הצביעות של השמאל לאחר מות הדיקטטור העריץ פידל קסטרו • דעה

כמה שיותר רע, ככה יותר טוב.

מותו של הרודן הקומוניסטי פידל קסטרו מקובה והיחס הסלחני של השמאל כלפיו, מהוה עוד דוגמה לצביעות הגדולה של השמאל בכלל, הם בעצמם לא מאמינים לרגע אחד בכל המונחים שהם מדקלמים, כמו: דמוקרטיה, זכויות אדם, שוויון, חברתיות, חופש.

כל הסיסמאות היפות שלהם תקפים תמיד אך ורק לכיוון פוליטי מסוים. אך ברגע שזה יכול לשחק לטובת ערכי ימין הכל מוכחש, ויד ברזל של משטרת מחשבות נוסח הבגצ השערורייתי נגד הרב קרים תופעל ללא בושה.

ב. אכן בקובה כמו ברוסיה הקומוניסטית כולם שווים. כולם עניים. שוויון זה רק כלפי מטה, המכנה המשותף הנמוך, כי בהצלחה יש צמיחה והתמודדות ויש שיוצאים נפסדים, ולכן לעולם לא יכול להיות בצמיחה שוויון, זה נכון בכלכלה, בביטחון, ובמערך המשפחה. לכן ההצלחה של השמאל זה להרוס ולהחריב, אז ממילא "החזק צמצם את הפער כלפי חלש" ונהיה שוויון.

במקום להשלים עם הטבע שטבע ה' שכולנו שונים ולכולנו גורל משלו, הייחודיות הזו נחוצה לקיום הבריאה, אם כולנו היינו שווים הרבה תפקידים לא היו מאויישים והעולם לא היה יכול להתקיים.

אנו אכן צריכים לעזור ולחזק את השני ולפרגן למצליח, אבל לא להרוס ולהחליש את השני מתוך צרות עין וקנאה העטוף בצביעות של שוויון (גם בסדום קצרו את הרגליים בשביל שוויון) השמאל למעשה מנסה ללכת נגד הבריאה המציאות והטבע, והפתרון שלו לפערי מעמדות הוא להרוס את הכל. ולכן תנועות השמאל תמיד הגיעו מאתאיסטים.

הוא מכסה את עצמו ברטוריקה רגשנית מתחסדת של דאגה לחלש בכל תחום מתחומי החיים בכלכלה (ביטול זכות הקניין מיסים גבוהים לחלק לעניים) בביטחון (כניעה לערבים וצמצום בכוח האש נגד "הכיבוש") ובמשפחה (פמיניזם וזכויות מופרכות לילדים).

ג. אמנם ישנם עוולות וישנם בעיות (מנופחות או מומצאות) בתחומי חיים אלו, אולם הפתרונות המתירניות אותם מציגים בשמאל, תמיד יגרום לבעיה עוד יותר גדולה. להרוס את הכל.

יש עניים? במקום לחלץ אותם ממעגל העוני, הם יובילו לכך שלא יהיו עשירים, כולם יהיו עניים, הכלכלה הפרטית תפשוט רגל והמדינה תנהל את הכל.

יש מלחמות? במקום להשיב מנה אחת אפיים, השמאל מעוניין שניכנע ונחטוף טילים ונפסיק להיות "גזענים" לערבים.

יש הבדלים במערך המשפחה? שוב הפתרון שלהם נועד לפרוץ את המוסר ושלא יהיה משפחה.

הפקרות ואנרכיה זה התוצאה. התאבדות.

זו הסיבה שהבסיס לקומוניזם זה הכפירה. כי זו הנקודה הפנימית של אי קבלת הטבע והמציאות כמו שהיא וההתמודדות הכרוכות בשמירה על משפחה, ביטחון, כלכלה. כולם קשורים בחבל דק ובלתי ניתן לניתוק של הכפירה. אתאיזם, מתירנות, נהנתנות, שוויון וסוציאליזם, פציפיזם ופמיניזם חד הם.

רק לאמונה יש מטרה וכלים להחזיק במוסר לקיום העולם. בלי כלכלה, ביטחון, משפחה אין עולם.

ד. כל אידיאולוגיה שאינה מחוברת למציאות איננה אידיאולוגיה אלא דמיון במקרה הטוב ורשעות במקרה הרע. וכל דמיון סופה שתתפוצץ אל תוך גלי המציאות.

מה שלא מסתדר עם המציאות, חייב לכפות את עצמו עליו בכוח כי אין עם שיצביע לדבר כזה מרצון, ולכן הקומוניזם מתקיים רק באמצעות דיקטטורות. האידיאולוגיה השמאלנית אלימה והיא רק מתקיימת בידי אלימות. וכאן הדיקטטור הוא בגצ שארגוני השמאל משתמשים בו לאחר שהעם מזמן הפסיק להקשיב להם.

העם יודע בדיוק מה טוב לו ומה רע לו, מי הם הרעים בעולם ומי הטובים, על מי לרחם ועל מי הרחמנות הכי גדולה זה להתאכזר כלפיהם, הוא יכול פה ושם ללכת שבי אחרי אוטופיות שוויוניות המנצלות חלשי אופי ומיואשים, אבל במהרה מתפקחים. הכפייה של השמאל נגד החושים הבריאים של העם ולהשמיץ ולהגחיך אותו על בחירתו בחיים ובהצלחה היא רודנות שדינה לעבור מן העולם.

ה. ניצחון נתניהו הלא צפוי בבחירות, משאל העם באנגליה – הברקזיט, וכעת ניצחון טראמפ הם כולם ניצחונות של אנשים שסוף סוף עזרו אומץ מול הפטרונות של השמאל הפציפיסטי המתאבד, ולקחו בחזרה את החיים לידיים.

נקעה נפשם לשמוע כל היום שהם אשמים וצריכים להרגיש רע מכל בעיות ופלטי מלחמות העולם, שהצלחה זה כישלון "גזענות ופשיזם ולא שוויוני", וכישלון זה הצלחה – "חברתיות ושוויון", ואסור אפילו להתלונן כי הפוליטקלי קורקט יתנפל אליהן בטירוף חושים "כגזען".

אחד מראשי השמאל הקיצוני המנהיג הקומוניסטי "השוויוניסט" הידוע לשמצה טרוצקי אמר בעת שמיליונים מתו מרעב בעת המהפיכה הבולשביקית "כמה שליותר אנשים רע, ככה יותר טוב – לשוויון". אם תרצו זו תמצית התמצית של השמאל.