עבודה בעיניים: גבאי בירך "שהחיינו", אבל נצמד לגרבוז בדעותיו

השבוע היה עמוס בהפתעות פוליטיות: אבי גבאי, האיש שדוגל בחלוקת ירושלים והבטיח שייאבק למען תחבורה ציבורית בשבת ונגד הדתה בבתי הספר, נבחר ליו"ר מפלגת העבודה. פרשיית הצוללות של נתניהו עלתה מחדש לכותרות, ודונלד טראמפ ג'וניור (הצעיר – ש.פ.) הצליח לסבך את אביו הנשיא עם שערוריית המעורבות הרוסית בבחירות בארצות-הברית. המכנה המשותף לכולם הוא, בטן מנופחת של השמאל שסדק אחד קטן בגודלו של קוץ מחט יכול לפוצץ אותה וכבלון אוויר תעוף ותתפוגג.

הראשון שזכה להדהים את הצד השמאלי של המפה הפוליטית, היה כאמור, אבי גבאי שניצח את האיש המשופם עם המשקפת החתומה – עמיר פרץ בבחירות לראשות מפלגת העבודה. תשאלו, למה ומדוע הוא כל כך הפתיע או הדהים את כולם עם ניצחונו, אז התשובה מתחלקת לשתיים והיא פשוטה למדי:

א. הוא מהווה פנים חדשות למפלגה המוכה והחבולה. הוא הצטרף אליה רק לפני כחצי שנה, ומבחינת מי שעוד נותר לשמור אמונים למפלגת העבודה, הוא עקף את הקליברים והמועמדים הוותיקים ולפיכך נשמע להם כבשורה.

ב. מדובר במפלגה "אוכלת יושביה". רק בכמה שנים האחרונות כבר הוחלפו לפחות ארבעה ראשי מפלגה, וכעת עם כניסתו של דם חדש אל ביתם הפוליטי של השמאל הישראלי, אויבי הימין ובראשם התקשורת שלוחתם, ששים אלי-קרב בתקווה כי הנה הגיע הגואל המושיע שיצילנו מפני שלטון העם של נתניהו.

מתי טוכפלד בטורו הפוליטי בישראל היום בשישי האחרון, גילה כשרון מופתי בהגדרת תווי פניה של מפלגת העבודה, וכך כתב: "הדחת המנהיג המכהן במפלגת העבודה אינה עניין דרמטי. למעשה אין אירוע שגרתי מזה בפוליטיקה הישראלית. מדובר במסורת עתיקת יומין עוד מימי מפא"י העליזים. שיטת הבחירות אמנם הייתה שונה, גם החומר האנושי. אבל הדנ"א של אז נותר היום כשהיה".

"עסקניה אולי מכורים לסיטואציה, אולם למתבוננים מהצד, הופכת הנטייה החולנית להשמיד את המנהיג בעודו באיבו, את מפלגת העבודה למפלגה אכזרית ונטולת מוסר. שלא לדבר על הליקויים הקשים בתפקוד הנגרמים כתוצאה מכך. עד כמה באמת יהיה אפשר לסמוך על יו"ר המפלגה הבא… אם הוא וכל מי שסביבו יודעים שרגע הניצחון הוא גם הרגע שמתהפך שעון החול המבשר על לכתו בטרם עת. שבתוך שנתיים-שלוש הוא בחוץ".

מבחינת השמאל, וודאי שיש סיבה למסיבה. לדידם, אפשר כבר לפתוח שמפניות כאות שמחה, ולו רק כי הם בטוחים שאבי גבאי ייקח את השלטון מידי מי שהואשם על ידם בקבלת בקבוקי שמפניה במאות אלפי שקלים. גבאי אמנם הפתיע כמי שהגיע לא מכבר מבחוץ, והצטרף לשורות מפלגת העבודה לאחר שהתפטר מתפקידו כשר להגנת הסביבה במפלגת 'כולנו', במחאה על צירוף מפלגת ישראל ביתנו לממשלה ומינויו של אביגדור ליברמן לשר הביטחון במקום משה יעלון, אולם ניתן לנחש כי גם הוא בעצמו לא בטוח שיצליח להפיח חיים בגווייה המהלכת הנושאת את השם 'מפלגת העבודה'.

נכון, שבנאום הניצחון שלו השבוע הכריז מיד כי "היום התחיל המסע להחלפת השלטון", אבל גם הוא יודע שהסיכויים שלו להחליף את ביבי נתניהו הם בערך כמו הסיכוי של הדמוקרטים בארצות-הברית להדיח את הנשיא טראמפ.

הפלונטר העדתי של העבודה

מה שאמור להדאיג אותנו בהקשר של יו"ר מפלגת העבודה החדש, זה רק עמדותיו. גבאי הוא למעשה מרוקאי מלידה וככזה יקשה עליו להפוך לחלק מהאליטה השמאלנית האשכנזית, זאת אף שהוא מנסה לשוות לעצמו תדמית ליברלית אסלית.

מוצאו כבר עלתה לו השבוע ביוקר מיד עם היבחרו לראשות מפלגת העבודה, כאשר בירך ברכת "שהחיינו" על הניצחון המזהיר שלו. בצהריי יום ג' נאלץ להגיב על כך בראיון לחדשות ynet. "זה חלק מזה שאנחנו יהודים", אמר כשנשאל על כך שנשא את ברכת שהחיינו, והוסיף: "אני יהודי, ועשיתי דבר שהוא טבעי מאוד מבחינתי לברך ברכה כזאת. אני עושה את מה שאני מאמין בו, מדבר את האמת שלי. לא מתחפש לשום דבר אחר". בראיון אמר יו"ר העבודה החדש עוד: "גם אתמול (במעמד אירוע הניצחון – ש.פ.) כשהגעתי בג'ינס היו שהעירו לי על מה שלבשתי, אבל אני לא עושה הצגות. אני מביא איתי את מי שאני. כן, גם לומר 'שהחיינו'".

אבל שלא תתבלבלו, "שהחיינו" הוא בירך באופן טבעי כחלק מתהליך החינוך שקיבל בבית ספרדי – מסורתי. אבל בניסיון להפוך לחלק מאליטת השמאל האשכנזית, עמדותיו הפוליטיות דומות יותר לטומי לפיד ואהוד ברק, משל בוז'י הרצוג – שהמפלגה בלעה אותו כלעומת שבא.

כשנשאל לגבי "מתווה הכותל" להקצאת רחבה רשמית לתפילה משותפת, הזכיר יו"ר מפלגת העבודה הנבחר, למי שאולי הספיק לשכוח, שבתור שר בממשלה הצביע בעד המתווה. "כשאבחר לראשות הממשלה, מיד איישם את מתווה הכותל כפי שהוצע. אין סתירה בין הדת היהודית, שחשובה לי, לבין עמידה ביחד עם אשתך ליד הכותל", הצהיר גבאי והוסיף: "אין סיבה לאסור ואין סיבה לאפשר לפרשנות דתית מחמירה להשתלט על חיינו. הם סתם מחמירים".

גם בנושא הגיור היה לו מה לומר: "אני מבקש לאפשר לרבני ערים לגייר ולהכיר בגיורים של קונסרבטיבים וגם של רפורמים", אמר גבאי בראיון שהעניק לידיעות אחרונות במוסף שבת האחרון. "אם מישהו מזדהה עם העם היהודי ורוצה להצטרף אליו, למה לא?" הפטיר.

כשנשאל, האם אתה מודע לכך שבאמירה הזאת אין לך סיכוי לברית עם החרדים, השיב: "גם החרדים צריכים להבין שחלק מהעוצמה הביטחונית שלנו נובעת מהתמיכה של יהדות ארצות-הברית, ואסור לתת להם גט כריתות. החרדים ילכו איתנו אם לא תהיה להם ברירת קואליציה אחרת, כך שאני לא מודאג. וגם כדאי שידעו מראש שבכל משא ומתן עתידי, לא אוותר על תחבורה ציבורית בשבת. זו עוולה ציבורית שחייבים לתקן".

אלטרנטיבה של ברווזים

תקוותי שהפנמתם היטב… הוא לא יוותר על תחבורה ציבורית בשבת משום שזו עוולה ציבורית שחייבים לתקן, כלשונו. הוא אגב גם לא חושב שירושלים שלמה ומאוחדת היא בירתה הנצחית של היהודים. בנוגע לחלוקת ירושלים גבאי מסכים גם עם יריבו עמיר פרץ שבמסגרת הסכם עם הפלסטינים יש להעביר לידיהם את השכונות הערביות במזרח ירושלים. "הפתרון הטריטוריאלי ביסודו ברור לרוב הישראלים: שתי מדינות לשני עמים, תוך שמירה על גושי ההתיישבות הגדולים בריבונות ישראל, חילופי שטחים ויצירת מדינה פלסטינית מפורזת על שטחיהם בגדה ובעזה", נכתב בתוכניתו המדינית, ובחלק אחר של תוכניותיו הבטיח "לסתום את כל צינורות התקצוב המתוחכמים והלא שקופים שנועדו להעברת תקציבים ליהודה ושומרון".

אם לא די בזה, כשנדרש לענות לשאלה על אפשרות חבירה לרשימה המשותפת, השיב: "אשמח מאוד שנגיע למצב שהחברה הערבית תהיה חלק מהשלטון בישראל. עם הרשימה המשותפת, כפי שהיא עם המרכיבים האסלאמיים והמרכיבים של בל"ד, אי אפשר להקים ממשלה".

וכשזה מגיע לנתניהו כבר ברור איפה הוא עומד. "בשום פנים ובשום אופן לא ניכנס לממשלת נתניהו", הצהיר גבאי בראיון לידיעות אחרונות והוסיף: "מפלגת העבודה בראשותי תהיה האלטרנטיבה. תזכרו שעזבתי ממשלה בראשותו. אני יודע מי זה נתניהו. אני יודע מה מדריך אותו ולאן הוא מוביל".

אוקי, לא היה לנו ספק שכדי לצעוד בראש מפלגת העבודה ולהוביל אותה, הוא חייב להיות קדוש יותר מהאפיפיור ולהוכיח את חוסנו לעומת שבריריותו של מי שהיה עד כה הברווז הצולע של מפלגת העבודה – בוז'י הרצוג.

לצורך העניין נשתמש להקבלה שעשה ראש הממשלה נתניהו לתוכנית הגרעין האיראנית מעל במת איפא"ק בשנת 2012. בנאומו השתמש ביבי באחד הפתגמים המפורסמים בשפה האנגלית ואמר: "אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, אז מה זה? אכן כן – זה ברווז!". גבאי הוא אמנם לא הברווז המגעגע כדוגמת היו"ר הקודם שנשלח הביתה בטרם עת, אבל אם הוא חולם להפוך את מפלגת העבודה בזכותו למפלגת שלטון, הוא בהחלט נראה כמו ברווז.

לגבאי יש הרבה תוכניות בכנף, בין היתר, הוא מבקש לעצור את "פעולות ה'הדתה' של העמותות בבתי הספר", כלשונו. מה שהיה מוכר בעבר כמילת גנאי – "כפייה דתית", הפכה היום למילה המכובסת  – "הדתה", וכעת גם המרוקאי שהתגאה באמירת שהחיינו על ניצחונו בבחירות לראשות המפלגה, חושש שתלמידי ישראל יידעו בעצמם לברך את אותה הברכה. גבאי כנראה לא השכיל להבין, שאם הוא יצטרך לייצג מפלגה של גרבוזים למיניהם שבזים למנשקי מזוזות וקמעות, זה יחזור לצוד אותו כבומרנג. מסתבר, שגבאי כבר הכין את עצמו לקונפליקט הבין-אישי שלו מול אליטת האשכנזים מבית היוצר של השמאל. כיצד הוא הכין את עצמו, אתם ודאי שואלים. התשובה לכך פשוטה: "אם זה נראה כמו גרבוז, הולך כמו גרבוז ומגעגע כמו גרבוז, אז מה זה? אכן כן – זה גרבוז!"