לא נעים לראות את הילד חוזר מהגן או מהמטפלת עם סימן של ביס, אבל פחות נעים לשמוע שהילד שלכן הוא זה שנתן את הנשיכה לילד אחר. אם נבין את הסיבות לכך שהוא נושך, אולי נצליח למנוע את התקרית הכואבת הבאה

חשבתן פעם מה גורם לילד לנשוך את הילדים האחרים בגן? נשיכות הן דבר טבעי אצל ילדים בגילאי שנה וחצי עד שלוש אך הן מדאיגות את ההורים. למרות שמדובר בתופעה מוכרת, לא כל הילדים נושכים. אז מה עושה את ההבדל ביניהם?

פניה זוהר, מדריכת הורים ומאבחנת בוויסות חושי מסבירה כי מאפיינים שונים של ילדים עשויים לגרום להבדלים בדרך שהם מגיבים למשל:
ילדים עם עיכוב שפתי עשויים לנשוך. בשלב זה רמת ההבנה גבוהה יחסית והפער בין היכולת לבטא את עצמם באופן מילולי – גבוה. כל זה מביא אותם לתסכול ולתגובה תוקפנית המתבטאת בנשיכות.

סיבה נוספת: הקשר הראשוני של תינוקות עם העולם נוצר באמצעות הפה. ילדים עם קושי תחושתי/חושי, ובמיוחד אלו הזקוקים לגירויים תחושתיים עמוקים (חסר רגישות תחושתי למגע וכאב) יהיו לעיתים קרובות עם נטייה מוגברת לנשוך. הסיבה היא משום שהם זקוקים למשוב יותר חזק, בכדי להרגיש את עצמם (חסר בתחושה העמוקה שלהם).

בנוסף, ילדים בעלי עיכובים התפתחותיים חווים בדרך כלל יותר מצבים של תסכול, משום שיש להם יותר נטייה ליפול. ככל שילד מתוסכל יותר הוא ינשוך יותר. כמו בן, ישנן תקופות בחייו של ילדים שעשויות להיות קשות יותר עבורו. כמו: לידת אח, אובדן קרוב משפחה ל"ע וכדומה. סממנים אלה בדרך כלל מלווים בסימפטומים אחרים כמו: בכי והתפרצויות זעם.

ויש גם את הסיבה הבאה. הילד נושך מתוך אהבה… "נשיכות של אהבה", בא לידי ביטוי בחיבה כלפי ילדם כחיקוי של ההורים כלפיו. "אוי, רק לאכול אותך", מכירים? כאשר אנחנו נושכים את הילד שלנו מתוך מקום לביטוי אהבה וחיבה, אנחנו מפעילים כוח המותאם אליו. כאשר הילד עושה זאת לחבר, זה מגיעה עם עוצמות אחרות.

רגע לפני שההורים נרגעים ומסירים את האשמה מהם ומסבירים זאת בנימוקים הקודמים, שימו לב לגורם נוסף לאלימות ולנשיכות של ילדכם: ילדים הגדלים בסביבה שבה אחים גדולים והורים מביעים כעס על ידי תוקפנות עלולים להתנהג אותו הדבר, אלו המסרים שהוא מקבל בבית. אז בואו נשמור את עצמנו רגועים בבית, כן?

אז איך מגיבים? לדברי זוהר, לרוב נשאר סימן ואנחנו מאד כועסים כאשר אנו רואים את התוצאה, אך בכל זאת כדאי להיות שקולים. אם תענישו את הילד זה יכול להביא לתוצאה הפוכה, אבל כן להעביר קו אדום ברור, כמו: "בגן שלנו/בית שלנו, לא נושכים", ולתת ביטוי לכעס בהתאם, כמו למשל: "אני מבין שאתה עצוב/כועס". חשוב שתראו את הילד שננשך והתייחסו אליו ולמקרה, למשל תגובה כמו: "אתה צודק, זה מאוד כואב". כמובן יש להרגיע ולטפל בילד באופן מיידי.

בנוסף, דברו על מה שקרה עם הילד בבית ואפשר גם למצוא סיפור על הנושא ולספר לו. אפילו שעדיין אין בהם עדיין יכולת להבין את הרגשות של האחר, התפקיד שלנו הוא ללמד. חשוב לזהות את הרגע של הקושי ולעזור לילד לפרוק את מצוקתו בדרכים מקובלות. אל תצפו שבפעם הראשונה זה יפסק. תצטרכו להתערב כמה פעמים עד שזה יגמר. הדגישו לו תשומת לב גם כשהוא בסדר. תנו לילד חום ואהבה מתי שהוא לא מצפה לה ולא רק בזמן שהוא לא בסדר, גם חיזוקים להתנהגות חיובית.