בעקבות חקירת נתניהו ונוני מוזס, חושפת יו"ר מרצ איומים שקיבלה בעקבות התנגדותה לחוק המדובר • במקביל נחשפים סיפורים המעידים על מערובתו של מוזס בפסילת כתבות על פוליטיקאים מקורבים • ח"כ רוזנטל: לצד רשימות שחורות של פוליטיקאים, יש אחרים שזוכים לסיקור אוהד

חלק מחקירת ראש הממשלה בנימין נתניהו, מתמקדת בהקלטת שיחה שנערכה בינו לבין מו"ל העיתון ידיעות אחרונות, ארנון (נוני) מוזס, בהם נשמע האחרון מציע לנתניהו דיל במסגרתו יצומצם פעילות העיתון המתחרה "ישראל היום" ובתמורה יתחיל העיתון שהיה בעבר הנפוץ במדינה, להעניק סיקור חיובי לנתניהו, שנכון להיום, מותקף שם באופן אישי יחד עם בני משפחתו.

כחלק מהעניין התקשורתי שהתפתח סביב התנהלותו הסחטנית של נוני מוזס, עלתה השאלה האם הפוליטיקאים שכן תמכו וקידמו את חוק ישראל היום, קיבלו תמורה בדמות סיקור אוהד בעיתון. בינתיים, יו"ר מרצ, חברת הכנסת זהבה גלאון מספרת על איומים שקיבלה בעקבות התנגדותה לחוק – איומים שלדבריה התממשו והיא מודרת באופן קבוע מאזכורים בעיתון.

בטור שפירסם הבוקר פרשן ידיעות אחרונות נחום ברנע, הוא סיים במשפט הבא: ועוד הערת שוליים בפרשה: כאשר ניטש הוויכוח בכנסת על החוק שניסה לחייב את "ישראל היום" לעמוד בתחרות עם עיתונים אחרים הצביעה ראשת מרצ זהבה גלאון נגד החוק. הצבעתה הפתיעה אותי. חשבתי שגלאון תבין את הנזק שגורמת המתנה הגורפת הזאת לעוצמתו ולעצם קיומו של המשחק הדמוקרטי. איך תתקיים מרצ במדינה שאין בה עיתונות חופשית, חזקה וביקורתית? אבל מסתבר שקל יותר להטיף נגד סיגרים.

בתגובה, כתבה ח"כ גלאון: "נחום ברנע קם הבוקר ובמקום מיד להגיש את התפטרותו, הסביר שהוא מופתע. לא מזה שהמו"ל שלו ונתניהו שותפים לעסקת השוחד הגדולה בתולדות ישראל. לא. הוא מופתע שאני הצבעתי נגד "חוק ישראל היום". אם מה שדווח נכון, מוזס ונתניהו צריכים לשבת בכלא. אבל הגיע הזמן גם להוריד את המסכות המיתממות של כמה מבכירי "ידיעות", שמתנהגים עכשיו כאילו הם מעולם לא חשדו שדבר כזה יכול לקרות בעיתון שלהם. האמת היא שעסקאות כאלה לא יכולות לצאת לפועל בלי שיתוף פעולה של בכירים בעיתון. בלי שהעורכים ידעו, בלי שהעיתונאים ידעו.

נוני מוזס

נוני מוזס

"איך אני יודעת? קבלו סיפור: חודשים לפני ההצבעה על "חוק ישראל היום" התחלתי לקבל טלפונים מלוביסטים, יחצ"נים ואפילו מכרים. המסר היה פשוט: אם לא אתמוך בחוק, "ידיעות" ימחקו אותי. באלה המלים. "לא תופיעי שוב בידיעות". הבטיחו וקיימו. אפשר לספור על אצבעות יד אחת את מספר הפעמים שהופעתי מאז בעיתון של מוזס. עיתונאים שעבדו ב"ידיעות" סיפרו לי שכתבות עלי נעלמות פתאום בעריכה ושסיפורים שמזכירים אותי מקוצצים. נכנסתי לרשימה השחורה. כל זה לא חדש למי שעבד ב"ידיעות" ובטח שלא לברנע. סיפרתי לו את זה בעצמי. אבל היום נראה שחתן פרס ישראל לתקשורת הפך לחירש-עיוור. הוא לא ידע על הרשימות השחורות, ולא ראה איך העיתון שלו הפך לפיון בשחמט העברייני של מוזס ונתניהו. כאילו הכל קרה בעיתון אחר, בארץ אחרת".

גם ח"כ מיקי רוזנטל, סיפר אף הוא כיצד התנקמו בו בעיתון ידיעות אחרונות בשל תיעוד שהוציא והיה לא נוח בשבילם, בלשון המעטה. "האם ברנע לא יודע שמשך עשרות שנים כל שרי התקשורת של מדינת ישראל (מלבד ביבי) זכו לסיקור אוהד ומלטף (בלי קשר ליכולתם), מפני שהחלטותיהם השפיעו על הרווח של קבוצת ידיעות אחרונות? הוא יודע", טוען רוזנטל.

"האם ברנע לא יודע שבתקופה שבה העיתון עוד היה אימפריה, פוליטיקאים ״הועלמו״ מעמודיו מפני שפגעו באינטרסים הכלכלים של ״המשפחה״? אני משער שהוא שמע על כך. האם ברנע לא יודע שלצד "רשימות שחורות״ של אישים ופוליטיקאים שמודרים באופן מכוון מדפי העיתון יש אחרים שזוכים לסיקור אוהד באופן קבוע מפני ששירתו את האינטרסים הכלכליים של העיתון? האם ברנע לא יודע על הסיקור המוטה שקיבל בעיתון אהוד אולמרט? ברנע יודע. הוא מכיר את כל רשימת המיוחסים, גם אם מעולם לא קיבל פתק ישיר מנוני. ברנע יודע ש״ידיעות״ הוא עיתון של עורכים. חשוב מה כותבים העיתונאים, אבל שבעתיים חשוב מה עושים העורכים עם הידיעה. הם שקובעים מה לפרסם, איך ובאיזה צבע לצבוע את המציאות".

ברנע: נתניהו לא יכול להכתיב קו, מוזס לא מתערב בעבודתנו