כאשר ראה ר' גרשון את מספר הטלפון על הצג, הכין ליבו, מוחו, פיו וכמעט כל איבריו, לקראת השיחה. ידע גם ידע כי תהא זאת השיחה לא קלה לעיכול, לא עריבה לאוזן ולא נעימה ללב. וזאת למודעי: ר' גרשון דנן משמש כמשגיח ראשי בישיבה, וכאשר הורה מתקשר עמו בקשר של טלפון, על אתר יודע הוא כי טענה יש כאן.
"ר' גרשון?" נפתחת השיחה.
"כן, שלום וברכה".
"מדבר אברהם מנדלשטיין, אבא של יעקב-יצחק".
"הו, אבא של יעקב-יצחק!" נלהב המשגיח ואינו מגלה את עובדת היותו מודע לזהות המתקשר. כל מספרי הטלפון של אבות הבחורים רשומים לו במאגר אנשי הקשר. כך ידע להתכונן נכונה בטרם יפצח בשיחה. "יעקב-יצחק הוא ממש פלאי פלאים! יניק וחכים. תמיד כשאני עובר לידו אני פשוט מקנא בו ובאבא שלו. איזו מתיקות בלימוד. איזו התמדה. ממש בר אוריין!" ובטרם יגיש האב את תלונתו ויקבול על חוסר היחס לבנו יקירו, מסביר ר' גרשון את העניין: "כל כך חבל לי להפריע לו באמצע הלימוד, להפסיק את השקידה הנפלאה שלו, עד שאני ממעט לקרוא לו לשיחות. אני מקווה שהוא לא נפגע מכך ולא חושב כי חלילה יש לי בליבי עליו. אני באמת צריך לקרוא לו בהקדם ולהסביר לו לפחות את זה".
אבא מנדלשטיין לוקח הפוגה קצרצרה לפני שהוא פותח פיו וכה אומר: "ברוך ה', רווים נחת. ברוך ה'. אנחנו רואים איך הוא בא הביתה שמח וטוב לב, גדוש בתורה ובמידות טובות. רואים על הפנים שלו שטוב לו בישיבה. איך שהוא מתעלה עוד ועוד, אין לשער ואין לתאר. בכל פעם שיש שבת חופשה, אני ממש רואה איך שהוא צומח. בלי עין הרע. ואני יודע שזה הכל בזכותכם, הצוות המסור של הישיבה, ובפרט בזכותך, ר' גרשון. אני רוצה להודות לך על כל ההשקעה, לומר לך כי דבריך עושים פירות, בבחינת מועט המחזיק את המרובה. שה' יתן לך כוח להמשיך הלאה והלאה עם העשייה הברוכה הזאת. ממש יישר כח עצום. אין לי מילים, באמת. אין לי מילים". כך שופך אבא מנדלשטיין מילים ומסיים ב'אין לי מילים'.
המשגיח ר' גרשון אינו תמים. יודע הוא גם יודע, כי כל המלל השפוך הנו בבחינת התקן עצמך בפרוזדור השבחים, לפני שתיכנס לטרקלין התוכחות והמענות. ועל כן, לאחר שמתנער הוא מכל השבחים, פונה לאב שעל הקו בשאלה: "ובכן, ר' אברהם, מה רצית לשאול?"
"לא רציתי לשאול כלום", נשמעת תשובת האבא. "רק להודות לך על כל החסד אשר עשית עמדי, ועם יעקב-יצחק שלי. שה' יברך אותך בכפל כפליים, בזכות כל הנחת שיעקב-יצחק משפיע עלינו הודות לך".
"וזהו, ר' אברהם?" לא מאמין ר' גרשון. "לא רצית לשאול משהו? אין איזו בעיה שמעיקה? הכל טוב עם יעקב-יצחק?" חוקר הוא. מעודו לא הסכין לשיחות מעין אלו.
"הכל בסדר גמור, ר' גרשון. רציתי רק לומר תודה. תודה רבה".
ולאחר שהשיחה מסתיימת, תוהה ר' גרשון בינו לבינו: מי אמר שאנשים חשובים לא מזילים דמעה של התרגשות?
אני רוצה לומר שכל מיל פנינה
אני מנהל ישיבה ברוך השם ומתרוצץ בין חו"ל לגמח"ים כמעט אף פעם לא קיבלתי כזה טלפון וזה מאד קשה לעבוד בלי לקבל מחמאות
הדבר נכון לכל איש חינוך באשר הוא.
הורים יקרים, לו ידעתם כמה יכולתם להועיל / לחסוך – מבינכם / ביתכם על ידי מילה טובה למחנכ/ת, ואפילו במתת יד קטנה, לא הייתם מסתפקים בכך ולו לרגע.
מניסיון אישי.
מחמם את הלב, יפה, כתוב מעולה!