גם אצלכם בשכונה כיערו את עיצוב הבניין בהרחבה לא סבירה? תחפשו מי היה המאכער המעורב באישור הבנייה • תחקיר מיוחד: דרך החתחתים שעוברים המבקשים להרחיב את מקום מגוריהם, תופעת המאכערים, ההיבט הפלילי והיוזמה למיגור התופעה

בבניין מגורים סטנדרטי ברחוב צדדי ושקט, אך סמוך ונראה לאחד מהרחובות המרכזיים בלב אחת השכונות החרדיות בירושלים, התגוררו שישה שכנים בשלושת קומות הבניין, וביניהם שררו יחסי שכנות מעולים. לוותה אישה משכנתה שקית חלב בבוקר וחצי כוס סוכר באמצע אפיית העוגה לכבוד שבת, שיחקו להם בשלווה ילדי הבניין בחצר רחבת הידיים שבחזית הבניין וצעדו יחדיו הגברים בליל שבת בחזור מהתפילה בבית הכנסת השכונתי בעודם מלהגים על דא ועל הא.

עד שהשכן בקומה העליונה החליט לבנות עוד קומה על גג הבניין. בירור קצר העלה שהגג שייך במשותף לכלל השכנים, ומרביתם סירבו לבנייה בתקופה זו של השנה. אחד בדיוק אירח בביתו את הסבתא המבוגרת והחולה, אחת השכנות בבניין ילדה בן למזל טוב, השלישי לא הגיע איתו להבנות בנוגע לתשלום הכספי עבור השטח השייך לו על הגג. לכאורה, במצב בו מרבית השכנים מביעים את התנגדותם, תכנית הבנייה הייתה אמורה לרדת מהפרק. אך למרבה ההפתעה, בוקר אחד התעוררו השכנים בשעה מוקדמת לקול רעש הפועלים וקולות הבנייה. השכנים ההמומים נתקלו בהיתר בנייה מהוועדה לתכנון ובנייה.

מאז התפלגו השכנים בבניין. אלו זעמו על השכן שלא התחשב בהם ובמשך פרק זמן ארוך הפריע ליולדת, לסבתא ולילדים הקטנים, אחרים לא הבינו מדוע ישנם צרי עין שאינם יכולים לשמוח בשמחת השכן שמכר את הדירה בקומה העליונה והצליח לצאת ממצוקה לרווחה כלכלית, ושוב הבניין כבר לא היה סטנדרטי בכלל. חזית הבניין הפכה למכוערת עם עוד חצי קומה תקועה, אשה כבר לא לוותה משכנתה, הגברים חולפים זה ליד זה ואף לא מנידים בראשם לשלום והמצב אף השפיע על הילדים, שיצאו לשחק עם השכנים בבניינים הסמוכים. שם אחד הפך להיות נלחש בתיעוב על ידי כלל השכנים: שמו של אחד שנחשד על ידיהם בהיותו המאכער שהשיג לשכן מהקומה העליונה את האישור להוסיף עוד דירה על הגג למרות התנגדות מרבית השכנים.

אילוסטרציה. Sebi Berens/Flash90

צאו לרחובה של עיר – לא משנה איזה עיר. שאו מרום עיניכם, התבוננו בחריגות הבנייה שנראות לכם בלתי סבירות, וראו מי אישר את אלה.

על מנת להבין את התופעה, נשרטט תחילה את מסכת התלאות שעובר אדם מן היישוב המבקש להרחיב את ביתו. נתייחס בעיקר לדוגמאות הנפוצות: הוספת חדר לבית הנמצא בבניין משותף עם שכנים נוספים על חשבון החצר המשותפת, ו/או הוספת קומת מגורים על גג הבניין. במקרה והקומה הנוספת תשמש למגורים של משפחה אחרת, ייתכנו שינויים בהליך אותו נפרט להלן בקצרה: ראשית, עליו להגיע להסכמות ולקבל אישור של לפחות 75% מהשכנים. אם חלק מהשכנים אינם יכולים להרחיב אף הם את דירותיהם, בעקבות העובדה שהוא מנצל את השטח הניתן לבנייה, עליו לפצות אותם. הקלה מעניינת בחוק, מכריעה כי מי שכבר הרחיב את דירתו בעבר, הדבר נחשב כהסכמה להרחבה דומה של שאר השכנים. עם זאת, חוק התכנון והבנייה מאפשר הפעלת תקנה 2א' אשר מהותה מתן אפשרות להגיש תוכניות גם במידה ולא הושג הרוב הדרוש. במקרה זה ישלחו מכתבים רשומים לאלה שלא חתמו תוך מתן אפשרות להתנגד. תקנה זו באה למנוע מצב בו התנגדות משיקולים פסולים תמנע מאדם להרחיב את ביתו.

אך כמובן, אין די בקבלת הסכמת השכנים. עליכם לקבל היתר בנייה מהועדה המקומית לתכנון ובניה. תחילה נתאר את התהליך, בהמשך את הרכב הוועדה ואז נוכל להבין כיצד פורחת תעשיית המאכערים ומדוע בסופו של דבר הם רק פוגעים בציבור, למרות שרשמית מטרתם המוצהרת היא לסייע בצמצום ההליכים הביורוקרטיים בדרך לקבלת היתר הבנייה המיוחל.

ההליך לקבלת היתר בנייה: תחילה, עליכם להוכיח בעלות על השטח. לאחר מיכן עליכם להגיש תוכנית הגשה לועדה המקומית לתכנון ובנייה, שמפרטת את תוכנית הבניין או תוספת הבנייה על גבי תשריט. על גבי התכנית צריכה להיות מצורפת חתימתם של המהנדס, האדריכל והשכנים. במקרה שדרושה הקלה יש לבצע פרסום בשלושה עיתונים שניים מהם בתפוצה ארצית בעיתון נפוץ ומקומון שמופץ אחת לשבוע לפחות. כמו כן, המבקש הקלה ישלח בדואר רשום את נוסח ההקלה לכל המגרשים הגובלים, ועליו להציב שלט בולט בחזית הקרקע או הבניין. כמובן, במידה ומישהו רואה עצמו נפגע מתכניות הבנייה, הוא יכול להגיש התנגדות לוועדה תוך 14 יום, ולאחר מיכן, יש לו עוד 30 יום בהם הוא יכול לערער. ועדיין לא סיימנו: בנוסף, עליכם להגיש אישור למרחב מוגן; אישור בזק וחברת החשמל; אישור לתקינות חומרי הבנייה; אישור תוכנית ביוב; אישור שירותי כבאות והצלה; ותשלום אגרות הבנייה והיטל השבחה.

(בתמונה: הודעה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בת"א. מתוך ויקיפדיה)

הרכב הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה: חברי הוועדה, הם חברי מועצתה עיר, שנבחרו על ידי תושבי אותה רשות מקומית בבחירות המוניציפליות. מאחר שמליאת הוועדה המקומית כוללת את כל מועצת הרשות המקומית, הרי שלעתים קרובות מדובר בעשרות חברים. בהתחשב בעובדה שריבוי החברים מגבילה את קצב העבודה, שכן לדוגמה, אם כל חבר יבקש לנאום 5 דקות בלבד על כל בקשה ולפרט את דעתו, ההליך עלול לקחת שעות ארוכות. על כן, על פי רוב, הוועדה המקומית מקימה ועדת משנה המורכבת ממספר קטן יותר של נציגים. החלטותיה של ועדת המשנה הן כדין החלטתה של מליאת הוועדה המקומית, אלא אם כן החליטו חברי וועדת המשנה להעביר את ההכרעה למליאת הוועדה המקומית.

תהליך בקשת היתר בניה יכול לארוך מעל לשנה. עם זאת בחלק מהמקרים ניתן להגיש בקשה להיתר לעבודה מצומצמת המכונה גם "בקשה מצומצמת". ההליך המקוצר איננו דורש מעורבות של מהנדס או אדריכל וחלק מהדרישות האחרות הנחוצות בהליך רגיל. עם זאת ישנן מגבלות שונות כמו קבלת אישור מדיירים אחרים בבניין. ההליך הזה מתאים לעבודות מצומצמות שאינן משפיעות על יציבות המבנה, וביניהן התקנת מתקן לאנטנות, בניית מחסן (במגבלות מסוימות), התקנת פרגולה, ועוד, בהתאם לתקנות.

אנשים המעוניינים להרחיב את דירתם הקטנה עקב התרחבות המשפחה לדוגמה, אינם יכולים להמתין מעל לשנה עד לקבלת ההיתר, עוד לפני תחילת עבודות הבנייה בפועל. מה עושים על מנת לקצר את הזמן? כאן נכנסים המאכרעים לפעילות. "מאכער", ביידיש: "אדם שעושה", יפעל להשיג קיצורי דרך במערכת הביורוקרטית הסבוכה, ולעתים אף להשגת הטבות המנוגדות לחוק תמורת שוחד. במקרים בהם הוא הוא אינו נוטל או נותן שוחד, פעילותו כשתדלן היא חוקית לחלוטין. עם זאת, במהלך השנים התרבו הפרסומים על פעילות פלילית בקרב מאכערים, והכינוי מוזכר כיום לרוב בהקשר שלילי של פעילות שנעה בדרכים המצויות בתחום האפור לבין פעילות פלילית כגון רמאות ושוחד.

מי הם אותם מאכערים? במקרה שלנו, לרוב מדובר או בבכירים לשעבר, אנשים שכיהנו בעצמם כפקידים בכירים ברשויות המקומיות, או חברי מועצה לשעבר. בעיר חרדית מסוימת אף מסתובבת שמועה על קבלן פלוני המשמש נציג בעירייה מטעם חסידות אלמונית שכל מי ששוכר את שירותיו להרחבות בנייה, מקבל היתר בניה כחלק מעסקת חבילה סודית. לעיתים אף מדובר בקרובי משפחה של בכירים ברשות המקומית, או קרובי משפחה של הפקידים הממונים על אישורי הבנייה. במקרים מועטים, מדובר באנשים שעברו בעצמם את ההליך, למדו להכיר את המערכת הביורוקרטית, וכעת מסייעים לאחרים לצלוח את המשוכה.

ציינו קודם כי הליך קבלת ההיתר בנייה אורכת למעלה משנה, כאשר המאכער מקצר את משך הזמן. עד כמה? הנה נתון מתוך דו"ח שפרסם המבקר של עיריית תל אביב כבר בשנת 2011: תוך שמונה! ימי עסקים תקבלו היתר, בתמורה לתשלום של אלף דולר בלבד. אחת הטענות המרכזיות הנשמעות נגד פעילות המאכערים, היא כי כתוצאה ממעשיהם, אלו שיש בידם לשלם, מקבלים את ההיתר בנייה תוך זמן מועט, כאשר אלו שאין להם את סכומי הכסף הנדרשים, נאלצים כתוצאה מכך להמתין זמן רב יותר עד לקבלת האישור המיוחל. כמובן, ככל שהבקשה שלכם תהיה משמעותית יותר, סכומי הכסף מהם תאלצו להיפרד לטובת המאכער, יטפסו בהתאם, שכן, אם לצורך היתר לסגירת מרפסת והפיכתה לחדר נוסף בבית הוא רק צריך להחתים פקיד בדרג זוטר, הרי שלקבלת אישור לבניית קומה נוספת על גג הבניין, המאכער צריך להפעיל קשרים בחלונות הגבוהים, ולדאוג שיהיה חבר ועדת בניין עיר שיתמוך ויאשר את הבקשה.

"אתה יכול לצאת מהלשכה ולפגוש שמה 30 מאכערים שמסתובבים". אהוד אולמרט, Lior Mizrahi/POOL

אגב, מעניין לציין כי בית המשפט הבין את הבעייתיות בנעשה בוועדות המקומיות וכבר בשנת ה'תשס"ז כתב בפסק דין בעתירה שהוגשה נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיר לוד: "במרחב תכנון מקומי הכולל תחום רשות מקומית אחת בלבד – והרוב המכריע של מרחבי התכנון המקומיים החשובים והמאוכלסים בצפיפות הם מסוג זה – משמשת מועצת הרשות המקומית כוועדה המקומית. חברי המועצה הם עסקנים מקומיים שלא תמיד שיקוליהם הם שיקולי תכנון נאותים. במצב הטוב ביותר, לא פעם נסחפים המה בלהט הרצון לקדם את הפיתוח המואץ של המקום ומוכנים לאשר כל הקלה וחריגה, בניגוד לדעת מומחי התכנון ואיכות החיים והסביבה; לעתים אינם מסוגלים לעמוד כנגד לחצים ציבוריים ופרטיים מצדדים שונים ומאשרים דברים בניגוד לחוק; ובמצב הגרוע ביותר – זהו מקור לפרוטקציות, לנוהגים פסולים ואף פתח לשחיתות".

כאמור, פעילות השתדלן הינה חוקית לחלוטין, אלא אם יוכח שהוא פועל בצורה פלילית, כגון שוחד. יועצי מס ועורכי דין רבים מנסים להלחם במאכערים, בעיקר בטענה כי הם מסיגי גבול ופוגעים בעבודתם. מנגד, המאכערים טוענים כי חופש העיסוק חל גם עליהם ואין כל מניעה חוקית לאסור עליהם לסייע לאזרחים לדלג מעל המהמורות הביורוקרטיות. בשנת 1949, עתר מאכער מוכר שפעל במשרד הרישוי נגד האיסור שהטילו עליו להמשיך בעבודתו. בהתייחס לטענה כי פעילות מסוג זה משחיתה את הפקידות הציבורית השיב השופט שניאור זלמן חשין: "אם אמנם קיימת שחיתות במנגנון הפקידותי, השכל מחייב כי הטיהור ייעשה במנגנון הזה עצמו, כי עבריינים, בין במנגנון גופא ובין מחוצה לו יועמדו לדין, ולמה יצא הקצף דווקא על שליחי הציבור?". המאכער זכה בעתירה ושב לעבודתו.

השינוי ביחס למאכערים בתחום הבנייה, החל בפרשת הולילנד. מתחם המגורים והמגדל הנמצאים בחלקה הדרומי של העיר ירושלים. תחקיר עיתונאי חשף חשד לשוחד שהאיץ את מתן האישורים לפרויקט הגרנדיוזי, חקירה משטרתית נפתחה והובילה להגשת כתב אישום ולהרשעת ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ראש העיר ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי ועוד בכירים רבים. עד המדינה בתיק, שמואל דכנר היה אחד המאכערים בתיק. גם מאיר רבין, אחד המורשעים, היה מאכער שהוכח כי נתן שוחד בסכום של 1.2 מיליון ש"ח. במהלך הדיון, תיאר רבין את עבודתו כך: "אני קורא לזה לובי, תקראו לזה מאכערים, איך שאתם רוצים, אני קורא לזה פרנסה. זו הפרנסה שלנו, אני ושמואל (דכנר). מה ששמואל מבקש אני עושה. וגם מה שהוא לא מבקש אני משתדל עוד יותר לעשות. זה סוג העבודה. אנחנו רואים מי חברי מועצת המינהל, מתחילים לבדוק מי תומך בתוכנית, מי התנגד".

בהכרעת הדין בפרשת הולילנד הקדיש השופט דוד רוזן מספר עמודים להתייחסות לתופעת המאכערים. תחילה הוא מצטט מעדותו של אולמרט על עד המדינה: "הוא היה מסתובב הרבה בעירייה.. בקומה שישית ששם מסתובבים כל מיני אנשים כולל מאכערים, שמה יושבות הוועדות, אתה יכול לצאת מהלשכה ולפגוש שמה 30 מאכערים שמסתובבים אז מאוד יכול להיות שבמסגרת כזו גם נתקלתי בו". השופט יוצא נגד השיטה שבמסגרתה "בעלי ממון שבכוחם לשכור את שירותי המאכער נהנים ממסלול ישיר. יש כאן השחתת נורמות. אני מפריד בין שתדלנות לגיטימית לשתדלנות פסולה". הוא גם קורא למחוקק לתחום את גבולות המותר והראוי ולהגדיר את נושא השתדלנות הלגיטימית.

"מדובר בתופעה פסולה, מושחתת ומשחיתה", כתב השופט. "בעלי ממון שבכוחם לשכור שירותיו של 'מאכער' נהנים מערוץ 'מיוחד' לטיפול בענייניהם הפרטיים. מצב דברים השוחק אמון האזרח בשירות הציבורי ובמוסדות השלטון, מצב דברים שיש בו כדי לגרום להשחתת נורמות ההתנהגות של עובדי ציבור. ביקשתי לעשות אבחנה בין שתדלנות פסולה לבין שתדלנות לגיטימית. שתדלנות לגיטימית היא זו המניחה בפני מקבלי ההחלטות מידע, ניתוחי מצב, הגיגים ורעיונות לנושאים שבדיון. שתדלנות זו באה לידי ביטוי בדרך של הצגת עמדות, העדפות וצרכים של הציבור לטובתו השדלנים פועלים ואותו משרתים. בשתדלנות זו יש גם כדי לעודד השתתפותו של האזרח בתהליכי קבלת ההחלטות במערכת הציבורית. אני מתייחס לחוק הלוביסטים שנכנס לתוקף בשנת 2008".

"שתדלנות אסורה היא זו הנסמכת על מתן טובות הנאה שוות כסף, נכס, מוצר או שירות. שתדלנות אסורה היא זו המושתתת על קשרים אישיים ו/או קשרים אחרים בין השדלן לבעל התפקיד הציבורי ו/או מקבל ההחלטה – קשרים שבגינם ניתנת העדפה לשדלן ולמי שהוא מייצג; במהות ההחלטה, דרך גיבושה וניסוחה, השהיה, החשה או האטה בסדר העניינים הנדונים על ידי מקבל ההחלטה, או במתן יתרון כלשהו לשדלן, וליתר דיוק לשולחו, למי שמטעמו פועל, או הפליה לרעה של אחר, שהוא בבחינת יריב או מתחרה אישי/עסקי או מתמודד לתפקיד מול שולחו של השדלן, וכיו"ב.

"מסירת מידע לשדלן בשל מערכת קשריו עם בעל התפקיד הציבורי – מידע שאינו פתוח לציבור ואינו זכאי לקבלו בדרכים הקבועות עלי חוק – היא בבחינת העדפה אסורה". קביעתו של רוזן היא פשוטה אך תקדימית: "המשוואה שעולה מאמירה זו של בית המשפט העליון היא פשוטה; 'פרוטקציה' שווה קשרים אישיים עם האדם הנכון במקום הנכון והפעלתם של קשרים אלה בתמורה לשכר או טובת הנאה שווה שוחד. הבסיס המשפטי למשוואה זו נתון בחוק".

"שתדלנות אסורה", קבע השופט במשפט הולילנד. Nati Shohat/Flash90

"מה זה מאכער?", אומר עורך דין בכיר בתחום הנדל"ן, שהכיר היטב את רבין. "זה אדם שעומד איפה שבעלי מקצוע לא יכולים לעמוד. זה אדם שידו בכל ויד כל בו. רבין בהחלט היה כזה, אבל זה לא אומר שכל מאכער נותן שוחד. זה יכול להיות גם אדם כריזמטי, שמכיר הרבה אנשים ויודע לחבר בין קצוות, אחד שיבוא לחדר, יביא קפה, ילטף ויחייך. סוג של טיפוס". לדברי ניצב משנה בדימוס מאיר גלבוע, שהיה יועץ לענייני שחיתות למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, פעילות מאכערית בתחום האפור עלולה להוביל למעשים חמורים. "במקום שיש מאכערים – שם אפשר למצוא שחיתות", הוא אומר. "לטעמי, המאכעריות עצמה היא שחיתות. גם אם זאת לא עבירה פלילית, יש כאן שחיתות ציבורית. אני מסתכל על זה כסוג של התפתחות בקריירה של עבריין. אף אחד לא מתחיל מלקיחת שוחד של מיליונים, בהתחלה עושים עיגולי פינה קטנים. עיגולי הפינות האלה מאוד מסוכנים, ולכן טוב אם יחוקקו חוק בעניין".

בחזרה לפסק הדין בפרשת הולילנד. השופט סיים את דבריו בהמלצות למחוקק. "ראוי למחוקק לתחום את גבולות המותר והאסור גם בפעילות השתדלנות הלגיטימית. נראה כי בקווים כלליים ראוי להסדיר נושא השתדלנות הלגיטימית כדלהלן:

א. אדם יוכל לפעול כשדלן רק לאחר קבלת היתר מוועדה משרדית שתוקם בכל גוף ציבורי. שמות השדלנים שקיבלו היתר יפורסמו בפרסום רשמי הפתוח לציבור.

ב. הוועדה המשרדית תקבע התנאים שעל המבקש לפעול כשדלן למלא בעת הגשת בקשתו.

ג. המידע שיועבר על ידי השדלן לגורם הציבורי, כמו גם הלקוח שלטובתו פועל השדלן, יפורסמו בפרסום רשמי הפתוח לציבור.

ד. בעת שהותו של השדלן במשרד הציבורי, יענוד תג זיהוי ייחודי שקיבל מהוועדה.

ה. בכל פנייה, בכתב או בעל-פה, בקשר לפעולותיו כשדלן, יציין השדלן בפני הגורם הציבורי כי הוא פועל כשדלן, בהיתר, ומי הוא הלקוח שעבורו הוא פועל.

ו. על השדלן יחולו כללי פעילות ואיסורים שייקבעו בחוק, כמו גם תוצאות הפרת האיסורים.

מלבד המלצות אלו, נערכו במהלך השנים ניסיונות שונים כיצד להגביל את פעילות המאכערים השונים. כך לדוגמה, ח"כ שלי יחימוביץ הגישה הצעת חוק המבקשת כי 'מאכערים' הפועלים בגופים ורשויות ציבוריים, בדומה לשדלנים בכנסת, יחויבו בקבלת אישור מראש רשות או מידי הממונה מטעמו. פרטיהם של ה'מאכערים', וכן זהות לקוחותיהם יפורסמו לעיון הציבור, והם יחויבו להזדהות כשדלנים מסחריים בכל פנייה או התקשרות שלהם עם עובדי ונבחרי ציבור. הצעת החוק החדשה קובעת כי "אדם יוכל לפעול כשדלן אך ורק לאחר קבלת היתר מוועדה משרדית שתוקם בכל גוף ציבורי. שמות השדלנים שקיבלו היתר יפורסמו בפרסום רשמי הפתוח לציבור. הוועדה המשרדית תקבע את התנאים שעל המבקש לפעול כשדלן למלא בעת הגשת בקשתו".

"המידע שיועבר על ידי השדלן לגורם ציבורי, כמו גם הלקוח שלטובתו פועל השדלן, יפורסמו בפרסום רשמי הפתוח לציבור ובעת שהותו של השדלן במשרד הציבורי, יענוד תג זיהוי ייחודי שיקבל מהוועדה. בכל פנייה, בכתב או בעל פה, בקשר לפעולותיו כשדלן, יציין השדלן בפני הגורם הציבורי כי הוא פועל כשדלן, בהיתר, ומי הלקוח שבעבורו הוא פועל". עוד נקבע כי "על השדלן יחולו כללי פעילות ואיסורים שייקבעו בחוק, כמו גם תוצאות הפרת האיסורים". הם קבעו כי "נוכחותם של 'מאכערים' במשרדי גופים ורשויות ציבוריים הפכה זה לא מכבר לעובדה קיימת. הם מכירים היטב את המנגנון הביורוקרטי ונהנים מקשרים אישיים עם פקידים ונבחרי ציבור, ותמורת תשלום דואגים לענייניהם של לקוחותיהם.

על פי הנכתב בהסבר להצעת החוק, "תופעה זו יוצרת מצב פסול, בו בעלי ממון נהנים מטיפול מועדף על ידי רשויות המדינה. תופעה זו לא מוגבלת לרשויות מקומיות אלא מתרחשת גם במשרדי הממשלה ובקרב פקידים ורגולטורים בכירים, הנפגשים עם 'לוביסטים' בעניינים הנוגעים לסמכותם ולתפקידם בשירות הציבור". עוד קבעו כי "עבודתם של השדלנים מהווה כר נרחב לשחיתויות ולמעשי פלילים אפשריים, בשל האינטרס הכלכלי של הלקוחות וקרבתם של ה'מאכערים' לפקידי הציבור".

הצעה נוספת של ח"כ דודי אמסלם מבקשת לתגמל חברי מועצות של רשויות מקומיות עבור השתתפות בישיבות, חלק מנימוקי התמיכה בהצעת החוק, כלל הסבר כי הדבר יפחית את אחוזי השחיתות במועצות המקומיות. עד היום לא קיבלו נבחרי הרשויות מלבד ראש העיר והסגנים שכר, תגמול או החזר הוצאות עבור השתתפות בישיבות המועצה. הנבחרים היחידים ברשויות המקומיות בישראל שמקבלים שכר הם ראש הרשות וחלק מסגניו. החוק אינו מאפשר לחברי מועצה רגילים ולסגנים שאינם בשכר לקבל אפילו החזר הוצאות או תשלום עבור השתתפות בישיבות.

אך נראה כי הדרך היעילה ביותר להתמודדות עם תופעת המאכערים, תהיה במניעת הביורוקרטיה המצמיחה את התופעה הנלוזה כפטריות רעילות הצצות לאחר הגשם. כאשר יש צורך להמתין לסגירת מרפסת למעלה משנה, כאשר אישור להרחבת דירה גוזלת מהמבקש שעות ארוכות של התרוצצות בין פקידים הפוטרים אותו בלך ושוב, במקרים בהם אדם המבקש לשפר מעט את איכות הדיור נאלץ להפסיד איכות חיים במרדף אחרי עוד מסמך, תמיד יימצא הבן אדם שיסכים לשלם והבן אדם שייקח את הכסף בתמורה לקיצור הליכים. הנגע הבירוקרטי, הגם שלפעמים הוא נובע מדאגה ראויה לאזרח ולאיכות הסביבה, איבד כל פרופורציה וסבירות, ועל מנת למנוע את תופעת המאכערים, יש לקצץ בביורוקרטיה.