• עולם הרבנות • הרה”ג יוסף חיים סיטרוק: “מייחל ל’מהפכה הצרפתית האמיתית’”

    לכבוד חג הפסח ערך יתד נאמן מוסף מיוחד על עולם הרבנות. JDN מביא בפניכם חלק מאותם ראיונות כפי שהובאו בעיתון

    מ. הלוי יתד נאמן | 9:00 | י״ד בניסן תשע״ב

    הרב סיטרוק

    בשיחה גלויה ומרגשת נחשפים אנו לראשונה לאחד מסמלי הרבנים המובהקים שמנהיגים את הצבור הרחב של יהדות צרפת ויבשת אירופה  מה לרבנות צרפת ולקשרי הממשל הרבים?  על חלומו הגדול שהתממש הודות לנס פלאי עד היום הזה  על המהפכה הצרפתית האמיתית  ועל ההכוונה שקיבל מרבותיו כל השנים בשאלות הרות גורל  רבנינו שבגולה

    הפגישה במעונו של הרב לא היתה קלה להשגה. למרות שמזה כמה שנים שהג”ר יוסף חיים סיטרוק שליט”א כבר אינו משמש כרבה הראשי של צרפת, יומנו האישי לא השתנה הרבה. פעליו הברוכים לענין שעליו מסר את נפשו עוד בהיותו רבה הראשי – החינוך, עודנו עומד בראש מעייניו. במשך הימים המועטים שבא לביקור ארצה, הוא מדלג מהרצאה להרצאה. בבוקרו של יום הוא בהרצאה רבת משתתפים ברעננה, ובערב באולם גדול ברח’ אלנבי בתל אביב, אלפים גודשים את האולמות בעיקר מבני צרפת, ובאים לשמוע את דברותיו שתמיד נודעו במעלתם. ובינות לאותם הרצאות – פגישות רבות עם שועי עולם, וסתם עמך שבאים להתייעץ, להתברך ולקבל הכוונה ראויה.

    המאמצים הרבים נשאו פרי, והצלחנו לאתר חלון של שעתיים לשיחה מרגשת, שבה ניאות הרב בין הרצאה לפגישה להקדיש לנו מזמנו היקר, ודרכה נוכל לשמוע דוקא במוסף ייחודי זה העוסק בעולם הרבנות, מאחד האנשים המזוהים יותר מכל עם עולם מופלא זה, אלא שבצרפת הגישה לרבנות שונה מיתר רחבי העולם, על כך ועל עוד נושאים רבים ומגוונים באנו לשמוע, לשאול, להתעניין, ויצאנו נפעמים.

    חשוב לציין, שרבי יוסף חיים סיטרוק שנולד בתוניס כיהן תחילה כרבה הראשי של שטרסבורג. לאחר מכן הוא נתמנה לרבה הראשי של מרסיי. ובשנת תשמ”ח נבחר לראשונה לכהן כרבה הראשי של צרפת, וחזר ונבחר לכהונה זו פעמיים נוספות, בכל פעם לשבע שנים. עד לפני כשנה הוא גם כיהן כנשיא ועידת רבני אירופה, ובכל תחנות רבנותו הוא חווה דברים מופלאים, אותם ניאות לראשונה לחלוק עם קוראי מוסף שב”ק.

    עולם הרבנות בצרפת שונה מהממסד הרבני בכל מקום, יש לו ייחס אחר, ממלכתי, מדוע הדבר נקבע כך? פתחנו בשאלה המתבקשת.

    הגרי”ח סיטרוק: מאז המהפכה הצרפתית של 1789, ולאחר מכן מזמן עליית נפוליאון לשלטון, איבדה הקהילה היהודית את כל עצמאותה הרוחנית, ונהפכה לעוד ‘חוג דתי’ נוסף בין האזרחים הצרפתיים… מכאן ואילך, היהדות שקעה בין שאר אזרחי המדינה, נישואי התערובת התרבו, והעזיבה הלכה וגדלה. אחרי השואה, עדיין היה אפשר למצוא בהנהלת הקהילה ‘רבנים’ לא אורתודוקסים, עם כל המשמעות של הדבר.

    מי שביקש לעשות מהפכה גם בתחום חיי הדת ושימורו, היה דוקא נפוליאון עצמו, הוא ביקש לארגן את היהודים, ביודעו שהם עם חכם ומשכיל, והוא אשר המציא את המושג ‘קהילה’ ו’רבנות’, ובכדי לתת לדבר משנה תוקף, הוא הקים את המימסד הרבני כחלק מהממשל כולו, וקרא לה בשם ‘קונסיסטאור’, שבמקורה היא שם של כנסיה קאתולית, בראש גוף זה הוא העמיד את הרב הראשי כשהוא תר אחד דמות נערצת, שתוכל להדריך את הקהילה היהודית ולשומרה הומוגנית ומלוכדת בתוכה, הוא נתן לה הערכה הרבה מעבר לחלקה באוכלוסיה, וזאת כאמור בשל החשיבות הרבה שנתן לעם היהודי ולבניו. בתחילה היו ממנים רב לכל ימי חייו, אך לפני כשלושים שנה שינו את התקנון, וקבעו כי ייערכו בחירות מידי שבע שנים לראש ה’קונסיסטאור’.

    יעיד על כך דמותו של הרב הראשון שנבחר לכהן בראש הממסד, היה זה הגאון רבי דוד זינצהיים זיע”א, שנודע בספריו ‘יד דוד’ על הש”ס שהוהדרו על ידי מכון ירושלים, ונלמדים בפי רבים בכל מקום, הוא ניאות להתמנות כרב ראשון, והוא הביא לליכוד כל היהודים, שלא היה מספרם גדול באותה תקופה, כמה אלפים בלבד. במקביל הממשל הכיר בגוף זה כגוף ממסדי השייך להירארכיה השלטונית בצרפת, והמושלים הכירו תמיד ברבני גוף זה כחלק חשוב מהחברה הצרפתית.

    חשוב לציין, כי באותם ימים היו אמנם קהילות אורתודוקסיות נפרדות, אבל השפעתם הייתה חלשה. גירוש יהדות צפון אפריקה בשנות ה-60 הביא, חלקית, שינוי לטובה, כי חלק גדול מהיהודים שבאו ממקומות אלו שמרו מסורת. בהגיעם לצרפת, הם גרמו להתעוררות גדולה בשמירת המצוות ובחזרה למקורות. אם כי חלק לא מבוטל מהם, לא מצא אז את מקומו בקהילה, ונטמע למרבית הצער בין הגוים. המהפכה של הסטודנטים של 1968, גם גרמה לשינוי מסוים בתוך הקהילה: מאז, רוח התשובה החלה לנשוב בין הצעירים, ולגרום לחזרה למקורות. פה ושם נפתחו מסגרות ללימוד תורה. אפילו בסמינר לרבנים של ה’קונסיסטאור’ – הגוף הרשמי של הקהילה היהודית, החלו לדרוש שהמתמחים להנהגת הקהילות יעברו איזה שהוא זמן לישיבות הקדושות בארץ ישראל, דבר שהיה בזמנו חידוש עצום – אם כי כמה חודשים בישיבות לא היו יכולים לתרום הרבה במבנה הרוחני של הרבנים הללו.

    כיצד הרב החל את דרכו בראש הממסד הרבני בצרפת?

    הגרי”ח סיטרוק: באותם ימים הייתי אחד מהצעירים האלו שהיו מתלמדים בסמינר ההוא. כאלמנט דינמי ומבטיח, נסעתי אל הגאון רבי ניסים טולידנו שליט”א, ראש ישיבת נווה ארץ לספרדים בבאר יעקב – והתלהבתי רבות מהאווירה של הישיבה. אפשר לומר שמאז, רוח זו מחייה אותי בכל דרכיי.

    בתחילה התחלתי את תפקידי הרבני כרב בקהילה הוותיקה של שטרסבורג, אחת הקהילות הכי שמרניות של צרפת. הרב הראשי, הרב אברהם דויטש זצ”ל, אז רב הראשי של אזור אלזס, לא היסס להביא דיין לקהילה מיד אחרי השואה, צעד שהיה נועז ביותר. כך הגאון רבי אברהם דוד הורוביץ זצ”ל, אשר שימש בסוף ימיו בבית דין של העדה החרדית של ירושלים, נהיה לפוסק העיר.

    עם הזמן, נהפכתי להיות רבה הראשי של האזור, ובכך הצלחתי בחסדי השי”ת להביא לשנוי גדול בהרצאות ובשיעורים לנוער.

    אז, למרות כל עשייתי הרבה, קיבלתי הזמנה לכהן פאר בקהילה של מרסיי, הגדולה פי כמה מזו של שטרסבורג. קהילה זו, מאידך, הייתה מאד רחוקה מחיי יהדות מסודרת. ההצעה הייתה קסומה לכוח צעיר ותוסס, אבל כבר אז לא עשיתי דבר בלי לשאול את דעת התורה, כמו שלמדתי בישיבה.

    בהיות ומרן הגראמ”מ שך זיע”א, היה הרוח החיה מאחורי פעילות רבני ישראל בגולה, הפנה אותי ראש ישיבתי הגר”נ טולידנו, שאפנה אליו בשאלות הרות גורל, אך מרן הגראמ”מ שך זצוק”ל אמר לי ברורות שהגאון הגדול רבי משה סולובייציק זצ”ל הינו ‘הדעת תורה של אירופה’, ועלי לשמוע לכל אשר יאמר על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין.

    הגר”מ סולובייצ’יק זצוק”ל אשר היה ה’ידא אריכתא’ של מרן הגראמ”מ שך זצוק”ל, ונשא בעול כל המוסדות שהתפתחו אז, שימש כרבם של בני התורה ביבשת. פניתי אליו בשאלה אם ליטול על עצמי עול הרבנות במרסיי למרות שאיננה קהילה חרדית כמו שהיה לי בשטרסבורג, והוא לאחר בחינה מדוקדקת נתן לו את האישור, והמריץ אותי ליטול על שכמי את עול הרבנות במרסיי.

    מאז ידוע שהצלחתם להביא למהפכה של ממש במרסיי, כיצד רב חרדי עושה כן בעיר כמו מרסיי?

    הגרי”ח סיטרוק: במרסיי, עזרני הבורא והצלחתי להביא למהפכה של ממש: התפתחו בה קהילות, נפתחו איטליזים כשרים, נוסדו בתי ספר יהודיים כשרים, ועל כולנה, לאחר שהכולל של הרב הגאון רבי יעקב כהן זצ”ל עזב גם הוא את שטרסבורג והתיישב במרסיי, נפתחה ישיבה קטנה בעיר, דבר שהיה בו חידוש עצום.

    הייתי כולי קשור לישיבה, וגם פה הוזמן דיין, הרב הגאון ר’ שמעון ביטון זצ”ל, מחשובי אברכים של הכולל בגייטסעד. גם כאן הוא נצמד בכל פעולותיו לדעת התורה.

    מי שסייע לי רבות בפעילותי במרסיי, היה ראש העיריה מר גסטרון דיפר, שהיה האיש החזק של מרסיי במשך שנים רבות, הוא היה איש נכבד מאד ויד ימינו של הנשיא מיטרן, אני הצלחתי להתחבב עליו, והיו לנו קשרים עמוקים ואישיים מאד. וכך הצלחתי לנצל את יכולותיו המיוחדות בהיותו ראש עיריה ותיק במשך 30 שנה, לצד שליטתו המקפת בעיתונות ובתקשורת המקומית, ואני לקחתי משאבים אלו לניצול המטרה היהודית לחיזוק היהודים להתקרב לבוראם.

    אפיזודה מענינת שתעיד על הקשר הייחודי שהיה בינינו, אתאר, שבאחד העיתונים הנפוצים במרסיי, התפרסמה פעם כתבה מקיפה עם גסטרון, ובה הוא התבטא בהבלטה, שאם היה רוצה לחשוב איזה בן הוא חפץ שיהיה לו, היה רוצה שיהיה לו בן כמו הרב יוסף סיטרוק… הדבר הובא בהבלטה רבה באמצעי התקשורת, והגיע המצב לכך שבכל עניני העיר הוא היה מגיע להתייעץ עמי, והיינו בקשרי ידידות עמוקים מאד, אותם ניצלתי כאמור להתפתחות הקהילה בכל הליכותיה.

    לימים כשהנשיא מיטראן מינה ממשלה חדשה בצרפת, הוא מינה את גסטרון לשר הפנים בממשלתו, וכידוע בצרפת זוהי המישרה בכירה ביותר, שיש לה השפעה על כל הקורה בצרפת, וכך המשיכו קשריי עמו, ואירע שנכנסתי להתעניין אף במדיניות של צרפת כולה. ואכן כעבור שנים מספר בשנת תשמ”ט התמניתי בעצתו לרבה של פריז, ושם המשכתי בפעילותי רבת המעש להתפתחות חיי הקהילה היהודית והחרדית.

    מה היה סוד הצלחתכם בפריז עד שהגעתם למישרה הרמה לכהן כרבה הראשי של צרפת?

    הגרי”ח סיטרוק: גם כאן היתה לי ס”ד מיוחדת, וראש העיריה בפריז היה ז’אק שיראק, שלימים התמנה אף הוא לכהן כנשיא המדינה, ועמו נקשרתי בקשרי ידידות עמוקים, מה שנתן לי את היכולת להמשיך בפעלי הברוכים אף בעיר זו, שהיתה בה חשיבות רבה לכל התפתחות הקהילה.

    גם לאחר מכן כשנבחר לנשיא, הקשרים בינינו נותרו איתנים, עד היום אנו נפגשים מידי חודש ביום שישי, והוא מאד מעריך את היחסים בינינו. לדוגמא אציין, שבאחד השבועות הוא הגיע אלי באיחור מה, ואמרתי לו שאין לנו הרבה זמן לדבר, כי היום יום שישי, ועוד מעט נכנסת שבת אצלינו היהודים. ואז השיב לי ז’אק שאל לך לחשוש מכך, אני מרגיש מאד בנוח להישאר אצלכם בשבת, אשמח להתענג עליה במחיצתך.

    הקשרים הללו מאד סייעו בעדינו, והיהודים הרוויחו מכך הרבה. אתן דוגמא קטנה, במקרה קשה שאירע בבית המדרש שרצו הצעירים לבנות סוכה בחצר ביהמ”ד, ובא גוי עם אקדח בידיו ואיים עליהם שיפסיקו כי הם עושים רעש גדול, למרות שלא עשו כלל רעש יוצא דופן, בדין ודברים שהתפתח מישהו נתן לו מכה, ונצרך הלה ללכת לבי”ח. המשטרה הוזמנה והחלה לחקור הענין, הם חקרו כמה צעירים במשך שבע שעות בבריונות ממש והם היו חיוורים ומבוהלים.

    נציג הקהילה התקשר אלי מיד, ואני הייתי באמצע תפילת מנחה, מיד לאחר התפילה כשביררתי מה הבעיה, נודע לי הסיפור, והתבקשתי לטפל בענין, ביקשתי מהם את שם המפקד שהתנהג בצורה בריונית זו, וקיבלתי את שמו. למחרת היה בדיוק טקס גדול בעיר ופגשתי את ידיד ראש העיר, סיפרתי לו את הסיפור, הוא ביקש את שם המפקד, ומיד הבטיחני, שמחר הוא מגרש את המפקד משורות המשטרה, וכך אירע. זו דוגמא קטנה כמה הקשרים סייעו ליהודים בכל מבוקשם.

    האם באמת קיימת אנטישמיות בצרפת שמאיימת על היהודים?

    הגרי”ח סיטרוק: זה לא במעשים, אלא יותר האוירה השלילית שהיא משרה, אני חושב שזה הרבה אודות למספר הערבים שנמצאים כיום במדינה. כיום יש 12 מליון ערבים שהם כעשרים אחוז מהאוכלוסיה, יש להם השפעה רבה, ולכן מתרחשות תקריות אנטישמיות, אבל למרות זאת כוחם של היהודים שנמדדו לאחרונה בערך כ- 600,000 איש גדול מערכם של הערבים למרות ההבדל המספרי.

    אם חפצים אנו לראות כיצד אף בזה הקב”ה עוזר, לאחרונה רצו הקהילות הערביות שיהיו מיוצגים בטקסי השנה האזרחית, תמיד היו רק 3 כתות, נוצרים קאתולים, אורתודוקוסים ופרוסדנטים, ומפאת הלחצים הוצרכו להכניס אף את הערבים, ומשכך הוסיף ז’אק שיראק גם את הנוצרים השמרניים והבודהיסטים, ומפאת הכמות התבטלה ערכם של הערבים במסיבות הללו.

    הבעיה המרכזית שלהם, שהמוסלמים לא יודעים להתארגן ביחד, תמיד כשהם מנסים לאתר איש מביניהם לדבר מה, יש מריבות ותככים אין סופיים, וזו קנאתם ביהודים שכה מאוחדים לדעה באחדות מופלאה בצרפת.

    לאחרונה היה משפט רוצחיו של הצעיר היהודי אילן חלימי שנפתח בפריז, ולמרות זה, הדבר לא הגביר את המתח בין יהודים למוסלמים, אמרתי לראשי הקהל שם כי פתיחת המשפט בימים האחרונים ב”היכל הצדק” בפריז היא ‘עשיית צדק פשוטו כמשמעו’. לפי כתב האישום, הכנופיה בחרה לחטוף את חלימי כי חשבו ש’ליהודים יש כסף’.

    כנציג הקהילה היהודית דרשתי משלטונות צרפת ללכוד את הרוצחים ולהעמידם לדין. הדגשתי כי אני מאמין כי מדובר במעשה יחיד. להערכתי, היחסים בין המוסלמים ליהודים בצרפת טובים וגם רצח חלימי לא גרם להידרדרות ביחסים אלה.

    מהו מושג הרבנות בצרפת, עליהם אמרתם שהוא ממסדי וממלכתי?

    הגרי”ח סיטרוק: אכן, בצרפת מושג הרבנות הינו מיוחד במינו, זהו גוף ממלכתי, ששולט על פי חוקים וקביעות שהיו מימי נפוליאון והתחזקו עם השנים. כל יהודי ולא משנה מהי דתו משתייך לקהילה היהודית, ולמרות שישנם כחמישים אחוזי התבוללות לצערינו, אנו שומרים בכל משמר על ייחוס הקהילה, ולכן ישנם כללים לכל עריכת נישואין למשל, בפריז לבד היו מידי שנה כ1500 חתונות בשנה.

    כדרכו של העולם, החילוניים לא ממהרים להתחתן, וכך פוחתים אף נישואי התערובת, ואילו בין היהודים הדתיים הנישואין עולים בתמידות, וכולם בונים בתים כשרים כדת וכראוי בתורת ישראל.

    מהו הנושא העיקרי בו השתמשתם בכח הרבנות להשפיע על פני צרפת?

    הגרי”ח סיטרוק: אגלה ולא אכחיד, שלמרות שאולי היו רבים שציפו ממני שכשאתמנה לרב ראשי בצרפת אשא את כנפי הרבנות על שכמי, ואעשה ככל שביכולתי להרחיב עולם זה, אני ייעדתי את כל כובד משקלי בענין החינוך, ראיתי בו את הדבר הנחוץ ביותר לעתיד היהודים בצרפת כולה.

    זה החל בהפצת שיעורי תורה לנוער, זכיתי בס”ד להפוך את נושא השיעורים וחיזוק התורה לנושא מרכזי שמדברים בו הנוער היהודי בצרפת, וכך למרות שמספר שומרי התורה אינו עולה על 30% מכלל היהודים, הצלחנו להביא את דבר התורה לרבים רבים מבין היהודים הכלליים, והדבר הפך ליסוד מוכר אצל הרבים.

    גולת הכותרת בפעילותי היה הקמתו של ‘יום שכולו תורה’, בשונה מהמקובל בארץ, שעושים לעתים יום שכזה, שבו מגיעים דרשנים לדרוש בשיעורי תורה שונים, אני החלטתי בכל כוחי לעשות משהו שונה במהותו.

    הסיפור שהביא את הרעיון למימוש, הינו נס פלאי ממש. תמיד חלמתי לעשות אירוע רב מימדים שבו אוכל לראשונה להציג את היהדות, לא רק בשיעורים ושיחות, אלא באופן מוחשי ומעשי, בחלומי רציתי לשכור אולם גדול מאד ובו להשקיע מיטב האומנות לתאר באופן מעשי כיצד נראים חיי היהדות בכלל, והמאורעות היהודיים בפרט, רציתי שיהיה דוכן מיוחד ובו יוצג בכל אחד מהדוכנים מאורע אחר הקשור ליהדות, כמו שבת, חגי ישראל, בר מצוה, חתונה, מקוה, עירוב, ישיבה, תלמוד תורה, הבית היהודי, ביקור חולים, חברא קדישא וכו’, כשבחלומי היה לגייס את האומנים הטובים ביותר וליצור מיצגים תלת מימדיים אמיתיים בליווי מצגות שיראו באופן חיובי את הפינות הללו, בכל דוכן עם ההסבר המרתק שלו. יהודים רבים שיבואו לדוכנים כאילו לרכוש דבר מה, יראו בצורה מושכת את הבית היהודי, את החגים והמאורעות המשמחות, יקבלו מושגי יסוד בחינוך היהודי שכה חסר להם. וכך באותו יום שכולו תורה, יבואו כמה שיותר יהודים שיחוו לראשונה בחייהם מהי תורה, ואולי דרכה יתחברו מאוחר יותר כל אחד ביכולותיו לעולם התורה.

    אלא שחלומות לחוד ומציאות לחוד, הפקת אירוע שכזה הינה בסדר גודל ממוני עצום, ומנין לי הסכום לכך.

    באורח פלאי, דיברתי על כך באחד משיעורי הנוער שלי, ואמרתי שזה משוש חיי להצליח לערוך יום שכולו תורה במתכונת זו. לפתע אחד הנערים הצביע בידו וביקש את רשות הדיבור, הוא סיפר כי עובד הוא בחברת מחשבים גדולה, ובעליו עורך יריד גדול, ויש לו יכולות בהפקת אירועים מעין אלו, והוא מציע שאפגש עמו. אני מעולם לא סירבתי לפגישה אם תוכל להניב דבר חיובי, והסכמתי להיפגש.

    נקבעה הפגישה, ובשעה היעודה נפגשנו, ואני מעלה בפניו את כל הרעיון החלומי אותו אני רוצה לממש מזה תקופה ארוכה. לסיום הוא אמר שזה פרוייקט יקר מאד, ושאלני אם יש לי הערכה מהי עלותו של פרוייקט שכזה, השבתי שלדעתי הוא אמור לעלות 5 מליון פרנק, הוא שאלני כמה יש לי לממון מתוך סכום זה – לא היה נעים לי, אבל הצבתי את ידיי למולו בתנועת עיגול, לאמר שבידי 0 פרנקים למימון התוכנית.

    הוא חשב קמעא, ומיד לאחר מכן לחץ את ידי בחום, ואמר שהוא מוכן ללכת על זה בסכום זה, הוי אומר שאני נותן 0 פרנקים, והוא מממן את כל היתר.

    הוא שכר את האולם הגדול בפריז המכיל 50,000 איש, כולל את שירותיו של האולם ליום זה, לאחר מכן הביא את כל האומנים המיוחדים שיעשו את דוכני התצוגה המרהיבים, והם עמלו במשך חודשים להציג דוכנים מרהיבים בכל עניני היהדות. נעשה פרסום מאסיבי בכל ערי צרפת, והיריד היה סיפור הצלחה מעין כמותו, אותו עשיר אף לא השתתף בו כי היה בפגישות עסקים בניו זילנד, אבל קיבל ראיה מוקלטת על המתרחש בה, והגיעו כמאה אלף איש ליום התורה, ויצאו הימנו מרוגשים ונפעמים, עד כי לא רצו לסיים את היום, וביקשו ארכה למחרת היום, אבל לא יכולנו לכך, ואמרנו כי בשנה הבאה היריד יחזור על עצמו ביום זה. וכך במשך 3 שנים אותו יהודי נטל על שכמו את כל העלויות של הפרוייקט.

    לאחר מכן הוא הגיע ללשכתי עם אדם אחר, כשהוא מביע התנצלותו שמחר את כל העסק לאדם זה, וכי הוא לבדו לא יוכל להמשיך לישא בהוצאות היריד, ונצרך להסכמתו של השותף שנכנס לעסק במקומו. אני בלהט החילותי להסביר לו חשיבות הדבר, וניסיתי לשכנעו להמשיך במפעל חשוב זה, והוא אכן השיב שלא יעזוב את הרב לבדו, ואם מדובר בהמשך התמיכה הוא יעשה זאת בשמחה, ואני מתוך שמחה בירכתי אותו בחום, שיצליח מאד בעסקיו, ויראה אך ברכה בהם בעקבות תרומתו החשובה, וכך עוד שלש שנים המשיך במימון כל היריד שעלותו גבוהה מאד, ופירותיו ניכרים באופן מוחשי ומעורר התפעלות.

    המשכו של הסיפור מרתק, כי כעבור שלש שנים אני רואה כי אינני מצליח להשיג את האיש, ולמרות שמידי שנה בשנה היה מגיע ללשכתי לסכם את פרטי היריד, הפעם לא הגיע, וכל הטלפונים להשיגו עלו בתוהו. התחלתי לחשוש, שמא הוא אינו רוצה להמשיך במפעל חשוב זה, והתחלתי לדאוג איך אני ממשיך את עלות הפרוייקט שכה יקר, החשוב מאד לביסוס היהדות והחינוך בצרפת כולה.

    לפתע באחד הימים אני מקבל טלפון בהול בלשכה, ואותו תורם נמצא על הקו, הוא מספר שהוא נמצא עתה בפריז וחייב להכנס בדחיפות ללשכתי. הבנתי שכנראה יש לו דבר מה לומר בענין, ורק קויתי שלא יפסיק את המימון לפרוייקט היריד החשוב.

    מיד כשנכנס ללשכתי הוא כיבדני מאד, ואמר שכמובן גם השנה חפץ הוא ליטול על שכמו את המימון לכל הכנס הגדול של היריד, אבל השנה הוא רכש שטח גדול מאד ליד האולם הנקרא ”פאקפורל’ במרסל ליד פריז, ושם יהיה ניתן להרחיב ולהגדיל את היריד באחוזים גדולים מאד.

    לשאלתי מדוע לא הצלחתי להשיגו בזמן האחרון, הוא מספר לי ודמעות ניכרות בעיניו, כי לאחרונה הוא הצליח מאד בעסקיו, וכל היום הוא טס במטוסו הפרטי לפגישות עסקים מסביב לעולם הגדול, ולא מצליח למצוא זמן אפילו להתקשר לשיחות בענינים אחרים שאינם קשורים לעסק במישרין. ואז הוא אומר כי הוא חש שכל הצלחתו הגדולה היא בזכות ברכתו של הרב, ולכן הוא חש הכרת הטוב, וכל מה שהרב יחפוץ הוא יתן בשמחה רבה.

    כמובן שאני ביקשתי רק לחזק את ענין החינוך, שנוכל להגדיל ביתר שאת את יום שכולו תורה, ובכך להגדיל פעלים לתורה כל הימים. ברוך ד’ אני חש שד’ זיכני והביא לי באור פלאי את התגשמות החלום הגדול ביותר ששאפתי לעשותו בשבתי על כס הרבנות בצרפת.

    בעיני זו המהפכה הצרפתית האמיתית, את פירותיה ניתן לראות כיום בכל מקום על פי הארץ כולה.

    מי הם רבותיו של הרב שמטווים את דרכו לכוין גם בשאלות הרות גורל?

    הגרי”ח סיטרוק: כפי שאמרתי, למדתי בבימ”ד לרבנים בפריז, ומאוחר יותר בישיבת שארית יוסף אצל הגר”נ טולידנו שליט”א, וכחניך ישיבת פוניבז’ הינו תלמיד מובהק של מרן זצוק”ל, הוא הביא אותי לא אחת למעונו של מרן הגרא”מ שך זיע”א, אך כאמור הוא הורה לי לשמוע להגאון הגדול ר”מ סאלאווייציק זצוק”ל, וכיום אני שומע למו”ר רבי משה שפירא שליט”א שהוא ממשיכו של הרב בכל הליכות אלו.

    בערב ההכרעה אם ליטול את תפקיד הרב הראשי נזקקתי לעצת חכם. טסתי לארץ הקודש ליום אחד לארץ ישראל, ונכנסתי למרן הגראמ”מ שך זיע”א בליווי רבי יבדלחט”א הגר”נ טולדנו. מרן הגראמ”מ שך שמע את שאלתי מהקורה בצרפת, ואז התבטא בצורה מופלאה: “אין ברירה, אתה מוכרח להכנס לזה, אנחנו היום מקריבים קרבן ציבור”…

    הכוונה, כנראה, הייתה שמרן זצוק”ל ראה ביכולותיי כדורש לרבים ומחזירם למוטב דבר חיובי, וידע היטב שאת אשר רב מקומי יכול לעשות אצל בני קהילתו, רב ראשי לא יוכל לבצע כל כך בקלות, וחלק זה של התקדמות נקודתית לא תמשיך באותה צורה, אם יקח לידיו את תפקיד הרב הראשי. הוא צפה שהעבודה החשובה שלי במרסיי תדעך – ואכן כך הווה.

    רק לפני כמה שנים, כשהתמנה רב ראשי מקומי בן תורה, הרב ראובן אוחנה, יוצא ישיבת מיר בירושלים, הדברים שוב התפתחו, כאשר הרב אוחנה מצליח מאד בהחזרת היהודים בתשובה ובפיתוח ערכי התורה בעירו, בד בבד עם הדיין, הרב שמואל מלול.

    בשעת מעשה, אמנם, מרן ראש הישיבה התנה עמי שאתחייב לא להפסיק את תמיכתי בקהילה ואת התערבותי בנעשה בישיבה הקטנה של העיר שכה הייתי קרוב אליה. ואכן כל השנים הייתי נוכח בכל אירוע חשוב שהישיבה ארגנה, ולא נפסק הקשר. והדבר רק היטיב עם הקהילה, כי כרב ראשי של מדינה, ראש לקונסיסטאור, שמייסד ומחזיק ישיבה קטנה! זה הראה שינוי ועשה קידוש השם גדול!

    אגב, באותה פגישה, לפני שיצאתי מלפני מרן הגרא”מ שך ביקשני מרן זצוק”ל – “תברך אותי”! הגר”נ טולדנו היה מופתע. הוא שאל בתדהמה: ‘הראש ישיבה מתכוון ברצינות’? כי הוא לא הבין לנכון את כוונת מרן.
    - “לא, אני יודע” – נשמעה התשובה ממרן, “אני דווקא רוצה ברכה ממנו כי זכות הרבים תלויה בו!”

    לא היתה לי ברירה, אלא לעשות כרצון מרן: וזכיתי לברך, ואני אולי בין היחידים שזכו לכך, לברך את מרן באריכות ימים ודעת צלולה בכל ההכרעות שמרן אמור לדון בהם.

    כך נוצר הקשר הראשון המיוחד בין מרן הגראמ”מ שך זצוק”ל לראשות יהדות צרפת במשך 21 שנים הבאות. למעשה, קרה הרבה מאד פעמים, שטסתי לארץ במיוחד על מנת לשאול שאלה זו או אחרת מפי מרן, אשר הדריך וכיוון אותו בכל דבר.

    את אחד מביקוריי בארץ, לעולם לא ישכח. באחד הימים, כאשר הייתי בביקור בארץ עם קבוצה גדולה של “רבנים” מהקהילות הצרפתיות – כאשר רובם עדיין היו מאד רחוקים מאווירה האמיתית של תורה ומקירבה לגדולי ישראל – והוא ביקש להתקבל איתם אצל מרן זצוק”ל. מטעמים השמורים עמו העדיף מרן לקיים את המפגש בישיבה, והוא אכן התקיים באחד מחדרי השיעורים של הישיבה.

    בשבילי, המפגש הזה השאיר רושם אדיר, מעין עולם הבא!

    בשנים היותר מאוחרות, כשמרן זצוק”ל היה כבר זקן ושבע ימים, שאלתי אותו למי לגשת מכאן ואילך עם שאלותיו, על מנת לא להפריע למרן ראש הישיבה. אבל מרן זצוק”ל לא נתן: תכנס אלי, תכנס אלי…

    ועל כן המשכתי לבוא למרן זצוק”ל עד סוף ימיו ממש, והוא קיבל אותי בכל עת בחביבות מופלאה ביותר. ברור הוא שחלק מהאנשים לא ראו בעין טובה את ההתמדה שלי לנסוע למרן זצוק”ל. אבל עניתי לכולם : אני נוסע לגדול הדור, ואין בזה אלא הנהגה של כל בן תורה אשר צריך לשאול את דעת מנהיגי הדור טרם כל הכרעה גורלית.

    ‘היום’ – הוסיף הרב סיטרוק – ‘בהחלט, האווירה ברבנות הצרפתית היא שהצעירים שביניהם מבינים שאין לזוז בלי לקבל הוראה ברורה מגדולי הדור. והיה זה שכרנו, שהדוגמא שנתנו בזה השפיעה, ושהסבלנות המרובה אשר מרן זצוק”ל הקדיש לשאלות של הקהילה שלנו גרמה לכך לקידוש השם גדול בכל צרפת.

    ‘מה שבעיקר הפליא אותי’ – מוסיף בנימה אישית הרב סיטרוק – ‘זו הייתה התמדתו של מרן זצוק”ל. בזמן מסוים, אחד הקרובים אליו היה אברך יוצא צרפת, בשם מרציאנו מליאון. מרן זצוק”ל עבר ניתוח. הרב מרציאנו לא יכל להתאפק והתקשר אלי: תשמעו, הניתוח עבר בסדר, הרב הוחזר הביתה, ודבר ראשון שהוא עשה, זה לגשת למקומו, ולשבת וללמוד… הוא היה אז כבר למעלה ממאה שנה…

    נאפוליון ודאי לא היה מאמין שיבוא יום אשר מרן ראש ישיבת פוניבז’ יהיה ‘הגדול’ אשר יהדות צרפת תעמוד תחת שבטו, אחרי כל כך הרבה שנים של ניתוק מעולם התורה…

    הרב ידוע בקשריו הטובים עם אישי הממשל, במה זה בא לידי ביטוי?

    הגרי”ח סיטרוק: כאמור, הקשרים הטובים שהיו לי עם ראשי העיריה, שאחדים מהם נהפכו מאוחר יותר לנשיאים, היטיב הרבה עם היהדות, ועם מילוי כל הבקשות שבאו ללשכתם.

    למרות היותי חרדי, שכל ילדיי התחנכו במוסדות חרדים בלבד ובישיבות, בצרפת אין חילוקי דעות ושוני מיוחד בין חרדים ולכלליים, ישנה אחדות מופלאה, ואפילו מוסדות החינוך בתחילה היו מעורבים, וכל מי שביקש ללמוד על היהדות הגיע למחוזותינו.

    כיום כשהקהילה התחזקה מאד וגדלה, ישנם מוסדות חינוך נפרדים לחלק מהקהילות, אבל בהחלט לא בצורה מרחיקה, אלא כולם חשים יד אחת להרחיב גבולות התשובה והקירוב בכל רחבי צרפת, וכל היהודים חשים בכך, וזו הסיבה שהם כל כך חפצים להתחבר ולהתקרב לעולם היהדות.

    וכך גם המוסדות החרדים איכותיים מאד, ובתמיכה שלנו הם היו פתוחים לקהל הרחב שחפץ היה לטעום יהדות מהי, ומשפחות רבות נתחזקו בזכות כך, ונהפכו לחרדים ממש המקפידים על קלה כבחמורה. גם אנשים שבאים אלי בלי כיפה, מקבלים יחס שוה, והם מקבלים את מרותי, ואת הוראת הרבנות בכל הליכותיהם, והיחס האוהד עושה את שלו, ומקרב את ליבם לאביהם שבשמים בצורה מאירת פנים.

    אוכל לספר דוגמא לכך, באחת השבתות התארח אצלי רב חשוב מארץ הקודש, ובלכתינו בחזרה מבית המדרש הביתה, היה זה ביום שב”ק, ונפגשנו בחנות של יהודי הפתוחה בשבת. יצאתי לכיוונו ואמרתי לו בארשת כבוד שבת שלום, והוא השיב לי בכבוד שבת שלום.

    אותו רב שהתלווה אלי החל ממש גוער בי, וכי כך הרב מתייחס לאדם המחלל שבת, הרי אסור כלל להתייחס אליו בהתנהגותו בזלזול כה מחפיר בשבת.

    השבתי לו, שזו דרכי מאז ומקדם, ובשל כך כולי תקוה כי אותו יהודי ישוב לבסוף בתשובה שלימה. לא עברו הימים ואותו בעל חנות חזר בתשובה וסגר את חנותו בשבת, עד שנהפך במהרה לאחד מהאברכים בקהילה החרדית.

    רגיל אני לומר על כך את דברי הרמב”ם שבגט כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, אבל גט מעושה אינו כשר להלכה, אז מהי הכפיה שכשרה בגט כזה. אלא שכל יהודי בפנימיותו רוצה את הטוב, הוא חפץ להימנות על לגיון המלך, ורק שהיצר הרע עומד בפניו ומקשה עליו, לכן אם מעוררים לו בחיבה את תחושת הנשמה הפנימית שבו, ניתן לחולל אצלו פלאות ממש.

    וועדת מומחים צרפתית המליצה היום (ה’) על חקיקת חוק שימנע נשיאת סממנים דתיים בבתי הספר. בין השאר יאסור החוק על חבישת כיסויי ראש וכיפות.

    במהלך השנים האחרונות הושעו מספר תלמידות צרפתיות מבתי הספר בהם הן לומדות, לאחר שהתעקשו להגיע ללימודים כשהן עוטות כיסוי ראש. הוועדה, שהתכנסה על מנת להכריע בדיון הציבורי הענק שהתעורר בעקבות ההשעייה, קבעה כי על הממשלה לחוקק חוק שיאסור על נשיאת סממנים דתיים ופוליטיים ברורים בבתי הספר הציבוריים. חוק זה, לדברי הוועדה, תקף אף על אביזרי לבוש שונים, כגון כיסויי ראש, כיפות ותליוני צלב גדולים מהרגיל.

    בתחילה נשיא צרפת, ז’ק שיראק, הביע את התנגדותו הרבה לנוכחות סממנים דתיים בכיתות, אך בעקבות התערבותינו עם עוד מנהיגים יהודים ונוצרים כאחד שהביעו התנגדות נחרצת להצעת החוק. נאמר לו כי עדיף היה לו היתה מתמקדת הממשלה במציאת פתרונות שיובילו לשילובן המוצלח של בני הדתות השונות בחברה הצרפתית, ולא בהגבלת חופש הפולחן הדתי, והדברים התקבלו על ליבו בזכות הקשרים הטובים.

    אלו הוראות מיוחדות למשל הוצרכתם לקבל הכרעה דוקא אצל גדולי התורה?

    הגרי”ח סיטרוק: אחת ההוראות המעניינות, הייתה זו הנוגעת לביסוס ישיבות גדולות בצרפת: מרן זצוק”ל היה בדעה שאמנם בחוץ לארץ יש לייסד כמה שיותר ישיבות קטנות, מאידך, אין לעשות זאת ברמה של ישיבה גדולה. בחורים מגיל זה צריכים לגלות למקום תורה, ואין כיום מקום תורה יותר מובהק מזה שהתפתח בארץ ישראל.

    וכך הווה: נוסדו בצרפת באמת כמה ישיבות קטנות, אבל לא מעבר לכך, חוץ ממוסדות לבעלי תשובה, אשר ההכרח הביא לידי כך, ברוך השם.

    תמיד היה מרן הגראמ”מ שך זצוק”ל מחזק ואומר לי – אם אתה מצליח להחזיר יהודי אחד בתשובה שלמה, דיינו!…

    בזה ראיתי הוראת שעה למלאותה במלא המרץ, כי על ידי שדה ההרצאות והדיבור לרבים, היה בכוחי השפעה מאד גדולה על הרבה אנשים. בתערוכות שלו השתתפו מאות אלפי אנשים. אלפים אלפים שמעו דרשות ומסרים יהודיים, וברוך ד’ יהודים רבים בהחלט חזרו בתשובה בזכות זה.

    מעשה היה, שנשאלתי אודות אשה אחת, שאמה נתגיירה במרוקו, בבית דין אחד. ואחר כך, נולדה לאותה האשה בת. כשעברו אחר כך ממרוקו לצרפת, חששו חברי בית הדין לעדות האשכנזים בפריז שמא תהליך הגיור שנעשה במרוקו לא היה כראוי, והחליטו מחמת הספק לגייר שוב את אותה האשה ואת בתה.

    לאחר שנים רבות, גדלה אותה הבת, והכירה בחור אחד, שהוא כהן. והנה ידועה ההלכה, כי אשה שנתגיירה, אסור לכהן לישא אותה לאשה. ואילו אשה שאינה גיורת בעצמה, אלא בת גרים שאמה התגיירה לפני שהיא נולדה, מותר לכהן לישא אותה לאשה. ומעתה, טענה אותה הבת, אני אינני גיורת בכלל, אני בת גרים, שכן אמי התגיירה לפני שאני נולדתי בכלל.

    לעומת זאת חששתי, כיון שלפני עשרות שנים בית הדין בצרפת ראה איזה פגם בתהליך הגיור שהיה במרוקו, אולי באמת לא היה הגיור שם כדין, ויש לאותה הבת דין גיורת בעצמה, ואסור לה להנשא לכהן. הבת מצידה, הודיעה לי, כי אם לא אתיר לה להנשא לכהן, הרי שהיא תלך לרבאי רפורמי, שיסדר לה קידושין, כפי ההלכות שהמציאו להם רבני הרפורמים.

    שלחתי את השאלה לבית הדין בארץ, שיכריעו כיצד יש לנהוג. בית הדין בארץ ראו את כל צדדי השאלה, והכריעו, שכיון שלא ידוע לנו על פגם כל שהוא בתהליך הגיור שהיה במרוקו, אין לחוש לדברי בית הדין האשכנזי בצרפת, ויש להתיר את הבת להנשא לכהן. אך ביקשו לברר בעטיו של אותו בית דין, והבירור העלה שאותו דיין הוחזק כפרן, וכמה פעמים שמעו עליו עדויות בבית הדין, שהיו באות אצלו מתגיירות לעת ערב, וכבר לפנות בוקר היה מגייר אותן. לכן, אותו רב פסול הוא לדון, וממילא כל הגיורים שלו אינם גיורים, ואין להתיר לאותה הבת להנשא לכהן, וכך הוריתי באומץ לב.

    לאחרונה מתחבטים יהודי צרפת רבות בשנים האחרונות, האם לעלות לארץ ישראל, או להישאר בקהילות חו”ל, מה דעת הרב?

    הגרי”ח סיטרוק: מרן הגראמ”מ שך זצוק”ל, ומאוחר יותר אף ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אהרן לייב שטינמן שליט”א אמרו לי בזה דבר ברור: הכל תלוי באפשרויות הרוחניות אשר בפני השואל. אם התפתחותו הרוחנית מובטחת יותר בחו”ל, אין לו לבוא. אם יש תקווה שהוא יכול להתקדם יותר בארץ, אזי יש להשפיע לכיוון העליה לארץ.

    כאמור, עבור בחורים בגיל ישיבה גדולה, מרן זצוק”ל היה בדעה שבכל מקרה, יש לבוא לארץ להתבשם באווירה של תורה אשר שוררת פה. וכך עשינו, אף פעם לא המלצנו על עליה כללית, אלא דנו בכל מקרה ומקרה, והמסקנה הייתה תמיד אישית, לפי המצב של בן אדם או של משפחתו.

    וברוך ד’ אודות למהפכה שנעשית כאן בקהילה החרדית בהכוונתו של ראש הישיבה שליט”א, הקהילה הרחיבה שעריה בעשור האחרון, וקמו מוסדות לתפארת, ולא רק בפריז אלא אף בהרבה מערי הלווין. כך שכיום יש לאברך אפשרות להישאר בקהילה עם כל הצורך לשמירה על חיי התורה וההלכה.

    לאחרונה בכנס של יוצאי צרפת הנערך מידי שנה בארץ הקודש, דתיים ושאינם דתיים מכל רחבי המדינה, אנו עורכים מידי פעם מפגש פנימי שנועד לחזק את הקהילה וללבן סוגיות שונות. לפני כעשור הקמתי את עמותת ‘אלף לדורות’ הפועלת בקרב העולים מצרפת לאורך כל השנה, בריכוזים העיקריים שלהם בארץ – ירושלים, רעננה, נתניה ותל אביב. הכינוסים בבית כנסת הגדול בתל אביב החלו לפני כשלוש שנים, אשר לכל כינוס כזה, מגיע קהל גדול ומגוון, דתיים ושאינם דתיים, במיוחד צעירים.

    לכינוס האחרון הגיעו כאלף איש מיוצאי צרפת בישראל, ששמעו הרצאה שעסקה השנה, כאמור, ב’סוגיית האחדות בעם’. מבלי להיכנס לסוגיות השנויות במחלוקת, הדגשתי את חשיבות הבטחת האחדות בעם, כי אחדות בעם מביאה לאחריות בין חלקיו, לכיבוד הדדי ולאהבה, אבל מי שלא מרגיש אחריות כלפי השני, בסוף גם ישנא אותו. אחריות מביאה לאהבה, חוסר אחריות מביאה לשנאה. כל הבעיות והמחלוקות בעם יהודי, נובעות מחוסר אחריות ואכפתיות. החייל מרגיש שהחרדי לא לוקח אחריות בדאגה למדינה, ואילו החרדי מרגיש שהחייל לא דואג לו או לצרכיו המיוחדים.

    איך מתפקדים כיו”ר ועידת רבני אירופה, שהינו אתגר גדול וקשה?

    הגרי”ח סיטרוק: חושבני, שקשה מאד לתפעל ועידה שכזו, בהיות והרבנים מגיעים כל אחד מארץ אחרת, ולכל חבל ארץ יש את הבעיות הנקודתיות שהוא מתמודד עמם, לא בהכרח התשועה ברוב יועץ אמורה לסייע זה לזה. אמנם בקוים כלליים יש הרבה בעיות הקשורות לכלל אירופה, כמו שימור בתי העלמין, המקוואות, ועוד, על זה בהחלט ניתן בכח האחדות לעשות דברים גדולים וחשובים, ואני בתפקידי זה עשיתי ככל שביכולתי לחזק ענינים אלו.

    במסגרת ועידה זו עמלתי רבות להביא את המאחד שניתן לעודד בקרב כל יהודי העולם, כך לדוגמא הבאתי באחת השבתות ליוזמה מהפכנית שבשבת זו ישמרו בני ישראל את השבת בכל העולם. מירושלים ועד פאריס, מסינגפור לסט. פטרבורג, ומוושינגטון ועד יוהנסבורג. במהלך השבת יתפללו המוני בית ישראל בבתי הכנסת. חבר יביא חבר. הרבנים ישאו שיעורי תורה ומסיבות עונג שבת ובכל העולם היהודי יפעם הלב היהודי יחד.

    עשינו זאת בשבת חנוכה תשס”ח, שהוכרזה כ’שבת קהילה בינלאומית’. וקיוותי כי בשבת זו בני הקהילה, השכנים, המכרים והידידים יזכו לשבת חווייתית ייחודית זו שבזכותה ישמרו על השבת, יתקרבו לעמם ולדתם באחדות מופלאה ולהתקרבות לאבינו שבשמים.

    במסגרת שיווק היוזמה פנו בוועידת רבני אירופה במכתב לכל הקהילות היהודיות בעולם, ואף קיבלו את עידודם של הרה”ר בישראל לעניין. היוזמה זכתה לברכתם של גדולי הרבנים החרדים גם בישראל – רבינו מרן הגרי”ש אלישיב שליט”א, ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אהרון לייב שטינמן שליט”א, והגאון הגדול רבי חיים קניבסקי שליט”א ועוד.

    גם רעיון זה לקיים שבת קהילה כלל עולמית עלה והוצג במהלך הפרויקט האחרון של ‘יום התורה’ שהתקיים באחרונה בצרפת בהשתתפות עשרות אלפי יהודים. למדנו מכך, כי פעילות באיחוד כוחות מצליחה לעורר ליבותיהם של אחים ולערות עליהם רוח קודש, תורה ויראה, דרך ארץ ומידות מתוך תחושת שייכות לעמנו העתיק יומין, ולזה תפקיד חשוב לועידה.

    בשנים האחרונות מאז חדל הרב לכהן ברבנות צרפת, הזמן פנוי יותר למשפחה, לפעלי הרב עצמו?

    הגרי”ח סיטרוק: אני ברוך ד’ משקיע כיום רוב עיתותי בלימוד התורה, כשאף בתקופה זו לא זנחתי את תפקידי העיקרי לחנך וללמד את הרבים, אני משקיע זמן רב והשקעה רבה בהרצאות לבני הנוער, ואף למבוגרים, לא רק בצרפת, אפילו בארצות שונות שאני בה אליהם, אני מתבקש על ידי רבים מהצעירים לישא מדברותיי, וכל דבר שיש בו משום חיזוק הרבים אני נענה ברצון.

    עברי כרב ראשי בהחלט מסייע לי בהיכרותי עם גווני האוכלוסיה השונים, ולכן ברוך ד’ ההרצאות מלאות בצעירים שמבקשים לשמוע ולהתחזק ברוח ישראל סבא.

    מהו החלום של הרב אותו היה רוצה לראות עוד מתרחש בימי חייו עמו”ש?

    הגרי”ח סיטרוק: חשוב לומר דבר הנוגע לתקופה הכללית בה אנו נמצאים, וזה יבהיר את החלום בו אני חושק יותר מכל.

    ראיתי בפי’ הגר”א בספרא דצניעותא שבלילה אחד הגיע אליהו הנביא לפני הגר”א, ובהיותו עמל בתורה כל ימיו הוא שלחו למסור סוד לרבים. לדבריו האלף השישי לבריאת העולם הוא כנגד ספר דברים, ובספר זה ישנם עשרה פרשיות התורה, היות ונצבים וילך נחשבו לפרשה אחת, ואם נתבונן נראה כי כל פרשה מתאימה ל100 שנה הראשונים מאותו אלף השישי, והוא הוסיף כי מצא בחסדי השי”ת את שמו רמוז בפרשת כי תצא במקרא אבן שלמה, אליהו בן שלמה, יעויין שם.

    והמשכתי אני את דברי מרנא הגר”א, שהפרשה השביעית היא פרשת כי תבא, ומגבילה היא למאה השביעית, ובשנה האחרונה למאה הזו החלה השואה האיומה, המרומזת אף היא בפרשה זו כפי שיראה המתבונן בקללות. אך לאחריה מגיעה פרשת נצבים וילך שבהם נידונים שני נושאים חשובים, אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וכו’, והיינו שקיבוץ הגלויות יחל במאה השמינית באלף השישי, ובפר’ וילך נאמרה מצות התשובה לשוב עד ד’ אלוקיך, ולכך הרמב”ם בהל’ תשובה קורא לפרשה זו פרשת התשובה, שמן השמים אמרו שמאה זו מסוגלת היא לחזרה בתשובה לקירוב יהודים לאביהם שבשמים, וכפי שאמר הרמב”ם שכבר הבטיחה התורה שישובו בתשובה שלימה, לכן כשזכינו לדור באותם מאה שנה, עלינו להתחזק בקירוב אחינו למסורת ישראל, וכך נזכה לגאולה השלימה בע”ה.

    אני מייחל למהפכה הצרפתית בעולם כולו, שאנשים בצרפת לא מסתפקים במה שיש להם וחושבים כל העת כיצד להמשיך ולהתחזק, ואף לחזק אחרים בדרכם.

    אני חולם שאזכה במהרה לרוץ לקראת מלך המשיח ברגליי הבריאות, ועוד קודם לכן אזכה לעלות להשתקע בארץ הקודש יחד עם בני משפחתי שבחלקם הגדול עושים זאת כבר כיום, ונזכה לבנין ביהמ”ק בב”א.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

    תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>