במקום שיעור על הסביבה העסקית, מצאה מירי שניאורסון את עצמה מסבירה לבעלות המקצוע בכיתה כי הן משתכרות פחות משכר מינימום. אז בשביל מה לך להתאמץ? לכי חפשי עבודה במוקד טלפוני במקום לעבוד במשרה הנחשבת לנחשקת יותר

מאת מירי שניאורסון

"ניתוח הסביבה העסקית" זה היה השם הרשמי שנתנו לקורס שהעברתי באחת מערי השדה בה מתגוררים חרדים מכל הסוגים. בכיתה ישבו זו לצד זו ברסלבית, גורית וויז'נצית. היו שם גם שסניקית, ליטאית ואחת לא מזוהה. מצאתי את עצמי ולא בפעם הראשונה חבדניקית יחידה בכיתה.

לכולן היה מכנה משותף למרות שהמקצועות והמטרות שלהן היו שונים לכאורה. אחת מאפרת, השנייה צלמת, השלישית תופרת, הרביעית גרפיקאית, החמישית מטפלת רגשית והיו גם יזמיות כאלו שעדיין לא יודעות מה הן רוצות להיות כשתהיינה גדולות. וזה רק מה שאני זוכרת כרגע.

הנושא ה"רשמי" היה רק תירוץ לשלל "התנגדויות" שעלו בדרכן של היזמיות הצעירות בדרך לכבוש את עולם העסקים. הפעם נסב הדיון בכיתה אודות כסף. הבנות מצידן חשבו שזה מביך ומאיים להעלות את הנושא, אולם אני, מניסיון של שנים ומהחוויות האישיות בנושא כסף, החלטתי להפיל את הפצצה.

זה היה אחרי שבשיעור הקודם שמעתי מהן את כל התירוצים בעולם לכך שהן עובדות עבור שווה פרוטה. הבנתי שאין ברירה ועוד לפני שנתעסק בניתוחי סביבה תיאורטיים, חייבים לעשות סדר בעניין הכסף.

עד שלא הצבתי מול פניה המופתעות של אחת מהן את המחיר לשעת עבודה שלה, שום דבר לא קרה. רק כאשר היא קלטה כמה היא מביאה בסוף חודש הביתה, היא הבינה שהיא זו האחראית למצב בו היא נמצאת.

"מה לעשות, זה מחיר השוק", ענתה לי דיני כאשר שאלתי אותה כמה משלמים לה על איפור? "שמונים שקל", אמרה ואפילו היא הבינה שהמחיר הזה נמוך ממחיר השוק ומיהרה להצטדק: "אבל יש מתחילות שמאפרות גם בשישים שקלים", וכאשר ראתה את מבטי הנדהם הוסיפה: "ואפילו מגיעות לבית הלקוחה".

טרם פתחתי בשיחה על אמון ואמונה – אמון בעצמי כבעלת עסק ואמונה בקב"ה שהוא ימציא לי את פרנסתי – המשכתי במדגם וקיבלתי תשובות דומות מהמטפלת הרגשית, מהגרפיקאית ואפילו מהפאנית.

שמונים שקלים זה פחות משכר המינימום. לכי תהיי מזכירה או תעבדי בשירות לקוחות בבזק… עבור כל שעת איפור, טיפול או סירוק, נדרשות בין שעתיים לשלוש שעות עבודה ברוטו. כן, גם תיאום טלפוני, פרסום, מיתוג, שיווק ומכירה הן שעות עבודה. גם תחזוקת לקוחות היא שעת עבודה.

עכשיו תחלקי את שמונים השקלים הללו לשלוש שעות ותביני שאת מרוויחה כמו פועלת שחורה. כן. את מרוויחה 26.66 שקלים לשעה בעוד ששכר המינימום הוא 26.88 שקלים לשעה. ועוד לא שילמת מיסים, חומרי גלם, הכשרה מקצועית, רואת חשבון, בייביסיטר לילדים ו… להמשיך?

אז נכון שאם את חדשה בתחום, רק סיימת את לימודיך ואת עדיין מנסה להוכיח כישורים בתחום, את יכולה להתחיל ממחיר נמוך. אבל וזה אבל גדול מאוד: אם הייתה עומדת מולך מטפלת שגובה עבור הטיפול בילדך – האוצר הגדול ביותר שלך – שמונים שקלים לשעה ומולה הייתה עומדת אחת שדורשת 250 שקלים. מי לדעתך טובה יותר?

הבנות הבינו את הרעיון די מהר. "ברור שמי שמאמינה בעצמה, ביכולותיה ובכישוריה, תיתן שירות טוב יותר", אמרה המטפלת הרגשית. נכון, וזה רלוונטי בכל תחום. כאשר גובים מאיתנו יותר, אנחנו נוטים להאמין (ובמרבית המקרים בצדק) שנקבל עבודה טובה יותר. או כמו שאבי עליו השלום נהג לומר לקליינט שהתפלא על מחירו הגבוה של בייבי-גרו לתינוק: "מרצדס זה לא סוסיתא".

לסיכום, אולי לא הספקנו לנתח את הסביבה העסקית אבל לפחות מצאנו את הסיבה לכך שאנחנו עובדות קשה ובקושי מביאות פרנסה הביתה. זו האחריות שלכן!

מקור: http://bizzness.net/