דמיונות וחלומות נתפסים כחסרי ביסוס, כחסרי קשר עם המציאות, כהזיות שאין להן כל קשר לעסקים. אבל זו טעות. עסק בלי חלומות צבעוניים, עתידו שחור. בלי חזון, בלי שאר רוח, לא פותחים עסק ולא מתחילים שנה חדשה. הטור של מירי שניאורסון

האירוע: מפגש אחרון של "נשים יוזמות עסק" בתשע"ז באחד היישובים החרדיים בארץ. נושא השיעור הוא "תכנון עסקי". המשתתפות: נשים יזמיות עם חלום או רעיון להקמת עסק, או כאלו שכבר יש להן עסק קיים או עסק בחיתולים. אפרופו חיתולים, או טיטולים, הן מכירות אותם אפילו מקרוב. שכן כולן אמהות או סבתות למשפחות ברוכות ילדים.

האחת עם כובע על הפאה, השנייה עם מטפחת טורבן גבוהה והשלישית עם פאה גולשת. נשים מחסידויות שונות, ליטאיות וספרדיות וגם כאלו שאינן מוגדרות. הן יושבות זו לצד זו שבוע אחרי שבוע ולומדות איך ליזום ולנהל כשהחלום הגדול הוא לגדול ולפרנס את המשפחה בשפע ובהרחבה.

והפעם, במפגש המדובר, אנחנו במשימה מיוחדת – משימה שהיא חוויה. הפעם אני מבקשת מהן להפעיל את הדמיון עד הסוף וליצור קולאז' שיהווה את חזון העסק שלהן. זה קשה, זה דורש לצאת מהריבוע, להשתחרר ממוסכמות, אבל אחרי זמן קצר עושה רושם שהן "נכנסות" לעניין.

ביזנעס שימושי

בכל המפגשים הקודמים שולט הראש ביד רמה. המוח לוקח פיקוד ומסייע לבעלות העסק להיות מנהלות ולא מנוהלות. אבל הפעם, במפגש האחרון לפני השנה החדשה, אני מבקשת מהן להוציא את המחשבות השכליות לחופשה ולתת לדמיון לפרוח. "תתפרעו ותציגו את החלום שלכן על הנייר", אני אומרת.

נשמה של עסק

לפני התרגיל בחרתי להציג בפניהן אירוע שהפקתי בשבוע שעבר. מניתי אחד לאחד את שלבי הפעולה. את קביעת המטרות, היעדים, הכנת התקציב ההוצאות וצפי הכנסות משוערות. דיברתי איתן על סיכוי וסיכון וציטטתי את מי שאמר ש"כל תוכנית היא בסיס לשינויים" ובלבד שתהיה זו תכנית ראויה. משום שבלי תכנית – לא יוצאים לדרך!

לא מתחילים עסק וגם לא פותחים שנה בלי תכנית. עסקים (ושנים) דורשים תכנית. שורש המילה תכנית הוא ת.כ.ן. אני מפזרת על הלוח מילים נוספות בעלות אותו שורש או שורשים סמוכים: להתכונן, להכין, תוכן, מוכנות, הכנה. אלו הן מילים חשובות בלעדיהן לא תצלח שום תכנית בעולם.

ברור שתכנית יכולה להצליח או להיכשל, ובעיקר להשתנות כי הרי "רק חמור לא משנה את דעתו", אבל עלינו מוטלת חובה להכין אחת כזו במסגרת חובת ההשתדלות המוטלת עלינו. לפתוח עסק ולקוות שהוא יעבוד "מעצמו" בלי תכנית, זו אינה השתדלות. אולי רשלנות. הכנת תכנית מעידה על אחריות. התוצאות בסופו של דבר נמצאות בידיו של הקב"ה.

והקולאז' הזה שפורץ את גבולות השכל, את התכנון הסטטיסטי והמרובע "לפי הספר", הוא הנשמה שנכניס לתוך הגוף העסקי כאשר נשב ונכתוב את התכנית העסקית. בסיום המפגש, אחרי שהלבבות התעוררו למראה הקולאז'ים החיים והצבעוניים שיצרו הנשים. אחרי שאחת אחרי השנייה שטחו על הנייר את החלומות העסקיים והפרטיים (אצל נשים זה תמיד מתערבב), ביקשתי מהן לגלות מה הייתה המטרה לשמה ערכתי את האירוע שאת התוכנית העסקית שלו כתבתי הצגתי בתחילת השיעור.

חיוּת בתוך השגרה

היו שאמרו כסף והן צדקו. היו שאמרו פרסום וחשיפה וגם הן צדקו. היו שאמרו קירוב לבבות וגם הן קלעו. אבל… אף אחת לא הצליחה לגעת בסיבה האמיתית לעריכת אירוע ששילב אופנה ותוכן יהודי. אף אחת לא שמה את האצבע על המטרה המדויקת לשמה הוזמנו נשים חילוניות, חרדיות ודתיות לגן אירועים אחד לחזות במיצג אופנה לכבוד ראש השנה.

כאשר חשפתי בפניהן את הסיבה האמיתית, חשתי בתחושת אכזבה. "מה, את רצינית? באמת עשית אירוע שדרש כל-כך הרבה תכנון ומאמץ כדי לממש את הפסוק 'אתם נצבים היום כולכם'? מה הקשר בין אופנה ופסוק מהתורה?

אז זהו, הנה חזרנו לעניין הקולאז' והנשמה. הגוף, גם גוף עסקי שמטרותיו גשמיות, חייב נשמה. בלי נשמה אין בו חיות. הרעיון של האירוע ששילב בין אופנה (גשמיות) להכנה לראש השנה (רוחניות), נולד במטרה לחבר נשמה לרעיון עסקי. זו הסיבה שהוא נחל הצלחה מרשימה.

ולסיכום, לפני שאני מאחלת לכולכן שנה עסקית טובה ופורייה, אני מבקשת שתזכרו תמיד את הנשמה של העסק – את החזון. הוא קודם לתכנית העסקית ומספריה הצפופים. רגע לפני תחילתה של שנה חדשה, תנו לעצמכן כמה דקות כדי לתכנן אותה, כדי למלא אותה בחזון שיכניס חיות לתוך השגרה שתגיע "אחרי החגים"…

מקור: http://bizzness.net/