לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁשַׁנִּים • הפרחים שלנו

המראה של הפרחים, מאז ומתמיד, שבה את לב הבריות. רק לאחרונה הודינו לבורא העולם על העצים המלבלבים, ובירכנו את הברכה: שלא חיסר בעולמו … וברא בו… ליהנות בהם בני אדם. גינות נוי ריחניים המעוטרים בשלל צבעי הפרחים משובבי לב, פרחי-בר המקשטים כמרבד ססגוני את פני האדמה, אגרטל מלבלב שבו אוסף פרחי נוי בצבעים עליזים ובניחוח מלבב, השוכן כבוד בביתנו פנימה, כל אלו משמחים את הלב, ומנעימים את השהות לצדם.

מנהג ישראל – תורה
חג העצרת קרב ובא. והגם שקישוט הבית או בית הכנסת בפרחים נאים לכבוד חג השבועות הנו מנהג, ואינו ממש מצווה, עם זאת כל אימת שאנו נזכרים בחג הבעל"ט, זמן מתן תורתנו – עולה באפינו, כ"התניה", הריח המשכר של פרחים טריים ורעננים המפיצים את ריחם הערב בכל הסביבה…

הפרח שצומח בביתנו
אחד מהדימויים שהורים מעניקים לילדיהם, הוא "הפרחים שלי". ביטוי לאהבה הרבה אותה הם חשים כלפי צאצאיהם. וכבר מצוי הדבר במקורותינו, שהרי צעירי הכהנים, לדוגמא, מכונים במשנה: "פרחי כהונה", (יומא פרק א', ועוד, ויש לציין, שהטעם המבואר במפרשים הוא "מפני שזקנם מתחיל לפרוח").
עוד מתארים חז"ל את מעלת תקופת הנעורים בחייו של האדם, וכמה שהלימוד בו נותר חקוק עמוק בזיכרון, וכדי להמחיש זאת ממשילים חז"ל הקדושים את ימי הבחרות לוורד, באומרם (שבת דף קנ"ב ע"א), "ינקותא – כלילא דוורדא", (הינקות – נזר הוורד).

(אילוסטרציה: גרשון אלינסון-פלאש 90)

אם כן, הבה ונתבונן בפרח הממלא כל לב בעונג, וממנו נלמד על ה"פרחים הנהדרים הצומחים בערוגותינו". נלמד על גידולם, ונתענג בעז"ה על צמיחתם הרוחנית והגשמית גם יחדיו.
הצטרפו נא אלינו לסיור "המסע הפרחוני", ויפתחו בפנינו עולמות – – –

פרח מוגן
מזל טוב, פרח חדש מופיע. "ויוצא פרח ויצץ ציץ".
הוא גדל, צומח, אך עדיין לא נפתח. אנו מתקרבים, כה חפצים אנו להכיר אותו מקרוב, לצפות ביופיו, נפלאות הבריאה, אולם עלי-הכותרת שלו סוגרים עליו מכל עבר, עין לא תשזוף אותו עדי יגיע יומו. כנראה שסבלנות רבה תידרש מעמנו עד שנזכה לראותו במלוא הדרו.
האם ננסה לפתחו בכפיה?!
האם נתערב באופן אגרסיבי?!
הנפעל לפי התיאוריה הרווחת בימינו הגורסת: "מוכרחים לקבל הכל, כאן ומיד"?!
נהפוך הוא, שכן באומנות העדינה והרגישה של "גידול פרחים" עסקינן. באם נאלץ את פרחנו הרך להיפתח, עלולים אנו – לא רק – להשאירו במצבו הקיים, אלא אף להסב לו נזק בלתי-הפיך, חלילה.
אם כן אפוא, מוטל עלינו להבין שבמהלך "פתיחת הפרח" היקר שלנו נזדקק להמון סבלנות ואורך רוח, נצטייד במערכת השקיה המרווה את הפרחים במים מתוקים של עידוד. נמתין ונייחל לפתיחת העלים, בקצב שלו, של פרחנו הנהדר.

* * *

ובכן, נמשיך לסקור את מיני הפרחים השונים המתגלים מול עינינו, נעיין ב"ענף" מרתק זה, ונמצא בו תת קבוצות שונות – – –

כפתור ופרח
הבה ונישא עיניים, נביט כלפי מעלה, ונצפה עתה על הפרחים הצצים על עץ הפרי. אין ספק, כי הפרחים הללו משווים לו – לעץ – מראה מלכותי. הופעתם ההדורה אף מקדימה ומבשרת את הגעת הפרי הטעים והעסיסי.
ובחזרה לפרחינו הענוגים השתולים בגננו, שהרי "כי האדם עץ השדה", צאצאינו היקרים, שכולנו כה מצפים שיביאו לנו "פירות"! "תוצאות"! "הצלחות גדולות"! "ציונים"!
כל כך מייחלים אנו שיהיו הם מאותם המיוחדים בעם. גדולי הדור, שכולם יצביעו עליהם, ויביעו את התפעלותם מהם בברכת "אשרי יולדתו". ואכן, זוהי שאיפת כל אב ואם יהודיים לדורותיהם, "הלוואי שבני יהיה גדול בישראל ויאיר את העולם בתורתו".

כארץ תוציא צמחה
כעת, נשלח מבטינו לעבר האופק. בקעה רחבת ידים נפרשת מול עינינו המתפעלות, כולה מכוסה בשטיח צבעוני המורכב מפרחים רבים נאים, עדינים וצנועים.
לא, הללו אינם מיועדים להניב פירות מיוחדים. עם זאת, בהחלט עולה בידם להרנין את לב רואיהם, ולהפריח סביבם ניחוחות נעימים למדי. נוכל לפגוש אותם, כשהם פורחים ומלבלבים דווקא בצדי הדרכים, מתנדנדים אנה ואנה בקצב הייחודי שלהם. ואילו שורשיהם – חזקים ביותר.
לרוב נמצא בגינתנו ילדים-פרחים הצומחים להיות בגדר אוהבי ה', יראי אלקים, אנשי אמת, נוחים למקום ולבריות, מקיימי מצוות ה' ומוסיפים – בעצם הווייתם – רוח טובה לסביבה, (או שלכל הפחות מצויות בהם מקצת מן המעלות הללו).
נכון, השומע את שמם אינו מרים גבה בהתפעמות, ואין רבים המשחרים לפתחם להיוועץ בהם או לחילופין להתברך מפיהם. אולם אלו גם אלו פרחים נהדרים הם, עושים נחת רוח לקונם, ממלאים את שליחותם בעולם, וממשיכים הלאה ומנביטים דורות של פרחים ססגוניים נוספים…

ועלהו לא יבול
יתרה מכך, גם כאשר מראהו של הפרח – מעורר דאגה, הוא נראה כה חיוור, חרדים אנחנו שמא "נבל הציץ", אולי בעצם "הן הוא עץ יבש" ו"לא הוד ולא הדר לו", ח"ו.
אך לא! חלילה לנו להתייחס אליו ככזה! אלא נדע אל נכון, כי גם אם עברה עליו רוח סופה וסער, ומראהו החיצוני והתנהגותו מוכיחים עליו כמאה עדים שהנו [כאילו] בגדר "חציר יבש" – – –
אדרבה, גם אז, ננסה להתנתק מרגשות הצער והאי-נעימות המתעקשים להתחבר אלינו ולהתלוות אלינו כל העת.
נתבונן בו לעומק, נביט נכוחה – לדוגמא – אל הכינוי המעליב שהוצמד לו לנער המתמודד שלנו: "פרחח" (?!), ונמצא שדווקא בו – בכינוי שפל ופוגעני זה – רמוזה מעלת איכותו הפנימית, שהלא "פרח" מלכותי הוא! מקורו טהור מגידולי הפאר של גינת ביתן המלך, נשמה יקרה החצובה מתחת כסא הכבוד.
אם כן, נכריז לעצמנו, בקול: לא! לא נתייאש ממנו בשום אופן! לא נפסיק מה"השקעה" בו, ומלבצע בו ה"השקאה" במים זכים וטהורים, מי וורדים, המסוגלים לנסוך בו רוח של אימון, של עידוד, של קבלה בכל מצב.
בהסתכלות מעמיקה בקשת גווני הפאר הצפונים בו בפרח, בהפעלת מחשבות חיוביות כלפיו, וביצירת אקלים של הבנה כלפיו – בליווי שפיכת שיח מתחננת בפני מי "שברא בו בעולמו בריות טובות", יזכנו ה' שאכן נראהו בסיעתא דשמיא שתול בבית ה', בחצרות אלקינו יפרח, עוד ינובון…

כל פרח והיופי שלו
נשאל נא את ה'מבינים' בפרחים, בוודאי יאמרו שלכל סוג של פרח טמונה סגולה ייחודית, והיופי המיוחד גלום בשילובם יחד של המינים השונים. שלל הצבעים הססגוניים – יטענו – הם המהווים את הרמוניית היופי של פרחי הנוי.
כן הדבר בילדינו היקרים והחביבים, לכל אחד משהו מיוחד שאין ברעהו או באחיו, מעלה מסוימת שהוא יחודי בה, ושבגינה נברא. ובכך, הוא, ורק הוא, ממלא את תפקידו עלי אדמות. ועצם המציאות שלו בתוך הבית מוסיפה המון למרקם וההווי המשפחתי.
הורים יקרים! בידיעת כלל זה שאין ילד שהוא "מיותר" ח"ו, גם הילד קשֵה-ההתנהגות וה"מעצבן" ביותר, לאחר התבוננות ממושכת בו, נמצא בו את המעלות היחודיות שהן שלו, ורק שלו. נעריך אותו, אף נבטא את הערכתנו בשפה ברורה, באופן שילדנו זה יידע להעריך נכונה את המעלות הגלומות בו. כן ידעו כל האחים והאחיות את מעלותיו המיוחדות של אותו "פרח".
גישה זו – 'סגולה בדוקה ומנוסה' היא שאכן נחזה על ידה פלאות, ו'פריחה' יוצאת מן הכלל.
כדאי לנסות!

"יפרח כשושנה"
כמה צריכים לשמור על השושנה, שלא תידקר מהקוצים, ושתדע להעריך את יופיה המיוחד ולא להיגרר אחרי השיח הקוצני שלצידה.
הרי הדברים ידועים, כמה שהחברה עשויה או עלולה להשפיע על הילד, כמה שצורת המחשבה והדיבור של החבר יכולה להותיר חותם עמוק בסגנון ואופי החשיבה, הדיבור וההתנהגות של פרחינו הנהדרים.
וכך מבאר לנו המדרש את הרעיון המוסרי שטומן שלמה המלך ע"ה במילים אלו: "כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת, (שיר השירים ב', ב'), "הֱיוּ דּוֹמִין לְשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, תְּנוּ דַּעְתְּכֶם שֶׁלֹא תַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂה אֵלּוּ, (שיר השירים רבה – פרשה ב').
עלינו – כהורים לילדי "עם הנבחר" – להודות ולהלל את בוראנו, לשמוח ולהדביק את ילדינו בתחושות של שמחה – של "ויגבה לבו" – שאופפות אותנו, על שזכינו אנו להשתייך לערוגות של שושנים אציליות, עדינות ומשובחות. אשרינו שכל אחד מאתנו הנו ורד משובב-לב, עם ניחוחות משכרים הצומח לו בפרדסו של מלך, מלך-מלכי-המלכים.
נמשיך להביע את רגשות השמחה הגואות בקרבינו: אכן, "ומה נעים גורלינו", "שלא עשנו כגויי הארצות, ולא שמנו כמשפחות האדמה, שהם" – החוחים, ההולכים בדרך התוהו – "משתחווים להבל ולריק", ואנו – באהבת ה' אותנו – זכינו ל"תורת אמת", והתורה הקדושה – ש"דרכיה דרכי נועם" – היא המנחה אותנו ומאירה את דרכינו.
"לכן", נבהיר ל"שושנים" היקרים שלנו, "ההולך בדרך ה', בדרך התורה המסורה, המתוקה מדבש, ושפיקודיה משמחי לב – הרי הוא המאושר באדם".

וברשותכם, קוראים יקרים, נסיים בדברי המדרש על פסוק זה "כשושנה בין החוחים". בהתבוננות במדרש, ניווכח לראות את גדלותו, את הפאר וההדר, של עם ישראל, עם אהובו של השי"ת. וכך אומר המדרש, (שם):
"מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס, וְיָרְדוּ וְנָטְעוּ שׁוּרָה שֶׁל תְּאֵנִים, וְשׁוּרָה שֶׁל גְּפָנִים, וְשׁוּרָה שֶׁל רִמּוֹנִים, וְשׁוּרָה שֶׁל תַּפּוּחִים, וּמְסָרוֹ לְאָרִיס (פועל), וְהָלַךְ לוֹ. לְאַחַר יָמִים, בָּא הַמֶּלֶךְ, וְהֵצִיץ בַּפַּרְדֵּס לֵידַע מֶה עָשָׂה, וּמָצָא מָלֵא חוֹחִין וְדַרְדַּרִים. הֵבִיא קַצָּצִים לְקַצְּצוֹ, וְרָאָה בוֹ שׁוֹשַׁנָּה אַחַת שֶׁל וֶרֶד, וּנְטָלָהּ, וְהֵרִיחַ בָּהּ, וְשָׁבַת נַפְשׁוֹ עָלָיו (ונרגעה רוחו). אָמַר הַמֶּלֶךְ, בִּשְׁבִיל שׁוֹשַׁנָּה זוֹ – יִנָּצֵל הַפַּרְדֵּס".
"כָּךְ, הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. לְאַחַר… דוֹרוֹת הֵצִיץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לִרְאוֹת מַה שֶּׁעָשָׂה, וּמְצָאוֹ… דּוֹר אֱנוֹשׁ… דּוֹר הַמַּבּוּל… הֵבִיא קַצָּצִים לְקַצְּצוֹ… וְרָאָה שׁוֹשַׁנָּה שֶׁל וֶרֶד, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, וּנְטָלָהּ וְהֵרִיחַ בָּהּ… בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בִּשְׁבִיל שׁוֹשַׁנָּה זוֹ יִנָּצֵל הַפַּרְדֵּס. בִּזְכוּת הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ, יִנָּצֵל הָעוֹלָם".
אשרינו, שחיי עולם נטע בתוכנו. יהי רצון שלא ניגע לריק, ולא נלד לבהלה, ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה, ורוב נחת דקדושה.