תמר מרקוס

ועכשיו היא פה מול השעון הדוהר, לחוצה, ואין לה מה ללבוש. גל רחמים עצמיים גואה בה. סבא וסבתא. הם צועדים יחד, בקצב מתואם להדהים בלי מאמץ בכלל. בטבעיות נינוחה. סיפור לשבת.

חני מציעה לאביגיל ולנעמה עוגיות מלוחות. לאביגיל מלוח מספיק, אבל כרסום עוגייה עדיף מהשתיקה המביכה הזו. ''טעים מאד, חני, את אפית?'' אומרת אביגיל. חני מצחקקת: ''נראה לך? למי יש זמן, בקושי אני שורדת את היומיום. עם עבודה תובענית כזו, איפה אכניס אפייה?''

לוּ תְּשַׁנֶּה הַמַּהוּת מִבִּפְנִים - תָּחוּשׁ בִּטָּחוֹן וֶאֱמוּנָה כֵּנִים- אֲזַי לְצַד סְלָעִים מְשֻׁנָּנִים - תְּגַלֶּה בִּמְצוּלוֹת גַּם פְּנִינִים - - - שיר.