צילום: פלאש 90

עד המדינה שהפליל את שלמה בניזרי: "הוא חף מפשע" • האזינו

טלטלה: עד המדינה שהפליל את שלמה בניזרי, מכה על חטא וחושף את השיטות האפלות שבאמצעותן מצליחה מערכת אכיפת החוק להרשיע חפים מפשע • האם בניזרי יערער על ההרשעה? האזינו לראיון המשותף של השנים ב'גלי ישראל'

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם

מערכת אכיפת החוק (משטרה, פרקליטות ובג"ץ) נמצאת בחודשים האחרונים בליבה של סערה ציבורית בלתי פוסקת בעקבות החקירות נגד ראש הממשלה. בין התומכים למתנגדים נמצאים הפרסומים על התנהלות בעייתית של חוקרי המשטרה, הצהרות שנויות במחלוקת של המפכ"ל, טענות לרדיפה ו/או טיוח ועוד. כרגע, כידוע, מככבת בראש הכותרות סערת המסרונים, כשרק לפני יומיים עוד התעסקה המערכת הפוליטית והמשפטית כולה בחתימת הסכם עד המדינה עם שלמה פילבר, על כל המשתמע מכך.

על רקע כל זה, הטיל לפני יומיים משה סלע, עד המדינה בפרשת שלמה בניזרי (השר לשעבר מטעם ש"ס שהורשע בקבלת שוחד ונשלח למאסר ממושך) פצצה כשהודה שהוא שיקר לאורך כל שלבי עדותו. "שלמה בניזרי חף מפשע. אני מצטער על זה שהעדתי נגדו, עד היום אני משלם על כך מחיר".

מדובר באמירה משמעותית שאין להמעיט בהשלכותיה. למרות זאת, כלי התקשורת הגדולים העדיפו להתעלם ממנה כמעט לחלוטין. אמש ראיין שרון גל ברדיו 'גלי ישראל' את משה סלע שפירט ממושכות את מכבש הלחצים שהופעל עליו, השיטות המפוקפקות שבאמצעותן הצליחה מערכת אכיפת החוק להפוך אותו לעד מדינה, כאשר המטרה הסופית היא להביא להרשעתו של בניזרי. מטרה שהושגה, כאמור.

מיד לאחר מכן עלה לשידור בניזרי עצמו שהגיב לדברים מההיבט האישי המשפחתי והמשפטי. בהמשך קיימו השניים שיחה משותפת, לראשונה מזה 18 שנים. האזינו לדברים

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון
0 0 הצבעות
דירוג הכתבה
17 תגובות
ישנות
חדשות המדורגות ביותר
Inline Feedbacks
הצגת כל התגובות

אף אחד לא חשב אחרת, הדבר פשוט וברור שכשמפעילים מכבשי לחץ ואפשר להגיד גם עינויים(!) על בן אדם, זה גורם לו להגיד מה שהם רוצים, העיקר שישחררו אותו ובפרט כשמציעים לו שאם יספק להם את הסחורה שהם רוצים, יפטרו אותו מעונשים חמורים. וזה באמת פליאה גדולה על כל המערכת הזאת שכאילו נלחמת בשוחד, הרי זהו השוחד הכי גדול ששייך. ואין פוצה פה ומצףצף.

מסכן בניזרי…
וכנראה זה גם מה שנתפר סביב בניין נתניהו…

העד בטח סבל מחלות, אסונות פרטיים ועוד על הפללת חף מפשע! מדינת שקר! בדרום אמריקה זה היה נגמר בהתנקשות בשופטים, התפרעויות ומה לא. רק כאן אנחנו קוראים חדשות וממשיכים הלאה…

הגיע הזמן לבדוק גם את עד המדינה של דרעי נראה לי שהוא כבר לא בין החיים

מצמרר. צריך לעשות ספר (שיהפוך לרב-מכר) על העוולות ומשפטי הלא-צדק שהיו בבתי המשפט בארץ ובעולם, לדוגמה: שלמה בנזירי, שלום מרדכי רובשקין, ודומיהם.
צריך לקרוע את מסכת הצדקנות ואת הצביעות מעל פניהם של "כבוד השופטים", שעשו מעצמם חצי אלילים.

לא יאומן כמה שחיתות

באמריקה כל העולם היהודי געש ורעש, על האנטישמיות נגד רובשקין, וכאן זה דברים שקוראים כל שני וחמישי שמעלילים עלילות על אנשים, ואין פוצה פה, הזוי

……………………………………………………………………………………………………………………………….מקום המשפט שמה הרשע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מה????? זה מתיחה לפורים????? לא הבנתי.

רוסיה זה כאן

לא יעומן כי יסופר, איפה אנחנו חיים

פשוט לא יאומן!!!!

מזעזעעעעעעעעעעעעעעעעעעע
מי שחשב שבלי תורה יש אמת נוכח לראות את הרשע הגדול שיוצא משם!!
זוועות של מדינה שבנ"א סובל על לא עוול בחפו, מדינת דיקטטורה של " משפט" של דמוקרטיה מחופשת!!

אהה, מדינה שיוצאת כנגד כל חוקי התורה ,וכנגד רבנים, מה חשבתם שאתם יותר גדולים מרבנים, או מהתורה וחוקיה, בכל הדורות מי שיצא כנגד כבוד התורה ורבניה, נפלללל אבל נפילה רצינית,"מבירה רמה לבירה עמוקתא",, כבוד התורה תגן על רבניה ועל ההולכים בדרכה,,, ואנו מה יש לנו מזה,??? רק להההתתחחחזזזקקקקקקקק, שאין כמו דרך התורה "משה אמת ותורתו אמת ", "ואין עוד מלבדו ", ואם יש לפעמים איזשהו קשיים, זה משום שהקב"ה, מנער אותנו ורוצה שנרגיש בקרבתו ואהבתו, ושנפנה רק אליו ,משום שהוא האחד והיחיד שאוהב אותנו באמת ללא תנאי, ורק הוא יעזור לנו באמת, אבל לפעמים אבא שבשמיים מחכה שנבקש שוב ושוב ושוב, ולא להתייאש ,הישועה של כל אחד ואחת תבוא בסוף, בע"ה

למה לא חקרים את המשטרה פרשת "כנופיית מע"צ"[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 1978 התפרסם דבר מעצרם של קבוצת צעירים שכונתה כנופיית מע"ץ, לה ייחסה המשטרה שורה של מקרי הצתה שאירעו בישראל בשנים 1974-1978[1]. באוקטובר 1978 הוגשו כתבי אישום נגד שבעה חברי "כנופיית מע"צ" – גדעון הררי, יעקב בלדוט, יוסף רחימי, אורי גולברי, פנחס אמזלג, חיים בויום ועוזיאל ערמי, על שורה של עברות חמורות, שכללו שורה של הצתות (בניין עיתון הארץ, בית מרס, מפעל קרגל[2]) וכן תכנון מעשי רצח של שופטים ושל שוטרים. כתבי האישום התבססו על עד מדינה, משה מאיר, שריצה באותה עת עונש מאסר על עבירות אחרות[3], והודאות של שישה מהנאשמים. הנאשמים טענו שההודאות שיקריות והוצאו מהם בעינויים[4]. ב-12 באוקטובר 1978 נעצרו הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם[5].

פרשת מעצרם וההליכים המשפטיים, סוקרו בהרחבה בכל כלי התקשורת, שכן, על פי חוקרי המשטרה, מדובר היה בקבוצת אנרכיסטים מאורגנת היטב עם הירארכיה ומטרות מוגדרות ששמה לה למטרה לזרוע הרס בציבור, ואף הושמעו רמזים על הקשרים פוליטיים[6].

כבר במהלך המשפט, טענו הנאשמים כי עונו וכי ההודאות הוצאו מהם בכוח ובעינויים[7]. נגדם עמדה צמרת משטרת ישראל, ובראשם סנדו מזור (לימים סגן המפכ"ל), פקד (לימים ניצב) יעקב רז ואחרים, וכן סגנית פרקליטת מחוז תל אביב, פנינה דבורין, שהכחישו מכל וכל את העינויים. לאחר משפט ארוך ומתוקשר, במהלכו הוחזקו במעצר עד תום ההליכים[8], הורשעו חמישה מהנאשמים, ואחד, עוזיאל ערמי, זוכה מחמת הספק. השופטים, בנימין כהן, משה טלגם ואליהו וינוגרד קבעו שעדות עד המדינה, משה מאיר, הייתה חסרת ערך והם הרשיעו את הנאשמים על סמך הודאותיהם במשטרה, בסיוע העובדה שנאשמים ידעו על ההצתות. השופטים גם קבעו שהנאשמים בדו מדמיונם את הטענות על התעללויות והכאות שלא היו ולא נבראו וחלקו שבחים למשטרה על החקירה המוצלחת[9]. הנאשמים נדונו לעונשי מאסר שנעו בין שלוש שנים לעשר שנים, בהתאם למספר ההצתות בהם הורשעו. פנחס אמזלג נידון לשנת מאסר על תנאי בהתאם להסדר טיעון בו הודה בניסיון לגנוב דלק[10]. הם ריצו בפועל עונשים שנעו בין שנתיים לבין חמש שנים.

פתיחת התיק מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארבע עשרה שנים לאחר חקירתם, לאחר שהארבעה סיימו לרצות את עונשי המאסר שהוטלו עליהם, הודה שי שמחי, קצין משטרה שהיה מעורב בחקירה, בתוכנית יומן השבוע, כי העדויות נגבו מהנאשמים תוך שימוש באלימות קשה ובהשפלות, וכי עדויותיהם זויפו. בעקבות זאת, זומן שמחי לחקירה במח"ש והודה במעשים, סיפר שלמד את שיטות הפעולה מהשב"כ וטען שמי שהיה הרוח החיה מאחורי המכות וזיוף ההודאות היה דני מרוז. בעקבות זאת, בשל אי מציאת תיקי החקירה המשטרתיים ושתיקת יעקב רז בחקירה במח"ש, במרץ 1998 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, כי הוא תומך בקיום משפט חוזר למורשעים ועמדתו נתקבלה על ידי השופט שלמה לוין שהורה ב-5 באפריל 1998 על קיום משפט חוזר[11].

בהמשך הוגש כתב אישום מתוקן אך הפרקליטות החליטה לחזור מכתב האישום המתוקן ולא לנהל משפט חוזר לאור הזמן הרב שחלף.[12][13] בשנת 1998 ביטל בית המשפט המחוזי בתל אביב את הרשעתם, והארבעה זוכו מכל חשד[14]. היה זה הליך נדיר, בו הפרקליטות הסכימה לזיכוי נאשמים שהורשעו ושריצו שנים רבות של מאסר, לאחר שנמצאו ראיות חדשות.

לאחר שחזרה בה הפרקליטות מההרשעה, ב-15 בפברואר 2000 נפסקו פיצויים לטובת הנאשמים בסך של כ-3 מיליון שקלים[15]. לאחר פסיקה זו, התקיים ב-21 בפברואר דיון בועדת החוקה, חוק ומשפט בו מספר חברי כנסת דרשו להשעות את סגן המפכ"ל סנדו מזור (בזמן הפרשה ראש מדור תשאול והקצין האחראי על החקירה) ואת ניצב יעקב רז (ראש אחד מצוותי החקירה) עקב מעורבותם בפרשה. בהתייעצות עם הפרקליטות נמצא שעל המעשים חלה התיישנות ולכן לא ניתן לנקוט כלפי החוקרים בהליכים פליליים ובשל היעדר ראיות מספקות לא ניתן לפתוח בהליכים מנהליים.[16]

אחרי קבלת הפיצוי, תבעו הארבעה את המדינה בהליך אזרחי. המדינה טענה כי הארבעה כבר ניצלו את זכאותם לפיצוי, אך בית המשפט לא קיבל את טענתה, ובשנת 2005 פסק להם בית המשפט פיצויים נוספים בסך של כ-12 מיליון שקלים. לפני מותו, הרשם עדי אזר נעתר לבקשת הנאשמים לחשוף מסמכים חסויים אשר לפי פרקליטיהם, כללו התייחסות להוראה מגבוה להפעלת אלימות בחקירות. ההסדר הסופי שטופל על ידי השופט שמואל ברוך, הותנה על ידי המדינה בוויתור הנאשמים על חשיפת המסמכים.[17]

בשנת 2006 פרסם יגאל אנקורי, קצין מודיעין במשטרה שהיה ממונה על החקירה הסמויה בפרשה, ספר בו טען שהנאשמים אכן בצעו את המיוחס להם והצר על כך שבגלל שוטרים שהכו את הנאשמים הם לבסוף זוכו. שלושה מהנאשמים שזוכו תבעו אותו בתביעת דיבה וקבלו פיצויים של 90,000 ש"ח[18].

בשנת 2009 שודר בתוכנית סיפור אמיתי בערוץ 1 הסרט "הכנופיה שלא הייתה" והועלתה בו סברה לפיה פרשת הכנופיה החלה לפני הבחירות לכנסת התשיעית ונוצלה בניסיון לקשור את ההצתות למנחם בגין ושמואל תמיר.[19][20][21]

ראו גם

למה לא חקרים את המשטרה פרשת "כנופיית מע"צ"[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 1978 התפרסם דבר מעצרם של קבוצת צעירים שכונתה כנופיית מע"ץ, לה ייחסה המשטרה שורה של מקרי הצתה שאירעו בישראל בשנים 1974-1978[1]. באוקטובר 1978 הוגשו כתבי אישום נגד שבעה חברי "כנופיית מע"צ" – גדעון הררי, יעקב בלדוט, יוסף רחימי, אורי גולברי, פנחס אמזלג, חיים בויום ועוזיאל ערמי, על שורה של עברות חמורות, שכללו שורה של הצתות (בניין עיתון הארץ, בית מרס, מפעל קרגל[2]) וכן תכנון מעשי רצח של שופטים ושל שוטרים. כתבי האישום התבססו על עד מדינה, משה מאיר, שריצה באותה עת עונש מאסר על עבירות אחרות[3], והודאות של שישה מהנאשמים. הנאשמים טענו שההודאות שיקריות והוצאו מהם בעינויים[4]. ב-12 באוקטובר 1978 נעצרו הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם[5].

פרשת מעצרם וההליכים המשפטיים, סוקרו בהרחבה בכל כלי התקשורת, שכן, על פי חוקרי המשטרה, מדובר היה בקבוצת אנרכיסטים מאורגנת היטב עם הירארכיה ומטרות מוגדרות ששמה לה למטרה לזרוע הרס בציבור, ואף הושמעו רמזים על הקשרים פוליטיים[6].

כבר במהלך המשפט, טענו הנאשמים כי עונו וכי ההודאות הוצאו מהם בכוח ובעינויים[7]. נגדם עמדה צמרת משטרת ישראל, ובראשם סנדו מזור (לימים סגן המפכ"ל), פקד (לימים ניצב) יעקב רז ואחרים, וכן סגנית פרקליטת מחוז תל אביב, פנינה דבורין, שהכחישו מכל וכל את העינויים. לאחר משפט ארוך ומתוקשר, במהלכו הוחזקו במעצר עד תום ההליכים[8], הורשעו חמישה מהנאשמים, ואחד, עוזיאל ערמי, זוכה מחמת הספק. השופטים, בנימין כהן, משה טלגם ואליהו וינוגרד קבעו שעדות עד המדינה, משה מאיר, הייתה חסרת ערך והם הרשיעו את הנאשמים על סמך הודאותיהם במשטרה, בסיוע העובדה שנאשמים ידעו על ההצתות. השופטים גם קבעו שהנאשמים בדו מדמיונם את הטענות על התעללויות והכאות שלא היו ולא נבראו וחלקו שבחים למשטרה על החקירה המוצלחת[9]. הנאשמים נדונו לעונשי מאסר שנעו בין שלוש שנים לעשר שנים, בהתאם למספר ההצתות בהם הורשעו. פנחס אמזלג נידון לשנת מאסר על תנאי בהתאם להסדר טיעון בו הודה בניסיון לגנוב דלק[10]. הם ריצו בפועל עונשים שנעו בין שנתיים לבין חמש שנים.

פתיחת התיק מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארבע עשרה שנים לאחר חקירתם, לאחר שהארבעה סיימו לרצות את עונשי המאסר שהוטלו עליהם, הודה שי שמחי, קצין משטרה שהיה מעורב בחקירה, בתוכנית יומן השבוע, כי העדויות נגבו מהנאשמים תוך שימוש באלימות קשה ובהשפלות, וכי עדויותיהם זויפו. בעקבות זאת, זומן שמחי לחקירה במח"ש והודה במעשים, סיפר שלמד את שיטות הפעולה מהשב"כ וטען שמי שהיה הרוח החיה מאחורי המכות וזיוף ההודאות היה דני מרוז. בעקבות זאת, בשל אי מציאת תיקי החקירה המשטרתיים ושתיקת יעקב רז בחקירה במח"ש, במרץ 1998 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, כי הוא תומך בקיום משפט חוזר למורשעים ועמדתו נתקבלה על ידי השופט שלמה לוין שהורה ב-5 באפריל 1998 על קיום משפט חוזר[11].

בהמשך הוגש כתב אישום מתוקן אך הפרקליטות החליטה לחזור מכתב האישום המתוקן ולא לנהל משפט חוזר לאור הזמן הרב שחלף.[12][13] בשנת 1998 ביטל בית המשפט המחוזי בתל אביב את הרשעתם, והארבעה זוכו מכל חשד[14]. היה זה הליך נדיר, בו הפרקליטות הסכימה לזיכוי נאשמים שהורשעו ושריצו שנים רבות של מאסר, לאחר שנמצאו ראיות חדשות.

לאחר שחזרה בה הפרקליטות מההרשעה, ב-15 בפברואר 2000 נפסקו פיצויים לטובת הנאשמים בסך של כ-3 מיליון שקלים[15]. לאחר פסיקה זו, התקיים ב-21 בפברואר דיון בועדת החוקה, חוק ומשפט בו מספר חברי כנסת דרשו להשעות את סגן המפכ"ל סנדו מזור (בזמן הפרשה ראש מדור תשאול והקצין האחראי על החקירה) ואת ניצב יעקב רז (ראש אחד מצוותי החקירה) עקב מעורבותם בפרשה. בהתייעצות עם הפרקליטות נמצא שעל המעשים חלה התיישנות ולכן לא ניתן לנקוט כלפי החוקרים בהליכים פליליים ובשל היעדר ראיות מספקות לא ניתן לפתוח בהליכים מנהליים.[16]

אחרי קבלת הפיצוי, תבעו הארבעה את המדינה בהליך אזרחי. המדינה טענה כי הארבעה כבר ניצלו את זכאותם לפיצוי, אך בית המשפט לא קיבל את טענתה, ובשנת 2005 פסק להם בית המשפט פיצויים נוספים בסך של כ-12 מיליון שקלים. לפני מותו, הרשם עדי אזר נעתר לבקשת הנאשמים לחשוף מסמכים חסויים אשר לפי פרקליטיהם, כללו התייחסות להוראה מגבוה להפעלת אלימות בחקירות. ההסדר הסופי שטופל על ידי השופט שמואל ברוך, הותנה על ידי המדינה בוויתור הנאשמים על חשיפת המסמכים.[17]

בשנת 2006 פרסם יגאל אנקורי, קצין מודיעין במשטרה שהיה ממונה על החקירה הסמויה בפרשה, ספר בו טען שהנאשמים אכן בצעו את המיוחס להם והצר על כך שבגלל שוטרים שהכו את הנאשמים הם לבסוף זוכו. שלושה מהנאשמים שזוכו תבעו אותו בתביעת דיבה וקבלו פיצויים של 90,000 ש"ח[18].

בשנת 2009 שודר בתוכנית סיפור אמיתי בערוץ 1 הסרט "הכנופיה שלא הייתה" והועלתה בו סברה לפיה פרשת הכנופיה החלה לפני הבחירות לכנסת התשיעית ונוצלה בניסיון לקשור את ההצתות למנחם בגין ושמואל תמיר.[19][20][21]

ראו גם

כל כך כואב לקרא את הדברים אבל לא מפתיע!!! " אם אין יראת אלוקים והרגוני"
שלמה בניזרי משדר בקול ברמה תכנית מרתקת! אני בטוחה שהצער והצרה שנגזרו עליו מלמעלה הצמיחו אישיות מיוחדתת! עם דעת תורה צרופה! תלמיד חכם מזכה הרבים. שה' ישמרהו ויחיהו וימשיך לקדש שם שמים ברבים.

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture