חכמים בלילה • טורו השבועי של יוסי אליטוב

על פינוי הבתים בבית-אל, על 'מלחמות היהודים' בפוליטיקה החרדית, וגם גילויים מרתקים על תכנית ההתנתקות, בפרסום ראשון

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'

מעניין מי הגאון שבחר בטיימינג המיוחד לפינוי הלילי האלים בבית אל, שהצית מחדש את מאבקי הימין הרדיקלי והממשלה: אין ספק שמדובר בעילוי של ממש – חבל רק שאת שמו איננו יודעים וזהותו איננה מוכרת לנו. אילו היינו מכירים את פצצת הכישרון הנזכר לעיל, יכולים היינו לגייס אותו בגלוי לשורת משימות מיוחדות העומדות על הפרק, שלבטח היו מפיגות את חום יולי-אוגוסט המטריף את חושיו של העם היושב בציון.

על טיימינג כזה לפינוי בנייני דריינוף – שאין חולק על ביאתם לעולם בתהליך מפוקפק, על גבול הפלילי – רק השטן בכבודו ובעצמו יכול היה לחשוב: יומיים לאחר תשעה באב; בדיוק ביארצייט העשירי לפינוי האכזרי מחבל גוש קטיף; יומיים לפני שחברי הכנסת יוצאים לפגרת הקיץ ומשלימים את ילקוט הפרסומים האישי שלהם למושב היוצא. והעולה על כולנה: יומיים לפני שהמצור האווירי שהוטל על חברי הכנסת משתחרר, ואורן חזן שלנו יפליג לערבות בולגריה. זה הזמן לעשות סיבוב תקשורתי נוסף על גבה של הממשלה הרעועה ולגרוף את ליטרת הרייטינג החסרה.

אבל מעבר לכל אלה, מה שמזכה את אותו עלום-שם בתואר העילוי של 2015 זו העובדה שהנ"ל ידע לתזמן את מועד הפינוי בדיוק ליום שבו יוצאים אלפי תלמידי ישיבות סרוגות לחופשת הקיץ, ומתחילים ליהנות מעודף זמן ומפניוּת אידיאולוגית שתאפשר להם להסתער על מבצעים חלוציים למען העם והארץ, כשהם מצוידים בעזוז וגבורה המוכרים לכולנו ממערכות העבר הקרוב והרחוק. מה יכול נער חדור אהבת ארץ ישראל השלמה לבקש לעצמו יותר מאשר מאבק אידיאולוגי צרוף לחופשת הקיץ? הוסיפו לכך את הטמפרטורה המטריפה שטיפסה עלינו השבוע – ושבשבוע הבא כנראה תהיה מטריפה עוד יותר – וקיבלתם חגיגה מהגיהינום. טוב כבר לא ייצא מזה.

מה שמדכא בסיפור הפלילי-לאומני בבית אל, זו העובדה שאותם גאוני טיימינג אגדיים מסתתרים מאחורי מערכות גדולות. הם מושכים בחוטים מאחורי הקלעים מבלי להיחשף לשמש, ולכן לעולם לא נדע את שמם. חבל שנכסים אנושיים כאלה, שכל חברה בעולם היתה מתפארת בנוכחותם מעוררת ההשראה, אינם נחשפים לציבור. יש להניח שהגאון המדובר יוסיף לשמור על אלמוניותו, אך אל דאגה – זה לא סוף פסוק: עוד נפגוש אותו בעלילה הבאה, עם הרבה דם ואש ותמרות עשן, וכמובן – בטיימינג מדויק מאין כמותו.

דא עקא, עד שנצא לאתר את הגאון מבית אל, חובה עלינו לעסוק בחיפוש בלשי אחר דמותו הנעלמה של הגאון הנורבגי, זה שעומד מאחורי היצור מרבה הרגליים, המגוחך, שנחשף במלוא ססגוניותו בוועדת חוקה, חוק ומשפט, הקרעצ'מע של ניסן סלומיאנסקי, בעת שהובא לדיון לקראת חקיקה. ובכן, מתברר כי חוק היסוד הממשלתי שלא בא לעולם אלא כניסיון להמציא סידור עבודה לשניים או שלושה יהודים טובים באמצע החיים שמזלם בגד בהם – מסתכם בסופו של דבר ככרטיס כניסה קצר טווח למשכן הכנסת, עבור שני ח"כים חדשים שקליטתם לעבודה תתחיל כבר ביום ראשון הקרוב – היום שבו עוברים חברי הכנסת מחופש חלקי לחופש מלא.

לפי אחת ההסתייגויות שהגיש סלומיאנסקי בשם הממשלה – כוחו של החוק יפה אך ורק לכנסת הנוכחית, כלומר, לתקופה של תריסר חודשים. החוק יאפשר לשר אחד בלבד מכל מפלגה לפרוש. בנוסף, סגן שר שיפנה את מקומו בכנסת לטובת חברו, יוכל לקחת עמו את הזכויות הפנסיוניות המוקנות לו מהכנסת שכבר אינו חבר בה. במילים אחרות: נוהל הרוטציות הפתטי של יהדות התורה בערבי הבחירות נראה כיצירת פאר של היגיון צרוף ליד היצור המשונה ששמו החוק הנורבגי הקטן. מריבות השטעט'ל של יהדות התורה נראות הגיוניות בהרבה ובעלות נראות סבירה ופחות דוחה ומגוחכת מחוק שבמסגרתו מדינה שלמה רצה בחוצות גבעת רם במאמץ לאתר סידורי עבודה לשלושה יהודים טובים שלא השלימו עם אי כניסתם לכנסת.

הגאון מנורבגיה

לנוכח כל אלה, אין ספק שבחדר כלשהו יושב איזה גאון מתמטי עם משקפיים גדולות שמושך בחוטים והוגה את הכל. הלה מחזיק את בטנו ומתגלגל מצחוק בכל פעם שפמליית נתניהו דולקת בבהילות אחר חברי ועדת החוקה כדי להפיל את ההסתייגות האופוזיציונית התורנית ולהציב הסתייגות אחרת משלה: רק אחד מכל סיעה, רק לקדנציה הנוכחית, רק אם קוראים לו יעקב, שרון או מיכאלי. כבר יותר קל להיכנס לבנק עם אופנובנק ולשדוד את הקופה מאשר לתפור חוק ליצני בתפרים כה גסים ושלומיאליים.

ומילת הוקרה אחת לחברים הנכבדים מדגל התורה העסוקים מזה שלושה חודשים – מחג המימונה האחרון ועד לימים אלה – במיזם המפואר שכותרתו: יעקב אשר תחילה. מדובר בשניים וחצי מניינים שעשו משמרות על גבי משמרות והקיפו את הגלובוס הפוליטי כולו במאמץ לייצר קונסטרוקציה פוליטית שעל גביה יוכל הח"כ שנותר בחוץ לדהור בחזרה לגבעת רם. אם על כל שעת עבודה בפרויקט החזרתו של אשר היו עסקני דגל התורה משתכרים שכר מינימום – אין ספק שעל דלתות בתיהם כבר היו צובאים שד"רים הדורי פראק שהיו מתרימים אותם לטובת המוסדות המתמוטטים.

אגב, כשיאותרו שני הגאונים מדריינוף ומנורבגיה, נצא לחפש את הגאון השלישי, זה שתפר את אחד מסיפורי העוקץ הגדולים שידעה המדינה. כוונתנו כמובן למיזם קופות החיסכון שהוצע לליצמן השבוע. עם כל הרצון הטוב של הרב ליצמן – ויש לו רצון טוב במידה גדושה – מישהו במפלגות החרדיות צרך השבוע כמות נכבדה של סם רפואי כשר למהדרין, שמיטה לחומרה, לפני שהאמין שקופות החיסכון המפוארות שנבנו עבור החרדים הן תכנית עבודה רצינית ולא מתיחה נאה שמתאימה יותר לערב פורים.

מי שאינו צורך קנאביס רפואי באדיבות סגן השר ליצמן, נוטה יותר להאמין שקופות החיסכון ייעלמו עד מהרה באחד מסבבי הקיצוצים שייערכו בשנים הקרובות. לחלוטין לא נופתע אם ביום מן הימים יהפכו קופות החיסכון לקופות חובה, ונערים חרדיים בני שמונה עשרה יקומו בוקר אחד ויגלו שהם חייבים למדינה חצי מיליון שקלים, וזאת כתוצאה מתפנית דרמטית בעלילת קופות החיסכון הפיקטיביות.

והאמת, כמה חבל שעצרנו במיזם קופות החיסכון. בקצב הזה, אפשר להמשיך ולהתחייב שבשנת 2074 יעמוד לרשותה של כל משפחה חרדית סכום של מיליון שקל ויותר. תמיד טוב לישון טוב ולדעת שבמדינה רחוקה יש לך חשבון בנק תופח וכך ללכת לבית הכנסת בשבת עם שטריימל גדול על הראש וחיוך ענק בפנים. למה לעבוד קשה כשעשרה זוגות ידיים עובדות בשבילך?!

טובעים השניים

כלל ידוע טבעו חכמינו זיכרונם לברכה: כשירושלים עולה – רומא נופלת; כשרומא משגשגת – ירושלים חרבה. אם חשבתם שנזכרנו במימרה הזו על רקע תשעה באב שחל בתחילת השבוע – דעו כי השערתכם היא חלקית בלבד. האירועים האקטואליים המתרחשים בגזרה הבוערת שבין יעקב ליצמן למשה גפני הם עוד המחשה ברורה לדברי חז"ל הידועים.

על דבר אחד יודו תומכי שני הצדדים: ליצמן כמו גפני וגפני כמו ליצמן – הם שני הנציגים החרדיים המוצלחים שקמו אי פעם ליהדות החרדית. הם פרלמנטרים מעולים, ביצועיסטים ראשונים במעלה, בולדוזרים בשפת העם. כל מפלגה היתה מתברכת בנציגים מסוגם ומציבה אותם ליד ההגה.

הבעיה היחידה שמאפיינת את התפקוד של השניים זו העובדה שהם אינם מצליחים לעמוד בו זמנית באותו גובה. ימי השיא של ליצמן הם ימי השפל של גפני; תקופות הזוהר של גפני הם זמני הדכדוך של ליצמן, ובקיצור: כשזה קם – זה נופל.

טלו לדוגמה את השבועיים האחרונים – שהיו לכל הדעות זמן השיא של ליצמן. המאני-טיים של הח"כ הפולני המפולפל, איש אגודת ישראל. מגע הקסם שלו הפך למגע זהב של ממש, והדברים באו לידי ביטוי בשורת מהלכים מעוררי אהדה ציבורית שעליהם הוא חתום: מינוי משה בר-סימן-טוב למנכ"ל משרד הבריאות; בחירת בן טיפוחיו העכשווי, ישראל אייכלר, לנציג החרדי בוועדה למינוי דיינים ברוב מוחץ של 97, תוך התקפלות מהדהדת של גפני; ולקינוח – המהלך הגאוני לאישור הסם הרפואי לזקוקים לכך, שהפך את ליצמן לשר האהוד ביותר בממשלה, לפחות בעת הזו.

אצל גפני הכל בדיוק הפוך לאחרונה. סר הקסם. פגה המצליחנות. כל מקום שבו הוא נוגע הופך לבוץ: ההסכם הפנימי הגרוע מול אגודת ישראל שהותיר את דגל התורה במעמד נחות וביחס של שמונים-עשרים לפי שיטות מקלות, והיו שיאמרו – אפילו פחות מכך; המאבק להחזרת יעקב אשר לכנסת, שאיך שלא תהיה תוצאתו הסופית – הוא נוהל בצורה כושלת. אחרונה ולא חביבה ברשימה זו פארסת הוועדה למינוי דיינים שבה הציג גפני את מועמדותו עד שאולץ להתקפל ולסגת. לפי מסורת הכישלונות המפוארת של השבועות האחרונים, סביר להניח שיעקב אשר יישאר לבסוף מזכ"ל דגל התורה וימשיך לראות את הכנסת ממעמד של ח"כ לשעבר במרפסת המזנון.

המאבקים בין השניים נגררו למקום רע, מגוחך ומיותר. ציפור קטנה לחשה לנו, שבשני מקומות עמלים על פעולות תגמול שתכליתן להראות מיהו המוישה-גרויס האמיתי בשטח, מי הווינר ומי הלוזר, מי המצליחן ומי המפסידן. לפיכך, אל תופתעו אם בקרוב תשמעו על דיון חירום שייערך בוועדת הכספים לאיתור ליקוים חמורים במשרד הבריאות; אל תיפלו מהכסא אם תגלו שטיול הקיץ שביצעה אגודת ישראל על גבה השחוח של דגל התורה אינו מסתיים בוועדה למינוי דיינים; במגבעת הגוראית של ליצמן יש עוד כמה שפנים מעניינים. עד שיימצא בעל תושייה שיצליח לשכנע את השניים שבצמרת המצליחנות הפוליטית יש מקום לשניהם – הצמד ימשיך להתקוטט וכולנו נשלם את המחיר.

חיסכון בע"מ

שלא יהיו ספקות: בתקציב 2016 שיוגש בימים הקרובים, הציבור החרדי ישלם את מחיר חילוקי הדעות בין גפני לליצמן. תמונת המצב הנוכחית בכל הנוגע לתקציב המדינה, צבועה בגוונים של כישלון משמעותי של הנציגות החרדית, שרק בנס יצאנו ממנו איכשהו בשלום יחסי.

אם השניים הללו – אשפי הנציגות הפוליטית החרדית והטובים שבהם – היו משלבים ידיים ומנהלים מאבק משותף ממקום של אחדות, הכל היה מושג בקלות. ליצמן היה מקבל גיבוי מגפני ודורש את החזרה רטרואקטיבית של קצבאות הילדים ללא טריקים ושטיקים, גפני היה מקבל גיבוי מליצמן ודורש את החלק של עולם התורה בלי קיצורי דרך וקריצות. האחד היה מנופף בפטיש ניהול ישיבות ועדת הכספים, השני היה נעזר בעוצמה העומדת לרשותו כסגן שר דומיננטי וכיושב ראש הסיעה. לו היה התסריט הכל-כך מתבקש הזה מתרחש במציאות, יכולנו לקבל תמונת ניצחון מעוררת כבוד, ועל הדרך להבהיר לכל ראש ממשלה בהווה ובעתיד: הסכם קואליציוני הוא לא משהו שניתן לשחק בו.

אבל מה שקרה הוא בדיוק הפוך. נתניהו ובכירי האוצר לא הצליחו לארגן ולו פגישה משותפת אחת עם השניים. כל מפגשי התיאום נוהלו בנפרד. כל צד תדרך נגד דרישותיו של הצד האחר. נתניהו זיהה הזדמנות לעשות מעשה הפרד ומשול, וכך הצליחו בכירי האוצר להעביר את הסיפור של קופות החיסכון, שעל פניו מדובר בסוג של פיקציה.

תכנית החיסכון המדוברת מתגלגלת כבר שנים רבות במשרדי הממשלה. הנציגות החרדית מעולם לא התייחסה לכך ברצינות ומשום כך היא מעולם לא אושרה באף לא פורום רציני אחד. גם עתה, לא ברור אם מדובר בחסכון עבור אזרחים צעירים או חסכון בעיקר עבור קופת האוצר.

גם אם ישכנעו אותנו במשרד האוצר שמדובר בתכנית יעילה – אין בכך כדי לשנות עובדה אחת ידועה :עם חתימת הסכם הקואליציוני האחרון התפארו ביהדות התורה בהחזרת קצבאות הילדים באופן רטרואקטיבי. הדבר הזה נלקח. החתימה הפכה לכזו שלא שווה את הנייר שעליו היא מתנוססת. האם תכנית החיסכון החלופית היא אכן פיצוי הולם או שמא עשיית צחוק – את זאת קשה לדעת, אבל לכל ברור דבר אחד: מעתה ואילך יודע נתניהו שסעיפי ההסכם הקואליציוני אינם מחייבים אותו ככתבם. אפשר לשבת, להתפשר, להתגמש, לקרוץ, לעגל פינות. מי יודע אם המחיר לא ישולם בתיקון חוק הגיוס העומד לפתחנו ובעוד סעיפים אחרים, בעיקר תקציביים, שהליכוד חתום עליהם מול יהדות התורה.

אם תשאלו את ליצמן, הוא יסביר שהעדר הגיבוי מגפני אילץ אותו לרדת מהדרישה לקצבאות רטרואקטיביות באופן מיידי. הוא התבקש להתחשב במגבלות התקציב של 2016 ולחכות עם זה לעתיד. הוא מספר על ערבויות שקיבל על כסף שיופקד בחשבון בנק מיוחד שייפתח על שמו של כל ילד. אם תקשרו שיחה עם גפני, הוא יסביר לכם שסעיף קצבאות הילדים היה מאז ומתמיד דגל חסידי, בעוד שהסיעה הליטאית מעולם לא נאבקה על השגתן.

מה שברור הוא, שאל אישור התקציב אנו מתכדררים כשאנו מפוכחים יותר, מביטים למציאות נכוחה, ומבינים שחלק גדול מההטבות שקישטו את יומוני המפלגות בימי ההסכם הקואליציוני העליז – יישארו שם כמוצג ארכיוני נאה. אם מישהו ירצה להקים ביום מן הימים מוזיאון לתולדות מלחמות היהודים ותוצאותיהן – ימי קיץ תשע"ה יתפסו בו מקום של כבוד.

ייסורי המזכיר

לפני עשר שנים, עשיתי את דרכי חזרה מגוש קטיף החרב כשאני אפוף מחשבות וכאב. לפתע צלצל הטלפון ברכבי. על הקו היה אסי שריב, יועצו הפוליטי הקרוב של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון.

"שמעתי אותך ברשת ב', מדבר בכאב על הפינוי", פתח שריב. "האם תוכל לפגוש את ראש הממשלה בעוד שלוש שעות? הוא רוצה לשמוע עדות מקרוב על מה שהיה שם היום".

בלעתי את הרוק. בכל זאת, באותם ימים נחשב שרון לאויב הגדול של הימין, של ארץ ישראל, ושל היהדות בכלל. "בסדר", עניתי בכל זאת בקול רפה. עד ששרון הביא לעולם את ההתנתקות היתה לי דלת פתוחה בלשכתו, ומשכך נהגתי לפגוש אותו לשיחות ארוכות. בשנת כהונתו הראשונה, ערב חג הפורים, הוא הזמין את אבי שיחי', אותו הכיר מתוקף כהונתו בתפקיד רב יישובי מטה בנימין, לקרוא את מגילת אסתר בפניו ובפני עובדי לשכתו. המסורת הזו נמשכה בכל חג פורים, עד ליום שבו באה ההתנתקות לעולם. החל מהרגע הזה ראה בו אבי את מי שמייצג את הצד של הרעים במגילת אסתר, וסירב לראותו עוד.

זמן מה לפני ביצוע ההתנתקות, פנה אל אבי מזכירו האישי של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, הגה"ח רבי יהודה-לייב גרונר. הרב גרונר ביקש להיעזר בדלת הפתוחה שהיתה לאבי בלשכת שרון, על מנת לפגוש את ראש הממשלה יחד עם ראשי חב"ד בארץ ולהזהירו מפני ההשלכות המסוכנות של המהלך חסר האחריות שלקראתו הוא הולך.

אבי שיחי' פקפק בסיכוי להזיז את שרון מעמדתו, ולא התלהב ליזום מפגש שכזה. שרון דהר אל ההתנתקות בכל כוחו, תוך שהוא הודף כל ניסיון לעמוד בדרכו. אולם הרב גרונר ראה בפגישה אקט רוחני שיש לנקוט, כדי לחזור באוזני ראש הממשלה, ללא אמצעים ומתווכים, על שיחות הקודש של האדמו"ר מליובאוויטש בענייני שלמות הארץ.

בין המזכיר הרב גרונר וראש הממשלה שרון היתה היכרות מוקדמת בצומת גורלי: היו אלה ימי חודש ניסן תש"נ, בהן בלם הערוץ הפתוח בין הרב גרונר לשרון את הקמת ממשלת פרס בחול המועד פסח של אותה שנה. שרון נחשב היה אז למקורב במיוחד לחסידות. הוא היה יוצא ובא בבתיהם של עסקני חב"ד ושליחיה. שרון כיבד את הרב גרונר רבות כדמות שעמדה תמיד לימין המנהיג הרוחני הנערץ.

ואז באה ההתנתקות לעולם, ושני הצדדים לא התלהבו להיפגש האחד עם השני. כמו שני אוהבים שנעמדים משני עברי המתרס ועתה נכפית עליהם פגישה בעל כורחם. אבל כאמור, מבחינת הרב גרונר, אין מנוס מפגישה בעת הזו.

הרב גרונר לא הרפה. הוא הודיע, שבכל מועד שייקבע בלו"ז לפגישה עם רוה"מ, הוא יעלה על המטוס הראשון מניו יורק וינחת בישראל. בתוך לבו האמין שיש לו את היכולת לעורר את הנקודה היהודית החבויה בלבו של הגנרל האריה. הרב גרונר זכר את הימים שלאחר מותו הטראגי של גור, בנו הבכור האהוב של שרון, שנהרג מפליטת כדור בבית אביו. באותם ימים שאב שרון עידוד רב מהרבי מליובאוויטש. עתה, חשב, הגיעה שעת הכושר לפרוע את השטר.

גט כריתות

הפגישה היתה מתוחה. שום זכר לא נשאר מיחסי הרעות ששררו בעבר בין שני האישים. למרות שלצדו של הרב גרונר ישב הרב יוסף יצחק אהרונוב, בכיר עסקני חב"ד בישראל שפטרל עם שרון בפרדסי לוד יחד עם אליעזר מזרחי, ח"כ צעיר ממוצא תימני, בה בשעה שמדינה שלמה חיפשה אחר הח"כ שירד למחתרת.

הרב גרונר ישב כגנרל חסידי, כשבידיו ערמת שיחות מודפסות ופתקים בכתב ידו של הרבי, אותם הביא עמו מברוקלין. הוא ישב מול רה"מ בעיניים רושפות, הרעים בקולו והשמיע שלל אזהרות באשר להשלכות הקשות הצפויות מהמהלך ההרסני. "הרבי מסתכל עליך מלמעלה", הזדעק הרב גרונר, "אתה תישא באחריות אישית. עדיין לא מאוחר. יש לך אפשרות למנוע את האסון".

מי שנכח בחדר ראה שהמשפטים שנאמרו מפי המזכיר האגדי, נכנסו כמדקרות חרב בלבו של שרון. הוא לא זלזל בטיעונים, לא התכחש לידידות ולא פטר את הדברים במחי יד, בתנועה שהכי אפיינה אותו. אבל שרון כן ביקש קרדיט. "אני יודע מה אני עושה", ניסה להתגונן, "תנו לי קרדיט, אני עושה הכל כדי להציל את ההתיישבות ביו"ש". באותם ימים תכנן שרון תכניות פוליטיות וצבאיות לעשרים השנים הקרובות. רק יושב בשמים ידע שזמן קצר לאחר מכן ישקע הגנרל היהיר בקומה שממנה לא יקום.

המזכיר עזב את החדר בחרי אף. שרון ניסה לפייס אותו במילים, אבל עכשיו, גם האורח מברוקלין הבין שהפור נפל, וגם מלאך המוות לא ימנע מהמשחית להניף את ידו. הפגישה הסתיימה בפיצוץ. לפי המסורת החב"דית הוותיקה, המעטפת נשארה סביבה, אבל המילים היו מילות פרידה. אחרי קשר בן 35 שנה בין חב"ד לשרון – ניתן גט הכריתות.

אגדות רבות נקשרו בעטיו של אותו מפגש. היו שאמרו, כי ראשי חב"ד התחייבו לשרון כי הם יימנעו מלצאת נגדו בפומבי. כמי שנכח בחדר, יכולני להעיד: לא מיניה ולא מקצתיה.  בסופו של דבר העצרת הגדולה ביותר נגד ההתנתקות, שאורגנה על ידי החסידות ברחבת הכותל המערבי, היתה למפגן העוצמה היהודי התקיף ביותר שהיה ליד שריד בית מקדשנו מאז מלחמת ששת הימים.

מנחם ברוד, דוברה הרהוט של החסידות, נקט את הקו הברור: מכונת מחאה משומנת – כן; מאבק אלים ועימותים בחוצות הערים – בשום פנים ואופן, בטח לא בשמה של החסידות. בכך נוצר בידול ברור בין חסידי חב"ד המתנגדים אידיאולוגית להתנתקות לבין המוני הכתומים שהבעירו את המדינה.

המונולוג שלא פורסם

כשישבתי מול שרון ביום הגירוש, האוויר בלשכה היה חנוק. בין אם זה נכון ובין אם זה מוגזם – האסוציאציה האוטומטית הובילה אותי לישיבה עם טיטוס ביום חורבן הבית השני. אריק נראה נזוף. דמעות נקוו בעיניי כשתיארתי בפניו את ספרי התורה שהוצאו, את הילדים שנתלשו מביתם בצרחות אימה, ואת השבר העמוק שפשט על המתיישבים, אותם מתיישבים שהעריצו אותו במשך שנים כאבי ההתנחלויות.

"אני מבין שאתה בא מנווה דקלים", פתח שרון את השיחה. סיפרתי על האווירה הקשה, על תחושת הבגידה ועל האסוציאציות הנוראות שמתלוות לפינוי. שרון בחר להחמיא להם. "התושבים נהגו במכובדות, באחריות", אמר. "הם נמצאים באמת במצוקה קשה, בכאב אמיתי. גם אני חש אותו. אני רוצה להדגיש שאין לי כוונה להרפות במאמצי הסיוע לאנשים שהתפנו. אני מבין מה עובר עליהם, אני רואה את הכאב, הם יקבלו כל סיוע אפשרי וכל עזרה, כדי שיוכלו לחיות בקהילותיהם ובמקומות שבהם יעדיפו".

סיפרתי לו ששמו נעדר מהדיאלוגים שמקיימים הצעירים. הם מנהלים מלחמה עם הקליפות, עם כוחות החושך העליונים. "אתה עבורם יותר ביטוי ארצי לאיזו חשכה שמימית", אמרתי. "דווקא בכפר מימון ראיתי צעירים רבים שהתמקדו בי", העיר. "יש להפריד בין המון העם לאלפי בחורי הישיבות שהסתגרו בבתי המדרש ובבתי הכנסת", ניסיתי לומר. השיח של תלמידי הישיבות הוא אמוני. "כן, הם אנשים נפלאים, אני מכיר אותם, אם כי יש צעירים שם שמתנהגים באופן בלתי נסבל", אמר.

תוך כדי הפגישה, התקבלו במשרד ראש הממשלה ידיעות מהשטח על שמועות הקשורות למצב בריאותו של שרון, כאילו הוא לקה בשבץ מוחי ורופאיו נאבקים על חייו בבית החולים. שרון חייך. "סוגיית השמועות בציבור החרדי, היא מרתקת למדי ושווה מחקר. כל מילה שנאמרת במקום אחד, עוף השמים מוליך אותה מקצה הארץ ועד קצהַ כשלפעמים מתפרסמים גם דברים שלא היו ולא נבראו". לאחר מכן התעשת שרון ופנה לסגל עוזריו: "אני מקווה שאתם מאמינים כי מצב בריאותי הוא איתן ולא אושפזתי בשום בית חולים, כן?"

רציתי להיזכר בשרון הטוב של פעם, זה שנלחם בנסיגות והיה יקיר הימין, אבל עד מהרה נזכרתי ששרון שיושב מולי הוא שרון אחר: יקיר השמאל החדש, אויב ההתיישבות. "האנשים הללו מרגישים כעת דחויים על ידיך, על ידי המדינה?" שאלנו.

"זה לא עניין של אידיאולוגיה כמו שהמהלך היה חריף מידי", ענה שרון. "במצב של היום, שבו ישנם גורמים הטורחים לומר להם כל העת כי כל הבניין שהקמנו חרב וההישגים שלהם ירדו לטמיון, אין פלא שזו התחושה. הרבנים יצרו אצלם ציפיות. אני חוזר ואומר: היה לנו חלום ולא הצלחנו להגשים את כולו, אבל את חלקו כן. לו היינו מצליחים ליישב מיליון יהודים, ואולי רק רבע מיליון באזורים הללו, ההערכה שלי שהגבולות היו שונים, ואגב נמניתי עם אלו שדאגו ליישב המוני יהודים בשטחים, ועודדנו קבוצות שלמות לבוא לשם.

"מעבר לכאב של הפינוי", אמר שרון, "חורה לי על אמונתם של המתיישבים. רבים מביניהם היו בטוחים שהפינוי לא יתממש. הם ציפו לנס, אולי לביאת המשיח, אבל בעניין הזה לא יכול היה להיות נס. העם היהודי אינו יכול לנוח בשקט ולהותיר את כל העבודה לימות המשיח. יש להכין גם משהו לכבודו של המשיח. בעזרת אותם מתיישבים וחלוצים שחשים אולי דחויים, צריך ליישב את הגליל, לחזק את ירושלים רבתי ולהביא עוד מיליונים מבני העם היהודי מהתפוצות לישראל".

שרון תופף בעצבנות בידיו. לקראת סיום השיחה אמר לי שרון משפט שלא לציטוט, והקפיד לוודא שהרשמקול כבוי. הוא יישר לעברי מבט ואמר: "עם מי נצא לקרב? אני מכיר את הצבא שלנו יותר טוב מכולם.

"אתה חושב שהצבא מוכן לעימות צבאי בעזה? לצערי, אלה לא הימים של פעם, שבהם היינו יודעים להקריב קרבנות בנפש. אני יושב כאן ומלווה מקרוב כל מבצע. אני מתפלל שהמבצעים יסתיימו ללא מחדלים, אבל הלב שלי רועד. אני מהבודדים שיודע מה הפער בין הדימוי שלנו כצבא הגדול בעולם למה שאנחנו באמת. אני מכיר את האנשים שיושבים בטנקים, שמהם אנחנו מצפים שיביאו לנו את הניצחון. אתה יודע מה?" אמר, "עדיף שלא ארחיב יותר".

יצאתי מהפגישה בתחושה קשה.

לעולם לא עוד

בפרספקטיבה של עשור אחרי, אנו יודעים דבר אחד: כל מי שנגע במיזם הזה – אריאל שרון, משה קצב, אהוד אולמרט, שאול מופז, דן חלוץ, ניסו שחם, אורי בר-לב ועוד רבים – לא יצא נקי. ברבות השנים, ארץ ישראל גבתה מהחבורה הזאת מחירים שמימיים: מי בגוף, מי בנפש, מי בממון, ומי במפולת פוליטית ללא תקומה.

עשר שנים אחרי, רוחו של שרון עדיין מרחפת אי שם בין שמיים לארץ, כשקול דמי המתיישבים שיצאו לגלות שממנה עד היום לא מצאו מנוח לכף רגליהם – צועק אליו מן האדמה. לעולם לא נדע איזה דיבוק של טירוף אחז בשרון.

מי שתולה זאת בפרשיות סיריל קרן וברצון להתחבב על האליטות המשפטיות, עושה לעצמו חיים קלים. מדובר יותר בסוג של טירוף שעוד יחלפו שנים עד שנצליח לפענח איך הפך בלילה אחד בונה הארץ למחריבה, והגנרל עטור הקרבות לגנרל התבוסה שהחליש את מעמדה של מדינת ישראל בין האומות והביא עלינו את שלושת המבצעים האחרונים שבהן מאות חיילים ואזרחים שילמו בחייהם את מחיר ההרפתקה המופקרת.

שומרי המצוות הסיקו מסקנה אחת: אחרי שרון, לא עוד. הרי שרון היה איש כלבבם: שוחר מסורת, מסתובב בחצרות אדמו"רים, מבין לליבם של החרדים וסולד מגילויי התנשאות כלפיהם. אם אצל שרון נפלה שלהבת – אין אמונה באף פוליטיקאי חרדי שאינו נקשר לארץ ישראל מהצד האמוני ואינו שומר תורה ומצוות. לקח שרון לימד את כולנו, שאין בריתות בפוליטיקה. רק הצטלבות אינטרסים קצרות מועד עם ציפיות בהתאם. לעולם לא עוד.

(צילום התמונה הראשית: יונתן זינדל – פלאש 90)

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture