מוותרים על לחם מיוחד ומוניות: בעלי המשפחות תורמים יותר

ככל שמספר הילדים במשק בית עולה, כך עולה ההוצאה על לחם פרוס, לחמניות וכעכים, פיתות, ממרח שוקולד, חטיפים, דגני בוקר ומעדני חלב.

בשביל הנתונים הללו לא היה צורך בסקר האוכלוסין הגדול של הלמ"ס, כל אחד רואה זאת בחשבונית הקנייה, אלא שניתוח שאר הנתונים מעלה כי למרבה ההפתעה משקי בית עם שלושה ילדים או יותר תורמים יותר ממשפחות עם שני ילדים וכמעט כפול ממשפחות ללא ילדים.

בהתחשב בגובה ההכנסות של משפחות ברוכות ילדים, הגבוה רק פי 1.3 מההכנסה של משק בית ללא ילדים העומד על ממוצע ברוטו של 18,329 ש"ח, ניתן להסיק כי סדרי העדיפויות משתנים ככל שמתמקדים במטרות נעלות.

בניגוד לדימוי של המשפחות הנשענות על קצבאות ותמיכות, נתוני האמת מראים כי במשקי בית שבהם עד שני ילדים אחוז ההכנסה מעבודה הוא הגבוה ביותר – 88.3%, ואחוז ההכנסה מקצבאות ומתמיכות הוא הנמוך ביותר – 7.6%. זאת לעומת משקי בית עם 3 ילדים ויותר, בהם אחוז ההכנסה מעבודה הוא הנמוך ביותר-85.9% ואחוז ההכנסה מקצבאות ותמיכות הוא הגבוה ביותר– 9.4%. הפער בין מחזיקי התוצאה הנמוכה לגבוהה אינו משמעותי כפי שנשמע בהסתה התקשורתית הנרחבת נגד "מקבלי הקצבאות".

אם תשאלו מה עושים זוגות ללא ילדים עם הכסף שיכול לכלכל 3 נפשות נוספות? הלמ"ס מגלה גם את זאת: בזינוק על ההוצאה בקטגוריות הנוחות האישית של… לחם מיוחד ונסיעה במוניות.

קרא עוד:
[postim]

• בשנת 2014 היו בישראל כ-1.96 מיליון משפחות, בהשוואה לכ-1.65 מיליון ב-2005.
• המשפחה הישראלית כוללת בממוצע 3.7 נפשות, ללא שינוי בעשור האחרון.
• אחוז הזוגות ללא ילדים גבוה יותר במשפחות שבהן ראש משק הבית יהודי (27%), מאשר במשפחות שבהן ראש משק הבית הוא ערבי (10%).
• מהשוואת ההכנסה הכספית נטו להוצאה הכספית של כלל משקי הבית, נמצא שההוצאה מהווה 79.4% מההכנסה. במשקי בית עם 3 ילדים ומעלה הפער הוא הנמוך ביותר – ההוצאה מהווה 90.3% מההכנסה.

מוציאים יותר על מזון (אילוסטרציה: נתי שוחט-פלאש 90)

מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה

מספר המשפחות בישראל בשנת 2014 נאמד בכ-1.96 מיליון, מהן כ-1.57 מיליון משפחות שבראשן עמד יהודי (80%), וכ-338 אלף משפחות שבראשן עמד ערבי (כ-17%).

הרכב המשפחות בישראל שונה בין קבוצות אוכלוסייה שונות: באוכלוסייה הערבית אחוז גבוה יותר (64%) של משפחות שבהן זוג הורים וילדים עד גיל 17, בהשוואה לאוכלוסייה היהודית (45%). באוכלוסייה היהודית אחוז גבוה יותר של משפחות שבהן זוג בלבד (27%) בהשוואה לאוכלוסייה הערבית (10%).

בפריסה גאוגרפית נמצא כי מחוז תל אביב מאופיין באחוז הגבוה ביותר של זוגות ללא ילדים (כ-33%) ובאחוז הנמוך ביותר של זוגות עם ילדים עד גיל 17 (40%). התשובה לכך ניתנת באזור יהודה והשומרון המאופיין באחוז הגבוה ביותר של זוגות עם ילדים עד גיל 17 (68%), בהשוואה לאחוז הארצי- כ-48%.

מבין הערים הגדולות, בהן מתגוררות כ-45% מהמשפחות במדינה, בבני ברק היה אחוז המשפחות הגבוה ביותר של זוגות עם ילדים עד גיל 17. ב-66.7% מהמשפחות יש שני הורים וילדים, 2.2% נוספים מהמשפחות עם ילדים הם משפחות בהם קיים הורה יחיד.

בשנת 2014 מספר הנפשות הממוצע במשפחה ישראלית היה 3.71 נפשות; 3.54 נפשות בממוצע במשפחה שבראשה עומד יהודי ו-4.61 נפשות בממוצע במשפחה שבראשה עומד ערבי. הבדל זה נובע הן משיעורי ילודה גבוהים יותר באוכלוסייה הערבית והן מתוחלת חיים גבוהה יותר בקרב היהודים. גם כאן מציגה בני ברק את התשובה הדמוגרפית עם 4.57 נפשות למשפחה. מבין מחוזות המגורים השונים, ממוצע הנפשות הגבוה ביותר למשפחה נמצא באזור יהודה והשומרון (4.66 נפשות למשפחה), פי 1.4 מבמחוז תל אביב (3.22).

בֹּא בַחֲדָרֶיךָ

בשנת 2014 היו בישראל 2.36 מיליון משקי בית. 79.1% מהם – 1.87 מיליון – היו משקי בית עם מועסקים. האחוז הגבוה ביותר של משקי בית עם מועסקים היה באזור יהודה והשומרון – 88.7%. במחוז המרכז אחוז זה הגיע ל-82.8%. האחוז הנמוך ביותר של משקי הבית עם מועסקים היה במחוז חיפה – 74.9%. כמו כן, במחוז הדרום אחוז משקי בית עם מועסקים היה נמוך יחסית – 76.5%.

54.2% ממשקי הבית גרו בצפיפות של פחות מנפש לחדר. ממוצע חדרים לנפש יורד ככל שעולה מספר הנפשות במשק הבית: אצל יהודים ממוצע חדרים של 2.74 במשקי בית של נפש אחת, לעומת ממוצע של 0.57 במשקי בית של 7 נפשות ויותר. אצל הערבים, ממוצע חדרים של 2.46 במשקי בית של נפש אחת, לעומת ממוצע של 0.46 במשקי בית של 7 נפשות ויותר.

ילדים בבני ברק (אילוסטרציה: יעקב נחומי - פלאש 90)