מדי יום, לפני 'אשרי' בתפילת ותיקין, {או לפני הוצאת ספר תורה בשני וחמישי}, אומר מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז שליט''א הלכה יומית לתלמידים ולציבור המתפללים

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה רבנו מאיר מאזוז שליט"א

יום שלישי כ"ח שבט תשע"ח

כל פעם שאדם שומע ברכה, כששומע "ברוך אתה השם" יאמר: "ברוך הוא וברוך שמו", אלא אם כן הוא צריך לצאת ידי חובה באותה ברכה, למשל ברכת 'המוציא לחם מן הארץ' בסעודות שבת, שכולם יוצאים ידי חובה ביחד בברכת 'בעל הבית', אז יענה רק 'אמן' בלבד.

אותו דבר לגבי קידוש, אותו דבר בתקיעת שופר וכדומה.

ויזהר לענות 'אמן' כראוי. מלת 'אמן' יש לה שני פירושים. יש 'אמן' שפירושה 'אמת!' כמו בפסוק שלגבי סוטה: "ואמרה האשה אמן אמן", ויש 'אמן' שפירושה 'כן יהי רצון'.

אז אומר ה'בן איש חי' לגבי זה, שבכל פעם יש לשים לב מה צריך לכוין. בשלש ברכות ראשונות של העמידה, יש לכוין בעניית ה'אמן' עליהם – 'אמת', לדוגמא: "מגן אברהם" – 'אמת!', כי מה תגיד? 'כן יהי רצון' שיגן על אברהם אבינו?! אברהם כבר בעולם הבא… אותו דבר ב"האל הקדוש", עניית אמן של 'האל הקדוש' פירושה – 'אמת!', אי אפשר להסביר שהכוונה 'כן יהי רצון'.

אבל שאר הברכות של העמידה, מכוונים בעניית 'אמן' גם 'אמת!' וגם 'כן יהי רצון'. לדוגמא: "חונן הדעת" – 'אמת' שאתה הוא חונן לאדם דעת, ו'כן יהי רצון' שתתן לנו דעת – "חננו מאיתך חכמה בינה ודעת".