בכנס המנהלים: סגן שר החינוך הסביר: "מה זה המחוז החרדי?"

במהלך כנס מנהלים שנערך בשבוע שעבר בהשתתפות שר החינוך נפתלי בנט, נשא סגן השר מאיר פרוש נאום ממושך בו הסביר את משנתו על המחוז החרדי במשרד החינוך.

בדבריו אמר: "פגשתי אתכם בכנס הפתיחה בכינר לפני כחודש ואמרתי לכם את כל המילים הטובות שיש לי לומר עליך, אדוני השר, וכעת אני אומר זאת, בנוכחותך. ברגעים שזה נדרש, אתה אומר את המילה הברורה, אתה נותן את הגב, ומצהיר כמדיניות, שאינך מוכן לכפות חלילה על מוסדות החינוך החרדי, דברים שזה נוגד את תפיסתם ואת אורח החיים של הציבור החרדי, בשמם של כל אלה הנמצאים פה אני אומר לך תודה".

"אם כן, מה זה מבטא השם הזה, מחוז חרדי?"

"יבוא מי שיבוא ויאמר, המחוז החרדי, זה אלה, פחותי הדרגא זה אלה שהמדינה לא מחזיקה אותם ב-100%, כי יש שם כאלה שאמורים לקבל רק 55%, יש כאלה שצריכים לקבל 75%, גם את הרשתות החנה"ע והמעיין, שהחוק החריג אותם בחוק יסודות התקציב ל-100 אחוז, גם אותם מרכזים במחוז החרדי, כי גם הם לא מקבלים את הכל, כמו הממלכתי והממלכתי דתי, זאת אומרת שאת פחותי הדרגא ריכזו במחוז אחד".

יכול אדם לטעות ולומר שהמחוז החרדי, זה אלה המוסדות, שכל שנה הם צריכים להשיג את אישורי הבטיחות, בריאות, פדגוגי ואישור הקצאה, ומקבלים בד"כ רישיון להפעלת בי"ס רק לשנה אחת בלבד. וזה הרי לא מדויק, כי הרי יש גם מוסדות חילוניים, אומנם לא הרוב, וגם שם צריך רישיון חדש להפעלה כל שנה.

אם כן, מה זה מבטא השם הזה, מחוז חרדי?

"הדור הצעיר שמתחנך במוסדות החינוך החרדי, גדל עם סיפורי צדיקים וראשי ישיבות והרבה נוסטלגיה על מסירות הנפש שעברו אבותינו כדי לשמור על החינוך המסורתי הטהור, אבל אני לא הולך, יותר מידי רחוק, אני חוזר אחורה, לפני 70 שנה, המדינה נכנסת בעוד מספר חודשים לשנתה ה-70, וכדי להקים מדינה, היו צריכים, בין השאר, גם את ההכרה של האו"ם, ומה לעשות, האו"ם דרש מהסוכנות היהודית שהייתה עוד מוכרת אצל הבריטים, כמייצגת העם היהודי היושב בציון, שהסוכנות תביא הסכמות להקמת המדינה על ידם, מהארגונים הפוליטיים שפעלו בארץ.

בימים ההם, עוד לא היה ש"ס, ולא דגל התורה, הארגון הפוליטי היחיד של הציבור החרדי בארץ, היה אגודת ישראל, ובן גוריון כיו"ר הסוכנות ביקש את ההסכמה שלה, או לפחות שלא תכריז על התנגדותה למדינה, וכאשר בן גוריון הכריז שהוא מבקש להקים בארץ ישראל בית לאומי לכל יהודי, הוא היה צריך לשכנע את הנהגת אגודת ישראל, שהבית הלאומי הזה, יתאים גם ליהודי החרדי, נכון שהיהדות החרדית הייתה רוצה ואף שאפה שהמדינה תתנהל לפי התורה וההלכה, אבל היא נאבקה על כך, שכאשר תוקם מדינה יהודית, יהודי חרדי יוכל להתנהל בה, לפי אורח החיים החרדי.

מה זאת אומרת, שאגו"י נאבקה, ההיסטוריונים יודעים, שהיו ישיבות סוערות בין ראשי ההנהגה של אגודת ישראל לבין ראשי הסוכנות שייצגו את התנועות הפוליטיות הציוניות, על התוכן והמהות שיש בהתחייבות של הסוכנות כלפי אגודת ישראל, וב-א' תמוז תש"ז ה-19.6.47 כמעט 70 שנה- קיבלה אגו"י, הרב יצחק מאיר לוין ז"ל את מסמך ההתחייבויות של הסוכנות היהודית, חתום ע"י בן גוריון, הרב פישמן ויצחק גרינבוים, ושמו של המסמך הזה, הוא מסמך הסטטוס קוו.
על ארבעה נושאים ביקשה אגו"י- בתום מו"מ קשה- התחייבות, שבת ,כשרות, אישות, וחינוך.
ועל חינוך כתוב במסמך הסטטוס קוו:

חינוך. תובטח אוטונומיה מלאה של כל זרם בחנוך (אגב משטר זה קיים גם בהסתדרות הציונית ובכנסת ישראל גם עכשיו) ולא תהיה שום פגיעה מצד השלטון בהכרה הדתית ובמצפון הדתי של שום חלק בישראל. המדינה, כמובן, תקבע את המינימום של לימודי חובה, הלשון העברית, היסטוריה, מדעים וכדומה, ותפקח על מלוי מינימום זה, אבל תתן חופש מלא לכל זרם לנהל את החינוך לפי הכרתו ותתרחק מכל פגיעה במצפון הדתי.

עם קום המדינה. וחקיקת חוק לימוד חובה תש"ט 1949, נקבע בחוק, מעמד שווה ל-4 זרמים, הראשון הזרם הכללי, השני זרם העובדים, השלישי זרם המזרחי והרביעי זרם אגודת ישראל, זה כתוב בסעיף 1 של החוק, בסעיף 5 של החוק, יש את סעיף הפטור, וזה נוצר בשביל התתי"ם דהיינו שהשר יכול להורות שהורים של ילדים ונערים וכו' יהיו פטורים מן החובות המוטלות עליהם לפי סעיף 4.

ראש הממשלה בן גוריון, לא היה חרדי, יצחק גרינבוים גם לא היה חרדי, בממשלה היה שר חרדי אחד, הרב לוין, ובכל זאת התקבל החוק על שוויון מלא לארבעת הזרמים, מעמד של פטור לתלמודי תורה, כי בן גוריון התחייב על כך במסמך הסטטוס קבו והוא ידע שאצל החרדים יש מסירות נפש לנושא החינוך. לאחר מספר שנים, בתשי"ג, 1953, כאשר בוטלו הזרמים ונחקק חוק חינוך ממלכתי, שנתן פתרון למ"מ, ולממ"ד, נקבע בסעיף 11 של החוק המושג של מוכש"ר וע"י זה הוקם אז החנה"ע, והיום יש גם את מעיין החינוך, וכל הרשת העניפה והמגוון הגדול של בתי הספר המוכשרי"ם.

בשנים ההם, עוד חיו אלה שנתנו והתחייבו על מסמך הסטטוס קוו, וגם אלה שקבלו את מסמך ההתחייבות, חיו בשנים ההם.

היעלה על הדעת, שאלה אשר חוקקו אז, אלה שחברו אז את התקנות השונות, של רישום, פיקוח, ועוד, חשבו חס וחלילה לפגוע במוסדות החינוך החרדיים?

יש תקנות חינוך ממלכתי(סדרי הפיקוח) תשי"ז-1956, התקנות האלה עוסקות ובעיקר בהתנהלות שבין החינוך הממלכתי, לבין החינוך הממ"ד. יש בתקנות אלה סעיפים ברורים על העצמאות הפדגוגית הדתית שיש לחינוך הממ"ד, אם איני טועה, מילה אין שם בתקנים, על המוכש"ר ובוודאי שלא על הפטור.

מישהו יכול לחשוב, או לומר, שהעובדה שאין אזכור בתקנות אלה לחינוך החרדי, זה מכיוון שרצו לפגוע בעצמאות החינוכית החרדית? לא ולא, וזה למרות שבסעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי שמתייחס לחינוך המוכש"ר, כתוב שיש לשר את הסמכות לפקח עליהם.

המסקנה היא, אם אין אזכור בתקנות פיקוח משנת תשי"ז 1957 על המוכש"ר, זה משתי סיבות, אחת, מכיוון שהחלק היחסי של חינוך המוכש"ר במדינה, בימים ההם היה כה מזערי וזניח, עד כדי כך שהמשרד לא חשב ולא השקיע זמן כדי להתעסק עם המוכש"ר, והסיבה השניה היא, כפי שאמר בתשכ"ח 1968 שר החינוך דאז זלמן ארן, בעת שסיכם את הדיון בכנסת על קריאה ראשונה לחוקה פיקוח, וכך הוא אמר מעל דוכן הכנסת ואני מצטט,.. הוא הדין לגבי מוסדות החינוך העצמאי, החינוך העצמאי הוא חינוך מוכר הנמצא בפיקוח זה שנים, החוק חל גם עליו, אבל הסעיף המקנה לשר סמכות לפטור" כולו או מקצתו", הוא המאפשר לנו לומר: מכיון שהחינוך העצמאי מוכר על-ידי משרד החינוך, ויש עליו פיקוח, אין לנו צורך עתה להפעיל את החוק על כל פרטיו לגבי הרשת הזאת. סוף ציטוט.

ואם אני מזכיר את חוק הפיקוח-תשכ"ט 1969, יהיה מעניין אם אצטט את מה שאמר באותו דיון שר החינוך ארן לגבי השאלה, אם חוק הפיקוח חל על התתי"ם, מוסדות הפטור. וכך הוא אמר ואני מצטט:

נשאלתי מה דין החוק הזה לגבי חדרים ותלמודי תורה שעד עכשיו היו פטורים מפיקוח. בקשר לשאלה זו רצוני להסב את תשומת לבכם לסעיף 24, שנקרא "שמירת סמכויות וחיובים". שם כתוב: סמכויות לפי חוק זה אינן גורעות מסמכויות לפי חיקוק אחר, וקיום חיובים לפי חוק זה אינו משחרר מקיום חיובים לפי חיקוק אחר". מה יש בחיקוק אחר לגבי שאלה זו? בחוק לימוד חובה, תש"ט-1949, סעיף 5, כתוב: "השר רשאי להורות, בהוראה שתפורסם ברשומות, כי ההורים של ילדים ושל נערים, וכן הנערים עצמם הלומדים באופן סדיר במוסד-חינוך המתואר באותה הוראה, ואינו מוסד-חינוך מוכר, יהיו פטורים מן החובות המוטלים עליהם לפי סעיף 4, השר רשאי להורות, בהוראה כללית או מיוחדת, כי ההורים ונותן העבודה של ילד או של נער, וכן הנער עצמו, יהיו פטורים מן החובות המוטלות עליהם לפי סעיף 4".

אם נחוצה רביזיה בסעיף זה, אין היא קשורה כחוק הנדון אלא בחוק לימוד חובה. זה כתוב בחוק לימוד חובה. אנחנו, אלה שעיצבו את החוק, והמשפטנים אומרים, שמה שכתוב פה אינו מערער את החיובים הקיימים בחוק אחר, כאשר נדון בחוק לימוד חובה וברביזיה בו, יהיה מקום להכניס רביזיה גם באותה סוגיה שנקראת "פטור". סוף ציטוט.

ואם אין תקנות ספציפיות בתקנות הפיקוח, ביחס לעצמאות הפדגוגית של החינוך החרדי, האם ההיגיון לא מחייב את עובדי משרד החינוך, לתת לחינוך החרדי את העצמאות הפדגוגית המתבקשת, כפי שזה מעוגן בתקנות הפיקוח לתוכניות הפדגוגיות של הממ"ד.

מדוע מנצלים את המציאות של העדר תקנות, ולא מוצאים דרך של הסדרה, (המילה "הסדרה" היא פופולארית היום) הסדרת היחסים בין משרד החינוך, לבין מוסדות החינוך החרדי.

ויש שאלות שמתעוררות, ויש שאלות שיש עליהם דעות חלוקות, יש ויש, אבל אין, מה אין?
במסגרת ניגוד העניינים שחתמתי מתוקף היותי סגן שר, עם היועה"מ לממשלה, התחייבתי בין השאר שלא לעסוק ולפעול במשרד ובקרב העובדים של המשרד, בכל הקשור לעיר אלעד, אבל אין לי כל איסור לספר סיפור על ראש העיר אלעד, בני ר' ישראל פרוש.

כבר מספר שנים שיש לו רק טלפון כשר, זה אומר, שהוא לא מקבל s.m.s ולא מיילים, יש כאלה ניידים שהם בהכשר ועדת הרבנים, אבל הוא התנתק גם מזה, לפני מספר שנים, כי הוא חשש, שאם יהיה לו טלפון נייד לא כשר- זה כאשר היה סגן ראש עיר – לא יכניסו את בניו לתלמוד תורה, ואין לו אייפון.

למה אני מספר זאת, כי מנהלי המוסדות יודעים מה גודל הבעיה, אם להורים יש נייד לא כשר, גם עובדי משרד החינוך שמעו על הבעיה הזו, אבל אין מציאות כזו שאדם אשר הוא לא חלק מהאוכלוסייה, יידע ויבין לעומק, עד כמה אמיתי, זה האיסור שהוטל ע"י הרבנים על מנהלי המוסדות להכניס למוסד, ילדים שלהורים יש ניידים לא כשרים, ואם הם לא מבינים זאת לעומק, אין ולא יכול להיות להם כח שפיטה אמיתי בשאלות האלה, שמתעוררות.

ואני שואל ופונה, איך יכול להיות שלשכה משפטית, אשר אחוזים ניכרים משעות העבודה שלה, מוקדש לנושאים החרדיים, אין ולו אחד מהיועצים המשפטיים שם, אדם אחד חרדי שגדל מקרב האוכלוסייה החרדית.

ובמציאות הזו, שיש בכל זאת מחוז חרדי, נשאלת השאלה, איך אתם מנהלי המוסדות יכולים ליצוק את התוכן החיובי, כדי שמזה יתחולל שינוי של כיוון טוב, בקרב מקבלי ההחלטות במשרד החינוך.
אם על פיקוח, דיברתי כבר, שיש לדרוש את העצמאות הפדגוגית החינוכית שיש למחוללי הדרך החינוכית של הציבור החרדי, צריך גם שבמשרד יחשבו ויתעסקו בנושאים שהם לטובת ציבור זה.

וברשותכם, אתן מספר דוגמאות, ישבתי אתמול עם הרב גפני, על התוספות שנוספו למגזר החרדי לקראת אישור התקציב לשנים 2017 ו-2018, והוא מנה בפני גם את התוספת של 66 מלש"ח לקייטנות של הרשתות ומוסדות המוכש"ר, או הכספים לשעות תמרוץ, טיפוח ותגבור לימודי יהדות ועוד, ואני אומר לו, שים לב, כל הדברים האלה, במשרד החינוך למדו לצערי, מתקופת פירון, שאם אנחנו באופוזיציה אפשר לדלג על החרדים.

אולי גם זה התפקיד של המחוז החרדי, לעגן כחוק ולא יעבור, שכספים כאלה ואחרים, יהיו כדרישה של המשרד, שהמחוז החרדי ידרוש יבקש להקים את הצוות שיבדוק, תתי"ם פטור אמורים לקבל 55% , ממה הם ה-55%, אם המוכש"ר אמורים לקבל 75%, ממה הם מקבלים 75% ולא כדרישה קואליציונית, יש תוכנית חומש לבינוי כיתות, המחוז החרדי, צריך לדרוש, להדביק את הפער בחסר של כיתות, ולהיערך עם הנתונים האמיתיים על הצפי במספר הכיתות למגזר החרדי, בגלל הגידול המבורך, המחוז החרדי יכול לפעול שגם למוסדות הפטור יהיו את ההטבות שיש מחוק חינוך מיוחד.

המחוז החרדי יכול בדברים האלה לתרום לשיפור התנאים של מוסדות החינוך החרדי, אין למחוז החרדי מה לצפות שהציבור החרדי ישנה את דרך הלימוד, את סדר הלימוד וגם לא את התכנים, כי הן עם לבדד ישכון.