זוועה בהיכל • שבע תחנות מצמררות ומחרידות ברחוב השכול ההר-נופי

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'
 כתבה 1"מה עושים עם זה?"

"מה עושים עם זה?" שאל מתנדב זק"א, איש צעיר שראה הרבה בחיים, בעומדו בדומייה בגיא ההריגה הדומם והמדמם. גופו מכוסה לבן של מלאכת פוסט-מוות מראשו ועד רגליו. ידיו הניפו טוטפות מגואלות שנשלפו מתוך טלית מצויצת, טבולה בדם העקֵדה. עקדת השחר של קדושי הר נוף.

האם דין התפילין הספוגות בדם התמצית להיטמן עם בעליהן שנפשו יצתה כשהיא כרוכה ביוצרה ושפתותיו מְרַחשות ברכה אחרונה שהפכה לברכת קידוש השם? או שמא ייוותרו התפילין היתומות בנווה התלאות, עדות נצח למה שמסוגלות לעולל חיות ישמעאל מחופשות לבני אנוש ונושאות שם אדם לשווא? לזוועות רבות ורעות מורגל המתנדב. לא למעין זו. ואין הדברים נאמרים כדרך הקלישאות הנאמרות ברדיו לאחר אירועים קשים ומרים, כי אכן דין אחד לפוגרום רצחני היסטורי של קדושי תשע"ה בהר נוף ודין אחר לכל זוועות העולם האחרות.

דממת מוות שלטה באולם התפילה בשעה שנשאלה שאלה בבית המדרש. ולא רק שאלה זו נשאלה, אלא ריבואות שאלות נשאלו ללא מילים ונורו באלם קול, ניסרו כקורנסים בחללו של עולם ולא זכו למענה. לא יזכו לעולם למענה. אין מי שיענה עכשיו בגיא ההריגה ההר-נופי: החיים נמלטו על נפשם. הטבוחים נותרו במקום זביחתם כעולת הבוקר כליל תקטר, ללא מחשבת פיגול. המצילים באו, וראו שלא נותר מה להציל, ונשמתם חישבה לפרוח למקום שאליו הלכו נשמות קדושי הר נוף.

וְתֵרָאֶה לְפָנֶיךָ עֲקֵדָה, לאטו מתפללי מניין המשכימים בבואם לבית הכנסת שהפך אחר כך למקום זבחים ושלמים. ובמקום לשלם פרים שפתותיהם, השלימו נפשם וזיככוה, עד שפרחה לעילא באבחת הגרזן הפלסטיני, בהדף כדור האקדח הישמעאלי מגן החיות בג'אבל מוכבר.

כתבה 2"ותראה לפניך עקדה..."

עשרים ותשע דקות לאחר השעה תשע. אלמלא הייתה מתרחשת כאן הנוראה שבזוועות האנושות, היו רבי אברהם שמואל גולדברג, רבי משה טברסקי, רבי קלמן זאב לוין ורבי שלמה אריה קופינסקי מקפלים את טליתותיהם בדיצה שלֵווה השמורה למשכימי קום ולהם בלבד, ורצים לעסוק בחיי עולם. אך מאכלת של מלאכי חבלה הייתה בהם, והם הלכו לחיי עולם, ומלבד זאת חשך העולם. פה מוטלים גופיהם של מי שהתקדשו קדושה אחר קדושה, עד שבאת לידם מצוות קידוש השם וקיימוה באהבה כשהגיעה ידי צורר למקום תפילין. עתה ילכו למקום השמור להם ורק להם, והיקום שהותירו אחריהם יתדמה כתוהו ובוהו אחר שנשפך בו דם האדם בעת עמידתו מול אלוקיו.

קליעים פזורים על הארץ. מסכת שבת מפולשת בדם, מנוקבת ככברה. יציאות השבת ויציאות נשמה. סידורים פתוחים לרווחה בתפילת שמונה עשרה, מי בברכת מחיה המתים, מי בברכת ראה בעניינו, מי בברכת ואישי ישראל ותפילתם תקבל ברצון. וכאן הפכו החיים למתים, והעינוי הועמק עד תהומות רבה, ויהודים שלמים הפכו בעצמם לאישים וניחוחים העולים על גבי המזבח.

שני נקבי כדורים מחברים ארון ופרוכת. אלו כדורי המרצחים, שכוונו אל מקום הקודש. לא באו הכדורים אל ספרי התורה, אך פילחו את ליבותיהם של ארבעה ספרי תורה חיים. זהו. שמים וארץ מתחברים. תפילת הלחש תושלם במקום שאין כל בריה רשאית לבוא אליו.

"מה עושים עם זה?" הוסיפה שאלת המתנדב הצעיר להדהד באולם המוות שברחוב אגסי. מה עושים עם תפילין שעורן נספג בדם התמצית. מה עושים עם מחזה שכמו שאוּל מן השאוֹל. עד עתה לא זכתה תשובתו למענה. מעתה ועד עולם לא תזכה למענה.

אל דאגה, מתנדב יקר, עלוּם והלוּם. שם, למעלה, כבר יעשו עם זה משהו.

An ultra-orthodox Jew looks at a bullet hole in a drape covering the ark after an attack inside a Jerusalem synagogue"שני נקבי כדורים מחברים ארון ופרוכת"

ויהי אחרי הזוועה. קרב היריות נגמר בחוץ. חיות ישמעאל נפחו את זוהמת נפשם השטנית בדרך לשערי גיהינום. משטרה חסרת אונים מתחה ברחוב אגסי רצועות ניילון המתדמות למחסום משטרתי. אין כניסה.

אל המחסום מתקרבת אישה בוכייה. דמעתה על לחיה. ידיה פכורות. את אישהּ היא מבקשת. מאז החרידו יריית כדורים ויללת סירנות את שלוות הרחוב, לא עלה בידה ליצור עמו קשר. עתה חושדת היא, כי פגשה אותה הרעה, לא תזכה לראותו שוב.

אנשי השיטור אינם מניחים לה להתקרב. חשש להימצאות מחבל שלישי, הם מנמקים. כל בניין בסביבה נסרק. כל חדר נעול במבנה נפרץ. כל דלת נעקרת וכל נקיק נבדק. אין אפשרות להתקרב אל גיא ההריגה.

"בעלי", היא מספרת, "לא עונה לי לטלפונים. פניתי לכל בתי החולים. הוא לא שם. יודעים כבר שמות של הרוגים?"

שאלתה דוקרת כמדקרות חרב, חותכת בבשר החי, סוחטת נתזי דמע מבלוטת שוטרים קשוחים. "אנחנו לא יודעים מה להגיד לך", הם משיבים לה, נבוכים עד אימה. אחר דקה היא מתעשתת. "היום גם היארצייט של אימא שלי", אמרה האלמנה הטריה המעכלת את דבר התאלמנותה בסתם יום של בוקר מבלי שאיש יעדכן אותה בכך באופן רשמי. בכיהּ החרישי מנסר את רחוב השכול, עולה במסדרון אווירי אל מקום שבו נאצרות דמעותיהן של אלמנות.

Members of the Israeli Zaka emergency response team stand at the scene of an attack at a Jerusalem synagogue"אנחנו לא יודעים מה להגיד לך..."

אחריה מגיעה אֵם אחרת, מחזקת בידי בנה, בן כשמונה עשרה. גם ראש משפחתם אינו זמין. "אנחנו מתקשרים לאבא שלנו כבר הרבה זמן", אומר הבחור הספק-יתום לשוטרים ומתנדבים המתגודדים באין אונים. "אם הוא לא עונה לנו, זה סימן שהוא בין ההרוגים?"

אמו מושכת את ידו בחוזקה. חס ושלום, חס ושלום, היא ממלמלת. השוהים במקום מנסים להרגיע את הבן המתייתם בתואנות שווא: "למה אתה חושב שהוא נהרג, חס ושלום? יכול להיות שהוא ברח. לפעמים הטלפון יכול ליפול תוך כדי מנוסה. יהיה בסדר", הם ממלמלים. ספק אם מאמינים לעצמם. חיוך מריר מבצבץ משפתותיו. הוא מפוכח מכדי שישטו בו. ארבע שעות לאחר מכן כבר ניצב מול מיטת אביו, והתייפח: "מי אאמין שאספיד אותך, אבא, בגיל כה צעיר?!" – – –

וגם דמו ודמעותיו של זה הנער, אחד מני עשרים וארבעה, הנה נדרש.

הלויות הקדושים בפיגוע הטבח בהר נוף  (58)"אחד מני עשרים וארבעה"

בראשית היו זעקות אימים: צרחת חיות טרף האוחזות בגרזניהם, וזעקת מומתים שבאת לידיהם מצוות קדושת השם וקיימוה בהידור. אלה הפרו קול דממה דקה ששררה למשך דקותיים בלבד, לאחר ששליח הציבור הנמיך קול בברכת גאל ישראל. אחר כך שלטה דממה: דממת הנהרגים שנשמתם פרחה לעילא. דממת החיים שנאלמו והתאבנו מול האיום שבמחזות כולם. אין בפיהם מילה, אין בפניהם צבע, אין באפם נשימה סדורה.

סידורו של אחד ההרוגים פתוח עדיין לרווחה. סידור עם פירושים וכוונות. בתפילת 'השיבנו אבינו לתורתך' עמד בעת שיצתה נשמתו בקדושה, מכורך ברצועות של תפילין ומעוטר בטוטפות שבין עיניו. אביו השיבו ללמוד תורה במתיבתא דרקיעא.

וכה כתוב בסידור המיותם, הפתוח עדיין לרווחה בעוד נשמת בעליו כבר מנסר בחללו של עולם: "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך – ישים ללבו להתחרט בכל לב על עוונותיו ופשעיו, ולהצדיק הדין להשם על כל אשר ייסרהו השם. כי אין אדם שאין לו ייסורין, רק שאינו נותן אל ליבו שייסורים באים לעונש – רק תולה הכל במקרה. אבל באמת יש ליתן ללבו שהכל בא בשביל עונש חטאיו. ועליו להצדיק הדין ולומר: ואתה צדיק, כי צדקה עשית איתי שייסרתני בזה העולם של שווא והבל עונש חמור הראוי לעולם הבא בבושת הנצחי. היש צדקה יותר מזה? ויתחרט מאד מאד על חטאיו, ולא באמירה בעלמא".

עליו להצדיק הדין. צדקה עשית אתי שייסרתני. זו הייתה כוונתו בעת שקידש את השם.

An ultra-Orthodox Jew prays near the scene of an attack at a Jerusalem synagogue"צדקה עשית אתי שייסרתני..."

במכולת הסמוכה עומדת דבוקת אנשים הלומים, מתמודדים עם האובדן, מנסים לעכל את שאירע. שמות מתעופפים בחלל: פצועים שנחשבו להרוגים, הרוגים שחשבו שעודם בין החיים, וסתם אנשים שכלל לא היו באזור אך נעשתה בהם סגולה לאריכות ימים בעת שלרגעים ארוכים מנו אותם הבריות בין אלו שזכו לקדש את השם.

אברך צעיר, מלמד במקצועו, נכנס אל החנות. ידו נתונה על כתפו של ילד טוב רואי, כבן שבע. גרונו של המלמד חנוק. מבעו של הילד טהור. הוא מחייך, הילד, חיוך מבויש. לא יודע כי אביו כבר אינו בין החיים. המלמד מכריז בקול את שמו המלא של הילד. בעל המכולת מבין מיד.

זינוק אל המקפיא. טילון הדור נשלף. "אתה אוהב טילון?" הוא שואל את הילד. פני היתום הרך מזדרחות. "כן", הוא משיב, וזוכה בטילון. בעל המכולת נענה לעומתו: "כל פעם שתרצה ממתק, תבוא לכאן ואתן לך בחינם".

הילד לוחש תודה. המלמד ותלמידו יוצאים החוצה. אולי הטילון ישמש כספוג לבשורת המוות שתנחת על עולמו הטהור של הילד הרך בדקות הקרובות ותחורר את לבו כטיל שלוח. משהתרחקו גוום של התלמיד ורבו, הרטיבו דמעות בלתי נשלטות את הקופה הרושמת. רחוב אגסי לא יחזור להיות מה שהיה. העולם לא יחזור להיות מה שהיה.

Israeli ultra-Orthodox Jews attend the funeral of Aryeh Kopinsky, Calman Levine and Avraham Shmuel Goldberg in Jerusalemרחוב אגסי לא יחזור להיות מה שהיה...

אחר הצהריים הגיעו ההמונים. הלוויה סחופת יגונות תיערך עתה לשלושה מן הנהרגים. ההרוג הנוסף, רבי משה טוורסקי הי"ד, כבר נלקח לקבורה בהלוויה נפרדת. נעים הליכות היה, ראש כולל וחתן רבי אבא ברמן. בריסקאי היה, ועל כן ביקשה משפחתו הלוויה נפרדת, מתוך חשש שמא תכלול ההלוויה המשותפת סממנים ממלכתיים ככורח השעה.

בהמתנה להלוויה, מתרחש לו מחזה סוריאליסטי. עיתונאים שהורשו להיכנס מתהלכים על בהונות בהיכל שבו התרחשה הזוועה. אנשי מז"פ משלימים עוד כמה איסופי מידע שוליים. ההיכל נוקה כבר, אך ההיכל עשוי נקבים-נקבים של קליעים. עיני הכל נקרעות מתדהמה.

בצד יושב תלמיד חכם אחד, רכון על ספר גדול, מזמזם לעצמו ניגון חרישי, בלתי ידוע. אנו מטים אוזן, ושומעים אותו מצטט את מהר"ם חגיז בהלכות קטנות, ואת "הרש"ש הידוע בשבת". דקות ארוכות אורך המחזה, שכמו לקוח מעולמות אחרים. אחר נשמט ראשו אל בין זרועותיו. הוא מתייפח חרישית. דמעות מלחלחות את מהר"ם חגיז.

An Ultra-orthodox Jew leans on a religious Jewish text inside a Jerusalem synagogue"דמעות מלחלחות את מהר"ם חגיז..."

בחוץ מתארגנת ההלוויה. מחסומים מוצבים סביב. שלושה טורי כסאות סדורים, כדי שעליהם יונחו הגופים הקדושים. לבסוף נותרו הכסאות ריקים. הקדושים נותרו ברכבים מבשרי הרעות. כך החליטו אנשי חברא קדישא, ומי יהרהר אחר חישוביהם, לאחר שיסודותיהם במנהגי ירושלים.

הרחוב הופך לדבוקת אנשים שעיניהם נפוחות. זקנים עם נערים, נשואי פנים ובני תשחורת, הכל מבכים ביללה מרה את השבר שפקד את השכונה ואת הציבור החרדי ואת ארץ ישראל ואת העולם. ההלוויה חפוזה. רק ברבע לשתיים ניתן האישור ליציאתה לדרך.

פרקי תהילים בציבור. בצד עומדות דמויות ממלכתיות, שנדחקו אל השוליים וקיבלו את העובדה הזו בהבנה. שליש צבאי עטור שלושה ארונות, צמוד כעלוקה לראובן ריבלין, נשיא המדינה. בידו נאום כתוב, רווי פסוקים ומליצות. כשהגיע הנשיא, הבין כי נאומו יישאר טמון במעמקי כיסו. בהתרגש אסון כזה, דין נשיא מדינה כדין אזרח מן השורה, ועל שניהם לבַכות את השבר באותו האופן. גם ראש העירייה הכין נאום שנפתח במילים מתוך "אלוקי נשמה", וגם נאומו נשלח אל המגרסה הקרובה. המעמד מקודש מכדי שפוליטיקאים ילהגו בו על החזון הציוני ועל יחסי יהודים-ערבים.

מהירה הייתה ההלוויה. יכולה הייתה להיות ממלכתית ומתוקשרת והמונית הרבה יותר, אך הייתה מהירה, תמציתית וצנועה. בדיוק כמו תבנית נוף חייהם השקטים, המסתתרים בשפריר חביון, של הרב גולדברג והרב לוין, ושל הרב טברסקי והרב קופינסקי.

בנו של הרב לוין מוזמן לשאת דברים. מראהו צעיר. מבטו איתן. קולו סדוק. הוא מדבר אל אביו כדבר בן עליז לאב חי. "אבא, הלכת להתפלל 'ותיקין', והמחבלים רצחו אותך. עלית במיתת נשיקה. אנו מבקשים מחילה. הנשמה שלך עולה ריח ניחוח להשם", היו מילותיו המדודות, שלא הותירו עין יבשה.

הלויות הקדושים בפיגוע הטבח בהר נוף  (6)"עלית במיתת נשיקה"

בפתח בניין מגוריה של משפחת קפינסקי נתלתה מודעה, בעברית ובאנגלית. "משפחת קפינסקי מודיעה שהיא מקבלת את גזר הדין באהבה. העיתונאים מבקשים לא להכביד עלינו בראיונות".

אך התקשורת מכבידה, ומרבה לסקר את האירוע שבו נטבחו קדושים בעת תפילתם, ורק תהייה אחת נותרה: האם משהו בתודעה הלאומית נע לכיוון חיובי? האם סיפורם של הנהרגים שכל חייהם סבבו סביב צירים של תורה, השפיע כמלוא נימה על ראיית הפוליטיקה והתקשורת את אורח החיים התורני? הלב מסרב להאמין.

ורוח הקודש צווחת ואומרת: נִאֵץ בְּלִיַּעַל דָּבָר זֶה לַעֲשׂוֹתוֹ, לְהַפְשִׁיט עוֹרוֹ מֵעַל פָּנָיו שָׁאֲלָה מֵאִתּוֹ, וְלֹא עִכֵּב דָּבָר זֶה לַעֲשׂוֹתוֹ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לִמְקוֹם תְּפִלִּין וְצָרַח בְּקוֹל מַר לְיוֹצֵר נִשְׁמָתוֹ.

שַׂרְפֵי מַעְלָה צָעֲקוּ בְמָרָה, זוֹ תוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ, עוֹטֶה כַּשַּׂלְמָה אוֹרָה. אוֹיֵב מְנָאֵץ שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, וּמְחָרֵף וּמְגַדֵּף עַל דִּבְרֵי תוֹרָה.
"עָנְתָה בַּת קוֹל מִשָּׁמַיִם, אִם אֶשְׁמַע קוֹל אַחֵר אֶהְפֹּךְ אֶת הָעוֹלָם לְמַיִם, לְתֹהוּ וָבֹהוּ אָשִׁית הֲדוֹמַיִםץ. גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי, קַבְּלוּהָ מְשַׁעְשְׁעֵי דָת יוֹמָיִם, פְּקִידִים נֶהֶרְגוּ מֵאַחֲרֵי שֶׁבֶת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת, מְלֵאֵי מִצְוֹת כְּרִמּוֹן וּכְזָוִיּוֹת – – –

Jewish worshippers pray at a synagogue in Jerusalem where two militants killed four rabbis and a policeman

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture