'בן אדם, עלה למעלה עלה, עלה למעלה עלה בן אדם, עלה למעלה עלה...' קולו נישא באויר, הקהל נמצא מסביבו מריע, מהופנט, מצטרף, משתתף. ועכשיו שנגמר השיר הוא אוסף את חפציו וממהר לאחת הסימטאות לספור כמה כסף הוא הצליח לקבל
ואז, מבט החוצה מגלה שיורד גשם. ועם המים מגיעים לקוחות מאות לקוחות גודשים את החנות. הוא היחיד עם מטריות באזור. והגשם ממשיך, והוא רץ להביא עוד ארגז מהמחסן, ודמעות של אושר ושל הקלה של הודיה ושל שמחה מתערבבים לו עם הגשם
השפתיים של קיילא הקפוצות מתחילות להשתחרר, העיניים מתחילות לדמוע. עוברות עוד שעה ועוד שעתיים, זמן סעודה מפסקת, קיילא אכולה מדאגה מתחילה לומר כמה קפיטלא'ך תהילים. פתאום, דקות לפני כל נדרי, דלת הבית נפתחה בבהלה / סיפור לפורים
כל יום שישי ר' מכלוף אלי'ה היה מכין לר' זלמל'ה גבאי-צדקה שקית ובה סלטים, מאפים ותופינים מעשי ידיה של אסתר אשתו שתחי'. תמיד ר' זלמל'ה היה משבח את ידיה ומברך אותה כל כך מעומק ליבו, ומי יודע הוא אומר איך היתה נראית אצלי השבת בלעדי המטעמים האלו...
נחמן לייב הצביע חזק ממש מתחת למשקפיו של הרב, כמובן שהרב בחר בו. נו?! מה התשובה? נחמן לייב פתאום נשתכח ממנו הכל. כעבור שנים, באמצע קידוש לבנה, הרב עם כל תשעים שנותיו החל לפלס דרכו בין הקהל עד שהוא מגיע סמוך לנחמן-לייב, ואומר לו באצילות ובחיוך אוהב 'שלום-עליכם'
