סקר רדאר חודר קרקע שנערך במהלך חודש יוני האחרון בוילנה שבליטא גילה: מתחת לאדמה, בסמוך לבית ספר פעיל בעיר, ממתינים להתגלות שרידים משמעותיים של בית הכנסת הגדול של וילנה, שנחרב בתקופת השואה.
בית הכנסת הגדול והמפואר של וילנה (וילניוס) בליטא, היה המבנה העתיק והמשמעותי ביותר של יהדות ליטא. כמו מרבית המבנים של התרבות היהודית בליטא, הוא אבד בתקופת השואה. כעת, צוות משותף, בראשותם של ד"ר יוחנן (ג'ון) זליגמן מרשות העתיקות ופרופ' ריצ'רד פרוינד מאוניברסיטת הרטפורד, סיים עונת עבודה מוצלחת, בה הצליח החוקרים, למרבה ההתרגשות, לזהות את שרידיו של מתחם בית הכנסת, הנחבאים באדמה.
צפו בדברי ההסבר ובהדגמת העבודה ע"י ד"ר זליגמן ופרופ' פרוינד.
צילום: ג'ואן זילבר
בית הכנסת הגדול של וילנה, שנבנה במאה ה -17 בסגנון הרנסנס-בארוק, שכן במרכז גדול של לימוד תורה וקהילה – זה היה הלב הפועם של התנועה היהודית הליטאית, אשר כלל 12 בתי כנסת ובתי מדרש, מקוואות, את בנין מועצת הקהילה, דוכני בשר כשר, ספריית "שְטרָאשוּן" המפורסמת, את בית המדרש של הגאון רבי אליהו מווילנה, ועוד. לאחר מאות שנות קיום, עם חורבנה של קהילת וילנה היהודית כולה בימי השואה, המקום הקדוש ליהודי ליטא נבזז ונשרף על ידי הגרמנים הנאצים, שרידיו נהרסו כליל על ידי השלטונות הסובייטיים, ובית הספר מודרני נבנה במקום.
בבדיקות בחודש יוני האחרון, התקבלו תוצאות סקר רדאר חודר קרקע, שהראו שרידים משמעותיים של בית הכנסת מתחת לפני השטח, וכן שרידים אפשריים של מקוואות. לדברי החוקרים, "התרגשנו מאוד כשהרדאר זיהה סימנים ראשונים לשרידים של בית הכנסת. אנו מקווים שבחפירה הארכיאולוגית המתוכננת באתר בשנת 2016 ייחשפו השרידים האלה לצורך מחקר, ותתאפשר הצגת ממצאים לציבור הרחב, כאתר זיכרון לקהילה היהודית המפוארת של וילנה". החוקרים מקווים כי החפירה העתידית תהיה משותפת לצוות מעורב של ארכיאולוגים וסטודנטים מתנדבים מליטא, ישראל והקהילה היהודית מרחבי העולם, "וזאת במטרה להבטיח שהמורשת תרבותית הבנויה היהודית של וילנה תיתפס כחלק חשוב ובלתי נפרד מהמורשת הליטאית והיהודית כולה, ושהאתר ישתמר לצמיתות, לרווחת כל מי שיגיע לאתר בית הכנסת הגדול בעתיד".
סריקת הרדאר. הצבע החום מסמן, ככל הנראה, שרידים של מקווה שממתינים להיחשף.
(צילום: הארי ג'ול)לפרויקט שותפים גם זנונאס באובוניס מהרשות לשימור תרבות המורשת של ליטא; פרופ' הארי ג'ול מאוניברסיטת ויסקונסין, פיליפ רידר מאוניברסיטת Duquesne וד"ר ולדימיר לוין מהמרכז לאמנות יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים.
בתמונה הראשית: בדיקת השטח בעזרת רדאר חודר קרקע. (צילום: ג'ון זליגמן, באדיבות רשות העתיקות)
