לפי נתונים שפורסמו בשנת 2009 על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד הבריאות, בישראל חיים מעל 720 אלף אנשים עם מוגבלות. מתוכם, 76% סובלים ממוגבלות פיזית ומעל 10% מהאוכלוסייה הבוגרת מוגדרת כבעלת מוגבלות קשה.
כמו כן, 18% מהאוכלוסייה הבוגרת היא בעלת מוגבלות גופנית בתפקוד יום יומי. נתונים אלה באים לידי ביטוי בחיים הפרטיים של בעלי מוגבלויות, במרחב הציבורי ובשוק התעסוקה. זו גם הסיבה לכך שמעל 60% מהאנשים עם מוגבלות מרוויחים שכור שנמוך מ-3,000 ש"ח בחודש.
מחקרים מקבילים מראים שהמעורבות החברתית של אנשים מוגבלות עלולה להיפגע במידה והם לא מקבלים עזרה מתאימה. לפי נתונים של מכון הג'וינט בשנת 2014, שיעור גבוה של אנשים עם מוגבלות מתגוררים בגפם ואנשים עם מוגבלות מבלים פחות זמן בפעילויות שונות. מעל 48% מהאנשים בעלי מוגבלות חמורה מעידים על תחושה של בדידות, בהשוואה ל-20% בלבד בקרב אנשים ללא אף מוגבלות.
גם בקרב ילדים המצב אינו מזהיר. מספר הילדים עם מוגבלות בישראל נאמד במעל 220 אלף, שהם 8.5% מהאוכלוסייה הכללית. ליותר ממחצית מהילדים בעלי המוגבלויות יש לקות למידה או לקות התנהגותיות, כאשר בשנת 2012 לבדה קיבלו כ-33 אלף ילדים גמלת ילד נכה מטעם המוסד לביטוח לאומי. מכאן אפשר ללמוד עד כמה המאמץ לסייע לבעלי מוגבלויות חייב להיות רוחבי ואיזו מידה של משאבים כספיים הוא דורש.
איך הופכים את החיים לנגישים יותר?
מצד שני, אי אפשר להתעלם ממגמות מקומיות ובינלאומיות שמנסות לשפר ככל האפשר את חייהם של בעלי מוגבלויות. אביזרים לנכים ידועים כיום כאמצעי שבעזרתו אפשר להפוך את החיים של בעלי מוגבלויות מסוגים שונים לנוחים ונגישים יותר. אביזרים אלו מותאמים לצרכים של בעלי מוגבלויות, משמשים בחלק מהמקרים לצרכים טיפוליים ולרוב הם גם מהווים חלק בלתי נפרד ממערך של תמיכה סיעודית.
יש כמה דברים שצריך לעשות על מנת להפוך את החיים של בעלי מוגבלויות לנגישים יותר. ראשית, נדרשת מעורבות של הגופים הרשמיים כבר בשלבי ההשכלה. לפי נתוני מכון הג'וינט, ל-54% מבעלי המוגבלויות אין תעודת בגרות, זאת בהשוואה ל-35% באוכלוסייה הכללית. תנאי הפתיחה הללו מקשים מאוד על בעלי מוגבלויות להשתלב בחברה ובמקומות העבודה. הפתרון לכך הוא לבצע התאמה של בתי הספר ולדאוג לסביבה מתאימה עבור בעלי מוגבלויות עם צרכים מגוונים.
שנית, מומלץ לעודד העסקה של בעלי מוגבלויות ואפשר כבר לראות ניצנים של הניסיון הזה. יש לא מעט חוקים ותקנות שחוקקו בשנים האחרונות ועוסקים בנושא, כמו למשל חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות, תקנות השתתפות המדינה בהתאמות במקום העבודה וחוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים. הנחת המוצא היא שהתאמת מקומות העבודה לצרכים של בעלי מוגבלויות תסייע למשק ובסופו של דבר תשתלם לחברה כולה.
סוגים של אביזרי עזר
ברמה המעשית, אפשר להפוך את החיים של בעלי מוגבלויות לנוחים יותר בעזרת הקצאה של אביזרי עזר שעולים בקנה אחד עם הצרכים שלהם. ניתן למשל להשתמש במזרנים למניעת פצעי לחץ וכבר היום יש בתי וקופות חולים שבהם כריות ישיבה למניעת פצעי לחץ הם חלק מסל השירותים. במקביל, בבתי החולים מתאימים את השירותים לצרכים של בעלי מוגבלויות באמצעות מיטות מתכווננות מדיקליות. את המיטות ניתן גם לרכוש באופן עצמאי לבית פרטי של בעלי מוגבלויות וליהנות מהתאמה לצרכים בעזרת שינוי גובה המיטה, תוספת של מעקה, שילוב מזרנים ייעודיים וכן הלאה.
קטגוריית הניידות היא הנפוצה ביותר בכל הנוגע לאביזרי עזר ונוחות עבור בעלי מוגבלויות. כבר מגיל צעיר לומדים בעלי מוגבלויות מלידה להשתמש בכיסאות גלגלים, בכורסאות קימה חשמליות ואביזרי ניידות כגון מקלות הליכה, הליכונים רולטרים. תחושת הביטחון והיציבות משפרת בצורה דרמטית את איכות החיים של בעלי מוגבלויות ומאפשרת להם להשתלב בחברה ובמקומות עבודה.
חוץ מזה, אפשר לראות איך טכנולוגיות חדשות משולבות בתוך אמצעי עזר לנכים ובעלי מוגבלויות. זה קיים במוצרי תמיכה כמו מגן עקב, מפריד ברכיים ואמצעים לתמיכת גפה עליונה בשכיבה או בכיסאות גלגלים. בכל הנוגע לריהוט מוסדי, הדגש הוא על אלונקות, כורסאות לובי, מיטות סיעודיות וכמובן מנופי הרמה סיעודיים. בעבר ניתן היה למצוא את מנופי ההרמה הסיעודיים למשל רק בחלק קטן מבתי האבות, אך כיום זהו סטנדרט מקובל וזמין.
לבסוף, נכים ובעלי מוגבלויות יכולים להשתמש באמצעי עזר על בסיס יום יומי וללא צורך בהפעלת מאמץ או בניסיון קודם. בין אם מדובר על קשישים בבתי אבות או על בעלי מוגבלויות שחיים בבית, כדאי לבדוק אפשרות לרכישת ריהוט משלים מהסוג של ארונית סיעודית. הארונית משולבת שולחן צד מתכוונן והידראולי ובעזרתה אפשר לכוון את זווית השולחן בצורה מדויקת ובטוחה.
