אברומי נויבירט מספר על חוויית קריאת ראיון החג וכיצד התרגש לראות פוליטיקאי חילוני אדוק משיל מעצמו את שכבות החומר ומגלה לעיני כל את נשמתו הטהורה / טור סאטירי

כמו כל בית ישראל, גם אני מצפה בקוצר רוח לערבו של חג להתענג למקרא הראיון התקופתי עם החילוני התורן שמתפרסם מידי עיתון חג. בד"כ פוליטיקאי בהווה או בדימוס, שהניצוץ היהודי ניצת בקרבו בעת שהוא עונה לשאלות המראיין, כשנשמתו הטהורה מתגלה במלוא יפעתה והוא נוטף אידישקייט במנגינת הושענא. במהלך הראיון ישלוף את כל השפנים והאנקדוטות הקשורות במישרין ובעקיפין ליהדות ולשורשיו העמוקים. כולל האזכור האולטימטיבי על כך שהוא נכד לרב חשוב שישב על כס רבנות או שימש כדיין באחת מקהילות הקודש המפוארות שנכחדו. או שהוא נצר לשושלת הנמשכת בן אחר בן עד לתקופת הגאונים, אם לא נכדו של רב־האי־שבר־גאון בעצמו.

זכורני ראיון שנערך בעבר עם בוז'י הרצוג כשהיה יו"ר האופוזיציה. כותרת הראיון נוסחה בערך כך: "יצחק אייזיק הלוי הרצוג נכדו יקירו וחביבו של הרב הראשי השני". למקרא השורה כמעט השתחררה לי הכרזה אינסטינקטיבית "יעמוד לוי במקום כהן".

גם הפעם, לא נכזבה תוחלתנו ובחג הסוכות שעעל"ט זלגו עיני דמעות התרגשות בראיון מחמם הלב עם אהוד־זקן־ברק. הראיון היטיב להציף את כל נקודות החיבור שלו לחרדים, ולגישתו הכללית והחיובית לגבינו כשהכל נארז במילות נופת צופים. בין היתר הצהיר כי "הצבא לא זקוק לחיילים חרדים". אוחח, שפתיים יישק. זה עוד כלום. מסתבר שמרן הרב שך שימש כעוזר מלמד בכיתה בה למד אביו. מבהיל על הרעיון. קראתם איך התרגש בביקורו בישיבת פוניבז' כשהיה שר ביטחון?! מילא אם רק היה מתרגש, אבל איזו צמרמורת שעברה לו בגוף, מה זה אם לא התנוצצות אורו של משיח. במו פיו גם העיד ברק על גאונותו הבלתי נתפסת של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. הוא עמד מקרוב על חכמת הרב והתרשם משפתו העשירה והבנתו העצומה. כעת כשיש לנו את הסכמתו לענין, אין מאושרים מאתנו.

אך למה להיות ציניים. יתכן וזה אמיתי. למעשה השתנו אצלו הרבה דברים בשנים האחרונות. מזוקני השבט עוד זוכרים את הקמפיין שהריץ אותו לראשות מפלגת העבודה לפני כמה שנים, תחת הסלוגן "מנהיג. לא סחבק". והנה למראה התמונה שהתפרסמה בראיון החג בה הוא נראה מצלם את חברי צוות 'בקהילה' ניתן לראות בבירור שנתהפכו היוצרות והרי הוא כולו סחבק ולא מנהיג כלל. על כן סביר גם להניח שהוא זנח את קופת השרצים שרחשה מאחוריו. ואם בעבר הוזכרה העובדה שבצעירותו פיתה את אחיו שצם ביום הכיפורים והוא, כדי לגרותו אכל אל מול פניו אשכול ענבים וגרם לשבירת צומו בעיצומו של יום. הרי שכיום כשהזקין – תרתי משמע – מן הסתם שב בתשובה שלימה וכקטן שנולד דמי.

עובדת צמיחת זקנו עשויה לשפוך אור על העניין. יכול היה לספר למראייניו שגידול הזקן נעשה כאקט הזדהות עם החרדים בחירי לבו. אך בענוותנותו נימק את הופעת הזקן בסיבת שפעת שריתקה אותו למיטתו. והרי אנחנו יודעים את האמת שסיבת גידול זקנו לא שפעת היתה, אלא כדי לעורר השפעת י"ג מכילין דרחמי שכידוע תלויות בגידול שער הזקן. הריני סמוך ובטוח שאם היו בודקים בציציותיו, היו מוצאים גם פתיל תכלת משתלשל ויורד.

מה שכן, אם הייתי אני זוכה לראיין את אושיית פירוק הגאדג'טים, לא הייתי שוכח לברר אצלו אם הוא מאלו המקפידים להסיר את טבעות הלולב ביום הושענא רבא והאם גם הוא מעדיף לזרוק את הערבות החבוטות מעל גבי ארון הקודש או שהוא מצניע אותם לשריפת חמץ. יתכן וגם הייתי מעניק לו סט שו"ת יביע אומר עם זכות החלפה ל'אבי עזרי' באם ירצה.

בוסמי ובורסי

ועוד מספיחי החג: היה זה בליל שמיני עצרת, את מטעני אסופות העלונים כבר 'חרשתי' בחג הראשון ובשבת שלאחריו, כך שמצאתי עצמי בביהכנ"ס ללא עלה לרפואה אחד שישמש לי כאמצעי יעיל לסתום את הפה בין הפרקים. ספר שהיה מונח על השולחן צד את עיני ואחד הדברים שהובאו בו נתפס לי בתודעה: על מה עשה ה' שעין האדם תמשך לדברי הבל הנוגדים את ההגיון הבסיסי. זאת כדי למנוע מהאדם ליפול ברשת הגאווה כשיכוף את יצרו. וכי על מה יתגאה, שהתגבר על עצמו ונמנע מלתקוע את עיניו באשפה?! זוהי אמרה אחת חדה ונוקבת, מאלו הגודשות את לקט אמרי המוסר 'מסילות גד' שנשמעו מפיו של רבי גד'ל אייזנר זצ"ל.

לא ברור לי למה נתקעה דווקא אמרה זו בזכרוני ומדוע אני משתף בה את הקוראים. אך על דרך הפרזה ניתן לומר כי גם קריאת ראיונות עם פוליטיקאים ודומיהם, הרי זה דומה במקצת לתקיעת עיניים באשפה. ברם כבר נאמר שכשם שאי אפשר לעולם בלא מוכר בשמים – ובפרפרזה – ראיון חג עם אדמו"ר, גם אי אפשר בלא בורסקאי – הוי אומר ראיון עם פוליטיקאי.

הטור התפרסם בעיתון 'בקהילה'
לתגובות: [email protected]