המדרון התחיל אצלו במוצאי שבת – וי אבדה נפש, והמשיך ביום א' שנכפל בו צד שמאל. הגשמים נחתו ללא התראה מוקדמת, הרעפים גילו סימני מצוקה והשלולית נקוותה על רצפת הבית. הוא חיפש ישועה בספר הטלפונים השכונתי, אך מסתבר שלא ממש קיים המקצוע 'מתַקן חורים בגגות דולפים', וכשכבר מצא אחד כזה, נתן לו ההוא תאריך לעוד חודש כאילו מדובר בארנון מילצ'ן.
באותו יום עבד בביתו מרפי מהחוקים – שעות נוספות. וכשענה לשיחת התרמה מוקלטת של עמותת 'מקבץ נדחי ישראל', החליק הנייד מידו ונפרד לחלקיו לתוך הרצפה הרטובה. מיהר לאסוף את הממצאים, ותקע אותם בתוך סיר אורז, לייבוש, וכלל לא עלה בדעתו שבשעות הקרובות יבושל ויוגש לארוחת צהרים אורז יסמין מתובל בטלפון נייד ובסוללה.
מהעיריה הגיעה התראת חוב לתשלום ארנונה לפני עיקול חשבון הבנק. מתאגיד המים נשלחה התראה אחרונה לפני עיקול שלוות הנפש. והילדים עזבו למקום לימודם רגעים לפני עיקול השפיות. הוא יצא לרחוב כדי לסדר עניינים דחופים, אך הגשמים שירדו איימו לשטוף את תכניותיו. פני המטריה נתהפכו לו כשולי קדירה, הכובע קיבל חיים משל עצמו, התעופף לרוח היום ונחת הפוך ככלי קיבול לקבלת מי גשמים. להשלמת התמונה הגיח רכב מעיקול הרחוב והתיז בדהרה מטרים מעוקבים של מי שלולית על פרצופו ובגדיו שאך לפני רגע היו ללא רבב, וכעת הפכו לרבבי רבבים.
חשב לחזור לביתו ולהסתגר תחת קורת גגו הדולף, אך נזכר שהמשכנתא אמורה לרדת באותו יום ולרש מנהל הבנק אין כל. אי לכך עשה דרכו לבנק להאכיל את הכספומט. אך המכשיר סירב לפעור פיו לבליעת הכבודה כהרגלו. "מצטערים", התנצל הכספומט "המכשיר לא פועל זמנית". לשווא ניסה לשכנע את הגולם המגושם והדיגיטלי בדברי ריצוי ופיוס, לאמור: "היום זה מקרה נדיר שיש לי ממון בארנק ובאתי במיוחד כדי להשביע את רעבונך".
מ'בנק הלא פועלים זמנית' המשיך בהגשת עתירה לרשות החניה העירונית לביטול קנס ישן של 'חניה עם שני גלגלי רכב על מדרכה וחסימתה להולכי רגל' שזהו קנס שערורייתי מאחר וכלל אינם בנמצא הולכי רגל על המדרכות באיזור מגוריו, אלא מסתובבים הם להנאתם על כבישי המקום. ובכל זאת דן את הפקח לכף זכות. כי כידוע, אין דבר כזה 'פקח רשע' – אלא רק 'פקח רע מבטן ומלידה'.
היות וכבר ממילא נדפק לו היום, ראה את הזמן כמתאים לגשת גם לרשויות המס להסדיר אי אילו עניינים כאגרת נשימה, או שומת חמצן, או שמא היה זה מס תוחלת חיים, לא זכר בעל פה את ההגדרה המדוייקת. כצפוי, כדי למרר את חייו בהתאמה אישית, הודבקה על דלת המחלקה המבוקשת הודעה לקונית "היום לא תתקיים קבלת קהל". למה?! כי בלכסיקון רשויות המס לא מופיעה המילה 'למה' אלא 'ככה'.
נכנס לצרכניה מקומית עם רשימת מצרכים. מה שחיפש – לא היה, ומה שהיה – לא חיפש. אסף אל חיקו שתי תבניות ביצים, כי הן במבצע, וכדי שיהיה לו מה לזרוק על פקידי רשות החניה העירונית. מתוך כתריסר קופות, רק שתיים היו מאוישות. התלבט לרגע וניגש לזו המאוכלסת בפחות קונים. נעמד בתור, ולפניו עמלה בחריצות לקוחה שהעמיסה והעמיסה מאות מוצרים, והקופאית רשמה ורשמה. "את ממש זריזה" החמיאה ההיא למוכרת. "באמת"?! התרגשה הקופאית "דווקא אתמול אמרו מההנהלה שאני בלתי נסבלת". סיימה את החשבון ללקוחה ורגע לפני שהגיע תורו הניחה הבלתי נסבלת שלט קטן שמודיע כי 'הקופה לא פעילה'.
הגיע לביתו, אסף מתיבת הדואר עוד כמה התראות ודוחות, למד את חוק לימודו, תפילותיו, ארוחותיו, רפרוף עיתוניו, שיחות טלפוניו, נסיון גביית כספיו וטיפול במייליו, ובסופו של יום הכה בכף ידו על קדקדו: הן חתונת גרין־שוורץ מתקיימת היום בארמונות חן. רץ כאחוז אמוק להספיק ולהגיע לאולם לפני שתקפל התזמורת את כלי משחיתה. ואכן הספיק להגיע ברגע האחרון. המחותנים דווקא קיבלוהו יפה, אלא שפרצופם הלא מוכר גילה שהיו אלו רוט ובלוי, ולא גרין ושוורץ שמחתנים, כך עודכן, באולמי קונקורד שבקצה השני של העיר. עד שהגיע, כבר החל המצוה טאנץ. על כן עשה פרסה למניעת הפארסה, חזר לביתו, ורגע לפני שנמנה וגמר עם עצמו כי נח לו שלא נברא – התיישב לכתוב את סיפור תלאותיו, בדה עוד כמה ממוחו הקודח, הוסיף אזכור על שלום רובשקין והיציאה מהכתלים, על יואל חסון ותפילת הדרך ועל איתן כבל ומגילת איכה. אייר את איור הנושא, חתם 'שלומסון' כמנהגו לבדות שמות, ושלח לעיתון כמידי שבוע. מה קרה, רק לחברי הכנסת מגיע פיליבסטר?!
לתגובות ולגילויי תמיכה: [email protected]
הטור התפרסם בעיתון 'בקהילה'
תודה על פתיחת השבוע עם חיוך
חזק, כהרגלך אברומי.