אלפי שנים פוקדים ההמונים את קברו של דוד המלך, אולם הכנסייה מנסה לנעוץ את טלפיה. רגע לפני יום פטירתו של דוד מלך ישראל, יצא כתב יום ליום לסיור מצולם בין חדרי מתחם קבר דוד, התחקה אחר מקום הקבורה המדויק וראה את מאבקי השליטה היום יומיים

הכתבה פורסמה בעיתון יום ליום על ידי שלומי סגל, צילומים: יום ליום

קבוצה של בחורי ישיבה יושבים ברחבה החיצונה ומנגנים בדבקות את ד' בבות, הניגון של האדמו"ר הזקן בעל התניא. זה המראה הראשון שהתגלה לעיני בעת שהגעתי למקום קברו של דוד המלך בהר ציון, סמוך ונראה לחומות העיר העתיקה בירושלים. אך אם חשבתי שאלה יהיו המראות בסמוך למקום קדוש זה, עד מהרה התבדיתי. במשך קרוב לשלוש שעות סיירתי במקום, ועל כל יהודי שהגיע לשאת תפילה, ביקרו בממוצע 15 נוצרים.

איך הגענו למצב כזה? לא נדרש ממני כל מאמץ מיוחד על מנת להגיע ולהתפלל במקום קבורת נעים זמירות ישראל ושאר מלכי בית דוד. נסיעה עם כל אוטובוס שמוביל משכונות ירושלים אל הכותל המערבי, מובילה אתכם למרחק של חמש דקות הליכה מקבר דוד. העליה מהכותל להר ציון אומנם תלולה מעט, אך האם לא שווה להתאמץ על מנת להגיד כמה פרקי תהילים על קברו של מי שחיבר את הספר המשמש כמפלט לכל יהודי בעת צרה?

על מנת להבין מדוע הציבור אינו מגיע למקום וכדי לשמוע על המאבקים המתנהלים מול הוותיקן על השליטה במקום, התלווינו אל הרב יוסף ברגר, מרבני קבר דוד המלך. אחרי תפילה קצרה, נעמדנו לשוחח בחדר המבוא, תוך כדי שפרקי התהילים הנאמרים בקול ובנעימה מיוחדת על ידי אברכי הכולל השוכן במקום, מלווים את שטף הסיפורים הקולח מפיו של הרב ברגר.

המיקום

באחת ממלחמות ישראל בפלישתים, שבו האחרונים את ארון הברית שגורם סבל רב לפלשתים, כי בכל עיר שבה הוא שוהה הוא מביא למגפות קשות מאוד, לבסוף מחליטים הפלשתים לשלוח את ארון הברית לישראל בחזרה. את כל האירועים ההיסטוריים שאירעו אז תוכלו ללמוד בספר שמואל שבנ"ך. כעבור עשרים שנה, כאשר דוד כבר מלך על ישראל, הוא מחליט להעלות את ארון ה' לירושלים.

"וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז", מתאר הנביא את השמחה הגדולה שהייתה במהלך העלאת ארון הברית לירושלים. את ההחלטה להביא את הארון לירושלים קיבל דוד המלך לאחר שכבש את העיר מידי היבוסים וקבע את משכנו במצודה שבעיר דוד. יש הטוענים כי המדובר באתר הארכיאולוגי הממוקם למרגלות כפר סילוואן, אך מכיוון שבנביא מוזכרת המצודה, ומצודה בונים במיקום גבוה, לכן סביר יותר להניח כי מדובר במקום המוכר כיום בשם הר ציון. גם מבחינת גודל השטח, קשה להסכים עם הקביעה ולפיה ארמונו של דוד המלך היה בסילוואן ולא בהר ציון.

לפי המסורת, המובא גם על ידי רבי אשתורי הפרחי ועל ידי אחד מתלמידי הרמב"ן, מיקום הארון היה בדיוק באותו מקום שם מוצבת כיום מצבת קברו של דוד המלך. לפני שנשוב לדיון היכן בדיוק קבורים דוד ושאר מלכי בית דוד, מתברר כי יחד עמו הכניסו אל מערכת המערות המסועפת שבמקום גם כלי כסף וזהב ששבה דוד לאחר ניצחונותיו במלחמות השונות שניהל. לפני מותו, ציווה לשלמה המלך לבנות את בית המקדש מהכסף והזהב הנמצאים במקום. שלמה, שידע כי סופו של בית המקדש להיחרב, חשש שמא יאמרו הגויים כי הפסלים שלהם עבדו נקמו, והעדיף לבנות את בית המקדש מכסף אחר.

יוסף בן מתתיהו מספר כי כאשר הטיל אנטיוכוס הרשע מצור על ירושלים, הוציא הורקנוס עשרת אלפים כיכר כסף והעניק לאנטיוכוס בתמורה להסרת המצור. השוחד התקבל בהצלחה, אך כעבור עשור, חזר אנטיוכוס וכבש את ירושלים.

הכניסה לישיבת המקובלים

התיעוד

לאורך כל הדורות יש אזכורים על מקום הקבורה, החל מהתנ"ך, כאשר האתר מוזכר בספר נחמיה, וכלה בספרי הנוסעים היהודים המוכרים, בהם הנוסע המפורסם רבי בנימין מטודילה, שמספר כי "בהר ציון, קברי בית דוד וקברי המלכים אשר קמו אחריו. ואין המקום ידוע, אלא מהיום ט"ו שנה, נפל כותל מהכנסייה אשר בהר ציון, ואמר הפטריארקא לממונה שלו: קח את האבנים מחומות הקדמונים ובנה ממנו הבמה. והוא עשה כן. ושכר פועלים בשכר ידוע וכן היו עשרים אנשים והיו מוציאין את האבנים מיסוד חומת ציון והקימו אבן ומצאו שם פי מערה. אמר אחד לחברו, ניכנס ונראה אם יש ממון? והלכו במבוא המערה, עד שהגיעו אצל ארמון אחד גדול על עמודי שיש מצופה בכסף וזהב. ולפניו שולחן זהב ושרביט ועטרת והוא קבר דוד המלך ולשמאלו קבר שלמה המלך. וכן, כל קברי המלכים הקבורים שם ממלכי יהודה. ושם ארגזים סגורים, שאין אדם יודע מה שבהם. ורצו אלו שני אנשים להיכנס בארמון, והנה רוח סערה יוצא מפי המערה, והכה אותם, ונפלו לארץ כמתים ושכבו עד הערב. והנה רוח אחד בא, צועק כקול אדם: קומו צאו מן המקום הזה, ויצאו משם מבוהלים ודחופים והלכו אל הפטריארך והגידו לו את הדברים האלה". רבי אברהם החסיד הפרוש חקר אותם מה ראו, וכך הבינו כי הם הגיעו למקום קבורת דוד המלך. המהר"ם חגיז כותב כי "האריז"ל סמך ידו על עיר ציון שהוא חוץ לחומת ירושלים דשם קברי מלכות בית דוד". כידוע, רבים מקברי התנאים בגליל מוכרים לנו כיום בזכות האר"י הקדוש שהצביע עליהם וגילה כי שם הם קבורים.

בנוסף, קיימת עדות אותנטית, שאותה סיפר הגאון רבי חיים יצחק רפפורט זצ"ל, המגיד מווילקומיר, שעלה לירושלים מרוסיה בשנת תרמ"ב, באיגרת לבנו, כי העדים שעמם התרחש הסיפור המופלא סיפרו זאת לו ולהגאון רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל, וזולתם לא נודעו הדברים לאיש בעולם. כתב היד המקורי של מספרי הסיפור הנדיר התגלה לאחרונה, והרב יוסף ברגר מספר לנו כי המקובל רבי יעקב עדס שליט"א, הורה לו להפיץ את הסיפור על מנת למנוע מאנשים להמשיך להוציא לעז ולהטיל ספקות בנוגע למקום הקבורה.

היה זה במהלך שהותו של המגיד בירושלים, כששר העיר נצטווה מפי הסולטן לשפץ את קברי מלכות בית דוד. המושל שכר אב ובנו צבעים, שהוזהרו בטרם החלו מלאכתם, שלא יצעדו אף צעד מיותר, מעבר למה שהופקד עליהם, שכן גם שרי ונכבדי המוסלמים לא העזו להמרות את פי הסולטן, ולא ההינו לפלוש לפתחים אפלים של המערה הקדושה. הם העמידו שומרים מבחוץ, לעקוב אם אינם חודרים פנימה. לאחר כמה ימים, שבהם השומרים הבחינו כי הצבעים עושים מלאכתם נאמנה, ואינם ממרים את הצו, נתנו בהם אמון ומסרו להם את מפתחות האתר, ושוב לא בלשו אחריהם כבראשית.

באחד הימים, שבו היה יום חג, וכולם נפנו לבית תיפלתם, נותר המקום ללא שומר, הם סגרו את המערה מבפנים והחלו לשוטט בין בתריה וספונותיה. הם נכנסו לתוך מחילות מסתוריות וגילו באחד החדרים מנורה שקועה בתוך אבן, ועליה מתנוססות המילים שנכתבו בכתב אשורית 'קברי בית דוד'. הם מתארים כיצד חלפו בהיכלות שונים המלאות בכלי כסף וזהב, עד אשר הבחינו בחדר שמעל כניסתו מופיעה יריעה שעליה נכתבו שורות רבות, אך מחמת גובהה לא יכלו לראות את כל הנכתב עליה, לבד השורה התחתונה שבה נכתב 'מה נורא המקום קודש קודש קודש'.

הם עמדו משתוממים וחרדים מפני קדושת המקום, והתחבטו קשות אם להמשיך. אך לאחר מכן הרהיבו עוז בנפשם והחליטו להיכנס. על פי תיאורם, החדר היה מוצף אור גדול. באמצע הבית ארבעה עמודים של שיש מצופים זהב בראשם, ובתחתית הציפוי – מכסף. את העמודים מקיפה גדר שעשויה ככברה וחוטיה נחושת. באמצע החדר עמדה מיטת זהב ועליה כמין מצע. על המיטה, שוכן ארון זהב שחלול כאריג. על הארון מכסה שעליו מצויר מגן דוד, ובתוכו כתוב 'דוד' וכתר זהב משובץ באבנים טובות קבוע בו. לטעמם, האור שסנוור אותם, בקע מכתר זה.

הצבעים הגביהו את המכסה וראו כי בצד הארון כתוב 'דוד בן ישי' ובצדו השני 'דוד בן ישי מלך ישראל'… בתיאורם המרגש, הם מדגישים כי ישנו כמין שרביט שעובר בכתר מצד אל צד, מה שמעורר בהם תמיהה כיצד ניתן ללבוש אותו. המגיד מווילקומיר, הסביר זאת בציינו את דברי הגמרא בסנהדרין דף כ"א, בהקשר לאדוניהו בן חגית המתנשא לאמר אני אמלוך, ובגמרא אומר רב יהודה שביקש להולמו ולא הולמתו. ורש"י כותב ומבאר את העניין 'ששם בראשו כתר מלכות ולא הולמתו לפי שהיה שרביט של זהב בתוך חללה מדופן לדופן ואינה מתיישבת בראשו אלא למי שיש לו חריץ בראשו, והיא עדות לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו ומי שאינו ראוי למלכות אינה הולמתו'.

לאחר שנפלו על פניהם, מיהרו לצאת, כשלבם הומה מהתרגשות וחרדה על מראות הזיו שנתגלו לעיניהם. משם פנו להגרי"ל דיסקין ולהמגיד מוילקומיר זצ"ל, ותיארו בפרוטרוט את התגלית הפעימה אשר חזו עיניהם.

הרב ברגר בכניסה למתחם

הסעודה האחרונה

אם נרצה להמשיך לתאר ולספר את כל אשר שמענו במהלך הסיור מאת הרב יוסף ברגר, המציג הוכחות ומראי מקומות לכל מילה היוצאת מפיו – תכלה היריעה והם לא יכלו. די אם נציין את גדולי ישראל הרבים שביקרו במקום, ביניהם, גם מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל. כחלק מההתעוררות המחודשת סביב קדושת המקום, חידשו כמה מפעילי המקום את סעודות המלווה מלכה ההמוניות, דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא, סמוך ונראה לציון הקדוש. באחד ממוצאי השבתות השתתף במקום מרן הראשון לציון הגר"י יוסף שליט"א אשר סיפר לנוכחים כי בילדותו, בעת שהתגוררו בשכונת רחביה הירושלמית, היה אביו, מרן זצוק"ל, הולך עם בניו להתפלל על קברו של דוד המלך מדי שבת בשעות הצהריים.

"דוד מלך ישראל חי וקיים" – נוהגים לומר בעת ברכת הלבנה, שכן נמשלה מלכות בית דוד ללבנה המתקטנת וגדלה, כך גם מלכות בית דוד הייתה בשיא תפארתה, שקעה ונעלמה ולפני הגאולה עתידה להתגלות מחדש. רגע לפני ההתגלות, הגענו לשלב של שיא ההסתר. היה זה לפני 13 שנה, אז חשף חבר הכנסת יצחק כהן כי בעת שכיהן כשר הדתות הובאה הצעת הוותיקן בידי השר יוסי ביילין להעביר את 'חדר הסעודה האחרונה' לרשותם, וביקש לדעת אם חודשו הבקשות מצד הנוצרים, ומה עמדת הממשלה. שר התיירות הירשזון אישר באותה ישיבה, כי אכן פנו גורמים שונים בלתי רשמיים בניסיון להעביר חלקים ממתחם קבר דוד לידי גורמים נוצריים נוספים, ביניהם הכנסייה היוונית, במסגרת תוכנית ההתנתקות. בתשובות בלתי מתחייבות, הודיעה הממשלה רק שלא הייתה החלטה כזו.

חדר הסעודה האחרונה, הוא עוד שקר במסכת התרמית המרכיבה את הדת הנוצרית. לפי התאריך הכי מוקדם שנותנים הארכיאולוגים לחדר המדובר, הוא נבנה לפני פחות מ-500 שנה, כאשר על פי אמונתם, החדר אמור היה להיות בן 2018 שנה. בשנת ה'תשע"ג, פנתה סגנית השר ציפי חוטובלי לראש הממשלה בנימין נתניהו בדרישה שלא יעביר את המתחם לנוצרים. מי שניהלה מאבק עיקש על מנת למנוע את מעבר המקום לידי הוותיקן, היא שרת התרבות מירי רגב, שכיהנה באותה התקופה כיו"ר ועדת הפנים של הכנסת. כאות הוקרה, כאשר הכניסו ספר תורה למקום, הגיעו רבני דוד המלך אל לשכתה וכתבו אות בס"ת להצלחתה.

המבנה שהנוצרים סגרו בחצר

ההסברים שמאחורי המאבק

עד אותם ימים, נמנעה הגישה עד לציון עצמו, בעזרת גדרות ברזל שהקיפו את האבן המשמשת כקבר. כל המבנה הפנימי אף היה מכוסה באריחי קרמיקה שאותם ניפץ אחד מהבחורים ששהה הרבה במקום, וזאת, כפי שמספרים לנו מתפללים במקום, על פי הוראת אחד המקובלים המפורסמים בעיר ירושלים, שאמר להם כי את הקרמיקה הניחו הנוצרים כחלק ממאבק הסיטרא אחרא בכוחות הקדושה, על מנת למנוע את תפילות היהודים במקום. מתחת לאריחים התגלו אבני המבנה, ומתברר כי ארבע השורות הראשונות נבנו מאבנים בסגנון המזכיר את אבני הכותל המערבי ומתוארכות לימי דוד המלך, דבר המוכיח את מה שהזכרנו קודם לכן, כי במקום זה שיכן דוד המלך את ארון הברית כאשר העלה אותו לירושלים.

האבנים הגדולות בדומה לכותל המערבי

לדברי הרב ברגר, מטרת הנוצרים להשתלט על המקום ולמנוע את גאולת עם ישראל. לדבריו, הוא נמצא במקום ופועל כשליח של אחד מגדולי המקובלים, אשר מעדיף, מסיבותיו הוא, שלא להיות בחזית המאבק. מדי יום אנו אומרים בתפילת שחרית: "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים — בְּהַר צִיּוֹן — לִשְׁפֹּט… הַר עֵשָׂו… לַה' הַמְּלוּכָה". על פי פירוש רש"י ושאר מפרשי הנ"ך, מבואר כי משיח יתגלה במקום זה. הנוצרים, שעיוותו את התנ"ך, מודעים לפסוק זה, אך סבורים כי אם יצליחו להשתלט על כל המתחם, תהיה בידם האפשרות למנוע חלילה את גאולת עם ישראל – כך לדברי אותו מקובל.

אנשים שאינם רגילים בכך, יתקשו להתרכז בתפילה ובאמירת פרקי התהילים במקום, כאשר ברקע נשמעים כל העת צלצולי הפעמונים משלל הכנסיות שבמתחם. בנוסף, אחת לכמה דקות, ייכנסו פנימה קבוצת תיירים נוצרים, צלבנים, המגיעים מכל רחבי העולם לבקר במקום הקדוש, כחלק מקמפיין עולמי שבו מושקעים מיליוני דולרים על מנת להביא את התיירות הנוצרית למקום, מתוך מטרתם המוזכרת – למנוע את גאולת עם ישראל.

דווקא המאמץ הנוצרי המוגבר והעובדה שממשלת ישראל כמעט העבירה לידי הוותיקן את השליטה במקום, הביאה לתוצאה הפוכה, כאשר יותר ויותר יהודים התחילו לפקוד את המקום. אחד הפעילים המרכזיים הוא הרב יעקב סיביליה, שסיפר בזמנו כי הכול התחיל במסגרת ביקור אצל האדמו"ר רבי דוד אבוחצירה בנהריה, אשר אמר לו כי הייעוד שלו בעולם הוא הר ציון. "לא הבנתי מה הרב רוצה ממני. אני תושב הרובע כבר כמעט ארבעים שנה ובעבר הדרתי את רגליי מקבר דוד, אחרי ששמעתי דעות שמטילות ספק בכך שמדובר באמת בקבר דוד. הייתי בהלם מוחלט, בקושי ידעתי מה זה עיר דוד, לא הבנתי מה הכוונה שזה הייעוד שלי ולא ידעתי מה לעשות במסגרת הייעוד הזה, אבל אז החלה שרשרת הניסים שמלווה אותי מאז בכל רגע ממש".

כמה ימים לאחר מכן הוא פגש בהשגחה פרטית חבר שלא ראה כשלושים שנה. "הוא אמר שהנוצרים והמוסלמים המנסים לנתק את המקום מידיים יהודיות, אחראים לשמועות שליהודים אין קשר לשם, ושאין מי שיעמוד נגדם בצורה ברורה ויסביר לציבור את הקשר היהודי העמוק מאוד שיש להר ולקבר דוד בפרט. החבר שעבד כארכיאולוג החל לתת סקירה מקיפה על עולם הארכיאולוגיה, כדי שאוכל לקחת 'ציוד לדרך' בכל הנוגע למאבק על זהות ההר, וחיבר אותי לארכיאולוג דתי מפורסם מאוד ושמו מאיר דוד קוזניץ, שהיה הראשון שחפר את 'מנהרות הכותל', שנתן לי הנחיות מדויקות לעבודה במקום. הוא השקיע זמן ומאמצים רבים ללמד אותי על החיבור היהודי למתחם, שכתובים במפורש בפסוקים ובמקורות חז"ל רבים – מקורות שלמרבה הצער ארכיאולוגים רבים מתעלמים מהם במכוון מסיבות שונות, חלק מהם כדי לא להתעמת עם העולם הנוצרי.

"הר ציון ובכלל זה כמובן מקום קבורת דוד, הם מקומות חשובים מאוד לעם היהודי. 60% מההר כבר בידיים שלהם, עם ארבע כנסיות וחמישה בתי קברות, ואם הציבור לא יתעשת ולא יגיע להצביע ברגליו, אנו עלולים להפסיד את הקרב הזה ולתת לגורמים מסוימים להיכנע ולתת להם שליטה גם על המבנה החשוב הזה או אפילו חלקו" – מזהיר הרב סיביליה.

המדרגות שהנוצרים סגרו

הלחש נגד הצלב

בזמן שאנחנו יושבים עם הרב ברגר בחדר המבוא לציון הקדוש, נכנסת עוד קבוצה נוצרית, והפעם הם מלווים בכומר הנושא עליו צלב. אומנם כחלק מהמאבקים הרבים במקום, נאסר עליהם להציג את הסמל הנוצרי במקום הקדוש, אך הוא מבצבץ מתוך כיסו, והשומר אינו מעיר לכומר מאומה. תוך כדי שיחה המתנהלת בנינוחות על היסטוריית המקום, פותח לפתע הרב ברגר בקריאות רמות של פסוקי "שמע ישראל" ו"ה' הוא האלוקים". למרבה ההפתעה, בתוך שניות ספורות מסתלק הכומר יחד עם בני לווייתו מהמקום, ולתמיהתנו הרבה מספר הרב ברגר כי בכל פעם שנכנס כומר עם צלב למקום, הם פותחים בקריאת שמע ישראל בקול רם או תוקעים בשופר, וכנראה כוחות הטומאה אינם מסוגלים לעמוד בפני פסוקים אלה, והם ממהרים לצאת מהמתחם.

הרב ברגר מצביע על השטח הנמצא בין הציון לקיר המבנה, ומספר כי בעת עבודות השיפוצים במקום, התגלה במקום גרם מדרגות המוביל לעבר מערת הקבורה של דוד המלך.

לאחר ששמענו סקירה היסטורית ואקטואלית מרתקת מפי הרב ברגר, ולאחר שסיפר לנו על סקירת המכ"ם שנערך במקום ועל התעמולה הגדולה, כאשר אין איש יודע מה מוסתר במבנה שדרכו חולפים בעת הכניסה לציון, אנו מתקדמים לעבר ישיבת נפש החיים הנמצאת במתחם, שם יושבים מספר אנשים העוסקים בתורת הקבלה. גם בתוך חדר זה, קיים פתח המוביל למערכת המערות שבה קבורים דוד המלך ושאר המלכים.

אנו יוצאים אל החצר, שם אנו רואים מגרש גדול למשחק כדורסל שנבנה על ידי הכנסייה באישורו של ראש העיר דאז, אהוד אולמרט. אף שהשטח מוגדר כציבורי, אפשר להם אולמרט להשיג דריסת רגל גם במקום זה. לדברי הרב ברגר, בלי לשים לב, מנעו הנוצרים חפירת מקום קבורת דוד המלך. על פי דברי כמה מצדיקי הדור האחרון, בהם האדמו"ר האמרי אמת מגור זצוק"ל והצדיק הירושלמי רבי אשר פריינד, מי שייסד את מוסדות יד עזרא, פתח המערה נמצא במקום הציון, אך מקום קבורת דוד המלך הוא במיקום מסוים, בין שני עצים בחורשה הסמוכה.

הרב ברגר בסמוך לציון הקדוש – קבר דוד

התגלית

בשנת תשע"ד, ביקר האפיפיור בישראל וביקורו בקבר דוד המלך הצית שוב גל מהומות במקום, כאשר רבים מתלמידי ישיבת התפוצות אף קשרו את עצמם בשרשראות ברזל במתחם הציון, על מנת למנוע מצב של פינוי היהודים מהקבר בשביל לאפשר לנוצרים לקיים את תיפלותיהם ולחלל את קדושת המקום. באותם ימים נפער בחצר, בדיוק במקום שבו היה עומד ומתפלל רבי אשר פריינד זצ"ל, בולען בעומק של כמה מטרים, שחשף כי במקום אכן נמצא מערה המתחברת אל המערה שפתחה במקום הציון המוכר לנו כיום, ויהי לפלא.

הבולען

הכיתוב שבסמוך לבולען

יצוין עוד כי מהנדס העיר לפני כמאה וחמישים שנה, מהרטו פירוטי, איתר במרחק של צעדים אחדים מהמקום מערה ובה שני שערי אבן גדולים ומדרגות המובילות לאולם גדול שגודלו 150 מטרים על 125 מטרים. תגליתו זו של המהנדס פירוטי שהובאה בספרו 'ירושלים נחפרת' תוך קביעה שכאן מקום קבורתם של מלכי בית דוד, פורסמה לפני כשנה על ידי הארכיאולוג של מחוז ירושלים, עמית ראם.

באותה חצר, בסמוך נמצא מבנה פתוח אך מגודר, ולדברי הרב ברגר יש במורד המדרגות עוד פתח של מערה המוביל לאותו כיוון של מערכת המנהרות הקיימת בשטח. גם על שטח זה התנהלו מאבקים, אך בסופו של דבר הופסקו חפירות הנוצרים במקום, והוא עומד בשיממונו. הסיור נמשך עם עוד ועוד הסברים מעניינים על תגליות שונות במקום, בין היתר המקום המשוער כ'בית הגיבורים', המקום שבו היו החיילים של צבא דוד מניחים את נשקיהם, ועוד. מקומות אלה מעלים תמיהה מדוע אתר כה מרתק אינו נבדק על ידי הארכיאולוגים, אך לטענת פעילים במקום, יש הוראה מגבוה שלא לבדוק את המקום מחשש מפני העולם הנוצרי.

אחרי שהבנו את חשיבות המקום, שמענו אין ספור סיפורי ישועות מאנשים הנמצאים במקום המתארים כיצד ראו ניסים גלויים לאחר שאמרו במקום את ספר התהילים במלואו בלי שום הפסק, שב הרב ברגר על קריאתו הנרגשת לכלל היהודים: כאשר אתם מגיעים לשאת תפילה בכותל המערבי, ושופכים דמעות בעת אמירת פרקי התהילים, אל תשכחו לעלות לתפילה גם על קברו של מי שחיבר את התהילים, ובכך אף למנוע את המשך ניסיונות הכנסייה להשתלט על המקום, ובכך נזכה לגאולה השלמה, והייתה לה' המלוכה.