מדי יום, לפני 'אשרי' בתפילת ותיקין, {או לפני הוצאת ספר תורה בשני וחמישי}, אומר מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז שליט''א הלכה יומית לתלמידים ולציבור המתפללים. היום למד בהלכות ברכת "לישב בסוכה"

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה רבנו מאיר מאזוז שליט"א

יום שני י"ב תשרי תשע"ח

בחג הסוכות, בכל פעם שיש קידוש – בלילה הראשון של ליל החג ובבוקר החג או בשבת – מברך 'לישב בסוכה' אחרי ברכת הקידוש.

גומר את כל הקידוש 'ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים' (או בשבת: 'מקדש השבת'), ומיד אחר כך מברך 'לישב בסוכה'. ובליל חג הסוכות אחרי שיגמור 'מקדש ישראל והזמנים', מברך 'לישב בסוכה', ואחר כך 'שהחיינו'.

אבל כשאין קידוש, יש מחלוקת אם לברך 'לישב בסוכה' לפני 'המוציא' או אחרי 'המוציא'. הרב בן איש חי דעתו לברך לפני המוציא, אבל מלשון מרן משמע שמברכים לישב בסוכה אחרי ברכת 'המוציא', וכמו שנוהגים בקידוש – שאחרי ברכת הקידוש מברכים 'לישב בסוכה', אותו דבר כאן – אחרי 'המוציא' תברך 'לישב בסוכה', וככה פסק הרב אליהו בקשי דורון שליט"א.

היה איזה קובץ 'שנה בשנה' שאת ההלכות שם היה עורך מישהו, ואחר כך הגיע הרב בקשי דורון שיהיה בריא והוא היה עורך אותן, ושם הוא כותב שלדעת מרן צריך לברך 'לישב בסוכה' אחרי שבירך 'המוציא לחם מן הארץ', וזה לא נקרא הפסק. וכמו שמברכים 'שהחיינו' בין ברכת הנהנין לבין אכילת הפרי ואינו נחשב הפסק, אותו דבר גם כאן.

ונהגו לעמוד לפני ברכת 'לישב בסוכה' ואחרי הברכה יושבים, וכדעת הרמב"ם (וזה הפשט הנכון ברמב"ם).