מאת שלום פרוינד, יום ליום
שני ציטוטים חשובים הסבו את תשומת לבי בימים האחרונים: האחד, של נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ, שבעקבות הפרסום בוושינגטון-פוסט אודות החקירה נגדו כביכול על שיבוש הליכים, כתב: "הם המציאו עימות מזויף בסיפור על רוסיה, מצאו אפס הוכחות, אז עכשיו הם הולכים על שיבוש הליכי חקירה בנוגע לסיפור המזוייף. יפה". השני, של פול רייאן, יו"ר בית הנבחרים האמריקני בנאום שנשא בכינוס מיוחד בקונגרס, בעקבות אירוע הירי לעבר חברי הקונגרס הרפובליקניים בשבוע שעבר, שבו אמר: "מתקפה על אחד מאיתנו היא מתקפה על כולנו, כולנו מאוחדים בצער".
אם לדייק, שני הציטוטים כרוכים זה בזה. עם זאת, השני הצליח לעורר את חמתי. אולם טרם ניכנס לעובי הקורה, נזכיר קודם לטובת מי שזכרונו כבר הספיק לבגוד בו, על החשד לרצח הפוליטי שאירע בשבוע שעבר.
היה זה ביום ד' שעבר, במגרש למשחק בייסבול באלכסנדריה שבווירג'יניה, בעת שערכו בו חברי קונגרס רפובליקנים אימון בוקר. ג'יימס ט. הודג'קינסון, תושב בלוויל שבאילינוי, המזוהה כתומך נלהב של ברני סנדרס (סנאטור מטעם מדינת ורמונט ומי שהתמודד בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית מול הילארי קלינטון והפסיד, נחשב למבקר חריף של המפלגה הרפובליקנית ובייחוד של הנשיא טראמפ) שצוטט על ידי ה'וושינגטון פוסט' כמי שכינה את הנשיא טראמפ בוגד וטען שיש להיפטר ממנו, ירה צרור של כדורים לעבר חברי הקונגרס שנכחו במגרש האימונים.
סטיב סקאליס, מצליף הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים נורה ברגלו, נפצע אנושות ועדיין נאבק על חייו בבית החולים מדסטאר בוושינגטון. כמו כן, בתקרית נפצעו ארבעה בני אדם נוספים שמצבם טוב, ביניהם, שוטר ושוטרת מווירג'יניה שנפגעו מהירי.
סקאליס, חבר קונגרס המייצג את מדינת לואיזיאנה, הוא הדמות השלישית הבכירה ביותר בהנהגה הרפובליקנית בבית הנבחרים. בהצבעה על רפורמת הבריאות שמבקש טראמפ לקדם כתחליף ל'אובמה-קר', הוא מילא תפקיד מפתח. בביוגרפיה שלו הוא מתואר כ"אדם המחויב לערכים שמרניים כמו הפחתת מסים, משמעת פיסקאלית, הגדלת הביטחון הלאומי וכיבוד החוקה".
כמו רבים בקונגרס האמריקאי, הוא נחשב תומך נלהב בתיקון השני לחוקה האמריקנית, המאפשר לכל אדם לשאת נשק. בנוסף, נחשב סקאליס לפעיל מאוד בנוגע לזכויות וותיקי הצבא.
בקיצור, סקאליס מגלם בעמדותיו, את כל מה שהמפלגה הרפובליקאית מאמינה בו ומדיניותו של הנשיא טראמפ היא נר לרגליו. לא בכדי קרא לו טראמפ, "חבר אמיתי ופטריוט". מיד עם היוודע דבר הירי, הוציא הנשיא הודעה שבה כתב לקונית: "הנציג של לואיזיאנה, סטיב סקאליס, חבר אמיתי ופטריוט, נפצע קשה, אך יתאושש לחלוטין. מחשבותינו ותפילותינו עמו".
באותו יום חגג הנשיא טראמפ את יום הולדתו ה-71 בבית הלבן עם בני משפחתו, ומיד לאחר מכן יצא עם רעייתו מלניה לבקרו בבית החולים. ביציאתם מבית החולים הוציא טראמפ הודעה נוספת, שבה כתב: "הרגע עזבנו את בית החולים. חבר הקונגרס סטיב סקאליס, אחד האנשים הגדולים באמת, במצב קשה מאוד אבל הוא לוחם אמיתי. תתפללו עבור סטיב!".
– סימנים מקדימים היו למכביר
כאמור, היורה השפל, תומך נלהב ומתנדב במטה הבחירות של הסנאטור הדמוקרטי ברני סנדרס, נטל בידו רובה סער ולאחר שווידא כי במגרש האימונים מתאמנים סנאטורים רפובליקנים ולא דמוקרטים, ריסס אותם בצרורות של יריות – 100 כדורים, על פי הדיווח.
מה שקרה באותו בוקר במגרש האימונים, הוא ללא ספק תולדה של הסתה חסרת-תקדים מצד השמאל הליברלי בארצות-הברית. כל מי שעוקב אחר המפה הפוליטית האמריקאית בחצי השנה האחרונה, מבין שמשהו רע מאוד עובר על הדמוקרטיה של ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות. תיעובם של הדמוקרטים את הנשיא טראמפ, או ליתר דיוק, חוסר-האונים שלהם לקבל את תוצאות הבחירות, הוא כבר לא קרב מחאתי בלבד בין שני המחנות הפוליטיים הגדולים בארצות-הברית, אלא איבוד הצפון, דריסת כל המוסכמות וסכנה מוחשית לגורל עתידה של הדמוקרטיה.
זה בדיוק מה שמוביל אותי חזרה אל הפתיח של מאמר זה: שני הציטוטים שבאו בעקבות שני מקרים שונים לחלוטין לכאורה – הראשון של הנשיא טראמפ, בעקבות שיבוש הליכי חקירה על הקשרים של היועץ לביטחון לאומי מייקל פלין, והשני של יו"ר בית הנבחרים בעקבות הירי בחברי הקונגרס – הם למעשה מאוגדים זה בזה. מאז נכנס טראמפ לבית הלבן וכבש את וושינגטון בסערה, השמאל האמריקאי לא יודע את נפשו מרוב תסכול. הנשיא טראמפ, בניגוד לכל הנשיאים בהיסטוריה האמריקנית, לא זוכה ולו לדקה אחת של חסד, והדמוקרטים אינם בוחלים בשום אמצעי כדי לכתוש את הנשיא, לחבל בכבודו ובמדיניותו, כאשר כל יום קללתו מרובה משל חברו.
מכונת ה'פייק ניוז' המשומנת עובדת שעות נוספות, וכשנוכחו הליברלים לגלות כי אין ולא היה כלום בקנוניה הרוסית, הם השתמשו בראש ה-FBI המודח, ג'יימס קומי כדי לנגח בנשיא עם המצאת האמינות שדרש ממנו כביכול הנשיא. משראו שגם זה לא הלך כפי שציפו, המציאו שיבוש הליכי חקירה. לכן צודק כל כך הנשיא טראמפ כשכתב: "הם המציאו עימות מזוייף בסיפור על רוסיה, מצאו אפס הוכחות, אז עכשיו הם הולכים על שיבוש הליכי חקירה בנוגע לסיפור המזויף. יפה".
ג'יי סקולו, פרקליטו של הנשיא, הצהיר השבוע בראיון לרשת CBS, כי לא הייתה שום הודעה ממשרד התובע המיוחד שהנשיא נמצא תחת חקירה. "לא קיבלנו שום הודעה שהנשיא תחת חקירה. הוא לא היה ואינו תחת חקירה", אמר עורך דינו של הנשיא האמריקני.
ואז… אז הגיע אירוע הירי, שניפץ את כל מה שידענו והכרנו עד הלום. תקרית הירי בווירג'יניה מהווה מהלומה מוסרית לדמוקרטים ולשמאל האמריקאי, שלאורך השנים טענו שהאלימות הפוליטית מגיעה תמיד מהצד הימני של המפה הפוליטית. לנו, כישראלים הסגנון הזה מוכר למדי: לטענת השמאל, הימין הוא תמיד אלים וגס-רוח, וחופש הביטוי הוא עיקרון חשוב בדמוקרטיה, כל עוד הוא נוגע לשמאל. אך ורק לו מותר למחות ולהביע התנגדות, אולם ברגע שזה מגיע לימין, חופש הביטוי הופך מיד לסתימת פיות ולסכנה לדמוקרטיה. מסתבר, שהשמאל באשר הוא, אינו שונה במאומה מחבריו לאג'נדה הפוליטית בכל רחבי תבל.
עד כה, כמעט ואין איש שמאשים את ברני סנדרס בירי, זאת חרף העובדה שתמונת עמוד הפייסבוק של היורה ג'יימס הדג'קינסון, היה מעוטר בתמונות הסנאטור הדמוקרטי הקשיש. סימנים מקדימים לתקרית הירי שאירעה בווירג'יניה ולהסתה המכוונת של השמאל האמריקאי עד כדי חשד לרצח פוליטי, היו למכביר: מההפגנות האלימות שהלהיטו הדמוקרטים ברחובות מיד לאחר נצחונו של טראמפ ועד ליבוי היצרים והקריאה למרי אזרחי של תעשיית ה'פייק ניוז', אך איש אינו מהין להעלות אותם על השולחן באופן גלוי.
היחיד שלא התבייש להוציא את המרצע מן השק, היה יו"ר בית הנבחרים לשעבר, ניוט גינגריץ', שאמר השבוע בראיון לרשת השמרנית 'פוקס ניוז', כי הירי היה ביטוי לחלק מהאלימות הגוברת באינטנסיביות בשמאל. "סטודנטים בעלי דעות רפובליקנים חוששים בימים אלה שיוכו בקמפוס על ידי חבריהם הדמוקרטים", אמר גינגריץ' והוסיף: "העוצמה היא אמיתית: בין אם זה קומיקאי שמציג את הראש של הנשיא מכוסה דם, או כאן בניו יורק, מחזה שמראה התנקשות בנשיא, או שזה פוליטיקאים דמוקרטים שמדברים בשפה וולגרית כי הם לא יכולים למצוא שום שפה משותפת אחרת".
לעומת זאת, הקולות בקרב נבחרי הציבור האמריקאים, גם מהמפלגה הרפובליקנית, היו מתונות יותר, וכמו יו"ר בית הנבחרים פול ראיין, הם הקפידו לדבר על "כוחנו באחדותנו", במקום לקרוא לילד בשמו.
אי לכך, נאומו הנרגש של ראיין בקונגרס מיד לאחר הירי, שבו קרא לאחדות ואמר "מתקפה על אחד מאיתנו היא מתקפה על כולנו, כולנו מאוחדים בצער", לא רק שהיא גישה שגויה, אלא היא נוגעת בעצב החשוף של הצביעות של הדמוקרטיה האמריקאית. במקום זאת, היה עדיף שיפרוש בפני העם האמריקאי, לדוגמה, את הרשימה הארוכה של ידוענים ומובילי דעת קהל שהסיתו בפראות לאלימות נגד הנשיא טראמפ.
להלן רק חלק קטן (מתוך אותה רשימה) של ציטוטים ומעשים מזעזעים שיצאו מאנשי הבוהמה בארצות-הברית, ומהווים השראה לשמאל האמריקאי:
1. קומיקאית אמריקאית מפורסמת (קאת'י גריפין) שהצטלמה עם ‘ראשו הכרות‘ של טראמפ.
2. זמרת ידועה (מדונה) שבנאומה בהפגנה נגד הנשיא, אמרה: “חשבתי רבות על לפוצץ את הבית הלבן“.
3. זמר בעל שם (סנופ דוג) שהפיק קליפ שבו הוא נראה, יורה בנשיא טראמפ שהוצג כליצן.
4. שחקן מוכר (רוברט דה-נירו) אומר בסרטון שפרסם: “אשמח להכניס לו (לטראמפ) אגרוף בפרצוף“.
5. הצגה בניו-יורק, שבה דמותו של הנשיא טראמפ נדקרת למוות, ואחד המגישים הבכירים ברשת CNN אף שיבח את המחזה.
6. בכיר תרבות (דייוויד סיימון) שקרא לאינתיפאדה נגד הנשיא ואמר: "אם טראמפ יפטר את רוברט מולר (ראש ה-FBI לשעבר ומי שמכהן כעת כתובע מיוחד לחקירת מעורבות רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות-הברית 2016 – ש.פ.), תרימו בלוקים“.
7. זמר אמריקאי נוסף (מרילין מנסון), שהורג את טראמפ בקליפ מצולם.
8. סטנדאפיסט (לארי ווילמור) צוחק על “לחנוק את טראמפ עם כרית“.
9. סאטיריקן מפורסם (סטפן קולבר) שידר קטע בתוכניתו ברשת CBS שבו רואים את ראשו של סטיבן מילר (יועץ ראשי של הנשיא טראמפ – ש.פ.) על שיפוד.
10. אמנית ליברלית יהודייה (שרה סילברמן) שאמרה בראיון לתקשורת, כי על הצבא לקחת חלק במהלך אלים להדחתו של הנשיא.
סביר להניח, כי התיאורים המזוויעים היו די והותר עבורכם. אבל, אם להאמין או לא, זו אמריקה של היום, שבו השמאל איבד את השפיות וכל עוד מדובר בטראמפ או ברפובליקאים, כל האמצעים כשרים. למזלם של הדמוקרטים, מותו של היורה שנוטרל על ידי המשטרה, וודאי יקשה להוכיח כי מדובר היה בהתנקשות פוליטית ברורה, אולם, דבר אחד ברור מעל לכל ספק: השיח הפוליטי האלים כבר התנקש בנשיאים מכהנים בעבר, ואם מישהו לא יתעשת בזמן, הסוף עלול להיות הרה אסון.
הכותב הינו חבר במפלגה הרפובליקנית בארה"ב.
