תחת ההרס הרב שפגשו חברי משלחת צה"ל באזור האסון בנפאל נמצאים כיום מספר לא ידוע של לכודים, אשר עבורם כל שעה קריטית. במקרים דומים בעבר, ובכללם רעידת האדמה בהאיטי ב-2010, גם שבועות לאחר האסון חולצו ניצולים מבין ההריסות, אך מספר האנשים שניתן להציל יורד בכל יום שעובר. עם חברי המשלחת הצבאית נמנים מומחים מפיקוד העורף, שלצד הציוד המתקדם שלהם מחזיקים גם בניסיון והידע שעשוי להוות את ההבדל עבור לכודים רבים. כך זה יראה:
שלב ראשון: המיפוי
בכל אתר הרס בו קיים חשש ללכודים, הצעד הראשון של כוח החילוץ הוא למפות את האזור, לחלק את השטח לגזרות ולהקצות תא שטח לכל צוות. בכדי להבין איך נראה האתר ועל מנת להשוות את המקום לבניין שעמד שם לפני, משתמשים בצה"ל ברחפנים. שני רחפנים הועלו על מטוס המשלחת לקטמנדו, ובעזרתם מצלמים המחלצים את אתר ההרס מגבוה.
שלב שני: הזיהוי
זיהוי הלכודים, מיקומם, מספרם ומצבם הוא שלב קריטי בעת איתור וחילוץ לכודים. הזיהוי מאפשר לקבוע את השיטה הנכונה ביותר לחילוץ הלכוד, ואף חוסך שעות מיותרות של עבודה לחינם שיסתיימו בפינו פסולת, אך לא בהצלת חיים. "לפעמים הזיהוי לבדו יכול לקחת מספר שעות", מסביר סרן מנחם פרידמן, קצין פא"י (פיתוח אמצעים ייעודיים) בפיקוד העורף. "השלב הראשוני מאוד חשוב וצריך להיעשות בצורה המיטבית כדי שהמחלצים לא יעבדו לחינם".
קרא עוד:
[postim]
על מנת לזהות את הלכודים הקבורים מתחת להריסות, משתמשים בפיקוד העורף במכשיר הקרוי "עטלף" – מכ"ם משוכלל היודע לאתר תזוזה, אפילו תזוזת אצבע קטנה, ולזהות נשימות אדם בעומק של מטרים אחדים. זהו הדור השלישי של המכ"ם, שפיתוחו החל בענף פיתוח בפיקוד העורף בשיתוף חברה אמריקאית. "הוא מכונה העטלף, מכיוון שבדומה לחיה שלא רואה בלילה ומזהה אובייקט לפי תנועה, כך פועל המכ"ם", מסביר סרן פרידמן.
מערכת נוספת מכונה TPL – ראשי תיבות של Trapped Person Locato, מאתר אנשי לכודים. מדובר במכשיר הרגיש לרעשים ומסוגל לזהות קולות מתחת להריסות, מדיבור ועד נקישות על בטון.
האמצעי שמשלים את תמונת הזיהוי הוא ה-SearchCam (בעברית: מצלמת חיפוש). מדובר באמצעי אופטי-ויזואלי שיכול להיכנס לתוך חללים צרים. המכשיר מצויד בתאורה והוא יכול לצלם באזור ולזהות את הלכוד. קוטר של מכשיר סטנדרטי הוא 50 מילימטר, אך ממש לאחרונה נרכש בפיקוד העורף מכשיר דק יותר, בעובי 6 מילימטר בלבד, אשר מאפשר לראשונה לצוותים בנפאל לצלם דרך החריצים הקטנים ביותר. "בזכות המכשיר שרכשנו ניתן לקדוח בבטון ולהחדיר את המצלמה דרך החור, וכך לדעת בלי להזיז את הלוח האם יש לכודים תחתיו", מסביר סרן פרידמן.
כאמור שלב הזיהוי הוא מהחשובים ביותר, ועשוי להשפיע על תהליך החילוץ כולו, ועל כן נעשה בזהירות, תוך הצלבת מידע מהמכשירים השונים. "קורה שמזהים תנועה על ידי ה'עטלף', ורק לאחר שמשתמשים במכשיר השמיעה מגלים כי מדובר בסך הכל במים זורמים. הזיהוי קריטי כדי שהמחלצים יוכלו להשקיע את מאמצם רק במקומות בהם יש לכודים תחת ההריסות", הוא מדגיש.
שלב שלישי: הגבהה או גרירה
לאחר שאותר לכוד, מתייעצים המחלצים עם רופא ומהנדס. "בחילוץ מכנים זאת 'משולש הזהב'. לאחר שבודקים את המצב הבריאותי של הלכוד, המהנדס בוחן את פלטת הבטון שמעליו, ועל פי זה מחליטים כיצד לפעול", מתאר סרן פרידמן.
אחת השיטות היא להגביה את האלמנט ולמשוך את הלכוד החוצה. המגבה הידני והפשוט ביותר מכונה לום, והוא למעשה מקל ארוך שבקצהו שיניים. את המקל מניחים מתחת לאלמנט, ונתלים עליו בצדו השני, על מנת להרים את המכשול. בנוסף, ישנו מגבה מכני, מתוחכם מעט יותר, ומגבה הידראולי שעובד על בנזין.
אפשרות נוספת היא גרירת האלמנט, באמצעות טירפור, מכשיר שמושך את המשטח החוסם, ומאפשר להטות או לסובב אותו על צדו, ובכך לאפשר חילוץ לכודים.
שלב רביעי: חיתוך או שבירה
במידה והרמה אינה אפשרית, בודקים המחלצים את אופציית החיתוך. דיסק הצלה, הוא מסור דיסק אוטונומי, מונע בנזין ועשוי מיהלום. "דיסק יהלום חותך הכל. הוא מיועד למקרים כמו שרואים בנפאל, כאשר הרבה פעמים אתה לא יודע מה אתה חותך, אם זה ברזל, בטון, אבן או יריעות איטום", מסביר סרן פרידמן.
כאשר נדרשים חיתוכים עמוקים יותר, משתמשים המחלצים במסור הידראולי הנקרא 'סטנלי', על שם החברה האמריקאית שמייצרת אותו. ה'סטנלי' יכול לחדור עד 40 סנטימטרים של בטון, ולכן משמש לחיתוך דרך קירות עבים, רצפות ותקרות.
חיתוך דרך הריסות לוקח זמן רב, ולעתים מעדיפים הצוותים לשבור את המחסום במקום. לשם כך משתמשים במספר סוגי פטישים- פטיש חציבה קל, פטיש בינוני הנקרא 'קוברה', ופטיש חציבה כבד בשם RPC.
שלב חמישי: פינוי
אחרי שהמחלצים חותכים או מבקעים את המכשול, נותר רק להזיז את ההריסות ולהגיע לאנשים שתחתיהן. הדרך לעשות זאת היא באמצעות הנפה. לשם כך משתמשים בפיקוד העורף בשרשראות מסוגים שונים או בג'מבואים, ברגים אשר מוחדרים לבטון לאחר קדיחה ומתחברים לרצועת שנקשרות למנוף.
"שלב הפינוי מתבצע רק אחרי שיודעים הכל על האזור. צריך להרים את כל הפלטות הגדולות ולוודא שאין אדם מתחתיהן", מדגיש סרן פרידמן. "זה יכול לקחת זמן. המחלצים עובדים בזהירות כירורגית, אבל במהירות האפשרית על מנת להציל חיים".
התהליך כולו, מהמיפוי ועד חילוץ הלכודים מבין ההריסות יכול לקחת במקרה הפשוט ביותר שעה, אך במקרים מורכבים עשוי להמשך ימים שלמים. "יש מקרים קשים, לכוד המצוי מתחת לשש פלטות וצריך לפעול בזהירות רבה. החילוץ יכול לקחת ימים רבים, וכל הזמן הזה נמצאים המחלצים בקשר עם הלכוד – מכניסים לו מים דרך סדקים ומוודאים כל הזמן שהוא לא יבזבז אנרגיה כדי שיוכל לשרוד זמן ממושך יותר", מתאר סרן פרידמן. "משך החילוץ משתנה מאוד מאירוע לאירוע. זה מה שמיוחד בחילוץ מהריסות – כל אתר עולם בפני עצמו. אומנם יש מספר טכניקות פשוטות לחילוץ והצלה, אבל בסוף חייבים לשלב בין הטכניקות השונות. זה הסוד להצלת הלכוד, ורק הניסיון הוא שקובע".
