העולם היהודי שמע על התמונות החדשות משנת תרפ"ג, בהן נראים מהלכים הרה"ק מטשורטקוב זיע"א הגה"ק רבי ישראל מאיר מראדין זיע"א בעל ה"משנה ברורה וה"חפץ חיים" הרה"ק רבי מאיר שפירא מייסד ישיבת חכמי לובלין וה"דף היומי" אדמורי"ם ורבנים ובהם שני חתניו של בעל ה"שפת אמת" זיע"א, הגה"ק רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל שעלה על קידוש ה' בגיטו קובנה, הגאון הרב צירלסון מקישינוב וראשי ומייסדי אגודת ישראל בכנסיה הגדולה בוינה.
ההתרגשות הגדולה שאחזה בכל קצוי העולם היהודי, למראה תמונות הגאונים והצדיקים זיע"א, מלמדת על נצחיות דרכם. שימו לב, מי מעוניין לראות את פרצופיהם של ראשי התנועות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות והציוניות, שהתכנסו באותן שנים בועידות גדולות יותר וחזקות יותר? רק מי שעובד בארכיונים והסטוריונים המקבלים משכורות על מחקרים ודוקטורנטים נוברים בהם ובכתביהם. המוני העם לא מתרגשים ולא מעניין אותם וכבר לא מכירים את תמונות האנשים שלא השאירו שום רושם טוב לדורות. רובם היו שליטים חזקים שהיה בידם להרוג ולהמית מליוני אנשים. איש לא פוקד את קברם וספריהם מעלים עש במחסנים. כאן מדובר באנשים שלא היה בידם שום כוח שלטוני והיו נערצים על מליוני יהודים. אף אחד לא היה חייב לשלם להם מס ולשרת בצבאותיהם ולשאת את דגלם. כל ההערצה היתה מתוך אמונה פנימית ורצון חפשי ללכת בדרכי המוסר שלהם. יהודים בחרו בדרכם, להתרחק מיצר הרע המתעתע בתאוותיו ולהתקרב אל יצר הטוב המועיל, הערכי והמוסרי.
מי היו האנשים בועידות השונות של המפלגות השונות בעמים השונים? מי שעלה בידו כוח להשחית ולחבל, היה נערץ יותר. הם הביאו על אירופה מליוני קרבנות אדם ודיכאו עמים רבים. רק מכאן נבע כוחם וגבורתם. לכן ברגע שהעולם נפטר מהם במותם, הוא לא רוצה לזכור אותם כלל אלא משום "זכור את אשר עשה לך עמלק וכו'. להבדיל בין קודש לחול, בין שמים לארץ, אלפי הבדלות, בכינוסי הצדיקים רואים בתמונות יהודים עם מוחות אדירים שכוחם בחכמתם ובצדקתם ובמעשיהם הטובים. היו צדיקים שלא השאירו ספרים אך בזכותם העולם קיים וזכרם ינון לעד בלבות רבבות חסידים הדבקים ביראתם ובצדקתם. לצידם היו גאונים כמו ה"חפץ חיים" שיצר במוחו ובכתיבתו ובעוניו את ה"משנה ברורה" את ה"חפץ חיים" ושורה של ספרים. הוא נאלץ למכור אותם ליחידים במסעות ארוכים ברגל וברכבת. מרגש לראות תמונה קטנה של איש אחד, עם קסקט קטן, שמאחוריו מסתתר מוח עצום כזה. תשעים שנה לאחר פטירתו מליון יהודים לומדים תורתו וצועדים לאור שולחנו הערוך. ללמדך, כי גם בגלות החל הזה "כבוד חכמים ינחלו". הכבוד האמיתי אינו בועידות וטקסים ותמונות חולפות, שאין להם תכלית. רק החיים היהודיים של לומדי התורה ומרביצי התורה ומנחילי התורה, הם חיים מלאים, המפכים מאז ולתמיד. אלו חיי נצח ועל כך אפשר לומר: דידן נצח.
ישנם אניני טעם שקולות הבחירות צורמים באזניהם והם צודקים. הלואי ולא היינו נזקקים לקנאה ושנאה ותחרות ובחירות. עולמנו היו מושלם, כעולמם של מלאכים. יבא יום וממלכת התורה תשרור בארץ קדשנו כנבואת זכריה הנביא: "הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור וכו' ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגויים ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ וכו' שובו לבצרון אסירי התקוה" (זכרי' ט) אבל בינתיים עשיקי אנן ובחשוכא שרינן. מרירן נפשין מעקתין דנפישין. זדים קמו עלינו ועריצים בקשו נפשנו. אלוקים עוזר לנו וה' סומך נפשנו, כי מכל צרה הצילנו ובאויבנו יראו עינינו. בכוחות אדירים וניסים גלויים, אנו זוכים לשבת בבית ה' ולבקר בהיכלו ובאמונה אנו יושבים ומצפים ליום ה' הגדול והנורא וכו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".
במאבק הקיומי שנגזר עלינו בגלות בין יהודים, אסור לנו לשבת בחיבוק ידים, עד שידלוף הבית. בעצלתיים ימך המקרה. אסור לנו להכנס לשאננות ולהרדמה הכללית שנפלה על הרחוב החרדי. כאילו חלינו במחלת השכחה רח"ל. ניצבים אנו שלשה שבועות לפני הבחירות ונראה שהציבור כבר לא זוכר את הרדיפות והגזירות של ממשלת הזדון, שנפלה אך לפני מספר חדשים. שכחנו את "עצרת המליון" לפני שנה בלבד בחודש אדר, כאשר גדולי ישראל ומאות אלפי תינוקות של בית רבן ותלמידי ישיבות סגרו את הגמרות לצאת לרחובה של עיר, בגלל גזירות הגיוס.
יש לנו הזדמנות לשנות זאת בעוד כשבועיים. התקשורת מעסיקה את הציבור בשאלה מי יצביע למי ושוכחים: על מה נטושה המערכה! אם נתעורר למחרת הבחירות נבין כמה מלחמות היינו חוסכים בקלפי ביום הבחירות. בכמה דמעות נשלם חלילה, אם נתרשל. על כל רגע שאנו ישנים בשבועות האלה, יעלה לנו ביוקר".
גם ה"שב ואל תעשה'ניקים" הבינו בבית שמש, כי אם לא יצביעו לנציג החרדי לראשות העיר בית שמש, תיפסק הבניה החרדית בעיר. זה מה שקורה ויקרה בארץ כולה, חלילה, אם לא יבואו כולם לקלפי ויביאו אתם את אנשי ה"שב ואל תעשה". אין לך עיר ומקום שבו מוכנים ראשי הערים להשלים עם בניה חרדית. כבר בשלב התכנון הם מבטיחים לעצמם, שיהודי חרדי לא יוכל לקנות דירה בעירם. עיניים רעות בולשות אחר כל תקציב לחרדים. מטרתם אחת: שהחרדים ישברו וימסרו את ילדיהם לתרבות הרעה.
אסור לנו לחזור לתקופה בה המדינה לקחה מאתנו מיסים וארנוניות ולא החזירה מעט מזעיר לצרכי הציבור החרדי. נזכור שרק מאז אגו"י נכנסה לממשלת בגין, התחילו לקבל משהו. פחות ממה שהערבי מקבל. הערבים בירושלים מקבלים 100% תקצוב ולומדים לפי תכנית הלימודים הפלסטינאית.
הכניסה לקואליציה כמו הישיבה בכנסת איננה התחברות אלא התאבקות במאבק מתמיד על חלוקת המיסים שנגבים מכיסינו! מי שיושב רחוק מן הקופה, מקופח במדינה הזאת. אין כאן צדק ולא יושר ולא שוויון. השלטון הישראלי בנוי ועומד על אינטרסים. פקידים שלטוניים עושקים את האזרח כל זמן שהוא מאפשר להם לעשות זאת. מי שאינו מצביע בקלפי מקבל עליו את עול העריצים, שיעשו בו ובילדיו ובאחיו היהודים כרעות רוחם.
כל החוקים תפורים לפי רצון השליטים. מי שקרוב לצלחת זכאי ועומד בקריטריונים. מי שרחוק משולחן קבלת ההחלטות יכול לזעוק ואינו זכאי לשום דבר במדינה הלא יהודית ולא דמוקרטית. לאחר שנתיים של גזירות, הציבור מרגיש מה יקרה כאשר יהדות התורה לא תהיה חזקה. חווינו עד היום, רק קמצוץ קטן ממה שזוממים אויבינו, המבקשים לעקור את הכל. הרגשנו בשנתיים האחרונות מה המחיר כשהנציגות החרדית היתה באופוזיציה. וזו רק ההתחלה.
קוראנו הנכבדים אינם צריכים זירוז לצאת ולהצביע ג'. הם מצווים ועומדים על ידי גדולי ישראל שליט"א. אין מזרזין אלא למזורזין. יש בידו של כל בוחר, להביא לקלפי עוד בוחר אחד שבלעדיו הוא היה נמנע או מצביע למפלגה אחרת. בכך הוא קונה זכות זיכוי הרבים, עבור כל פרוטה נוספת לתלמוד תורה לבניית מקוה לקיום ישיבה או כולל. ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת.
