"שקופים" זה לא עניין של בחירה, "שקופים" זה עניין של שייכות. כל אחד מאיתנו רוצה להרגיש שייך. שייך למשפחה, לעבודה, לעיר, למגורים, ולכל דבר שנותן לו ביטחון ויציבות. כולנו אזרחים פשוטים, חלקנו מתגוררים בערים הגדולות וחלקנו אף בפרברים. מה שבטוח, שלכולנו מטרה אחת משותפת. כולנו רוצים לחיות בכבוד.
אין מי מאיתנו שלא נתקל בצורך לעזרה, אם זה מול הגופים הגדולים כמו מוסדות ביטוח לאומי, מס הכנסה, עירייה ועוד כהנה וכהנה. אם הזדקקתם פעם להמציא מסמך כלשהוא, בטוח נתקלתם בהתנהלות האטומה מהסוג הזה של תשובות לקוניות כאלו ואחרות… וגם אחרי אינספור מאמצים לא הצלחתם לעלות בחיקכם דבר.
החיים לא פשוטים. הכלכלה קשה מנשוא. תחת כולנו רובץ עול הפרנסה שמדיר שינה מעינינו. מתוקף תפקידי כיו"ר ש"ס בחדרה וחבר מועצת העיר. אני נתקל בסיפורים מצמררי שיער שעין לא תוותר יבשה. נקראתי פעמיים רבות, בשעות לא שעות, באופן בהול לבית של אדם חולה או נזקק, שהגיע לפת לחם. והמראות שראיתי ליוו אותי עוד ימים ארוכים. אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, ולדאבוני הרב גם לא היה מה לצלם. הבית דל, קירות ערומים, והמקרר ריק, ומה שנותר זה רק מבט עצוב וחלול הניבט מעיניהם של הילדים האומללים המשוועים לעזרה.
מחזות אלו אינם בודדים, הם נטועים עמוק בחברה הישראלית ופזורים בכל עיר ועיר. ישנם אזרחים ממעמד ביניים שכולם דואגים להם, אבל ישנם גם אנשים שקופים, 2 מיליון ישראלים שחיים מתחת לקו העוני, 900 אלף מהם ילדים, למי אכפת מהם? מהאנשים השקופים האלה כולם מתעלמים.
תנועת ש"ס המעטירה, שמה לה למטרה כבר שנים רבות וארוכות, לעזור לכל אותם אנשים, לאלו שאין להם, שאין הפרוטה מצויה בידם, ואילולי התמיכה, הסיוע, והליווי, כבר היו נופלים ברוחם ובנשמתם. פעילות החסד הענפה שמשתרשת לה בשקט בשקט בערים רבות, הפכה להיות דגל התנועה.
בערבי חגים, אני עומד בראש מערך חלוקת סלי מזון למשפחות נזקקות, המחולקות לקהל הרחב ללא הבדלי מגזר, וללא הבדלי דת גזע ומין. כי לעוני אין כיפה ולכולם יש רק טיפה. משפחות קשיי יום שבאו מרחוק על מנת לקבל סל מצרכי מזון בסיסיים, יצאו עם חיוך של אושר על פניהם. התגובות שקיבלתי מתושבי העיר נתנו לי שמחה, כח, וסיפוק להמשך העשייה. אך מאידך, הבנתי כמה עמך ישראל נזקקים לעזרה. כמה חמלה,על אותם אנשים העסוקים יום יום שעה שעה במלחמת קיום ונאבקים על מנת לספק את צרכיהם של ילדיהם, מזון, ביגוד, חוגים, העשרה, תרבות ופנאי.
אצלנו בעיר חדרה, בתחילת שנת הלימודים,ערכנו רשימה, ובה משפחות שביקשו ילקוט חדש לילדם, שזו לו הפעם הראשונה בבית הספר, ילד העולה לכיתה א'. כל אחד מהם, קיבל ילקוט חדש ובו סט של קלמר ומכשירי כתיבה חדשים. כמה אור היה בפניו של אותו הילד, שהתחיל את הלימודים בשמחה וברצון.
בסייעתא דשמיא הצלחנו לשמח ילדים, אנשים, נשים ואף מבוגרים. בחורף האחרון חילקנו תנורים ושמיכות חמות לאנשים קשישים שלא יכלו לרכוש בעצמם מוצר כל כך חיוני והכרחי. כמה שמחה! כמה חסד! כמה נתינה!
אף אחד מאיתנו לא המציא את הגלגל. מה שאנו עושים בעיר חדרה, עושים נציגי ש"ס בערים אחרות. כולנו משתייכים למסגרת אחת, שבנויה על פלטפורמה של חסד ונתינה. מחוברים לאותה שרשרת אחת גדולה שהיא מפלגת ש"ס המעטירה. כל אחד הוא חוליה בתוך אותה השרשרת שממשיכה ומקיימת את מורשתו של מרן מאור ישראל זיע"א.
כל אזרח במדינתנו, ששייך לישראל השנייה, הוא לא לבד, הוא שייך למשפחת אחת גדולה, משפחת השקופים. כולנו שקופים! אני שקוף, אתה שקוף, השכן שלי שקוף, והילד שלי שקוף. אבל אצלנו בש"ס רואים את כולם, אצלנו בש"ס יש מקום לכולם.
אז לכל אותם אנשים "שקופים" אני רוצה להעביר רק מסר אחד. אל תדאגו! אתם אמנם "שקופים" אבל אנו בתנועת ש"ס רואים אתכם. אנחנו בעזרתו של כל אחד ואחד מציבור בוחרינו, נגיע לכל אותם הנזקקים. נושיט יד, ניתן, ונצלח יחד במשימה החשובה מכל, שהיא נתינה. כי אנחנו היחידים שיודעים לתת, למי שבאמת צריך לקבל.
