אנקדוטה על בער'ל, תופעת העלונים ועלוני העלונים / טורו השבועי של אברומי נויבירט

כשפאותיו נוטפות אגלי מים מארבעים סאה מקוה של צפרא דשבתא, שפמו מעוטר רסיסי קפה, וקולו כקול אוב עולה מן שאול באוקטבת בס של אחד משישים במיתה אחרי שנת לילה רצופה ואיכותית, מתעטף בער'ל בטליתו ומבטו נופל על הבימה שם נחה לה באין דורש חוברת צבעונית ובשרנית – מקבץ הגליונות השבועי 'עלוני ממרא'.

נוטל בער'ל את קובץ דפי הכרומו, מתיישב על מקומו, ותר בעיניו לראות היכן אוחז הש"ץ ומה מצב הדמוגרפיה בספסלי המתפללים. מרפרף בער'ל קלות בקובץ העלונים כשפיו ממלמל 'וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל', אחר שוקע הוא בקריאה מבורכת.

החזן חותר לברוך שאמר, ובער'ל חותר לדף השני והשלישי. החזן מתקרב לויברך דוד, ובער'ל לוקח אתנחתא קצרה לתפילה, זוכה לקפיצת הדרך וחוזר לעלוניו, כי הזמן קצר והדפים מרובים. אז נתקל בער'ל בשורת הסיום שבאחד העלונים, מזהירה ואומרת כי 'אין לקרוא בשעת התפילה'. תוהה בער'ל בינו לבין עצמו למי מיועדת הודעה זו בתחתית הגליון שמילותיו כבר נקראו. הרי זה משול לעיתון שמפרסם חבילות נופש בחו"ל בחודש אב, ומציב אזהרת 'הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו' בחודש אלול.

בעת חזרת הש"ץ מגניב בער'ל הצצה לגליון הכרסתני שבידו ולרגע ממלא פיו שחוק ומתמוגג למקרא שנינה הגונה שבשולי אחד הדפים. אך אין הוא מחזיק טובה לעצמו בלבד ותוחב את הגליון מתחת לאפו ובתי עיניו של זאנויל שכנו לספסל, בתוספת הברות תמריץ "נוּ הוֹ פפששששש… חח!" לאמור: תקרא קטע אתה נקרע! וזאנויל שם עצמו כמחייך, ובעת מזמור שיר ליום השבת מעיר לבער'ל "אשריך שהנך ממלא כרסך בתורה וחסידות, אך להוי ידוע לך כי אין לקרוא בעת חזרת הש"ץ בניירות אלו". ובער'ל מתקומם, "ניירות?! והרי כל תורתי מהן. דיין שמצילות אותנו מחטא הדיבור בחזרת הש"ץ ומגדלות לבנינו אב היודע לצטט דבר תורה בשולחן השבת". וזאנויל, כיוון שאמון היה על המצוה שלא לומר את שאינו נשמע, נשתתק ונדם.

בקריאת התורה משלב בער'ל להילוך גבוה ומגביר את מהירות הקריאה. כי ברגע שהחל הבעל־קורא במלאכתו, מדמיין הוא כמו שעון עצר גדול מופעל ומתקתק עומד בחללו של היכל. וככל שסדר העולים לתורה יתקדם, יאיץ בער'ל את הקצב. כי זאת ברור שאחרי שיפטיר המפטיר – עבר זמנו ובטל טעם עלונו, והרי זה דומה להרחת טבאק לאחר 'עלינו לשבח' ולגמיעת קפה שחור אחרי ברכת המפיל.

ואכן, עד עלייתו של לייבוש ברבי פייבוש, כבר השיג בער'ל בקריאה את מקום הידוק סיכת המתכת המכריזה על אמצע החוברת. ובעת שהפטיר הקהל מענין הפרשה סיים בער'ל את קריאתו, ויסגור את ילקוט העלונים השלם ויתמתח, ויאנח אנחת רווחה ועונג השמורה לאנשים המספיקים את המרובה בזמן מועט. עוד חיוכו מרוח על שפתיו, מצביע שכנו זאנויל על כריכת החוברת ומעיר את תשומת לבו לכך שקובץ העלונים שייך לפרשת השבוע הקודם…

למראה הבעת האכזבה המתפשטת על פני בער'ל ולמשמע נשיפת התסכול הנפלטת מרֵאותיו, מניח זאנויל ידו על שכם ידידו ואומר, "לא נורא, בער'ל. אארגן לך את החוברת העדכנית של שבת זו הנוכחית. תוכל לאסוף אותה מהבימה בעוד שבוע בדיוק.

רצה בער'ל להשיב לזאנויל מענה לשון ראוי לשמו, אך למזלם הטוב של המתפללים ושל כל המעורבים בדבר פצח החזן בקדיש של מוסף.

אם בעלונים עסקינן, בנימה קצת יותר רצינית אנצל את ההזדמנות – להמליץ בפה מלא סימני קריאה ושורות מלאות בסימני פיסוק, הבלטות, קוי הדגשה ומילות סלנג דמבדרא בתוככי הישיבות – על אחד הגליונות המרתקים היוצאים לאור מידי שבוע. כוונתי לגליון 'אז נדברו' של הרב שמואל פולק דמן חיפה, על תובנותיו המאלפות, וסגנון כתיבתו הייחודי והיוצא מן הכלל. גליון שאני מדפיס באדיקות עותק או שניים ממנו בכל ערב שבת. אחד בעבורי והשני עבור בער'ל שכני לספסל. לקרוא ולהתענג!
ניתן להצטרף לרשימת התפוצה של 'אז נדברו', בדוא"ל: [email protected]

הטור פורסם בעיתון 'בקהילה'