תמונות נדירות מבית הכנסת שניאדובו שבפולין שנבנה כולו מעץ במאה ה-18, נחשפות על ידי הספרייה הלאומית. התמונות צולמו בערב ראש השנה של שנת תרע"ד, במסגרת תיעוד של מבנים נדירים - והוחרב כליל כמה חודשים לאחר מכן

בערב ראש השנה תרע"ד, הגיע לשניאודובו האדריכל והיסטוריון האדריכלות הפולני קונרד קלוש כדי לצלם את בית הכנסת העתיק, עשוי-העץ שבעיירה. הוא הנציח את בית הכנסת מכל הזוויות על בימתו, כיפתו, מרפסותיו, שתי עזרות הנשים וקירות העץ המצוירים שבו, וקלט בעדשתו גם את הגברים והנשים בני הקהילה היהודית וגם כמה פרות רועות באחו.

בית הכנסת בשניאודובו, שעל גדות נהר הנרב בפולין, נבנה בשנת 1768 ושמו יצא למרחוק בזכות מבנה העץ יוצא הדופן שלו. קלוש ביקש לצלמו במסגרת מיזם לתיעוד מבנים אדריכליים חשובים ברחבי פולין, מיזם שניהל יחד עם חברו, האדריכל אוסקר סוסנובסקי.

בית הכנסת בשניאדובו, שבו הייתה קהילה יהודית גדולה ומאורגנת, השתייך לקבוצה של בתי כנסת בצפון פולין מהמאה ה-17 ומתחילת המאה ה-18, שהיו מעשה אמנות והתהדרו בצורה חיצונית מיוחדת. בתי הכנסת הללו שכנו במבנים יוצאי דופן לא רק מבחינה אדריכלית, אלא גם מבחינה אמנותית – קירותיהם היו מצוירים והם היו מקושטים מבפנים.

באותה תקופה נאסר על קהילות יהודיות מסוימות, למשל בגרמניה, לקשט את פנים בתי הכנסת כדי לא להסיח את הדעת מהתפילה. לעומת זאת בפולין, התקיים יחס סלחני לקיומם של הקישוטים. חכמי ורבני פולין נדרשו לסוגיה והיו בהם קולות שונים: היה מי שהתיר לצייר צורות על כתלי בית הכנסת, אך בשום אופן לא בגובה פני האדם המתפלל, שלא יקרה שהאדם מתפלל אל מול הציורים (ר' אברהם אבלי בן חיים גוֹמבּינר, בעל 'מגן אברהם') והיו אחרים, למשל רבי עקיבא איגר מפוזנא, שהתיר לצייר אך ורק ציורים מעולם הצומח.

כיוון שלא הייתה ליהודים בפולין מסורת של בנייה, הם אימצו מודלים וטכניקות שהיו נפוצים באזורם, ויחד עם הבנאים, שִיכללו את המבנים ולפי הצורך, הרחיבו אותם. לדוגמה, את בית הכנסת בשניאדובו בנו לפי תכנית של ריבוע (החלל הפנימי ובו אולם התפילה) והוסיפו לו אגפים בהמשך. היה בבית הכנסת גג "שבור" כמו עשוי כמה מפלסים, בקצותיו היו מגדלים ובמבנה עצמו היו "גלריות" מקורות, יציעים ומעקות מגולפים. החזיתות, הכיפה וגגוני היציעים היו מעוטרים.

במרכז בית הכנסת בשניאדובו ניצבה הבימה, מתוך זה נגזר מבנה הכיפה שנסגרה עליה כמעין חופה. למרבה הצער שמות האדריכלים, הבנאים והאמנים שבנו את בית הכנסת, לא ידועים לנו כיום, אבל אפשר להתרשם מיופיו של בית הכנסת דרך הצילומים המרהיבים שצילם קלוש ב-1913:

FL19167119-435x600⇑ תצלום המתמקד בראש הבימה. אפשר לראות בו את קירות העץ של בית הכנסת מבפנים

FL19167216-433x600

⇑ תצלום של תקרת בית הכנסת המתמקד בפנים כיפתו. צולם כנראה מתוך עליית הגג

FL19166131-768x557

⇑ פרט מגג בית הכנסת ומהעלייה לעזרת הנשים

003571129-430x600

⇑ צילום מתוך מרפסת עליית הנשים שבקומה השנייה של בית הכנסת

FL19167343

⇑ חזיתו של בית הכנסת ממזרח והגדר המקיפה את חצרו

בסוף המאה ה-19 היו בשניאדובו כ-1,300 יהודים. בימי מלחמת העולם הראשונה, אז נשרף בית הכנסת, ציווה המפקד העליון של הצבא הרוסי לגרש מהעיירה את תושביה היהודיים. וכך היה. היהודים היגרו לערים אחרות או לארצות אחרות וב-1921 נותרו בה רק 386 יהודים. היישוב הצליח להתאושש מעט ולצמוח ל-869 איש, אישה, ילד וילדה, עד מלחמת העולם השנייה.

כשנכבשה העיירה על ידי הגרמנים ביוני 1941, הקיץ הקץ על מעט היהודים שנשארו בה. חלק מהם נחטפו והוצאו להורג במקום. האחרים נשלחו למסע לגטו לומז'ה שאל היעד הסופי שלו, מחנה ההשמדה אושוויץ, הם הגיעו בינואר 1943.

כמעט כל בתי הכנסת מעץ שהיו בפולין חרבו בימי השואה. התמונות הנדירות האלה הן תיעוד וזיכרון נדיר לבית הכנסת עשוי-העץ, שכמה חודשים מאוחר יותר נפגע במלחמת העולם הראשונה ונשרף עד היסוד, למרכז היהודי בשניאדובו בשיא ימי תפארתו ולמאות שנים של חיים יהודיים בפולין.