גם בגילה המופלג, לאזרוב מקיימת אורך חיים מלא ועצמאי. לפני כעשרה ימים, שמע חתנה רעש נפילה מחדרה. כשנכנס לבדוק מה קרה, הוא מצא את בת ה-93 שרועה על הרצפה כשהיא סובלת משיתוק מלא של פלג גוף ימין ואי יכולת להבין את מה שנאמר סביבה או לדבר. סימנים אלו מעידים על שבץ מוחי חריף, ולמזלה של לאזרוב קיבלו בני המשפחה החלטה לפנות אותה מיידית למיון הקריה הרפואית רמב"ם שנמצאת בסמוך למקום מגוריהם.
בתוך דקות ספורות מרגע הגעתה למיון ביה"ח, החלה הקשישה לעבור סדרת בירורים ופעולות מהירה וייחודית לביה"ח, המכונה "השטיח האדום". מטרת הבירורים היא להביא את המטופל החשוד כלוקה בשבץ מוחי לטיפול בפרק זמן הקצר ביותר שניתן, שכן במקרה של שבץ מוחי הזמן הוא קריטי.
פרופ' מ.קליני גרגורי טלמן, רופא בכיר במחלקת נוירולוגיה ברמב"ם, האחראי על תחום השבץ, היה מי שבדק את הקשישה ראשון, יחד עם ד"ר יעקב אמסלם, מנהל היחידה לנוירורדיולוגיה פולשנית בביה"ח. בבירור שבוצע בעזרת הסי.טי נמצא כי לאזרוב סובלת מחסימה מלאה של העורק המספק חמצן לכל חצי המוח השמאלי, החלק שאחראי על דיבור, הבנה ותפקוד החצי הימני של הגוף. לצד החדשות הלא פשוטות, היתה גם בשורה טובה שעלתה מן הממצאים: בשל המהירות שבה הגיעה הקשישה לביה"ח וזריזות הצוות, בנקודת הזמן הזו חלקים גדולים מרקמת המוח של לאזרוב עדיין ניתנים להצלה.
למרות גילה המתקדם והסיבוכים הרבים שמתלווים לטיפול כמה מורכב במטופלת קשישה, היה זה דווקא גילה הביולוגי שהכריע את הכף וכדי להעניק לה את מרבית הסיכויים לשרוד את האירוע עם רמות תפקוד גבוהות, החליט הצוות הרפואי, בהסכמת המשפחה, לבצע צנתור מוח.
כאמור, הזמן שחולף הוא גורם מכריע בטיפול בשבץ המוחי ובמקרים רבים הוא ההבדל בין חיים ומוות. 85% ממקרי השבץ המוחי הם "איסכמים" (אוטם), כפי שאירע במקרה של לאזרוב, שנגרמים כתוצאה מחסימת זרימת הדם על ידי קריש דם. כאשר מתרחש שבץ מוחי איסכמי, ניתן לקבל בבתי חולים רבים טיפול באמצעות הזרקת חומר ממיס קרישים לווריד, עד ארבע וחצי שעות מתחילתו של האירוע המוחי. צנתור מוח, הליך מורכב ועדין של שליפת הקריש החוסם מן המוח, הוא האפשרות היחידה להרחיב את חלון הטיפול לשש שעות, ולעיתים לשמונה שעות. הטיפול זמין רק בשישה מרכזים רפואיים בישראל, ביניהם רמב"ם.
כשהיא נמצאת תחת תרופות מרגיעות, החל ד"ר אמסלם, מי שמבצע צנתרי מוח ברמב"ם, את פעולת הצנתור. ד"ר אמסלם העלה צנתר שהגיע עד לאזור החסימה במוחה. לאחר מכן הוכנס תומכן זעיר דרך הצנתר, שתפקידו "ללכוד" את הקריש החוסם ולשלוף אותו מן העורק. בשל גילה המופלג של הקשישה עמד בפני ד"ר אמסלם אתגר לא פשוט, שכן בגילאים כאלה כלי הדם הרבה יותר מפותלים ושבריריים מאשר בחולים צעירים יותר, והסכנה לקריעתם תוך כדי טיפול גדולה. בנוסף, בשל הפיתולים הרבים נוצר קושי להגיע עם הצנתר למקום החסימה. למרות הכל, הצנתור הסתיים בהצלחה, כאשר בפרק זמן של פחות משעתיים, מרגע שהקשישה הגיעה למיון רמב"ם, נפתחה החסימה של העורק במוחה וחודשה זרימת הדם. שעות ספורות לאחר ביצוע הטיפול החלה הקשישה לתקשר עם סביבתה ולהזיז את גפיה. יום למחרת כבר חזרה לתפקוד מלא. "אנחנו לא האמנו בעצמנו כשראינו אותה מתפקדת כל כך טוב אחרי הטיפול", שחזר פרופ' מ.קליני טלמן, "היא צלולה, צוחקת, מדברת עם משפחתה. כאילו לא קרה דבר מעולם".
"צוות השבץ ברמב"ם הוא צוות רב תחומי מנוסה ומיומן שפועל בתיאום מלא ומתוזמן להפליא. אנו מצליחים לקבל החלטות טובות ולטפל בפרקי זמן קצרים יותר מהסטנדרט העולמי", אומר פרופ' טלמן, "רק לאחרונה בצענו , בשבוע אחד, שישה צנתרי מוח ועוד שלושה מקרים בהמסת קריש דרך הווריד – פי שניים מהממוצע החודשי. זהו תקדים בקנה מידה ארצי", הוסיף ד"ר אמסלם והסביר, "במקרה של שבץ מוחי, בכל דקה שחולפת נמחקים שני מיליון תאים במוח והאתגר שלנו הוא להציל כמה שיותר".
(אילוסטרציה: נתי שוחט – פלאש 90)
