הגר"א שליזינגר בהספד על מרן ראש הישיבה זצוק"ל

עם מלאת השלושים לפטירת מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל נערך מעמד הספד גדול בבית הכנסת המרכזי "חזון נחום" בשכונת גילה בירושלים בהשתתפות הקהילה הגדולה של האברכים ושאר מתפללי בית הכנסת ותושבי השכונה. המעמד נפתח באמירת פרקי תהילים לעילוי נשמת מרן ולמען אחינו בני ישראל הנמצאים בצרה ובשביה.

ראשון המספדים היה המרא דאתרא הרה״ג אליהו שלזינגר שליט"א, רבה של שכונת גילה ומקור חיים שתיאר את האווירה הנוראה ששררה עם פטירת מרן החזון איש לפני למעלה מששים שנה כאשר הייתה תחושה של חושך, אפלה וחורבן. להביא את דברי מרן הרב דסלר זצ"ל שכך תיאר את התחושה בהספד שנשא בישיבת פוניבז', אותה תחושה ישנה כהיום הזה עם פטירת מרן הגראי"ל זצ"ל אשר היה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. שני הסברים לזה, האחד, שאדם יכול להיות מוצב ארצה ומאידך ראשו בשמים ואין בניהם סתירה, וההסבר השני, כוחו של אדם בארץ הוא מכוח זה שראשו בשמים, כי רק מי שהתורה הקדושה והטהורה מדברת מתוך גרונו יש לו השפעה כבירה על כל העולם היהודי ובפרט על עולם התורה.

כן הספיד הגה"צ רבי בנימין פינקל שליט"א מראשי ישיבת מיר שדיבר על הנהגותיו הקדושות של מרן זצ"ל, ומה אנו יכולים ללמוד מזה לפחות מעט מן המעט כמו שלא להיות להוט לגשמיות או לאוכל, אף שקשה לנו להגיע למדרגתו של מרן זצ"ל אבל משהו מזה בוודאי שייך גם לנו, ובעיקר מידת הוויתור, וכמו שהיה מרן זצ"ל רגיל לומר "עוד לא ראיתי מישהו שהפסיד מוויתור".

הגאון רבי אליהו דיסקין שליט"א ראש ישיבת "אמרי משה" האריך הרבה על מידותיו וקדושתו של מרן זצ"ל. איך שמר על "פה קדוש" ועל "גוף קדוש". העמלות שלו בתורה אשר לא היה לה אח ורע, ביום ובלילה, תשובותיו לשאלות שנשאל היו תמיד בפקחות ובחכמה כאשר הכיר היטב את מציאות הימים האלו על כל הקשיים והניסיונות של דורנו.

המעמד הסתיים כאשר הציבור יצא מחוזק ומעודד, בצפייה לחזות בבלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.

הקהילה בגילה הוקמה לפני למעלה מ-40 שנה בשנת תשל"ד ע"י המרא דאתרא שליט"א ובית הכנסת המרכזי והמפואר בשכונה הוקם לפני קרוב ל-30 בשנת תשמ"ז והוא משמש למרכז גדול לתורה ולחסד כאשר תחת קורת הגג שלו נמצאים מוסדות הקהילה שהם תלמוד תורה, גנים ומעונות יום, כוללים, ועוד ועוד. כיום בשכונת גילה גרים מאות משפחות של אברכים כאשר בחלקן הגדול מתרכז סביב בית הכנסת. בכל שבוע מצטרפות משפחות חדשות בקהילה ומתקיים ״הרחיבי מקום אוהלך״ כאשר השכונה כולה מתחילה לקבל צביון חרדי. יש לציין את יחסי השכנות הטובים והמכובדים בכל גווני האוכלוסייה כאשר כולם מכבדים את כולם דבר המביא אפילו לקירוב הלבבות וקירוב יהודים לאביהם שבשמים.