חומר הניקוי, והוא התחיל לראות מטושטש.

מאי שם נשמעה הצעקה: "כולם לבוא לראות את שלוימי דורך על הג'וק!" והוא ידע דבר אחד. הוא לא יתן לשלוימי את העונג הזה. הוא נס את מנוסת חייו. רץ כמו מטורף על הרצפה וטיפס על הקיר. זחל בפראות על קורי העכביש שהצטברו שם והתעלם מזעקות השבר של העכביש. בזווית עינו הוא הבחין בשערות מטאטא, וליבו קפא בקרבו: הם הביאו מטאטא! הם הולכים להכות אותו למוות. הוא מצץ מקרבו את כוחותיו האחרונים ורץ בחזרה אל החריץ. לפחות יזכה למות בשקט בחריצו, ולא בבושת פנים מול המשפחה הלועגת.

הוא אזר את כוחותיו האחרונים, הפיל את עצמו מהקיר בבת אחת והחל לדדות על הרצפה הבוהקת לעבר ביתו, חריצו האהוב.

הריח אפף אותו לחלוטין. ריח איום של לימון, של מוות.

מאי שם הוא ראה את מיכל התרסיס שוב מונף, והוא הוכה בהלם מהסילון המדוייק והאכזרי שהותז לעברו.

הוא גנח ורבץ על הרצפה, מנענע במחושו וברגליו בטראנס.

הוא פלבל בעיניו וייחל לנס.

הנס לא הגיע. ההפך, שלוימי הגיע.

שלוימי והנעליים.

הוא ראה את הנעל מתרוממת לעברו, ולא יכל לעשות מאומה. הוא בהה בה באימה צרופה, הביט בה עד שהיא התקרבה אליו. גדלה, גדלה, החשיכה את קו האופק- והוטחה בו. הוא מת במקום.

גופתו נקברה בפח האשפה.

אף אחד לא התאבל עליו.

אף אחד.

וככה חייו נגמרו, בדממה. כמו הרבה ג'וקים אחרים.

כי זה מה שהוא היה, ג'וק.

ג'וק.