כמו כל 'דד-ליין' בעולם, גם ימי ההכנה לפסח הופכים ל'סיר לחץ', וזה טבעי, אך ישנם בתים בהם התקופה הזו כבר בגדר סיוט של ממש, מה שפוגם בהכנות לחג הקדוש, שצריכות להיעשות בשמחה. מסלול ההכנות של ערב פסח זרוע כמה וכמה 'מוקשים', העלולים לעמוד בדרכם של בעלי הפרעת קשב וריכוז, ממנה עשויים לסבול – בניגוד למה שאולי חשבתם – גם מבוגרים

אך יצאו להם פירות ט"ו בשבט ממדפי החנויות, וחדי האוזן כבר חשים במתח ההולך וממתין מעבר לפינה: פסח.
החל מר"ח אדר הופך הנושא של "איך-אספיק-גם-את-המיטות-בחדר-הילדים"? לנושא הרשמי בחדרי המורות, וברשתות השיווק כבר לא ידע איניש מה בין בקבוקי היין והצלופנים, למיכלי התזת הקצף ומטליות המיקרו-פייבר.

כך, לשמחתנו וגאוותנו, מתנהלת לה מערכת חיינו מדי שנה בשנה: חג הפסח הממשמש ובא, הופך ל'יום הדין לנקיון הבית וסידורו', לרבות מגירות המסמכים ושקיות הגניזה. גם המאחרים שבינינו, שעד שלא יחצצו מבין שיניהם את שאריות אזני ההמן, לא יהינו לעטות על כפות ידיהם כפפות לטקס, כעת כבר יודעים: פסח כאן.

המבצע מתחיל, נרצה או לא נרצה. ויש תאריך יעד ברור: י"ד בניסן. עד אז, הבתים של כולם, יהיו בס"ד, נקיים וכשרים לפסח, חלונותיהם מבריקים, מסמכיהם ממויינים והסכו"ם, הפותחנים והמוצצים אשר במגירותיהם – עומדים כמו חיילי משמר הוד מלכותה.

כמו כל דד-ליין בעולם, גם פסח הופך למלחיץ. הידיעה כי עלינו להספיק את כל הבית עד ערב החג, מה עוד שברקע החשש של כולנו הוא מפתיתי פסטה ובייגל'ה עלומים, הופכת את המערכת לקפדנית ומלחיצה יותר. ממילא, אך טבעי הוא כי כאשר מערכת כזו של הכנות מתנהלת ישנם רגעים של לחץ, יש זמנים יותר קשים ואין בזה כל תמיהה. אך למרות זאת ישנם בתים בהם התקופה הזו כבר בגדר סיוט של ממש והחג הגדול והקדוש הזה במקום שייכנס מתוך אוירת חג ושמחה, נכנס לאחר מצה ומריבה, תחושת כשלון ולעיתים אף קריסה.

כאן המקום להפנות זרקור לאחת התופעות שאמנם מוכרת מאד בהקשרים אחרים אך פחות מוכרת בהקשר הזה: הפרעת קשב וריכוז.
כאמור לעיל לכלל האנשים ימים אלו עמוסים ולחוצים אך עבור לקויי הקשב תקופה זו מועדת לפורענות באופן קיצוני.
נקדים ונאמר שרבים נוטים לראות את הפרעת הקשב כ'מחלה של ילדים', ולא היא.

לא רק שהיא שייכת גם למבוגרים, אלא שהיא אף יכולה להשפיע באופן שלילי על מבוגרים באופן משמעותי וחמור הרבה יותר מהשפעתה על ילדים. שהרי כאשר מדובר באדם בעל משפחה ובעל תפקידים שאחרים תלויים בו הרי שהליקויים בתפקוד שלו ישליכו על כל אותם אלו הסובבים אותו ותלויים בו. הדברים הלו נכונים בכל האספקטים של הפרעת הקשב, אך במיוחד באספקט של ההתארגנות. כאשר ההפרעה מתבטאת בקשיי התארגנות וניהול מטלות, הרי שהשלכותיה בגיל המבוגר הולכות ומתעצמות.

מסלול זה של ערב פסח זרוע כמה וכמה מוקשים העלולים לעמוד בדרכם של בעלי הפרעת הקשב, ובשורות הבאות נסקור אחדים מהם ואת האפשרויות לצמצם את השפעתם השלילית.

התלהבות מבשרת רעות
הקושי הראשון, ראשיתו נראית דוקא חיובית ומלבלבת אך אחריתו קשה מאד.
בדרך כלל, לקויי הקשב מגיבים בחדות ובעוצמה רבה של עשיה כאשר משהו מלהיב אותם. זה מגביר בהם את ייצור האדרנלין והדופמין – שני החומרים החסרים להם בשגרה – והם מסתערים בחדווה יתירה על המשימות העומדות בפניהם. מרוב אדרנלין והתלהבות הם גם לא יסתפקו בפרוייקט אחד, אלא יכניסו עצמם בו זמנית לשלשה פרוייקטים שונים ומורכבים. לדוגמא: לאוורר את כל הספריה בבית מאבק, הגיע הזמן פעם, לא?! לעשות סדר אחת ולתמיד במחסן ולמיין את העיתונים שהצטברו במהלך השנה האחרונה.
לכאורה נפלא.

אלא שלמרבה העצב, הסיכויים גבוהים מאד שבערב בדיקת חמץ תכולת הספריה המתאווררת תתפוס את כל השולחן בסלון, הרצפה תהיה מכוסה בערימות של עיתונים, 'ערימה לגניזה', 'ערימה לזבל' ו'ערימה של מה שעוד לא הספקנו לבדוק', ואת כלי הפסח שבעלת הבית מייחלת כבר לראות מונחים במטבח, לא ניתן יהיה להוציא מהמחסן, כי 'מסדרים' אותו.

את מצב הרוח בבית במצב שכזה, מיותר לתאר.
המצב הזה הוא תוצאה ישירה ופשוטה של אותו מנגנון מופלא שברא בנו הקב"ה של כניסה נמרצת לפעולה על ידי אדרנלין, וקריסה מהירה בעת פגה השפעתו של החומר הזה.
בדיוק כפי שההתלהבות הראשונית השתלטה על האדם ומיקדה אותו למשימה במרץ אדירים ובחדות, כך משתלטת עליו לפתע חולשה ורפיון, והמשימות מתערפלות למול עיניו למין עיסה אחת דביקה של כשל וחוסר אונים. ובצדק. כך בדיוק נראית פעולת הגאות והשפל של האדרנלין.
האדם לקוי הקשב שמודע לעצמו, ייזהר שבעתיים מכניסה לפעולה באופן הזה, ויבחן את עצמו שבע פעמים האם הוא נכנס למשימה ריאלית, והאם יש בידו לסיימה או לא, ובכך ימנע מעצמו ומסביבתו סבל מיותר שיכול להרוס את כל אווירת החג.

איפה שמתי את המצות?
מכשול נוסף העומד בפני לקויי הקשב בעת הזו הוא השכחה.
בתקופה זו רבות הן המשימות והמטלות שאינן נמצאות בשגרה היומיומית. אם זה בקניות אם זה במוצרי החג השונים, אירוח בני משפחה רבים ועוד כהנה וכהנה. ופעמים רבות מוצאים את עצמם אותם אנשים בערב החג אחר הצהריים כשאת המצות הם שכחו להביא מהגיס שארגן את ה'חבורה', או שהמפה המיוחדת של שולחן הסדר מונחת מקופלת ובוהקת במדפי המכבסה שתיפתח כמובן מיד במוצאי שביעי של פסח.

הסיבה שהפרעת קשב גורמת לשכחה, מעניינת ומרתקת לכשעצמה. הפרעת קשב איננה הפרעת זיכרון ואין כל עדות מדעית לפגיעה באזורי הזיכרון במוח. האדם לקוי הקשב אינו חש שהוא שכחן כי אם להיפך. במועד בו הוטלה עליו המשימה הוא הבין אותה היטב, היא נקלטה במוחו בשלמות ולא היה לו אפילו צד רחוק שהוא יכול לשכוח את המשימה הזו. היא הצטיירה במוחו בבהירות ובחדות ובצלילות נפלאה. עד ש… עד שמגיעה המשימה הבאה.

ומאותו הרגע שמשימה חדשה נכנסה לתמונה הרי שהיא דוחקת במהירות רבה את קודמתה ממפת העשייה. לא משום שהוא 'שוכח', אלא שהוא פשוט מתמקד במשימה החדשה. מתמקד כל כולו. בטוטאליות. שלא ישכח כלום. שלא יתפספס דבר. חוץ מהמשימות האחרות כמובן..
וכאן הפתרון הוא אחד בלבד: לרשום.

אדם כזה חייב לשבת עם עצמו כמה ימים לפני החג ולרשום בפרוטרוט כל משימה ומשימה שחשוב לו שתיעשה. הרשימה הזו חייבת 'ללכת איתו' לכל מקום, כי אצל לקוי הקשב תמיד תקפוץ לה פתאום עוד משימה ועוד מחשבה שלא חשב עליה באותה העת שהכין את הרשימה.

מוסחות – האויב הגדול
הנקודה השלישית שכדאי להכיר בהקשר זה היא המוסחות.
רבים מלקויי הקשב דעתם מוסחת בקלות וכל רעש ואיוושה קלה מוציאים אותם מריכוז וקוטעים את חוט המחשבה.
ובימים אלו של ערב חג, התמונה המצויה בבית היא, ששבעה אנשים מתרוצצים בו זמנית בין כתליו, הרצפה מלאה בשקיות בגדלים שונים, ומכסים של סירים מקרקשים בהרמוניה עם הדיסק החדש שהבן הביא מהישיבה והפעיל בווליום של מואזין בעלות השחר, והתמונה הזו עבור לקוי הקשב היא משהו שהוא מעבר לסף הסבל שלו!
זה לא המתח האם יסיימו הכל, זו גם לא העייפות מריבוי העבודה, זו התמונה עצמה. ריבוי הפרטים המתרוצצים מול עיניו ותחת רגליו, קוטע, שלא לומר מפורר, את כל חוט המחשבה שלו, ומכניס אותו לחוסר אונים, ולסטרס פנימי חריף.

וכאן נחזור ונאמר, התמונות הללו מעצבנות כמעט את כולם. זה מותח ומבלבל ומסיח את הדעת של כל אחד, אך עבור לקויי הקשב זה מעבר לזה. עבורם זהו סיוט נוראי. זה סבל והם נשחקים מבפנים עד לשד עצמותיהם.
ידיעת המחלה חצי תרופה אמרו, ואכן מעבר לכל הפתרונות חשובה המודעות.

כאשר ישנה מודעות והיכרות לתסמינים ולגורמים האישיים, בזה גופא יש בכדי להפחית את המתח והלחץ במידה ניכרת, וכאשר אנו נבין יותר טוב זה את זה, ואולי חשוב מכך כאשר נבין טוב יותר את עצמנו מה אנחנו מסוגלים ומה לא מה בכוחנו לעשות ומה מתיש את כוחינו, נוכל לתכנן נכון יותר את המשימות החשובות בימים אלו, ולהגיע בסייעתא דשמיא לחג הנפלא הזה רגועים יותר ומוכנים לקבל את אוצרותיו.