הוא אמנם לא אחז ספר בידו, אך אל מול עיניו כמו עמדו מילותיו של הרשב"א. בלכתו בדרך הוא לא נזקק למאום בכדי ללמוד, כי אם דבר אחד: ריכוז. הוא כמעט ועלה על התירוץ, אלא שלפתע הופיע נכחו עובר אורח מתלהם, והלה קרע את דממת הרחוב

גדעון טיפס במעלה הרחוב הגבנוני. בין אצבעות יד ימינו אחוז היה מכשירו הנייד, והוא שוחח בו במרץ סוער ובטון רם ונישא.

"מה אתה אומר? אירסת את שלוימק'ה שלך? איזה יופי! שיהיה במזל טוב! אתה שואל על איזה אולם אני ממליץ? אמנם הרבה זמן לא ביקרתי באולמות, אבל אני יכול לספר לך שהחתונה האחרונה שהייתי בה, הייתה באולמי 'תפארת המנות'. תראה, זה לא מי-יודע-מה, אבל זה די נחמד שם. אבל אתה יודע, אני רגיל לאכול אוכל כזה. אני הרי קונה שנים במסעדת 'ההר הטוב', שם יש מאכלי גורמה, משהו משובח. זה אמנם יקר נורא, אבל שווה את הכסף. תבין, לא כל אחד יכול להרשות לעצמו את המחיר, אבל אני ברוך השם מסודר מבחינה כלכלית, בפרט אחרי התיווך האחרון שעשיתי לחברת 'בונים עליך'. קיבלתי מכל צד אחוז וחצי, ככה שזה יוצא סכום של שש ספרות. יום אחרי זה כבר קיבלתי כמה טלפונים מכל מיני ארגוני צדקה, אבל אני לא מתלונן".

אחרי נאום ארוך לאומה, שנצעק ונוצק לאוזני העוברים והשבים ולמול עיניהם, נשף גדעון בהקלה. הוא נתן לבן שיחו לשתול מילים ספורות כמענה, ובו זמנית סקר את הבאים מולו. לנגדו צעד אברך משי צנום וחינני, וגדעון היה סבור שהלה מתרשם עד אין קץ ממעללי חייו, אותם השמיע והתיז למרחוק.

"אבל אתה יודע מה? עם כל זה שהאולם היה נחמד, המוזיקה שם הייתה ממש רועשת, שעד עכשיו היא צורמת לי באוזניים. כבר חשבתי ללכת לדוקטור אוֹזנברג. הוא המציא את שיטת 'אוזניים לכותל', לטיפול בכאבי אוזניים. תאמין לי, צריך לאכוף יותר את החוק על הגבלת הדציבלים באולמות. לפחות אצלך תדאג שלא יהיה כזה רעש", התמרמר גדעון בסיומה של השיחה ולסיכומה.

***

צדוק, המכונה 'צוּדִיק הצדיק', פסע מתונות במורד הגבעה המדרונית. תאי מוחו מלאים היו אותה שעה בשורות נבכיה ונדבכיה של הסוגיא בה עיין. הוא אמנם לא אחז ספר בידו, אך אל מול עיניו כמו עמדו מילותיו של הרשב"א. בלכתו בדרך הוא לא נזקק למאום בכדי ללמוד, כי אם דבר אחד: ריכוז. קושיא סבוכה עמדה לפתחו והוא שיווע למצוא את פתרונה ויישובה. הוא כמעט ועלה על דרך המלך המובילה אל התירוץ, אלא שלפתע הופיע נכחו עובר אורח מתלהם, והלה קרע את דממת הרחוב השקט ועימה פקע גם מיתר מחשבתו.

'למה הוא חושב שמעניין אותי מה הוא אוכל ואיפה?' תמה לעצמו צדוק בתרעומת. 'הוא הוציא אותי מהריכוז עם האוזניים הכואבות שלו ועם המיליונים שהוא מגלגל. זה נראה שהוא ממש מרוצה שאני שומע את מהלך השיחה. הוא בטח חושב שאני מקנא בו, או משהו כזה. נו-נו, שיערב לו'.

צדוק המשיך לצעוד ואז קלטו אוזניו את סיומת השיחה הלא נאה. "צריך לאכוף יותר את החוק על הגבלת הדציבלים באולמות", שמע את האיש מצווח אל הפומית. וצדוק הוסיף בליבו פנימה: 'צריך גם לחוקק חוק שמגביל את גובה הדציבלים שמותר להשמיע ברחוב, ולאכוף אותו. זה גם די חשוב. כשאדם מגיע לאולם, הוא נכנס על דעת התזמורת שבה, על דציבליה ורעשיה. מה שאין כן אדם שצועד לפי תומו ברחוב, לא מזמין על עצמו צעקנים מסוג זה. חוץ מזה, מהתזמורת יש לפעמים זמנים של הפוגה, כמו בספירת העומר ועוד. שלא כמו עם הצועקים הללו…'

והמסקנה הזו הייתה המחשבה האחרונה שלו בטרם צלל בחזרה אל הקושיא וצדדיה.