שיחת הכנה לחג מתן תורתנו
מאת מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן שליט"א
שיחה נפלאה שנשא בפני תושבי רמת בית שמש – כ"ד אייר תשע"ב
מורי ורבותי, אתם יודעים שהקב"ה ברא את העולם, כתוב בראשית ברא אלקים את השמים והארץ. ואומר רש"י על המקום בשביל התורה שנקראה ראשית, ובשביל ישראל שנקראו ראשית. זאת אומרת כל התכלית של הבריאה זה רק תורה וכלל ישראל. ואחר כך בשעת מתן תורה כתוב בגמרא שאמר הקב"ה אם יקבלו ישראל את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, כך כתוב. זאת אומרת שכל הבריאה כולה זה רק בשביל תורה.
מרן ראש הישיבה במסירת השיחה הנוכחית ( צילום: יעקב לדרמן)
ובאמת רואים שכל הדורות הראשונים עד מתן תורה, הדורות שלא היה בהם עדיין תורה, היו מאד לא בסדר. קודם כל בדור השלישי של הבריאה אדם שת אנוש, אנוש היה הדור השלישי, ובדור הזה כבר התחילו לעבוד עבודה זרה, תיכף ומיד! דור שלישי, התחילו כבר לחשוב ענין של עבודה זרה.
בא הים והציף את שליש העולם, שליש העולם! היום העולם הוא לא כל כך גדול, שליש הציף הים, לא נשאר יבשה רק החלק הכי קטן, אנשים לא גרים בים, אנשים גרים ביבשה, והיבשה התקטנה בשליש, למה, בגלל שהיה חטא עבודה זרה. וכן כל הדורות אח"כ, עד שהביא מבול שהציף את כל העולם כולו, יש מחלוקת אם גם בארץ ישראל היה מבול או לא, אבל שאר כל העולם הציף, אדם, בהמות, חיות, וגם הרבה דוממים, הכל הציף, למה, כי לא התנהגו כמו שהקב"ה רוצה.
ואחרי המבול יכולים לחשוב שכבר היה בסדר, לא! גם אחרי המבול היה סדום ועמורה אדמה וצבויים, וכתוב ביחזקאל זאת היתה חטאת סדום.. יד עני ואביון לא החזיקה, יד עני ואביון לא החזיקה! זה היה החטא של סדום, ובשביל זה הפך הקב"ה את סדום, כך אומר יחזקאל הנביא, רואים שכל הדורות לא היו בסדר.
עד שבא אברהם אבינו ועשה מהפיכה, קודם כל נגד האלילים, כל הגעטשס – הפסלים שהיו, כל העולם היה מלא עם פסלים, ונמרוד שהיה המלך במדינה ההיא, ציוה לזרוק את אברהם אבינו לתוך כבשן האש. והכבשן היה כל כך בוער, שאפילו האנשים שרצו להכניס אותו, נשרפו, אפילו שלא נכנסו בתוך הכבשן, ואברהם אבינו הקב"ה עשה לו נס שנשאר חי, ולמה היה הנס, מפני שהוא מסר את עצמו בשביל הקב"ה, ואפילו שנמרוד הרשע גזר לשים אותו בכבשן האש, הקב"ה הציל את אברהם אבינו. אבל העיקר הוא היה השיא של חסד, כמו שיד עני ואביון לא החזיקה, אברהם אבינו להיפך הוא לא יכול לחיות בלי חסד. ועם זה שהיה אחרי שנימול, אדם בן תשעים ותשע שנה מל את עצמו, ועכשיו יום שלישי למילתו, הקב"ה לא רצה להטריח אותו עם אורחים, אבל הוא לא יכול לסבול בלי חסד, הוא ממתין ומצפה בפתח האהל כחום היום אולי יבואו אורחים, עד שהוצרך הקב"ה לברוא מלאכים בצורה של בני אדם, בצורה של ערבים, כדי להשקיט את רוחו של אברהם אבינו, כי הוא לא יכול, זה החיים שלו – חסד, כל החיים שלו חסד.
ההיפך ממה שכל הדורות היו להיפך מחסד, יד עני ואביון לא החזיקה, וכן דור המבול לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, וכל הדברים הגרועים, אברהם אבינו דוקא היה הפוך, השיא של חסד, השיא של יושר, לא יכולים לתאר את הגדלות של אברהם אבינו, אי אפשר לתאר! לכן הקב"ה עשה בשבילו הצלה, שאפילו שזרקו אותו לכבשן האש – שיחיה, כי ממנו יצא כלל ישראל, ממנו יצא תורה, אברהם אבינו הוא כבר הקדמה כדי שיבואו למצב של תורה, צריך להיות "אברהם אבינו" שיתחיל עם חסד, בלי חסד אי אפשר שום דבר, רק להתחיל עם חסד כדי לבוא אחר כך למצב של תורה. וכך אברהם יצחק ויעקב והשבטים, היה כל מיני סיבות עד שהקב"ה גלגל ויצאו ממצרים, ועכשיו יש כבר תורה.
וכתוב ברש"י שכל החניות שחנו ישראל במדבר היו עם ריב, עד שבאו למדבר סיני שנאמר ויחן ישראל נגד ההר, אומרים חז"ל כולם בדעה אחת. אתם יודעים מה זה שכולם בדעה אחת, הרי עיר שיש בה רק חמישים אנשים, ואפילו פחות, כבר יש ריב, זה אומר כך וזה אומר כך, וכאן היו הרבה מאד. כמו שראיתי במקום אחד שהחפץ חיים משער שהיו בערך חמש מיליון אנשים! בסך הכל אנשים ונשים, ובתורה כתוב רק את האנשים מבני עשרים ועד שישים, אבל היו גם עד עשרים וכן מששים ומעלה, וגם נשים וערב רב, הכל ביחד בערך חמש מיליון. עכ"פ כל כך הרבה אנשים שיהיו "כאיש אחד" ולא יריבו, זה נס שלא כדרך הטבע. אבל כדי שיהיה תורה אי אפשר אחרת, אי אפשר שיהיה תורה אם יהי' אנשים במחלוקת וכו', [ובאמת היה אחר כך קורח שעשה מחלוקת, וכולם לא נשאר מהם זכר, חוץ מהבנים שלו שניצלו.].
עכ"פ התכלית של הבריאה היא – תורה! וכל זמן שלא היה תורה היה כל מיני דברים לא טובים, עד שבא אברהם אבינו, ומאברהם התחיל כבר ניצוץ שמתחיל להיות תורה, אברהם ואח"כ יצחק ויעקב ויוסף והשבטים, אבל בלי תורה העולם לא יכול להתקיים. וזה היה חסד גדול עשרים וששה דורות שהיו עד מתן תורה, וכתוב שזה היה בזכות חסד, זאת אומרת בגלל שציפו למתן תורה, אבל בלי תורה אין עולם! א"כ התכלית של העולם צריך לדעת זה תורה.
והיום הלא אומרים שיש שמונה מיליארדים אנשים בעולם, ומה הם כולם, רוצחים גנבים, אנשים בלי שכל.. זה הכל נמצא, אבל מי התכלית של העולם, וכי הקב"ה ברא את העולם בשביל הרוצחים האלה, בשביל הרשעים האלה? רק בשביל אנשים צדיקים, לומדי תורה, אנשים שלומדים את התורה ומקיימים את התורה, זה התכלית של הבריאה.
והקב"ה מסתפק במועט, אפילו שכנגד השמונה מיליארד אנשים יש רק קצת תורה, דבר ראשון רק יהודים לומדים תורה, ויהודים גם כן הרי לא זכינו שכל כלל ישראל ילמדו תורה, אבל ברוך השם יש חלק לומדי תורה, ומקיימים את התורה, והקב"ה מסתפק במועט זה. בתנא דבי אליהו כתוב שהקב"ה שמח בחלקו, ושאלו את הגאון מוילנא מה הפשט? תינח בן אדם שמח בחלקו, היינו על אף שאין לו כל כך פרנסה גדולה, בכל זאת הוא שמח בחלקו, אבל אצל הקב"ה מה שייך שמח בחלקו? אמר הגאון כך, פעם היו המון צדיקים, צדיקים גדולים מאד, היום זה פחות ופחות, והקב"ה שמח בחלקו. אבל מעט צדיקים צריך, בלי כלום, אי אפשר, ומה זה צדיקים – תורה!! בלי תורה אין צדיקים אין שום דבר, רק תורה!
אם כן בן אדם צריך לדעת אם הוא רוצה להמשיך את הדורות, צריך להמשיך רק בתורה, בלי תורה אין המשך, חס ושלום המדינות שאין בהם תורה, אוי ואבוי, הדורות נטמעים עם גויים רחמנא לצלן, ורק תורה שומרת, ובזה אנחנו צריכים מאד להתחזק.
ראיתי בשם החפץ חיים שאומר כך, בן אדם משקיע הרבה שנים מהחיים שלו כדי להשיג אומנות או משרה, ולמה הוא עושה את זה כ"כ הרבה שנים, כי הוא רוצה להתפרנס לכל החיים. וכמה חי בן אדם, שבעים שמונים תשעים, מאה! מי יש כבר שחי מאה שנה, אולי אחד או שתים שלש, מי חי כל כך הרבה. וזה הכל, ובשביל זה צריך לתת הרבה שנים כדי לחיות, ובלי זה אי אפשר. א"כ כמה צריך לעשות בשביל נצח! הרי בן אדם לא צריך לחיות רק מאה שנה, רק צריך לחיות חיי נצח! החיים של בן אדם הם לא כאן בעולם, רק בן אדם צריך לחיות נצח, וכדי לחיות נצח צריך כל החיים לעבוד ולעשות בשביל ליצור חיי נצח, ומה זה חיי נצח – תורה ומצוות, ולא שום דבר אחר. מללמוד חשבון, ומלימוד גיאוגרפיה מזה לא חיים נצח, רק ממה חיים נצח – מתורה וחסד, וזה כל אחד צריך לדעת.
החיי אדם כותב בהקדמה של אחד מספריו שכאשר היה צעיר כל ההורים אף פעם לא חשבו מה יהיה עם הילד שלהם אחר כך, ממה יתפרנס, רק חשבו על תורה! כך כותב החיי אדם. והיום כל אחד חושב מה יהיה, וסבור שדוקא על ידי שילמד דברים אחרים על ידי זה יהיה לו פרנסה, ובלי זה לא יהיה לו פרנסה, והאיך לאבא עצמו יש פרנסה, גם בלי שלמד את זה, התירוץ הוא שהקב"ה נותן לכל אחד כדי מחייתו, רק קצת ביטחון צריך.
אבל צריך לדעת את העיקר מה שעל זה לא מועיל בטחון, שיהיה תלמיד חכם לא שייך בטחון, אי אפשר להיות בטחון ולהיות תלמיד חכם, אם לא ילמד תורה לא יהיה תלמיד חכם! ולא יקיים את המצוות, מי שלא לומד תורה הוא לא מקיים את המצוות, אם הוא לא לומד תורה זה חורבן, חורבן שלו וחורבן העולם! וזה אנחנו צריכים לשאוף, לראות שכל הילדים, כל הדורות שלנו, להכניס את הבן ללמוד תורה, ואז הוא יהיה מאושר, האושר זה לא דברים אחרים, רק תורה וחסד, גם חסד צריך לעשות, אבל תורה זה העיקר.
הקב"ה יעזור שכל אחד ואחד שרוצה לראות נחת מהילדים, יראה שילמדו תורה, אם לא תורה יהיה עם הארץ וגם נחת לא יהיה ממנו! אפילו אם יהיה לו כסף, וכי זה התכלית? כסף! האם לוקחים כסף לקבר? אין דבר כזה, ומה יש כן בקבר – תורה, תורה מצוות זה מה שיש, ועל זה בן אדם צריך לדאוג. העיקר אם אחד רוצה לדאוג על הילדים שלו שלא יהיה להם רע, מה צריך לעשות, לראות שילמדו תורה ואז יהיה לו טוב, אחרת…
ופרנסה הקב"ה יעזור, עפ"י רוב דוקא העשירים הכי גדולים הם לא כך בעלי השכלה גדולה, למה, כי זה לא העיקר, וזה תלוי במה שהקב"ה זן ומפרנס את כל הברואים, אבל העיקר הוא מה שיהודי לומד תורה, בשביל התורה שנקראה ראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. כלל ישראל הם שייכים לתורה, לגויים אין שום שייכות עם תורה, אומות העולם אין להם שום דבר לא ביטחון ולא שום מדה טובה, וכל מה שיש לכלל ישראל זה דוקא עם תורה. כמו שרואים שעד מתן תורה היה קשה מאד, רק בתחנה האחרונה היה כאיש אחד בלב אחד, ואז היו ראויים לתורה, בלי זה לא היו ראויים לתורה.
עכ"פ צריך לדעת שזה הכל כדי לבוא לתורה, וצריך לראות לגדל את הילדים לתורה ויראת שמים ומצוות, ואז נהיה מאושרים ויהיה נחת. הקב"ה יעזור שכל אחד ואחד מאיתנו יהיה לו את ההבנה הזאת שהתכלית הוא תורה! ממילא העיקר מה שצריך לדאוג לעתיד הילדים שלו, זה על תורה, שאר דברים הקב"ה כבר דואג.. הוא זן ומפרנס לכל אחד, העיקר צריך לדאוג על רוחניות הילד, על תורה על יראת שמים, על קיום מצות. וכל אחד יזכה לזה שכל הילדים שלו יהיו בני תורה, תלמידי חכמים, מה שהקב"ה רוצה, וכל אחד יזכה לראות נחת מכל הילדים שלו.
