על תופעת המשמעת העצמית של יענק'ל, ועקביותו בריצת הספורט, הורדת הקלוריות והשלת הקילוגרמים

עוד באותו יום שהשלים יענקל עם העובדה שצמחה לו קבינה באזור הכרס – שם פעמיו למרכז אנ"ש למכשירי כושר – 'יגיעת בשר בע"מ'.

אחרי סקירה קצרה שקיבל מהמוכרן לגבי טיב מכשירי העינויים המוצגים לראוה, ניגש לסגור עסקה על מסלול ריצה חשמלי עם אפס קילומטראז'. כשביקש קבלה מבעל העסק שפיקח היה ומאנ"ש, התרעם עליו זה האחרון בתמיהתו הקבועה "ימלא כרסו ואחר כך יבקש קבלה"?! צמד פועלים העמיס את גוש הברזל הענק והחשמלי לתוך תא המטען ולא עברה שעה קלה וכבר נצב לו מסלול הריצה רחב הגרם במרכז חדר האירוח שבביתו של יענק'ל, כשברקע נשמעת הצהרתו החגיגית של אב הבית כי "מיום זה והלאה שעה הליכה ביום, כל יום. וחסל סדר פחמימות ופצצות כולסטרול, ומלילה זה והלאה – כולנו שאר ירקות".

"אבל יענק'ל", שאלה העקרת, "המסלול שלך חוסם את האפשרות לפתוח את מתקן ייבוש הכביסה". "אכן" הסכים יענק'ל, "באמת הגיע הזמן לזרוק את מתקן הייבוש שעומד כאן תקוע כמו עצם של פיל בגרון עם דלקת. עדיף כביסה טופחת, על בעל תופח". "אבל יענק'ל…" רצתה הגברת לומר. "שום אבל. תחליטי! זה או אני או מתקן הייבוש".

רצתה העקרת לבחור במתקן הייבוש אך החליטה לשתוק ולאפשר לתהליך הטבעי של הדברים להתגלגל. "זה מסלול ידוע", אמרה לעצמה. "זה מתחיל עם מסלול ריצה, שהופך תוך שבוע שבועיים להליכה, אחר כך לטיול רגוע לצלילי נגן עם קוסוביצ'קי, עוד יומיים שלושה וקצב ההליכה יאפשר קריאת עיתון, ואחרי כן ישאר רק העיתון, בלי ההליכה שתוחלף בתנוחת ישיבה במעמקי ריפוד כורסת הסקאי, בצוותא חדא עם בקבוק פפסי מקס לשטיפת מנת צ'יפס עתירת שומן. וגרוטאת הענק שתופסת את רוחב החדר תשמש סוף סוף למטרה לשמה נועדה מראשית בריאתה: מתלה דקורטיבי לתליית כובעו וחליפתו של יענק'ל איש הברזל והמשמעת העצמית".

ואכן, חכמת נשים בנתה. התחזית נתגשמה במלואה. יענק'ל לקח פסק זמן לתקופה של רענון, "רק לכמה ימים, עד יחזור לכושר ביתר שאת וביתר עוז". ובזאת המסלול ריצה את ענשו, סיים את תפקידו הבריאותי והפך למתקן לפעלולי אקרובטיקה עבור מוישי האימפולסיבי בן השש עשרה, עד לאותו יום מר כשזרת רגלו היחפה של יענק'ל נתקלה בזוית המתכת. יענק'ל צעק אחחחחחחח בקול גדול והרים מיד טלפון למושיקו סוחר המתכות שיפנה את המפגע הסביבתי וכמה שיותר מהר.

תפס יענק'ל סלפי אחרון עם מסלול הריצה בן טיפוחו, מסר את המפלצת למושיקו ובזאת נסתיימה תקופת הריצה והחלה תקופת יום הולדתו של יענק'ל. חשבה אשת החיל על מתנה קולעת ליענק'ל גיבור החיל. אך זאת ברור היה לה שלא תרכוש בעבורו מכשירי כושר. ידעה את אופי בעלה, שמאמץ גופני, נטפי זיעה וכישורי אתלטיקה ממנו והלאה, וכי למען האמת מסתתרת בקרבו נפש של משורר. תגלית שנחשפה ביום בו נתקלה ביומנו האישי בו קונן על עודף משקלו ועל המאמץ הכרוך בהתעמלות ושמירת משקל. וכך כתב:
אֲוִיר הָרִים צלול כבר אַיִן
רק ריח של סוסים
כרסו בולטת כאות קין
וכל שריריו תפוסים

לועס ירק בטעם תבן
שבוי בחלומו
נושף כמו קטר רכבת
ולבו בל עמו…
רצתה להמשיך לקרוא, אך נאלצה לחדול כי יענק'ל בדיוק חזר הביתה.
וכעת, בהופכה בדעתה מה עשוי להתאים כמתנת יום הולדת לבעל נפש משורר הומיה – עלה לה רעיון למיסיס, ותלך ותרכוש בעבורו תשורה נאה ויקרת ערך: נבל גבוה ומרשים משכמו ומעלה שהוצב אחר כבוד בחדר האורחים, בפינה בה עמד עד לא מכבר מסלול הריצה שנמסר לגריטה.

כשנכנס יענק'ל הביתה, ומבטו נפל על כלי הנגינה הבוהק, כחכך קלות ואמר בחיוך נבוך "מדוע זה קנית לי נבל, והלא אינני יודע נגן"… "ומה בכך", השיבה העקרת, "גם לרוץ אינך יודע ובכל זאת קנית מסלול ריצה חשמלי. מיום זה והלאה תתלה את כובעך ומעילך על האינסטרומנט המוזיקלי".

ויפסע יענק'ל אלֵי נבל, לפרוט במיתריו.
ויתן קולו בשיר נוגה ויזמר ברגש רב:
יר-ו-ש-ל-י-ם של אור ושל נ-ח-ו-ש-ת ושל זהב,
הלא ל-כ-ל מעילַיִך אני ק-ו-ל-ב.

טורו של אברומי נויבירט מתפרסם בעיתון 'בקהילה'