ישבתי פעם במשרדו של ידידי מפקד משטרת הקאוסן, כדי לנסות לעזור לבחור ישראלי שרימו אותו בחנות תכשיטים בבנגקוק, ומכרו לו תכשיטים מזויפים תמורת אלפי דולרים. בעודנו יושבים שם, נכנסו למשרד שני אמריקאים בליווי מקומי, והתלוננו על אותה בעיה בדיוק.
הבחור המקומי שאל מי אני, ואמרתי שאני מנהל מרכז יהודי שעוזר למטיילים היהודים כאן. הבחור פנה לאמריקאים ואמר להם: "אתם צריכים לדאוג שגם האמריקאים ייפתחו בית כזה שעוזר למטיילים".
המפקד התחיל לצחוק ואמר לו: "אינך מבין, זה לא משהו שמדינות מקימות, זה העם שלהם, אצלם העזרה ההדדית היא בגנים. למשל, כשנעצר ישראלי, מיד מגיעים אליי עשרים ישראלים לשאול כמה אפשר לשלם בשביל לשחרר אותו. לעומת זאת, כשנעצר בחור אמריקאי ואני מציג לאמריקאי אחר את הדרכון שלו, שיעזור לו, הוא מסתכל בתמונה ואומר לי: 'מצטער, אינני מכיר אותו'"…
*
פרשתנו פותחת במצוות הבאת הביכורים לבית המקדש. אדם עבד קשה, זרע וחרש, והנה סוף סוף הגיעה השעה והוא רואה פירות. ומה עכשיו? עכשיו עליו לקחת את הפירות הראשונים ולהביאם לבית המקדש לכהנים. במעשהו הוא מצהיר כי הוא מאמין ש"ברכת ה' היא תעשיר", ואינו חושב ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה".
*
מתי התחילו בני ישראל לקיים את מצוות הביכורים?
כיבוש הארץ נמשך שבע שנים, ועוד שבע שנים ארכה החלוקה. רק ארבע עשרה שנה אחרי כניסתם לארץ החלו בני ישראל לקיים את מצוות הביכורים.
כל זמן שלא כבשו – אין ממה לתת ביכורים, ולכן המתינו לסיום הכיבוש. אבל למה היה עליהם להמתין לסיום החלוקה? לכאורה, ברגע שהאדם מקבל את נחלתו, הוא יכול לקיים את המצווה. מדוע אלו שכבר קיבלו נחלה צריכים לחכות עד שיקבלו כולם?
*
מסבירה החסידות שהתורה מצווה שמצוות הביכורים תיעשה מתוך שמחה – "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה'", ויהודי שכבר קיבל נחלה אינו יכול להיות שמח כל עוד יש יהודים שעדיין לא קיבלו את חלקם בארץ ישראל ועדיין אינם יושבים תחת גפנם ותחת תאנתם.
רק כשכולם, ללא יוצא מן הכלל, באו אל המנוחה ואל הנחלה, אפשר היה לשמוח באמת ולהביא ביכורים מתוך שמחה כנדרש.
*
מצוות הביכורים קיימת גם בשדה הרוחני של האדם. את ראשית הפירות על האדם לתת לה', וכיצד? כשהאדם מתעורר משנתו, הוא מקדיש את הדקות הראשונות לתפילה לאלוקים; כשהאדם מרוויח כסף – הוא נותן את ראשית רווחיו לצדקה; כשהאדם משקיע כוחות בפרויקטים שונים, אינו שוכח להקדיש את מיטב כוחותיו למצוות.
האדם עלול לחשוב בלבו: 'אני את נפשי הצלתי. עשיתי את הנדרש ממני, ומה אכפת לי מה קורה עם יהודי אחר?' ולכן התורה מספרת שעם ישראל חיכה ארבע עשרה שנה, שכל יהודי יגיע למנוחתו ולנחלתו, ורק אז יכול היה העם לשמוח. "גם אתה אינך יכול לשמוח בטרם ראית שלכל יהודי בסביבתך יש כל מה שהוא זקוק לו בגשמיות וברוחניות".
*
בימים אלו נחזק את הערבות ההדדית. כל זמן שיש יהודי שחסר לו משהו בגשמיות או ברוחניות – נשתדל להיות שם בעבורו, ובזכות הערבות ההדדית נזכה לכתיבה וחתימה טובה ולשנה של גאולה אמיתית ושלימה.
