מהנתונים עולה כי למעט 28 משפחות, כל השאר צפויים להיכנס לבתי הקבע שלהם תוך שנה. בדיון מיוחד של וועדת הפנים שדנה בנושא עלו טענות נגד הביורוקרטיה, כאשר גם חברי כנסת ממפלגות השמאל אמרו כי המדינה לא השכילה להבין את הצד הרגשי של ההתנתקות

160 משפחות ממפוני גוש קטיף טרם הגיעו לבתי הקבע שלהם. כך דיווח אסף יצחקי, מנהל אגף ההתיישבות במשרד החקלאות לוועדת הפנים שדנה בקליטת המפונים ברשויות, לציון 13 שנים לגירוש מגוש קטיף. למעט 28 משפחות, כל השאר צפויים להיכנס לבתי הקבע שלהם תוך שנה. 28 המשפחות שעדיין אין להן פתרון הן משפחות שכספי הפיצויים שלהן הוצאו במהלך השנים וכיום אין להם אפשרות כלכלית להקים בית. הפתרון המוצע להם הוא להעמיד על המגרש שלהם קרווילה או מבנה מתועש שגודלו 100 מ"ר ושכר הדירה יהיה 1500 ₪ לחודש. את הקרווילה יוכלו לקבל בחינם.

דני מורביה, ראש מועצת לכיש אמר בדיון: "אני מקווה שעוד השנה נסיים את מבני הציבור. התחלנו 6 שנים באיחור. הרשות זקוקה לאזור תעסוקה כדי לחזק הכנסות. 7 שנים מעכבים אותנו בבירוקרטיה. למשרד השיכון יש תוכנית לקליטת עוד מיליון תושבים באזור, וזה תוקע הכל. על כל דבר אומרים לי 'תמתין, נראה מה המדיניות' ובינתיים מתעכבים. גם ועדת חלוקת ההכנסות נדחתה בגלל הבחירות הצפויות".

סיגל מורן, ראש מועצת בני שמעון: "קלטנו חצי מקהילת עצמונה – 52 משפחות. אנו מאד שמחים על הצטרפותם והחלטנו למנף את זה לחיבור אמיתי. היישוב פורח ומונה 1000 נפש. היינו ישוב של 70 נפשות שקלט 52 משפחות. לא הוכרנו כישוב חדש. תוקצבנו בחוסר. יישובים חדשים זכו לכל התקציבים. קהילת עצמונה יודעת לקחת אחריות ולא עסוקה בלקטר, אז המדינה זזה אחורה".

אסף יצחקי: "ניתנו תקציבים למבני ציבור – בתי כנסת, מקוואות. החוק תוקן 4 פעמים והיו גם הרבה עתירות לבתי משפט שהביאו להסדרי פשרה. מדובר ב-1400 משפחות, אבל מספר ההחלטות בוועדות הפיצויים הוא 35,000. כל תיקון חקיקה או פשרה מביאים להחלטות חדשות. כיום אנו בסוף התהליך. 2% נותרו, חלקם בוועדות זכאות. נוסף למשפחות היו גם מאות עסקים".

מנחם גרנית, יו"ר הוועדה המיוחדת, משרד החקלאות: "אנו במכרזון לייעוץ משפטי. מתוך 130 החלטות בוועדה המיוחדת, שעוסקת בדברים לפנים משורת הדין, 50 הם ענייני מגורים והשאר עסקים. רוב העסקים זה דיון שני שלישי ורביעי. מערערים. לא דוחים אדם. יש מקרה שדנו בו 11 פעם. אי אפשר לשקם חקלאי בגיל 50 פלוס שיתחיל מהתחלה. כסף לא פותר. אנשים לא מצליחים להתחיל בגיל כזה להרים מהתחלה משק חקלאי".

ח"כ חיים ילין: "המדינה לא השכילה להבין את הצד הרגשי של ההתנתקות – שינוי מקום עבודה, שינוי היום יום. ההרגלים וסדר היום זה החוסן והבריאות. לאנשים האלה ערערו את זה. בנוסף, הם הקריבו משהו ואף אחד לא הכיר בזה. הם בנו את גוש קטיף ועקרו אותם, ואף אחד לא הזדהה איתם. הזרוע המבצעת של הקליטה והשיקום זו לא הממשלה אלא השלטון המקומי".

ח"כ לאה פדידה: "התנתקות זון מילה קשה. המדינה התנתקה מהאנשים. אני הייתי נגד ההתנתקות והשתתפתי בכל ההפגנות. קשה לשמוע ש-12 שנה היה קשה לקבל תב"ע ואישורים. זו מדינה. אי אפשר להושיב את מנהל מקרקעי ישראל, עם משרדי השיכון והחקלאות ולתת פתרון לאנשים שניתקנו אותם מהבית? בירוקרטיה זו לא תשובה. אי אפשר להפיל את זה על ראשי הרשויות".

מ"מ יו"ר הוועדה, ח"כ בצלאל סמוטריץ סיכם: "אני מודה לנקודות האור שבתוך החושך – למנחם, לאסף, לראשי הרשויות הקולטות. במירוץ חשוב לתת את הפוש הגדול בסוף. אני קורא לכל אחד בתפקידו לתת עכשיו את הפוש הגדול, בעיקר למשרדי החינוך, הכלכלה והחקלאות. המדינה אשמה ונושאת באחריות. בשום מצב אף מתיישב לא אשם. היו לו חלומות מוגשמים לפני שהמדינה פינתה אותו".