'רב' שיח: 7 רבני ערים בשיחה מעמיקה על תפקידם ואחריותם בעריהם

לכבוד חג הפסח ערך יתד נאמן מוסף מיוחד על עולם הרבנות. JDN מביא בפניכם חלק מאותם ראיונות כפי שהובאו בעיתון • העיתונאי בנימין רבינוביץ' בשיחה משותפת עם 7 רבני ערים על התפקיד העיקרי של רב עיר, על הקשיים וההתמודדיות

כתבות נוספות בנושא:

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
קמו משבעה: משפחת שור מתארחת אצל קרובי משפחה

שיגם ושיחם: הם משמשים ברבנות כבר פרקי זמן ארוכים. לתפקידם נשלחו כדי להציל את מה שניתן, כדי לעמוד בפרץ ולמנוע סחף וכדי לקרב יהודים לאביהם שבשמים. הם שמעו דברים מגדולי ישראל – שולחיהם, כיצד להתמודד, ובדיון הסוער הם מתמודדים עם קשיי הישום והאחריות

משתתפים: הגר"נ אורטנר שליט"א רבה של לוד, הגרי"ח בלוי שליט"א רבה של אשקלון, הגרי"ד וואלפא שליט"א רבה של ראשון לציון, הגר"ד ורנר שליט"א רבה של חדרה, הגרי"מ זוננפלד שליט"א רבה של רכסים, הגרא"צ מרגלית שליט"א רבה של כרמיאל והגר"י שיינין שליט"א רבה של אשדוד.

מסופר על מרן הגר"ז סורוצקין זצ"ל שהשתתף בכינוס מצומצם של אברכים צעירים בישיבת ולוז'ין ושם הוא דיבר על כך שבדורות הקודמים כאשר היתה ליהודים אמונה תמימה ופשוטה, די היה ברב שיורה לאיסור או להיתר והציבור היה נשמע לדברם. אך בדורות שלנו, שישנה ירידה באמונה, על הרבנים להיות מומחים ולדעת איך לדבר ולשכנע את הציבור. מה הוא בימינו התפקיד המרכזי והחשוב ביותר של הרב, הן כלפי הציבור החרדי והדתי פנימה והן כלפי הציבור המסורתי והחילוני החוצה.

הגרי"ח בלוי: ראיתי מכתב שלא התפרסם כ"כ, שמרן הגאון רבי חיים מבריסק זצוק"ל כותב מכתב לארץ ישראל, למנות את מרן הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל כרב בירושלים מכיון שהוא פיקח מאוד. לדעתי, גם בימינו אלו, אחת התכונות החשובות שצריכה להיות לרב, זה להיות פיקח. רב לא צריך להיות גאון גדול וגם לא דרשן גדול, למרות שלהיות דרשן זה מאוד עוזר. אבל חשוב מאוד לדעת לנהוג בפיקחות, איך לנהל את ענייני הרבנות כך שלא יוכלו לרמות ולהונות את הרב. לשם כך חשובה מאוד הנקודה של הפיקחות.

כשהגעתי לאשקלון ועוד לפני שמוניתי לרב העיר, ראיתי את התפקיד שלי בכך שאצליח להוציא כמה שיותר בנים ובנות למוסדות חרדיים. אז עוד לא היו מוסדות תורניים בעיר, והיום – ברוך ד' – יש 13 כוללים, תלמודי תורה, בתי ספר. בשעתו, שלחתי את הילדים שלי ללמוד בירושלים. הייתי הולך ממש מבית לבית יחד עם ר' משה טויטו ומוציא ילדים שילכו ללמוד במוסדות חרדיים. את הבנות שלחנו בעיקר ל'אור החיים' בבני ברק. לאחר מכן פעלתי כל הזמן כדי לחזק את הקהילה החרדית בעיר וזה לא היה פשוט בכלל.

ראשי הערים לדורותיהם באשקלון התנגדו כל הזמן להקמת קריה חרדית בעיר…

הגרי"ח בלוי: נכון. הקמנו לפני כשלושים שנה את קרית הרב זוננפלד, אבל ראש העיריה ממש חנק את זה ולא נתן כל אפשרות להרחיב את הקריה, אבל עד היום הריכוז החרדי הגדול ביותר נמצא בקריה הזו.

אם כל החרדים שקנו דירות באשקלון היו באים להתגורר בעיר היא היתה הופכת לחרדית ברגע אחד…

הגרי"ח בלוי: נכון.

הגר"נ אורטנר: גם בלוד אילו מאות החרדים שרכשו דירות בעיר היו עוברים להתגורר בה, היה נוצר מהפך בעיר מבחינה חרדית. אבל עתה בעזרת ד' תחל בקרוב בניית השכונה אחיסמך בעיר, ובה 3600 דירות לציבור החרדי, ואז יחול שינוי מהותי ביחס להרכב האוכלוסיה, הן מבחינה דמוגרפית כלפי הערבים והן להבדיל כלפי האוכלוסיה היהודית שאינה חרדית. יש לציין בצער, שאלה שניסו לטרפד מהלך זה היו, בעיקר מבין הכיפות הסרוגות. אך ברוך ד' הצלחנו לטרפד את מהלכם.

הגרי"ח בלוי: כפי שאמרתי, רב עיר צריך לדעת לנהוג בפיקחות. הוא גם צריך לדעת שלא להיכנס למאבקים ולמלחמות שאין לו שום סיכוי לנצח בהם.

הגר"נ אורטנר: בוודאי שצריכים להיות הבדלים בין רב בתקופה שלנו לרב בדורות קודמים. היום צריך להסביר את דרך היהדות, את שמירת התורה והמצוות בדרך רציונלית. אנשים שואלים שאלות וצריכים לדעת לענות.

הרבנים בדיון

DSC_2364

משמעות הדבר, שעיקר תפקידו של רב היום הוא לעסוק בקירוב?

הגר"נ אורטנר: זה לא הדבר היחיד, אלא אחד מתפקידיו של הרב, מלבד הדאגה לכל שרותי הדת: נישואין, עירובין, מקוואות, כשרות ועוד. הוצאתי את הספר 'אשנב ליהדות' שיצא עד עכשיו בלמעלה משלושים מהדורות ותורגם לשלוש שפות. כל הספר מדבר על הסברה יהודית בדרך רציונלית, כי רק כך אפשר היום להסביר את היהדות ולקרב אנשים. למדתי בצעירותי בישיבת פוניבז'. לא קיבלתי שם חינוך איך להיות רב.

כשבאתי ללוד, הרגשתי שצללתי לתוך המים ואני לא יודע איך לשחות, ומה שהקב"ה הכניס בראשי, זה מה שעשיתי. אמנם הרבנים של היום לא צריכים להיות יותר גאונים, אבל בפועל, הם כן צריכים להיות יותר גאונים, כי לא מספיק ד' חלקי שולחן ערוך, צריך לדעת גם את החלק החמישי ואולי אפילו את השישי… יש היום הרבה משפחות מעורבות של בעלי תשובה. עשיתי שימוש אצל הגאון הגדול רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א, ופעמים רבות הבאתי לפניו שאלות, והוא אמר לי: בשאלות כאלו אני לא נתקל בבני ברק… את הדברים הקשים הבאתי לפניו, אבל בוודאי יש הרבה שאלות יומיומיות שצריך סייעתא דשמיא כדי לענות עליהם. יש מקרים של נשים שחזרו בתשובה והבעלים לא, ויש מקרים הפוכים. תמיד אני נוהג לומר, שאני ממש מקנא בעולם הבא שלהם, כי אני לא יודע אם אני הייתי מסוגל לעמוד בזה.

אני נזכר עכשיו במקרה של אשה שחזרה בתשובה והבעל לא. הוא אף מחלל שבת. פעם היא באה לשאול אותי שאלה: היא נוהגת להתפלל, אבל בעלה לא מסוגל לראות אותה כשהיא מתפללת, ולכן היא תמיד מתפללת כשבעלה לא נמצא בבית. באחד הימים בעלה התקשר לבית בדיוק בזמן שהיא עמדה והתפללה שמונה עשרה והיא לא ידעה מה לעשות.

השאלה שלה היתה, אם הילדה תרים את הטלפון היא בטח תגיד לו שהיא מתפללת, ואוי ואבוי מה שיקרה כשהוא יחזור הביתה אחרי ששמע שהיא התפללה… להגיד לילדה שתשקר, גם זה לא פשוט, אז מה בעצם עליה לעשות? אמרתי לה: אם קורה דבר כזה, גם אם את עומדת באמצע שמו"ע, תיגשי לטלפון ותדברי עם בעלך. באיזה סימן בשו"ע זה כתוב? אני לא יודע, אבל פשוט אין ברירה. זה סוג של שאלות שאני נתקל בהן כל הזמן.

הגרי"ח בלוי: אתמול פנו אלי בשאלה מעניינת בני זוג שעמדו להתחתן עם סיפור אישי מורכב מאוד שאי אפשר לפרטו. הוא כבר היה בתהליכים של חזרה בתשובה הרבה שנים, אבל המשפחה שלה – חילוניים גמורים. אפילו בשר וחלב לא מקפידים לשמור. הרב של הבחור אמר לו שלא יעשה חתונה מעורבת, ואילו בת הזוג אמרה שאין על מה לדבר. חשבתי: מה הפשט שחז"ל אומרים חלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, הרי אם הם בסוף לא יתחתנו, זה יכול לגרום לדברים חמורים מאוד.

הגר"ד ורנר: כאן בדיוק צריך להיות 'החכם' של הרב.

הגרי"ח בלוי: כשנכנסתי למועצה הדתית לכהן כרב ראשי לאשקלון, שמעתי כי עומדים לפטר עובדת אלמנה ולהכניס במקומה עובדת 'בת של…'. מחיתי על פיטורי האלמנה ומישהו יעץ לי שלא כדאי לי להתערב שמא יבולע לי. עניתי לאותו אדם בסיפור על אריה שהיה מאוד רעב ורצה לטרוף כמה חיות, אך מוות ללא משפט לא נראה טוב. לכן שאל כל חיה איזה ריח היא מריחה מפיו של האריה. החיה שענתה כי מריחה ריח טוב – שיקרה, ולכן אחת דתה למות. החיה שענתה הריח מסריח – מורדת במלכות ולכן גם עליה למות! עבר שם השועל, ולשאלת האריה ענה: "אדוני המלך, אני במקרה מצונן, יש לי נזלת ואיני יכול להריח"… וכך הוא ניצל. על כך אמרתי : "אני לא באתי לרבנות עם נזלת"…

ברשותכם אעבור להגרי"מ זוננפלד, שהוא הרב היחיד במפגש זה המכהן בעיר שרובה חרדית, וישיבות עומדות למעשה במרכז הישוב שלו. מה הם התחומים שבהם פועל הרב בעיר שרובה משפחות של בני תורה. ברצוני גם להתייחס למימד האישי, כנכדו של מרא דארעא דישראל, מרן הגרי"ח זוננפלד זצ"ל שהשנה ימלאו שמונים שנה לפטירתו, מה אפשר בזמננו כיום ללמוד מדרכי הנהגתו ברבנות? והאם יש דמיון בין מה שהיה אז למה שקורה היום?

הגרי"מ זוננפלד: נשאלו כאן שתי שאלות שכמובן קשורות, אך ראשית אתייחס לתפקידו של רב בעיר כמו רכסים. אקדים כמה משפטים בנוגע להרכב האוכלוסיה ברכסים המוכרת כיום – כפי שציין המנחה – כעיר שרובה חרדית. רכסים אף מוגדרת ובצדק כממלכת התורה בצפון, יש בה שישה תלמודי תורה, שבע ישיבות ועשרות כוללים, כ"י. אך יש לדעת, כי היישוב לא הפך ביום אחד לעיר שרובה חרדית. זה תהליך שהתפתח בעשרות השנים האחרונות. רכסים בבסיסה לא הוגדרה כלל כיישוב דתי, אף לא כאשר ישיבת "כנסת חזקיהו" שנתייסדה ע"י הגאון רבי נח שמעונוביץ זצ"ל בזכרון יעקב הועתקה בהוראת מרן החזו"א זצוק"ל למקומנו.

כדאי לציין עובדה מענינת שאינה ידועה לציבור. הישיבה הידועה עד עצם היום הזה בשם ישיבת "כפר חסידים", מעולם לא שכנה בכפר חסידים אלא ברכסים, כי מורי חמי הגאון רבי אליהו מישקובסקי זצ"ל, שהיה גיסו של הגר"נ שכיהן כרב וכראש הישיבה, סבר שלטובת בני הישיבה עדיף שהישיבה לא תוקם בתוך הכפר אלא על אותן הגבעות שמעל ומחוץ לכפר, שהם כיום מרכז היישוב רכסים. וגם לאחר שנים רבות, הציבור התורני ברכסים היה מיעוט קטן מאד, אך כאשר הישיבה גדלה והתפתחה ובוגרי הישיבה התיישבו במקום, ונוספו עליהם רבים מבחוץ שראו כי טוב, המקום גדל והתרחב, עד שנכון להיום, מתוך כעשרת אלפים תושבים, הרוב הגדול הוא חרדי. אך גם כיום יש מיעוט קטן של ציבור שעדיין אינם שומרי תורה ומצוות, אך אנו מיחלים ומתפללים שיתקיים גם בהם בקרוב, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

ובתוך כל היש הגדול הזה של ישיבות ותורה, במה מתבטא תפקידו של הרב?

הגרי"מ זוננפלד: תפקידו של רב, במקום תורה כמו רכסים, הוא מעל ומעבר ממה שנדרש במקומות אחרים, שהרי תפקידו של רב, הוא לא רק לענות למי ששכח יעלה ויבוא, או למי שמתקשה לקבוע את תאריך היארצייט המדוייק, שמבחינה זו, אמנם ברכסים לא מטרידים את הרב יותר מדי בשאלות אלה, אך במה שנוגע לשאר הנושאים העיקריים והיסודיים שבתחום אחריותו של הרב, כגון מקוואות מהודרות, עירוב מהודר, מערכת כשרות למהדרין, השמירה על קדושת השבת, קדושה וצניעות, הרבצת תורה לכל חלקי הציבור, עזרה ותמיכה וייעוץ, בהרבה תחומים רוחניים וגשמיים כאחד, הבאת שלום בין ציבור לציבור ובין אדם לחברו, וכהנה וכהנה, הרי שכל המערכות הנ"ל, חייבות להיות מופעלות ברמה גבוהה ומהודרת ביותר, כפי המתאים לדרישת ציבור המדקדק בקלה כבחמורה.

כמו"כ, העמידה על המשמר, בכל מה שנוגע לעשרות בתי הכנסת ובתי המדרש, הקיימים במקומנו, וכאן ברצוני לציין לדוגמא, ואף לשבח, את התקנה שיזמנו, שעליה חתומים כל הרבנים וראשי הישיבות במקומנו, שאין מקיימים ברכסים, מנינים לתפילת שחרית לאחר זמן קריאת שמע של הגר"א ז"ל, וחשוב לציין, שכאשר דברתי על כך, עם ראש הישיבה הגאון הגדול ראי"ל שטינמן שליט"א, הוא הפליא את התפעלותו, על חשיבותה של תקנה זו, ומהיכולת לקיים תקנה זו במקומנו.

בנוסף לכך, קיימת שמירה הדוקה עירנית ומתמדת, בנושאי צניעות וקדושה, שמקיפה הרבה מאד תחומים, ואציין רק לדוגמא, כאשר בקריטריונים שלנו לקבלת הכשר, לחנויות לממכר מזון, יש סעיפים רבים, שמתייחסים, בנוסף לנושא הכשרות, גם לנושאי צניעות והתנהגות ראויה לבני תורה, כמו"כ יש לציין, שכל פעילות ציבורית או חברותית, או הקרנת סרט או הצגה, במוסדות ציבוריים כמו המתנ"ס העירוני וכדומה, לא מתקיימת ללא קבלת אישור של הרב.

כך שתפקידו של רב, בכל מקום, הוא מחייב ומקיף ורב אחריות, אך בעיר שרובה בני תורה, התפקיד מחייב ומקיף כפול שמונה, ולא לשכוח שעל רב המכהן בעיר של חכמים וסופרים, יש גם הרבה מאד משגיחים… ואף שהרב לא צריך לפחד מהמשגיחים, אבל בהחלט מן הראוי שלא לזלזל בהם, ולהיות קשוב לתחושות הציבור, ואם אפשר גם להענות לבקשות הגיוניות וברי ביצוע, מה טוב ומה נעים.

העולה על כולנה, היא העובדה שבעידן של טלפונים נייחים וניידים, מתקשרים לשאול שאלות, בכל עת ובכל שעה, ולא פעם אני מקבל צלצול הרבה לאחר חצות הלילה, ובדרך כלל מתנצלים ואומרים, אני בטוח שהרב עדיין ער, ובדרך כלל אני עונה, שאני אמנם עדיין ער, אבל בני הבית כבר ישנים, וצלצול בשעה כזאת אינו ראוי, אך כמובן שבסופו של דבר , אני גם עונה על השאלה, שלא היתה דחופה לשעה זו.

שמעתי, שהגר"י שיינין כשדוחה אנשים שמגיעים אליו לרישום נישואין עם 'תעודת גיור' זה נעשה עם כל הכבוד והדרך ארץ. איך עושים את זה הלכה למעשה?

הגר"י שיינין: לפני שאדבר על נקודה זו, אבקש להתייחס קודם לשאלה המרכזית ששאלת, מה בעצם צריך להיות רב. לדעתי, החובות שמוטלות על הרב, מוטלות למעשה על כל יהודי ויהודי. חז"ל אומרים על הפסוק 'ואהבת את ה"א שיהיה שם שמים מתאהב על ידך. שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, שיהיה משאו ומתנו בנחת עם הבריות – מה אומרים עליו, ראו פלוני שלמד תורה אשרי אביו ורבו שלימדו תורה, כמה נאים דרכיו ומתוקנים מעשיו. ועל זה הוא אומר – עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר'.

בעצם זו חובה של כל יהודי שיהיה שם שמים מתאהב על ידו. ההזדמנות לאהב שם שמים לרב הוא הרבה יותר מאשר לכל יהודי. על רב מסתכלים יותר. את דרכיו בוחנים יותר וח"ו להיפך. משמעות הדבר, שהדבר הראשון במעלה שמוטלת על רב, זה שיהיה ש"ש מתאהב על ידו. ברגע שרואים זאת, שרואים כמה נאים דרכיו, איך הוא מתייחס לכל אדם בסבלנות רבה, בדרך ארץ ובכבוד לכל אחד ואחד, אנשים קולטים את זה. לאנשים יש חוש ריח. ואז דבריו נשמעים. אבל צריך יחד עם זה גם הרבה סייעתא דשמיא.

אבל הרי אי אפשר תמיד להיות נחמדים עם כולם. די אם אזכיר את פרשת הקונדיטוריה של המסיונרית שסירבתם לתת הכשר אלא בתנאים מיוחדים כפי שהם מוגדרים בהלכה. אותה אשה בוודאי הרגישה פגועה, כי לא עשיתם את מה שהיא רצתה, אבל הקב"ה רוצה אחרת…

הגר"י שיינין: על כגון דא אומר הפסוק: משנאיך ד' אשנא ובתקוממיך אתקוטט. יש לפעמים שצריך להתקוטט וללכת עד הסוף במלוא העוז, אבל יחד עם זאת אנחנו צריכים לדאוג, שלא תהיה לכך השפעה על כלל הציבור שלא כ"כ מבין מדוע הרב מתעקש כאן. לכן צריך להסביר, וברוך ד' עשינו זאת, אם זה בבתי כנסת שמגיעים אליהם גם הרבה אנשים חילונים.

בכל שבת אני נוהג להתפלל בשני בתי כנסת אחרים, וכך לעבור במשך השנה כמאה בתי כנסת. באותה תקופה, זה היה נושא השיחה בפני ציבור המתפללים. בכל שיחה, השתדלתי לקשר את העניין לפרשה, ולהסביר, שיש לנו שולחן ערוך ואנחנו לא יכולים לזוז ממנו כמלוא הנימה. הקראתי בפניהם את ההלכה, וזה התקבל מאוד בציבור, אבל כפי שאמרתי, צריך לזה הרבה סייעתא דשמיא. ברוך ד' שהיה גם ס"ד בבית המשפט, כי זה יכול היה להסתיים אחרת.

מה שנשאל כאן מקודם על תפקידו של רב. אנחנו צריכים ללמוד מדרכי ד'. חז"ל אומרים (מסכת ע"ז ג:) שתים עשרה שעות הוי היום שלש הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, שניות יושב ודן את כל העולם כולו כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים ברביעיות מאי עביד יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה. הנה כי כן גם רב צריך לפתוח את יומו בלימוד תורה. כשהרב מלא וגדוש בתורה, זה עולה על גדותיו ומשפיע גם על אחרים.

יש עוד נקודה. אם רב לומד הרבה, אז כמו שיש גדולי תורה ממש שעסוקים בלימוד תורה כל הזמן והם דעת התורה של הדור, הרי שגם כל רב צריך שתהיה לו איזשהי דרגה של 'דעת תורה', וכדי שיזכה לזה, הוא צריך לעסוק הרבה בתורה. זו סגולה מיוחדת שקונים רק על-ידי לימוד התורה.

הרב אורטנר הזכיר קודם, שחובת השעה זה קירוב רחוקים. הצעד הראשון גם בנושא זה, הוא לאהב שם שמים. מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל אמר לי: תלך ותדבר בכל מקום, ואפילו בהסתדרות, וכך אני עושה. הזמינו אותי בחנוכה האחרון להדלקת נרות בארגון הנשים ויצ"ו. התפלאתי שהם מזמינים דווקא אותי שעמדנו אז במוקד הסערה של 'הדרת נשים'. אמרתי להם בנימה של בדיחותא, שאני מרגיש שיש דווקא 'הדרת גברים' מאחר וכל הארגון הוא רק של נשים. כמובן שזה עורר צחוק גדול, וכך נפתח הלב כדי לשמוע דברי תורה ויהדות, ואפילו לתת להם מוסר.

הוזכר כאן קודם על-ידי המנחה את דבריו של מרן הגר"ז סורוצקין זצ"ל על כך שהרבנים צריכים לדעת את מלאכת הנאום. גם זה דבר נכון. למעשה נדחפתי למלאכת הרבנות על-ידי מורי ורבי מרן גאב"ד פוניבז' זצ"ל בגלל הנקודה הזו. היה פעם 'שבע ברכות' בישיבה וכיבדו אותי לדבר. הוא שמע אותי מדבר, ואחרי זה הוא אמר לי כמה וכמה פעמים; שבכל מקום שאתה יכול לדבר תשתדל לדבר, כי יבוא יום ותהיה רב בישראל.

בשעתו במהלך ביקור אצל הגאון הגדול רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א שבו השתתפתי בנושא רישום נישואין למחזיקי 'תעודות גיור', היתה התבטאות מסויימת שאין בעצם לרבנים מה להלין בענין הזה, מאחר והם כפופים למוסדות השלטון. הגרי"ד וואלפא שליט"א העיר על הדברים ואמר, שלמעשה מרן החזון איש זצוק"ל שלח כמה וכמה רבנים לכהן בערים שונות ברחבי הארץ. בכל אופן מתעוררת כאן שאלה נוקבת, כיצד יכולים הרבנים לתפקד במצב כזה, כאשר מצד אחד רק ההלכה צריכה לעמוד לנגד עיניהם, ומאידך השלטון דורש שיעשו דברים בניגוד להלכה? איך מתמודדים עם בעיות בתחומי הכשרות, הנישואין וכיו"ב?

הגר"ד ורנר: לענ"ד השפעת הרבנים על הציבור כיום שונה בהרבה ממה שהיה בתקופה בה שלח מרן החזון איש רבנים למקומות שונים בארץ. אז היה הציבור קטן בישובים קטנים ונוכחותו של הרב במקום היתה מורגשת בכל מקום. גם הציבור החילוני באותה תקופה היה יותר קרוב ליהדות, הוריהם היו כרגיל אז שומרי תורה ומצוות. לא כן בזמנינו. הערים גדלו מאוד וגם חלק מהציבור החילוני רחוק מאוד מן היהדות, ואין הרב בעצמו מסוגל להרים את מלאכת קירוב הלבבות ושאר חובותיו של הרב.

דברי יתרו שאמר למשה רבינו 'כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבדך' צריכים לעמוד כנגד עיניו של הרב, וחובת הרב לדאוג שיצטרפו אליו תלמידי חכמים האמונים על מלאכת ההסברה וגם בעבודה השוטפת של מלאכת הקודש בכשרות, נישואין, שבת וטהרה.

העיר חדרה שמתקרבת למאה אלף תושבים, עברה בעשרים השנים האחרונות מהפכה גדולה בצביונה היהודי, כאשר הישיבה הקדושה 'כנסת יצחק' קבעה משכנה בתוך העיר בעידודו של מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל ובהדרכתו הפעילה ובפיקוחו בהתפתחותה ושגשוגה של הישיבה, ואני מודה להקב"ה שגם אני זכיתי להיות נטפל לעושי מצווה לקביעת משכנה של הישיבה במקומינו.

לפני כשלושים שנה היה בחדרה בי"ס יחיד אחד קטן של חינוך העצמאי לבנים ולבנות, וכיום יש ברוך ד' כמה וכמה תלמודי תורה, חדרים לבנים ובתי ספר לבנות הפזורים בכל העיר ומתחנכים על טהרת הקודש. גם סמינר לבנות לתפארת מתנוסס בחדרה, הכל מכוחה ומכוח כוחה של הישיבה ובראשה ראש הישיבה שהשפעתו גדולה בעיר, בציבור הדתי וגם בציבור החילוני. זכתה העיר שיש בתוכה בי"ס מיוחד לתורה ומדעים המיועד אך ורק לילדים מבתים חילוניים, אך מחנכים בה נשות האברכים לתורה ומצוות מלאים. למעלה מחמש מאות תלמידים מתחנכים במוסד זה בניהולו ויוזמתו של הרב נורדמן.

הגרי"ח בלוי: גם באשקלון, לכולל הגדול יש השפעה גדולה ועצומה. לפני כעשרים שנה עם גל העליה הגדול מברית המועצות, זכינו לקרב רבים לאבינו שבשמים, שלחנו בנות לסמינרים ובחורים לישיבות, עזרנו להם בשידוכים ובהעמדת בתים של תורה, וברוך ד' רואים היום את הפירות ויש נחת. שלחנו מאות אנשים מבוגרים לעשות ברית מילה. עברנו מבית לבית ובין מרכזי הקליטה על מנת לאתר את אלו שעדין לא קיימו מצוה בסיסית זו בשל השלטון הקומוניסטי תחתיו חיו.

פגשתי ביהודי מבוגר שסירב לעשות ברית מילה. יום אחד הוא נעדר מעבודתו לרגל הברית של נכדו, אך ביקש מחברו להחתים את כרטיס העבודה במקומו – לצערו הרב מנהל המפעל שמע על כך ופיטר אותו בצר לו הוא פנה אלי שאעזור לו – דברתי עם מנהל המפעל אך הוא סירב לוותר – למען יראו וייראו! פניתי ליהודי המבוגר והבטחתי לו שאם יעשה עכשיו ברית מילה – אשתדל שוב עבורו, הוא נאות ולאחר הברית פניתי שוב למנהל – "עתה, לא מדובר בערל שאותו פיטרת כעת מדובר ביהודי שלם, כיון שעבר ברית מילה! אתה צריך להשיבו לעבודה". המנהל השתכנע והשיבו לעבודה.

הגר"ד ורנר: לישיבה גדולה יש השפעה יותר גדולה. כוח של חמש מאות בחורים ואברכים השוקדים על תלמודם יומם ולילה, ציבור של מקדשי שם שמים, שכל חייהם תורה ורבותיהם בראשם, השפעתם עצומה בכל פינה שבעיר. יש היום תנועה עצומה של חזרה בתשובה בחדרה שהשתיקה יפה לה. מדובר בעיקר בציבור ספרדי, ששולחים את ילדיהם ללמוד בבתי ספר תורניים, בתלמודי תורה וישיבות. יש בעיר התעוררות גדולה לתשובה, הרבה שיעורי תורה מתקיימים עם הרבה משתתפים. פשוט לא יאומן.

יש לי צער גדול שהציבור שלנו עדיין לא מצא את הדרך ליהדות רוסיה. יש אצלינו ריכוז גדול של קווקזים, ואני מחפש בכל דרך למצוא אנשים שיפעלו בקרב הציבור הזה, ועדיין לא מצאנו. הם באים לבתי הכנסת אך אינם מתקרבים ללימוד התורה. לכל העדות יש ברוך ד' בני תורה שיכולים לפעול ולהשפיע בקרב בני עדתם, אבל אצל העדה הגדולה הזו כמעט ואין.

הגר"י שיינין: נשלח לכם אנשים מאשדוד… אצלנו ברוך ד' הצלחנו להקים קהילה ממש של בעלי תשובה עולי רוסיה, יש ביניהם כבר בני תורה ממש. גם בכולל שבראשותי, ישנם שני אברכים מצויינים דוברי רוסית.

הגר"ד ורנר: אני יכול לתת דוגמא על קהילת 'רב פעלים' שבצפון חדרה בראשותו של הרב ליאור כחלון, שהוא היום אחד הדרשנים החשובים והמפורסמים בעיר, פה מפיק מרגליות, שמידי יום מגיעים מאות לשמוע את שיעוריו בתורה ובמוסר. מסביב לבית הכנסת שלו התפתחה קהילה תורנית גדולה. יש עוד מקומות כאלו בעיר. הסניף של 'לב לאחים' בראשותו של הרב בורנשטיין פורה באופן בלתי רגיל בפעילויות שונות ומגוונות, וצעירים וצעירות מתקרבים ליהדות. בכל המקומות האלו אם זכה הרב שיש לו חלק קטן בפריחתם, חלקו גדול מאוד.

אז אם כן מהו בכל זאת תפקידו של הרב?

הגר"ד ורנר: לנסות ולהשפיע כמה שרק אפשר. הרב לא צריך להסתפק רק לשלוח ילד או ילדה למוסדות תורניים. חובתו להשפיע גם על הציבור החילוני, הרחוק. אין לך דבר שמקרב ליהדות יותר ממעשי חסד. יש בחדרה ארגון 'הצלה' ו'זק"א' המופעלים ע"י כמה אברכים מהקהילה, תלמידי חכמים מובהקים שעושים את מלאכת הקודש באהבה רבה עם כלל הציבור. אי אפשר לתאר איזה קידוש ש"ש הם עושים וכמה אנשים רחוקים מתקרבים ליהדות בזכותם. יש גם הרבה חסדים עם יחידים. השפעת החסד מגיע למקומות רבים. כמובן, שתפקידו הלא פחות חשוב של הרב, הוא להעמיד ולשמור על מערכת כשרות מסודרת ואמינה, על רישום הנישואין שיעשה כהלכה, על העירוב שיהיה כדין, וכמובן על המקוואות שיתפקדו תמיד כראוי.

הגרי"ח בלוי: אנו תיקנו תקנה ברבנות אשקלון – יחידה מסוגה בארץ, שחתן הבא להרשם לנישואין – אם לא נימול עדיין, עליו לעבור ברית לפני הנישואין!

עומד היום על הפרק גם צורת רב. פעם כשהיו רואים רב אז ראו רב. על כל היושבים כאן סביב השולחן רואים צורת רב, אבל יש היום ואין צורך לפרט שמות, של אנשים שאין להם שום צורת רב, אבל בשם רב הם מכונים, והם עוד טוענים שהציבור הכללי רוצה אותם ולא אותנו. מה צריך לענות להם על כך?

הגרא"צ מרגלית: זה אחד הדברים שמתסכל אותם מאוד, שהציבור הכי דומיננטי בכל מלאכת הקירוב, הוא הציבור שלנו, ולא אותו ציבור שלכאורה היה צריך להיות הגורם המפשר והמגשר ביניהם. זה אחד הדברים שמנקרים את עיניהם כשהם רואים שציבור גדול של בעלי תשובה מצטרפים למחנה שלנו. כך שהטענה במהותה לא צודקת, ואנחנו יודעים שבפועל בעלי תשובה נעשים, והזכירו כאן את 'לב לאחים', ויש לי הכרת הטוב ל'ערכים' ועוד ארגונים חשובים שקמו והם החלוץ שהולך לפני המחנה.

תשעים אחוז מבעלי התשובה נעשים חרדים ולא מהסקטורים האחרים, ודווקא הפורום הזה שיושב כאן ומייצג אותם הוא הפורום המוביל בנושא הזה, כך שלדעתי אין כאן בעיה אמיתית שאנחנו מאספים אחרי המחנה, אלא אדרבה, אנחנו נמצאים בחוד החנית, בראש המחנה, והציבור הכללי מגיע אלינו. כי הם רוצים את האמת. אלו הנתונים מהשטח. נכון שהתקשורת עטה ורצה אחרי כל דבר קטן כדי להשמיץ ולהכפיש, אבל בסופו של דבר, כמדומני שהציבור הכללי לא קונה את כל הדברים האלו.

אספר קוריוז קטן. בתקופת חנוכה היה אירוע בין יהודים וערבים, שחגגו את יום אידם יחד עם חנוכה. כתבת בעיתונות המקומית פנתה אלי, וכמובן שהבעתי התנגדות נחרצת לאירוע כזה. מיד לאחר מכן הגישו כמה חברי כנסת ערבים בקשה להדיח את הרב של כרמיאל, והאשימו אותי בגזענות בכך שאני לא מאפשר לערוך מסיבות כאלו. האירוע התקיים בסופו של דבר. שמונים ערבים הגיעו ואף לא יהודי אחד. הכתבה לאחר מכן כבר היתה, שכנראה הציבור חכם יותר מהתקשורת. הם ניסו ליצור איזה עליהום תקשורתי, אבל הציבור יותר חכם ולא מתרגש.

צריך לדעת, שציבור בעלי התשובה, הם אנשים שמוותרים על הרוב המכריע של העולם שהוא היה בו, והוא מכניס את עצמו לתוך מערכת, שאם הוא לא היה מעריך את האנשים שמייצגים זאת, הוא לא היה מכניס את עצמו לתוך המסגרת הזו. אין כאן בעיה שאנחנו צריכים לחשוב איך להתמודד איתה, אלא לחשוב איך אנחנו ממשיכים הלאה לייצג את היהדות החרדית. הקב"ה חנן את הציבור החרדי באנשים מוכשרים מאוד, דוברים טובים מאוד, מרצים מצויינים. בזמנים ההם, היו עמנו מגידים חשובים, רבי שלום שבדרון זצ"ל ורבי שבתי יודלביץ זצ"ל, אבל הם לא ידעו לדבר לציבור הרחב. הם יותר דיברו לציבור שלנו. היום ברוך ד' ישנם אנשים מיומנים שיודעים לעשות את המלאכה על הצד הטוב ביותר, והם קוצרים פירות.

הרי אם נסקור את ההיסטוריה שלנו, שמעתי שפעם היו כיתות בתלמודי תורה שלנו, שרק ממש בודדים מהם נשארו שומרי תו"מ. 'לא היה בית שאין בו מת', ואני מדבר על בתים טובים ומצויינים, יהודים יראי שמים. היום המצב הפוך לגמרי. ממש מעשי ניסים. שמעתי פעם מכ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א, שיש מושג של 'ירידת הדורות', אבל נדמה לו שזה נעצר היום כשרואים את הציבור העצום של אנשים שחוזרים לדרך התורה והמצוות. הרי זה דבר מדהים לראות אנשים שחיו במסגרת שהכל היה כשר וישר, שיכלו לעשות את הטוב בעיניהם, ומכניסים את עצמם לתוך מסגרת מחייבת. המציאות היא שהם מצטרפים אלינו לכן בנקודה הזו אני לא רואה שום בעיה, וידינו על העליונה.

אז מה בעצם תפקידו של הרב?

הגרא"צ מרגלית: אפתח בשאלה שהצגתי פעם בפני מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל. בדרך כלל ראיתי את תפקיד הרב כמי שצריך לדאוג לכשרות, לעירובין, מקוואות, מה שנקרא לדאוג לשירותים שהציבור הדתי צריך אותם. עמדה בפני אז שאלה כשרצו להקים ישיבה בכרמיאל, ושאלתי את מרן זצוק"ל, האם בתפקידי כרב העיר, אני צריך להקים ישיבה, ואולי בעצם זה תפקידם של עסקנים שיעשו זאת. מרן זצוק"ל ענה לי בהאי לישנא: תפקידו של רב הוא לקרב יהודים לדרך התורה והמצוות. זה התפקיד שלו. ההיכי תמצי הטובה ביותר והדרך היעילה ביותר כדי להצליח בזה, הוא להקים ישיבה בעיר.

דובר כאן על תפקידו של רב בימינו. פעם רב היה אמור לתת תשובות לשאלות. בכל קהילה יש בדרך כלל גם מו"צ, וזה אחד המאפיינים שיש למשל באשדוד, שלכל קהילה יש רב ומו"צ. אצלי עדיין אין הרבה רבנים וזה סימן לא טוב… היום תפקידו של הרב זה לדאוג לכלל ישראל, בעיקר המדובר לגבי רבנים שנמצאים בקהילות מעורבות. ראיתי פעם התבטאות מעניינת של רב שהגיע לארה"ב לפני חמישים שנה. מישהו פנה אליו בהצעה אם הוא מוכן להכנס למערכת הכשרות. הוא ענה לו: נהיה שותפים אבל נעשה חלוקת עבודה – אלו שעוסקים בכשרות שימשיכו לדאוג שיהיה אוכל כשר, ואילו אני ימשיך לדאוג שיהיו אנשים שירצו לאכול אוכל כשר… זה התפקיד שלנו, להחזיר את עם ישראל בתשובה.

הגרי"ח בלוי: כשייסדנו את הישיבה יחד עם אחיו של הרב וואלפא באשקלון, בחנוכת הבית אמר ראש ישיבת סלבודקה הגאון רבי מרדכי שולמן זצ"ל שיש מחלוקת בתוס' בגיטין האם אשקלון ארץ ישראל אם לאו. אחת הסיבות שהיא לא א"י, שאין ישיבות ושיירות מצויות. עכשיו כשהקמתם ישיבה באשקלון, זה נהפך לארץ ישראל… תמיד ראיתי, שהכולל והישיבה באשקלון, זה הציל את העיר.

הגרא"צ מרגלית: מרן החפץ חיים זצוק"ל כותב באחד ממכתביו, כמדומני בשנת תרע"ד, שהתפקיד של כל רב בכל מקום הוא לפתוח ישיבה.

אני מבקש להפנות שאלה אל הרב וואלפא, בהמשך לשיחה שקיימנו לפני מספר ימים. מצד אחד תפקידו של כל רב לטפל בעניני כשרות ונישואין, וכידוע שאחד מתלמידיו של מרן הגאב"ד דפוניבז' זצ"ל שאל אותו שמציעים לו להיות מנהל מחלקת כשרות או מחלקת נישואין, איזה תפקיד יקח על עצמו. והוא ענה לו, שיקח את הכשרות, כי בנישואין אם ח"ו ייכשל, הרי שזה מכשול לדורות. איך יכול רב להתמודד בבואו להקפיד בכל הדברים האלו שיהיו כדת וכדין, כאשר מעליו נמצאים גורמי שלטון שונים, אם זה מועצה דתית, משרד לעניני דת וכיו"ב?

הגרי"ד וואלפא: כמדומני, שאומרים בשם רבי עקיבא אייגר על תפקיד הרבנות; הרבה אוניות מפליגות בים, אבל אף אחד לא עושה דרך, אלא כל אחת צריכה לפרוץ לעצמה את הדרך. כך שכל רב צריך לפלס לעצמו את הדרך. ברור הדבר שאין לו לרב שום מורא של מלכות אלא רק מוראה של ההלכה. לגבי עצם תפקידו של רב כפי שדובר קודם, הרי ברגע שרב עומד באומץ וללא כל מורא בכל עניני ההלכה, הרי העמידה האיתנה שלו היא עצמה בסופו של דבר מקרבת את הציבור שאינו שומר תו"מ.

אני כבר מכהן ברבנות מזה ארבעים ושתיים שנה, ואמר לי בשעתו מזכיר מועצת הפועלים: אותך אנחנו מעריכים כי אתה איש אמת. אתה עיקבי. 'סהדי שיקרי אאוגריהו זילי'. אותם רבנים שאפילו הדרת פנים של רב אין להם, מה הם בעצם עושים? את מי הם מקרבים? כשהערתי למישהו שהגיע עם מכונית לבית הכנסת בשבת, הם צעקו עלי, אתה לא מקרב. האם קירוב פירוש הדבר להרשות חילול שבת או דברים אחרים?

נסעתי לכאן עם מונית, ובדרך התברר לי, שהנהג היה בשעתו בעלים של בית קולנוע. אמרתי לו; אתה יודע שבשעתו אני הפגנתי נגדך כשפתחת בשבת? והוא ענה לי; על זה אני מצטער עד היום הזה, כי פשטתי את הרגל, ולכן אני היום נהג מונית… הרי אפשר לראות כמה אנשים נמצאים באותם מקומות של קירוב שלא שייכים לציבור החרדי. (הזכיר שם של אחד המרכזים הללו ואמר: אפילו ב'מצאנו מים' – המרכז הגדול לבעלי תשובה בראשון לציון בראשותו של הגרי"ד וואלפא שליט"א – יש כבר יותר אנשים ב.י.ר.).

הגרא"צ מרגלית: שמעתי מהרב זוננפלד רבה של רכסים, ואם אני טועה הוא בוודאי יתקן אותי, שבשעתו כאשר ביקשו למנות אותו כרבה של רכסים, הוא נכנס למרן הסטייפלער זצוק"ל ושאל אותו: סבא שלי מרן הגרי"ח זצוק"ל נאבק נגד הרבנות הרשמית, האם אני כנכדו, יכול ללכת ולשמש כרב במסגרת זו, ומרן זצוק"ל ענה לו; לכתחילה נאבקו כנגד מוסד הרבנות, אבל אחרי שהיא קיימת כבר, צריך שיכנסו אליה רבנים שיעשו את הכל כדי לכוון את הרבנות בדרך המסורה לנו מדור דור. זו התשובה לשאלתך. ברור שלאורך כל הדרך יש כאן דילמה. ההתלבטויות הן רבות, אבל הגישה היא, שעדיף להיות במקום, לנסות ולתמרן כדי ולהשיג את המקסימום בתנאים הלא פשוטים שאנחנו נמצאים בהם.

הגר"נ אורטנר: הזכירו כאן קודם את הענין של קירוב רחוקים, ואין ספק שזה צריך להיות אחד מתפקידיו של הרב, אבל, כאמור אסור לשכוח, שהרב צריך לדאוג לכל הדברים, למקוואות, לעירובין, לכשרות. מקוואות זה היום לא רק לציבור הדתי, אלא ברוך ד' היום יש ציבור גדול של חילוניים שמקפידים על טהרת הבית היהודי. בלוד אמנם רוב הציבור אינו דתי, אבל יש להם הערכה לרב, שמוזמן לכל האירועים שמתקיימים בעיר. ראש העיריה, מפקד המשטרה ואחרים תמיד יודעים שצריך להזמין את הרב ומכבדים אותו גם לדבר. מגיעות הרבה מאוד שאלות, משפחות רבות פונות לרב ומבקשות עזרה בבעיות של שלום בית. הרב הוא בעצם 'כלבויניק'… לפעמים אני מתפעל כשאני רואה איך הציבור החילוני מתייחס לרב, ואפילו חושב שיש לו כוח רב. לא פעם אני אומר לאנשים שפונים אלי; אבל אין לי כוח לעשות את זה… ואז הם אומרים: מה, לרב אין כוח לעשות את זה? הלוואי ובאמת היה לרבנים כוח כפי שהציבור חושב שיש להם.

יש לנצל כל הזדמנות למפגש עם הציבור הכללי, לשם הפצת היהדות. אם זה בהכנסת ס"ת, או ל"ע בנחומי אבלים ואזכרות. יש לשמור על קשר עם מנהיגי הציבור כולו, ובעיקר, עם ראש העיריה המכהן. וכך גם כאשר היו נציגים דתיים בעיריה, אם נזקקתי לענין הקשור לעניני דת, לא הייתי פונה אליהם, אלא ישירות לראש העיריה. במקרה אחד שהמועצה הדתית לא רצתה לתת סיוע בנושא מסויים, אמר לי ראש העיריה: במקרה כזה תפנה אלי ואני אתן לך את התקציב הדרוש דרך העיריה.

לפני שנים הודיעו בחשאי כי מצאו עצמות בעת חפירות לסלילת רחוב חדש, וכשקראתי לאחד הרבנים שעוסק בענין זה והוא אמר לי שאלה הן עצמות של יהודים מלאחר חורבן בית שני, המשכנו בחפירות עד שנמצאו שם שישים קברים. פניתי לראש העיריה והוא השיג סכום גדול ממשרד השיכון לבנות כיפין על גבי כיפין. לא היה לי ציבור להפגין נגד הארכיאולוגים שקפצו על המציאה. והשגתי בלי הפגנות, מה שלא הושג במקומות אחרים עם הפגנות.

בימי ממשלת בגין נודע שרבים מבני העדה הגרוזינית, שהם שומרי שבת, לא עמדו בפיתוי ועבדו בשבת בנתב"ג, מפחד שיפטרו אותם. פניתי לחברי כנסת חרדים והתוצאה היתה שסוכם, שכל מי שאתן אישור שהוא באמת שומר שבת, ישוחרר מעבודה בשבת. באותם ימים עמדתי על זה בקשר עם מרן הגראמ"מ ש"ך זצוק"ל. ופעם כאשר נפגשנו עמו עם הפעילים למען השבת, וסיפרתי לו שהנהלת נתב"ג גייסה סטודנטים לשבת במקום העובדים שומרי השבת, הגיב בצער: אז מה הועלנו, אם במקום זה יהודים אחרים מחללים שבת. במשך למעלה מ-25 שנה ערכתי חידון עירוני בהשתתפות ראש העיריה, למושגים ביהדות לבתי הספר הממלכתיים. הוצאתי חוברת ובה מאות מושגים כאלה, למדו אותם בכתות ולאחר מבחן בכל כיתה נבחר המצטיין לשלב הסופי בה השתתפו גם המנהלים, המורים והתלמידים ונציגי משרד החינוך.

אצלינו זה לא רק עיר מעורבת של דתיים וחילונים, אלא מעורבת ממש עם הרבה ערבים. יש ערבים שמקבלים הכשר עם משגיח צמוד. יש לי גם קשר עם ראשי המוסלמים והנוצרים. פעם הזמינו אותי לבית ספר מקיף ערבי של לוד-רמלה, יחד עם שיח' וכומר כדי לדבר בפני התלמידים על המשותף בין הדתות ולאחר מכן היו שאלות ותשובות עם התלמידים. כשהגעתי לשם, פנה אלי השיח' מיוזמתו וביקש שאדבר ראשון, כי אני נציג הדת העתיקה ביותר.

לפני כמה שנים זרק איזה נער ערבי משהו לעבר בית כנסת. לא קרה מזה משהו מיוחד, אבל התקשורת עשתה מזה ענין גדול, והיה חשש שהיחסים בין יהודים לערבים יתערערו. הורדתי את הלהבות, ויזמתי שכל ראשי הדתות יתכנסו אצל ראש העיריה כדי לטקס עצה מה לעשות, והצעתי לצאת בקריאה ופניה לכל הציבור, שכל אחד יכבד את השני. כאשר עלתה לדיון השאלה מי יכין את המכתב, כולם ביקשו שאני אנסח, וכך אכן היה, וכולם חתמו על המכתב, הן בעברית והן בערבית שהופץ בכל קצוי העיר.

ברצוני לשאול את הגרי"מ זוננפלד בנימה אישית, כנכד של מרא דארעא דישראל מרן הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל, שהשנה ימלאו שמונים שנה לפטירתו, באיזה אופן, אפשר להתנהג היום בהנהגת הרבנות, בדרכי הנהגת הרבנות, כפי שהוא התנהג באותו דור שהיה שונה בהרבה בחינות מדורנו אנו?

הגרי"מ זוננפלד: כשאבי שליט"א הוציא את הספר 'האיש על החומה' הוא העניקו לגאון רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל. אחרי תקופה, שאל אותו אבי: האם כבר עיינתם בספר, והוא ענה לו: זה אצלי השולחן ערוך של הרבנות. כשנתמניתי לרב עיינתי רבות באותו שו"ע של רבנות, שהנחיל לנו הסבא קדישא, ואשתדל להסביר בקצרה, מהו התמצית של אותו שו"ע.

מצד אחד, במישור האישי, ובמה שנוגע לחלק של בין אדם לחבירו, הוא היה גדול הרחמנים על הבריות וגדול הוותרנים משל עצמו בכל התחומים, כשאני אומר גדול הרחמנים, הכוונה היא שהוא ריחם ופעל במסירות, גם עם אלה שנלחמו בו מלחמת חרמה, ואציין לדוגמא, אחד מגדולי הלוחמים בו, חלה במחלה מסוכנת וד"ר וואלאך ז"ל לא הסכים לאשפזו בביה"ח שערי צדק, הדבר קרה באחד מימי הצום, ואז הגיע אל סבא, ידידו של אותו לוחם, ומבקש ממנו לשכנע את ד"ר וואלאך שיסכים לאשפזו, הסבא סיים את תפילת ערבית, ולא ירד לביתו אפילו לא לטעימה קלה, והחל לרוץ לשער יפו, שם עלה על עגלה ומיהר את העגלון להגיע במהירות לבית החולים, ד"ר וואלאך יצא לקראתו, והסבא אומר לו; ראשית כל תאשפז אותו מיד ואחרי זה אסביר לך.

לאחר שאשפזו, אמר לו סבא בחיוך – כידוע ד"ר וואלאך לא זכה להתחתן -: ר' משה, אתה יודע למה לא התחתנת עד היום? כי לפני שנשמתך ירדה לעולם, הכריזו בשמים, בת פלוני לד"ר וואלאך, אך היות ובינתיים הפכת להיות 'הרב' וואלאך ממילא המלאכים הממונים על השידוכים לא מזהים אותך… אמור לי מי מינה אותך לרב ולפוסק הלכות בשאלות של פיקוח נפש? לאחר שאותו מנהיג הבריא, הוא השתתף בהנחת אבן הפינה לאחד המושבים בארץ. אותו אדם קם ואמר: אמנם היד השחורה של הרב זוננפלד מחריבה את הארץ, אבל אנחנו נבנה אותה. קם אותו אדם שהלך לרבי חיים וביקש ממנו שישכנע את ד"ר וואלאך ואמר לו: דרך ארץ בפני מי שהציל את חייך.

ומהו גדול הוותרנים? כולל שומרי החומות היה מעניק לכל אחד מחברי הכולל, עשרה נפוליון לצרכי נישואין, כשסבא, שהיה נשיא הכולל, עמד לפני נישואי אחד מצאצאיו, שכחו להעביר אליו את המענק, וסבא לווה את הכסף מאחד הגמחי"ם. ביום החתונה נזכרו בכולל ושלחו אליו בדחיפות את הכסף, אך סבא סירב לקבל, והוא הסביר את עצמו; הכסף של הכולל מיועד לצרכי נישואין בלבד, והרי לצרכי הנישואין יש לי כבר, מאותו גמ"ח שלוויתי, אלא מאי, אני זקוק לכסף כדי להחזיר לגמ"ח? כספי הכולל מיועדים לצרכי נישואין ולא להחזרת חובות. סברא כזו והנהגה כזאת יכול לומר ולהתנהג, רק מי שהוא גדול הוותרנים.

זהו הצד האחד של הסבא. אך בחלק הנוגע לכבוד ד' ותורתו, הוא עמד כצור חלמיש, ולא וויתר כמלוא נימה על אמיתה של תורה, ואין כאן המקום להאריך, שהרי ידועים ומפורסמים בספר דברי הימים של מאן מלכי רבנן שהנהיגו את כלל ישראל בסערות התקופה, איך סבא בעמידתו העקבית והחכמה הציל את עם התורה מכל אלה שעמדו עליהם להעבירם על דעתם ועל דתם. זהו תמצית השו"ע של רבנות, להיות בבחינת 'עוז והדר לבושה' ואז זוכים לסיומו של אותו פסוק, 'ותשחק ליום אחרון'.

הגרי"ח בלוי: הזכרתי קודם את הפקחות של מרן הגרי"ח זצ"ל וברשותכם אספר מעשה יפה על כך. פעם העלה איזה פרופ' לדתות הצעה לעשות איחוד בין היהודים למוסלמים שיהפכו לדת אחת. הוא פנה אל הרב קוק עם ההצעה, וזכה לקיתונות של ביקורת, הכיצד הוא מעלה הצעה שיכולה לגרום ח"ו ליהודים להתאסלם וכיו"ב. ואז הוא הגיע למרן הגרי"ח זצ"ל עם ההצעה. הוא ענה לו: אין בעיה… תלך קודם למופתי ותשאל לדעתו על ההצעה. אם הוא יסכים נדון בזה. הוא הלך אבל לא חזר… ואז הוא התבטא ואמר: כל הזמן אומרים שרבי יוסף חיים הוא קיצוני והרב קוק מקרב, והנה אני ראיתי שזה ממש הפוך…

הרבנים בדיון

DSC_2379

ברשותכם, אני מבקש לחזור לשאלה שהצגתי קודם לדרך שבה רב צריך לנהוג באופן מעשי כשעליו להתמודד לדוגמא עם אנשים שמחזיקים תעודות גיור פיקטיביות.

הגר"י שיינין: לפני עשרים שנה כשהחלה העליה מרוסיה והתחילו כבר אז בתי החרושת לגיור, שאלתי בשעתו את רבינו מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א איך מתחמקים מכל אותם גרים פיקטיביים. אמרתי שיש שתי אפשרויות. דרך אחת היא, שכאשר מגיע אלי גיורת שמעולם לא חשבה בכלל לקבל על עצמה תורה ומצוות, לפרסם בכל הרבנויות ברחבי הארץ שידעו שאסור לחתן אותה.

הדרך השניה שאומר לה 'קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא', ולשלוח אותה לאלו ש'גיירו' אותה שהם 'יחתנו' אותה. ענה לי רבינו מרן שליט"א: אין מה לעשות וידך לא תהיה במעל הזה, אבל אם תפרסם בכל הרבנויות זה לא יעזור, כי תמיד ימצא רב שיחתן אותה, ומכל הענין לא יצא באופן מעשי שום דבר. מה שכן תעשה, זה לשלוח אותה לאותם רבנים ש'גיירו' אותה. כשמגיעה 'גיורת' טריה, אז בוודאי שאפשר לשלוח אותה לאלו ש'גיירו', והיום הם קיבלו אישור מהרה"ר לרשום לנישואין. אני יושב איתה ולא זורק אותה בבושת פנים, אלא אומר להם, שיש ענין של מצפון, וזה יכול ללוות את האדם כל חייו אם הוא יעשה דבר בניגוד לצו מצפונו. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, וזה שאני רואה היום שאת לא שומרת מצוות ולא שמרת אף פעם, אז אני לא יכול לעשות זאת מבחינה מצפונית. האם את רוצה לאמלל אותי לכל החיים שלא אוכל לישון בלילות? זה מה שאת רוצה? תלכי לאותם רבנים ש'גיירו' אותך, בטח תהו על קנקנך והגיעו למסקנה שבשעת ה'גיור' הכל היה מושלם וטוב. כשהם שומעים את זה הם נרתעים בדרך כלל. כמובן שלכל אחד צריך לדבר בצורה שמתאימה לו, אבל בסופו של דבר הם תמיד מבינים את הדבר. הבעיה היא שלפעמים מגיעים אנשים מבתי דין שכבר לא קיימים, שכבר לא עוסקים בזה בכלל.

דובר קודם לגבי מלאכת הקירוב של הרבנים וכל יתר התפקידים של הרב, והעיקר הוא ששם שמים יהיה מתאהב, ואם זה כך, יש לציבור סימפטיה לרב והוא מוכן לשמוע. אפשר לדבר בכל מקום, גם במקומות חילוניים ולומר דברי תורה ודברי כיבושין, אבל צריך להגיע לזה אחרי שמאהבים שם שמים. ברוך ד' יש אצלינו הרבה אנשים שעוסקים בזה, אם זה 'לב לאחים', הכולל שלנו שהקמנו לפני שבע עשרה שנה יחד עם 'תקוות אחינו' שמסונף לקרן וולפסון, שם יש פעילות אדירה יומיומית, וצעירים רבים חלקם אף הופכים לבני תורה ואחרים לפחות נהיים שומרי תורה ומצוות. יש לנו מדרשות שמפוזרות בכל רחבי העיר שמגיעים אליהם מידי יום חמישי מאות אנשים, וכל אחד מוצא לעצמו את הפינה שלו ואת מה שהוא רוצה ללמוד.

כמו"כ קיימת מדרשיה לבנות שפועלת מידי ערב ע"י נשות האברכים. האברכים שלנו גם עורכים ביקורי בית וכל פעם פושטים על שכונה אחרת ועוברים מדלת לדלת, וקובעים מפגשים שבועיים כאשר כל בני המשפחה מסובים סביב השולחן ושומעים דברי תורה והלכה.

לא מזמן הגיע אלי אבא ונישק את ידי. שאלתי אותו מה קרה? והוא ענה: הצלת אותי, אני היום מכיר את הילדים שלי. עד היום לא הכרתי אותם. כשהם היו חוזרים ממוסדות החינוך, הם לא ניגשים לשולחן לאכול, אלא כל אחד למכשיר בחדר שלו. האמא מתחננת אליהם; בואו נשב לאכול ביחד, אבל לא עוזר כלום. כל אחד חוטף משהו והולך לחדר שלו, למכשיר, אבל כשהאברך שלך מגיע, כולם עוזבים את הכל ומתיישבים ליד השולחן. הוא מרצה והם שואלים שאלות. וכך אני רואה על כל אחד מהם איפה הוא נמצא.

הגרי"מ זוננפלד: דובר כאן לגבי חלקו השני של תפקיד הרב, והוא דרכי ההשפעה של הרב על כל חלקי הציבור. היות וברכסים קיימים כל גווני הקשת של הצבור, התנאי הבסיסי הוא, לכבד כל אחד, ולהאיר פנים לכל אחד ובכל מצב, ובעיקר לדבר אל כל אחד בשפה המובנת לו, ואם ליושבי בית המדרש, חשוב לתת שיעור הלכתי עמוק ובהיר, שיהיה משמח לב ונפש, או שיחת מוסר מעוררת, הרי לצבור המוגדר כבאי בית הכנסת, יש לתת דרשה מענינת ומרתקת, שיטעימו לו את מתיקות התורה ונועם דרכיה, ולאותו ציבור, שעדיין אינו שייך לא לביהמ"ד ולא לביהכ"נ, כאן ההשפעה היא, משימושה ולא מלימודה, שהרי גם מי שאינו מבאי בית הכנסת, מזדקק לפנות לרב, בנושאים שונים, כמו בשעת שמחה, או בשעת צרה, או לקבל הכשר וכדומה, ויש לדעת שהרב מייצג עבורו את הקב"ה ואת תורתו ואת כל שומרי התורה והמצוות.

לכן האחריות היא גדולה ביותר, כי ההבדל בין להיות מקדש שם שמים, ובכך לקרב את הבריות, ולהיות מאהיב עליהם את השי"ת ואת תורתו, או חלילה להיות מחלל שם שמים ובכך להרחיק את הבריות, ולהשניא עליהם את כל מה ששייך לד' ולתורתו, תלוי בשני כללים עיקריים, שקבעו חז"ל ביומא פ"ו, הראשון הוא, "שיהא משאו ומתנו באמונה", והוא הענין של נקיות כפיים, כאשר הרב מצטייר לפניו כנקי כפיים, יש לכך השפעה חיובית אדירה, ואציין דוגמא מוחשית, עד היכן הדברים מגיעים.

בכניסה לרכסים, קיים סופרמרקט גדול מאד, שבשעתו היה שייך, לאדם שאינו מתושבי המקום שלא הכרתי, והוא ביקש לקבל ממני הכשר, מסיבות עניניות סירבתי. לאחר תקופה ארוכה, אחרי שקבלתי את המלצתו של מי שמכיר אותו, הסכמתי לתת לו הכשר. כאשר הוא הגיע אלי עם מי שאמור היה להיות המשגיח, כדי לחתום על תנאי ההכשר וקבלתו, שמתי לב שהוא אינו רגוע, ולפתע הוא יצא החוצה, וקורא אליו את המשגיח, ושואל אותו; חבריי בקרית טבעון אמרו לי, שהסיבה שהרב עיכב את מתן ההכשר, הוא כדי להגדיל את המחיר שהוא עומד לבקש. תגיד לי תכלס' כמה הרב רוצה?

ענה לו המשגיח; אם תדבר עם הרב הזה על כסף, הוא יזרוק אותך מכל המדרגות. האדם היה המום, ופשוט לא האמין למשמע אזניו, כי היה ברור לו שהרב רוצה הרבה כסף, וכשהוא נוכח לדעת שההיפך הוא הנכון, זה השפיע עליו עמוקות, וכתוצאה ישירה מכך, הוא התחיל להתקרב ליהדות, ומאז הוא קבע מדי יום שיעור בתורה עם המשגיח, והפך לאדם אחר.

בהזדמנות נוספת כאשר מישהו שביקש הכשר בא למכור את החמץ, הוא הביא לי מיקסר גדול והודיע שזה כדי להקל על הרבנית בהכנות לחג הפסח. אמרתי לו: אני מודה לך מאד שאתה דואג לרבנית, אך אם לא תקח מכאן את המיקסר הזה תיכף ומיד, אין שום סיכוי שתקבל ממני הכשר! את ההנהגה הזאת למדתי מאבי מורי שליט"א שהיה עסקן ציבור במשך שנים רבות וכיהן כחבר בועדה לתכנון ולבניה. מעולם הוא לא לקח שום טובת הנאה מאף אדם שנעזר על ידו.

אני נזכר שפעם הגעתי הביתה, ואני רואה ש"ס חדש על השלחן. אבי מספר לי, שהוא עזר לאחד השכנים לקבל רשיון בניה, והשכן שלח לו כאות הוקרה ש"ס במתנה. ואז אבי פונה אלי ומבקש ממני: קח את הש"ס ותחזיר אותו לביתו של השכן, כי איני רוצה לקבל שום טובות הנאה ממי שזכיתי לעזור לו. התנהגות זו נחרתה עמוק בלבי, וכשנתמניתי לרב, אמר לי אבי שליט"א; אחת הנקודות החזקות ביותר שאפיינו את הנהגת הרבנות של הסבא קדישא מרן הגרי"ח זצ"ל, היה הנושא של נקיון כפיים. השתדל בכל כוחך ללכת בדרך זו, ובזה תזכה לקדש שם שמים.

העקרון השני הוא, "ודבורו בנחת עם הבריות" – הוא מאור הפנים והיחס האישי והחם, הדיבור השקול והמכובד, וגם כאשר צריך לא פעם, לסרב ולומר, לא, לומר זאת בעדינות ובהתחשבות ולא בזלזול ובהתנשאות. אין ספק שלכל אחד צריך לדבר בשפה אחרת, במיוחד כאשר מדובר באברכים בני תורה שלכל אחד יש דעה בענין, אך בס"ד מוצאים את הדרך ללב כולם.

אציין לדוגמא; היתה פעם מחלוקת בנוגע לרב בבית כנסת. הוזמנתי לבית הכנסת, להרגיע את הרוחות. פתחתי ואמרתי; יש כאן כמאה מתפללים, כולם אהובים, כולם ברורים, הבעיה הגדולה היא, שכולם פותחים את פיהם… לכל אחד יש מה לומר וכל אחד הוא בעל דבר. אין שום ספק שלכל אחד יש דיעה וכל אחד הוא גם בר דיעה, אבל לא יתכן שכל אחד ימשוך לכוון אחר. צריך להחליט להביא את הדברים לידי אחד שיהיה מוסכם על כולם והוא יחליט. אין שום ספק, כי רב שאינו בקי בשו"ע החמישי, כיצד לדבר, ומתי לא לדבר, עם הציבור בצורה מכובדת ומכבדת, אסור לו לשמש כרב.

הגרי"ח בלוי: ויש גם את השולחן ערוך השישי. וזה לדעת איך להתנהג עם כאלו שהם לא בני אדם….

הגר"י שיינין: סיפר לי הגאון רבי צבי דרבקין שליט"א ראש ישיבת גרודנא בבאר יעקב מעשה ממרן החזון איש. אביו של הרב דרבקין היה רב של רמתיים, מושבה חילונית ברובה. במושבה היה יהודי שגידל רח"ל ארנבים לאכילה, זה היה מזונו. שבת אחת הגיע אותו יהודי לבית הכנסת עם בנו בן השלש עשרה, ניגש לרב ודרש להעלות את בנו לתורה כיון שנעשה בר מצוה. ענה לו הרב: אשמח לתת לבנך עליה לתורה, אבל רק בתנאי שתתחייב לחסל את הארנבים. ענה לו האיש: כבוד הרב, אינני יכול לחסל את הארנבים. אינני אוכל בשר אחר, זה מזוני העיקרי. אמר לו הרב, אם כך, לא יקבל בנך עליה. יצא אותו האיש בפחי נפש עם בנו מבית הכנסת.

ביום ראשון נסע הרב למרן החזון איש, וסיפר לו על עמידתו האיתנה על קדשי ישראל. אמר לו מרן החזון איש; יקירי, טעית. אם היית נותן לו עליה לתורה, אולי אח"כ היו הבן ואביו מתקרבים לאט לאט, ואולי היית יכול מאוחר יותר להשפיע עליו גם לשמור כשרות. לימדנו מרן החזון איש, עד כמה על רב בישראל להבליג על רגשות קנאות, שנראים לכאורה כמחוייבי המציאות, כדי לנסות לקרב אחים נידחים לתורה ומצוות. זו היתה דעת מרן החזו"א.

עוד יסוד חשוב מאד צריך רב בישראל לאמץ לעצמו ולהחדירו לתודעתו. ישנם ימים קשים בהנהגת הציבור, פעמים שראשו ורובו של הרב נתון בעסקנות – למען הציבור ולתועלתו, או כדי לשמר את קדשי ישראל – ובאותם ימים סובל הרב מביטול תורתו, דבר שמציק לו מאד. אסור שיעלו בלבו הרהורים של "מה לי ולצרה הזאת", ולהמשיך במלאכתו כאילו מתוך כורח ואנחה. חס ושלום! מקור בעידוד למצבים אלו מצאנו בדברי חז"ל (מדרש תנחומא משפטים ד'), "מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה, מלכה של תורה במשפט שהוא עושה מעמיד את הארץ, ואיש תרומות יהרסנה אם משים אדם עצמו כתרומה הזו שמושלכת בזויות הבית ואומר מה לי בטורח הצבור מה לי בדיניהם מה לי לשמוע קולם שלום עליך נפשי הרי זה מחריב את העולם הוי ואיש תרומות יהרסנה.

מעשה ברבי אסי כשהיה מסתלק מן העולם נכנס בן אחותו אצלו מצאו בוכה. א"ל רבי מפני מה אתה בוכה יש תורה שלא למדת ולימדת? הרי תלמידיך יושבים לפניך. יש גמילות חסדים שלא עשית ועל כל מדות שהיו בך היית מתרחק מן הדינין ולא נתת רשות על עצמך להתמנות על צרכי צבור, א"ל בני עליה אני בוכה שמא אתן דין וחשבון על שהייתי יכול לעשות דיניהם של ישראל הוי ואיש תרומות יהרסנה". ר' אסי, ברגע של אמת, עושה דין וחשבון על כל ימיו מלאי המעש, בלימוד התורה, בהרבצת התורה, בגמילות חסדים, והוא מרגיש שהוא לוקה בחסר, "לא נתת רשות על עצמך להתמנות על צרכי צבור".

כל גדולי ישראל שהנחוני בארבעים שנות רבנות (טירת הכרמל – אשדוד) חיזקוני תמיד בסגנון אחד, "אם תנצל את הזמן הנותר ללימוד תורה, אין במלאכת הרבנות עוון ביטול תורה. אמנם התוצאה לפעמים אינה נעימה, רצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו, אבל כך היא דרכה של תורה, ובכך תנחל את עולמך בזה ובבא".

הגרי"מ זוננפלד: צריך שיהיה ברור לנו, שאם הולכים בדרך האמת, יש סייעתא דשמיא. השאלה היא רק באיזה נוסח אומרים, אבל את האמת חייבים לומר. יש ווארט נפלא של רבי איצל'ה מוולוז'ין על הפסוק 'כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל'. אומרים חז"ל, לנשים אמירה בלשון רכה ולאנשים בלשון קשה. נשאלת שאלה: הרי כתוב 'אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל' ומבאר רש"י; 'לא פחות ולא יותר', אם כן, אותם משפטים שאמרו לאנשים אמרו גם לנשים, איך שייך לומר, שלנשים היתה אמירה רכה ולגברים אמירה קשה?

רבי איצל'ה סיפר על כך מעשה. היה פעם בחור ישיבה, שמכנסיו נקרעו. הוא שלח מכתב לאביו, עם בקשה שישלח לו זוג מכנסיים. האבא לא ידע לקרוא, והוא נכנס לשכן שיקרא בפניו את המכתב. אותו שכן שהיה אדם גס רוח, הקריא את המכתב, בצורה בוטה, : טאטע שיק מיר אייזן (אבא תשלח מכנסיים). שמע האבא, ואמר: מי שמדבר כך אל אבא, לא מגיע לו מכנסיים, הבן שולח שוב מכתב. הפעם האבא נכנס לשכן אחר, שהיה עדין נפש, והוא הקריא את המכתב, בנימה רכה ועדינה, ואז הכריז האבא 'עכשיו הוא כבר מדבר בדרך ארץ, נשלח לו מכנסיים'.זהו התמצית, אפשר לומר את אותם המלים בצורה תקיפה, ואפשר לומר אותם בצורה רכה ועדינה.

אבי שליט"א נוהג תמיד לומר בשם מרן הסבא: מי שעושה עסקים עם הקב"ה, מעולם לא הפסיד! מי שעושה עסקים עם היצה"ר מעולם לא הרוויח! למרות שבטווח הקרוב זה נראה אחרת, ומי שעושה עסקים עם היצה"ר מרוויח, ומי שעושה עם הקב"ה כביכול מפסיד אך לטווח הארוך, אף אחד לא הפסיד מלעשות עסקים עם הקב"ה. במיוחד הדברים נכונים בהנהגת הרבנות, שכל מי שהלך בדרך האמת, מעולם לא הפסיד. צריך לומר את האמת עם ניגון טוב, בלי לדפוק על השולחן, לומר בחכמה אבל לומר את האמת!

יש נקודה נוספת. שהיא היתה בעצם סוד השפעתו של מרן הסבא, על הפסוק 'אחרי הכותו את סיחון' אומר רש"י; 'אמר משה, אם אני מוכיחם קודם שיכנסו לקצת הארץ, יאמרו מה לזה עלינו, מה היטיב לנו, אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עילה'. יש כאן יסוד גדול. גם כשמשה רבינו בא לתת מוסר, הוא אומר; האם עשיתי להם איזה טובה? אם כן, הם ישמעו גם לדברי המוסר. זה היסוד לכל ההשפעה של רב. שלא יתחיל רק עם מוסר, אלא שהאדם ירגיש שרוצים לעזור לו.

היה לנו פעם בחור בישיבה שהיו איתו בעיות לא פשוטות. כל מה שדיברנו לא עזר כלום. נודע לי שבבית יש בעיות כלכליות קשות. לקחתי את הבחור ושאלתי אותו על מה שקורה בבית. הוא נפתח בפני וסיפר. התחלתי לעזור למשפחה, ומיד הוא הפך לבחור אחר. כי התנאי היסודי בהשפעה על הציבור ועל היחיד הוא להיטיב בכל התחומים, באהבה במסירות ובצורה מכובדת לכל אדם ובכל מצב.

נקודה נוספת חשובה ביותר, חז"ל אומרים, כאשר אמר הקב"ה 'אנוכי ד' אלוקיך ולא יהיה לך' אמרו אומות העולם, לכבוד עצמו הוא דורש. כיוון שאמר 'כבד את אביך ואת אמך' חזרו והודו למאמרות הראשונות. לכאורה לא מובן, מה בעצם מעניין אותנו מה אומות העולם אמרו? רואים מכאן, שכאשר אפשר לחשוב שלכבוד עצמו הוא דורש, הדברים אינם מתקבלים, כך גם כשרב מדבר ומוכיח ומורה דרך, אסור שתהיה אצל השומעים תחושה של 'לכבוד עצמו הוא דורש'. צריך לדעת שלציבור יש חוש ריח טוב מאוד. הוא יודע היטב להבחין, האם הרב מתכוון לכבוד עצמו, או לכבוד השי"ת ותורתו.

הנה כי כן, זהו השולחן ערוך של הרבנות! צריך לעזור לכל אדם בעת מצוקה, במסירות ובנאמנות, להיטיב עם כל אחד במאור פנים ובאהבה, אך על אמיתה של תורה, אי אפשר לוותר, ויש לעמוד בנחישות ובנאמנות ובסופו של דבר מתקיימים דברי הנביא ישעיהו; 'יבש חציר נבל ציץ ודבר אלוקינו יקום לעולם'.

אבקש מזקן הרבנים המשתתפים במפגש חשוב ומעניין זה, הגרי"ד וואלפא שליט"א, לסכם את הדיון הארוך.

הגרי"ד וואלפא: רבים הם תפקידי הרב כיום מכפי שהיו בדורות קודמים. אם בדורות קודמים כאשר היו בני הקהילות בכללותם שומרי תורה ומצוות והיה על הרב להורות להם דבר ד' זו הלכה, לדרוש להם הלכות חג בחג ושלושים יום לפני החג, לזרז המזורזין ימות השנה, וכן להתפלל על בני קהילתו לבני חיי ומזוני ולהיות משען לכל נזקק בעצה ודעת תורה, לדון להם דיני תורה וללמדם את אשר יעשון לפנים משורת הדין ולהשכין שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, והיה הרב מתוך בית מדרשו מעלה את בני קהילתו ומקרבן לתורה ולאביהם שבשמים.

ודאי שגם כיום זה תפקידו של כל רב לגבי ציבור יראי ד', אבל היום נוסף החיוב לקרב את הבלתי קרובים, וכן לעסוק במערכת כשרות כאשר בעלי העסקים לא כולם עונים על ההלכה ש'עד אחד נאמן באיסורין', ולכן זו עבודה קשה ומרובה, ובמיוחד כאשר הרב הוא אמנם המוסמך והאחראי לקבוע אם כשר אם לא, אבל אינו המוסמך הישיר לקבוע מי ומי יהיו העוזרים על ידו מבחינת מינהלית ודי לחכימא… גם רישום הנישואין שבאחריות הרב היא עבודה קשה ומסובכת, במיוחד לאור מיני היוחסין שעלו לארץ עפ"י חוק השבות, ויש גורמים בעלי כוח שאינם חרדים לטהרת היחוס בעם ישראל, ומפעילים לחצים על הרב, כידוע.

עם זאת, עלינו להודות להקב"ה על הזכות לעמוד על המשמר ולדעת מה להשיב למתקיפים, את האמת הצרופה של תורת ד', והעמידה האיתנה בזה משפיעה גם לקרב את הרחוקים, בראותם ובשמעם את דבר התורה מפי הרב הנאמרים בבטחון מלא, כדברי השר ברוסיה שאמר, שאין צריך לתרגם לו את דברי מרן החפץ חיים זיע"א לרוסית, באשר הבין את שפת ליבו הטהור של הח"ח. ותודות לד' על כל המתקרבים לשמור תו"מ בעירנו ראשל"צ והם אלפים כ"י, ב'מצאנו מים' לבד עברו לפי הערכה כאלף וחמש מאות משפחות שהם היום משפחות שומרי תו"מ ובהשקפה תורתית שאליו מסונפים חיידר, ישיבה קטנה וכולל, ועוד כמה כוללים וישיבות קטנות וגדולות כ"י, ת"ת 'חפץ חיים' וביה"ס 'בית יעקב'. ואת הכל אני זוקף לזכות הגה"ק רבי זרח ברוורמן זצוק"ל שיסד חיידר בראשון לציון לפני כמאה ושבע שנים ע"י סבי הרב הגאון רבי מנדל וואלפא זצ"ל, שהיה תלמידו ושלחו ללמד התשב"ר בראשל"צ.

יזכנו ד' להמשיך ולהגדיל תורה ולהאדירה ולעמוד על משמר הכשרות וטהרת היחוס עד כי יבוא ינון בב"א.

הכתבות המעניינות ביותר

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
0 0 הצבעות
דירוג הכתבה
1 תגובה
ישנות
חדשות המדורגות ביותר
Inline Feedbacks
הצגת כל התגובות

אין על הרב ורנר. כל מילה זהב

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture