"שמו הולך לפניו אצל כל אנשי התורה", כתב על ראש הישיבה הגרש"י בורנשטיין זצ"ל מרן הגרא"מ שך זצוק"ל כבר בשנת תשמ"ו. אחר מיטתו של ראש ישיבת קריית מלך, אשר מלבד היותו גאון בתורה, היה גם גאון במידות

במוצאי השבת האחרונה, ליל י"ח אייר, ל"ג בעומר ה'תשע"ז, נסתלק מאיתנו הגאון הגדול רבי שמואל יעקב בורנשטיין זצוק"ל, ראש ישיבת קריית מלך, והוא בן 70 בפטירתו. בין תלמידיו היו שציינו את העובדה כי הוא נסתלק בהילולת הרשב"י, ר"ת ר'בי ש'מעון ב'ר י'וחאי, והוא גם ראשי התיבות של ר'בי ש'מואל י'עקב ב'ורנשטיין. ויהי לפלא.

רבי שמואל יעקב נולד בשנת תש״ו בירושלים, להוריו הרב יששכר דב ויהודית צביה (לבית לובין) בורנשטיין, משפחה חסידית ירושלמית. כבר מילדותו ניכר בהתמדתו המופלאה לצד כישרונותיו הברוכים, כשעד מהרה צפו לו רבותיו גדולות ונצורות בתחום התורני. למד בישיבת תפארת צבי ותקופה קצרה בכולל ברעננה.

מקיץ ה'תשכ"ב למד בישיבת חברון, שם התקרב לגאון רבי חיים סרנא שהחל אז להעביר שיעורים בישיבה. הם עבדו יחד על הדפסת כתבי אביו הרב יחזקאל סרנא. במקביל שמע מדי שבוע את שיעוריהם של ראשי ישיבת מיר הרב חיים שמואלביץ והרב נחום פרצוביץ. כבר בהיותו בישיבה התחילו להתאסף סביבו קבוצת בחורים, בהם הרב דוד כהן, לימים ראש ישיבת חברון.

לאחר נישואיו בחורף ה'תש"ל עם בתו של יוסף יהודה ליב קליינר, למד בישיבת מיר, הוא נחשב לאחד מתלמידיו המובהקים של הרב שמואלביץ ועסק בעריכת ספריו "שערי חיים". למד מפי הרב יצחק הוטנר בתקופת היותו ראש ישיבת בית התלמוד-גור אריה, והיה מקורב גם לרב חיים זייצ'יק.

היה ר"מ בישיבת "כנסת יהודה" בירושלים. לאחר מכן נסע לארצות הברית ושהה שם שלוש שנים. כשחזר מונה לר"מ בישיבת נחלת דוד בפתח תקווה. לאחר כשנתיים עבר להיות ר"מ בישיבת "תורת ירושלים-טורדא" ואחר כך מונה לראש ישיבת שערי ציון. לאחר חידוש ישיבת כנסת ישראל-חברון בשכונת גאולה בירושלים שימש שם כראש ישיבה עם הרב חיים סרנא במשך כעשרים שנה. תקופה קצרה לאחר שהוקמה ישיבת קריית מלך בבני ברק הוזמן לכהן כראש הישיבה, ובעקבות זאת עבר לגור בבני ברק.

כאמור בתחילת חורף תש"ל, בצעירותו, נישא לרעייתו הרבנית שרה רסיה לבית קליינר, נכדת הגאון רבי אברהם יצחק בלוך הי"ד, ראש ישיבת טלז. היא כיהנה כמחנכת בסמינר בית יעקב בירושלים לתלמידות אמריקאיות, ונפטרה בב' באייר תשע"ג ללא ילדים. בתמוז תשע"ג נישא הגרש״י בורנשטיין זצ״ל לרבנית רחל גפן, אלמנת הגאון רבי משה גפן זצ"ל מראשי ישיבת כנסת יצחק, שנהרג בתאונת רכבת בחדרה.

WhatsApp Image 2017-05-14 at 02.39.54

הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק ונשיא מוסדות 'מגדל אור', ספד לראש ישיבת "קרית מלך" הגאון רבי שמואל יעקב בורנשטיין זצ"ל, בפני תלמידי המוסדות, לפני ההדלקה המסורתית. "בימים אלו של ימי הספירה אנו מתאבלים על מות 24 תלמידי רבי עקיבא", פתח הגרי"ד גרוסמן, "וביום ל"ג בעומר זהו היום שבו פסקו מלמות, ולכן אנו חוגגים ביום זה ולא נוהגים בו מנהגי אבלות".

"חז"ל גילו לנו סיבה נוספת", המשיך הגרי"ד, "כי לאחר האבל הכבד בהסתלקותם של התלמידים אזר רבי עקיבא כגבר חלציו והחל מחדש ללמד תורה חמישה תלמידים נבחרים וביניהם רשב"י, וזו השמחה ביום הזה, כשיודעים כי לא תשכח התורה מישראל, ורשב"י היה הבשורה של אותו דור".

הרב גרוסמן המשיך ואמר כי "כמה כואב להיווכח כי דווקא ביום גדול זה שפסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, נלקח לבית עולמו מי שהיה בדורנו מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, הגאון הגדול רבי שמואל יעקב בורנשטיין זצ"ל, ראש ישיבת קרית מלך שהרביץ תורה כיובל שנים בפני מאות ואלפי תלמידים.

"ורבי שמואל יעקב זצ"ל שיבר טבעו כל ימי חייו, הקדיש עצמו במסירות לטעת בלב תלמידיו תורה ויראת שמים, והכול בדרכו של רבי עקיבא שלימד את הכלל הגדול בתורה 'ואהבת לרעך כמוך', לא להחזיק את התורה אצלך אלא להשפיע על הסובבים שלך. רבי שמואל יעקב לא הותיר בנים ביולוגיים בעולם הזה", סיים הגרי"ד את הספדו, "אבל אלפי תלמידיו הם בניו ותורתו מגן לנו היא מאירת עינינו הוא ימליץ טוב בעדנו להיוושע בתשועת עולמים".

ואכן, כפי שהיטיב להגדיר הגרי"ד גרוסמן, כך גם מעידים אלפי תלמידיו. "ראש הישיבה דאג לכל אחד ואחד מאיתנו, החל מהלמדנים הכי גדולים בישיבה וכלה בבחור הכי שגרתי, כאילו היינו בניו. את כל כוחו ומרצו השקיע הגרש"י בבניו – תלמידיו, ולהחדיר בהם תורה ויראת שמיים, לצד רגש רב בתפילה ודאגה גם בפרטים גשמיים".

תלמידו, ירח טוקר, דוברו של יו"ר וועדת הכספים ח"כ משה גפני סיפר השבוע, כי "באחת השנים ראש הישיבה התמוטט באמצע התפילה כחזן, וחטף התקף לב. יחד עם תלמידים נוספים טיפלתי בו, העברנו אותו לבית החולים ונותרנו לצדו. הדבר היחיד שהעסיק אותו זמן רב היה כיצד יגמול לי על עזרתי, הוא שאל בחורים והתעניין אצל אברכים בישיבה, מהו הדבר שישמח את ליבי.

"עד כמה שאמרתי לו שאין צורך, והיה זה הכבוד והזכות שלי לעזור לו במעט, הוא התעקש וחיפש כל דרך לגמול לי. כשהתחתנתי, ביקשתי שיגיע לסדר עבורי חופה וקידושין, והוא, סיפר לי שישהה בארה"ב באותו תאריך, אך יקצר את ביקורו כדי לשוב לחתונתי. התעקשתי שאין צורך, אך לא היה מקום לוויכוח, הוא אכן קיצר את הביקור והגיע הישר משדה התעופה לחתונתי.

"הוא נשאר בחתונה שלי כמעט עד הסוף. לא כי למדתי ממנו כל כך הרבה בשיעורים. אלא כי הרגיש הכרת הטוב על עזרתי. כשהגעתי לנחם אותו על פטירתה של הרבנית רסיה ע"ה, היו בסלון עשרות רבנים ותלמידים מופלגים, כשראה אותי – קרא לעברי "ירחמיאל, זכרתי לך חסד נעורייך"… אני? ראש הישיבה זוכר לי חסד נעורים? על מה? הבושה הייתה רבה, אבל אני למדתי הכרת הטוב מהי, כמה שאבתי ממנו אהבת ישראל ואכפתיות לכל בחור ובחור". סיפור קטן המדגים את גאונותו במידות לצד גאונותו בלימוד.

לא נצליח לתאר את ראש הישיבה זצ"ל ביריעה הקצרה העומדת לרשותינו. עיון בסדרת ספריו "זאת ליעקב", תיטיב להציב בפנינו דוגמה חיה מתוך עומק עיונו ותורתו הבהירה. בספר הראשון בסדרה, על מסכת גיטין, שיצא לאור בשנת תשמ"ו, כתב ראש הישיבה הגרא"מ שך זצוק"ל הסכמה נלהבת:

"הנה כל הדברים שאני אכתוב כאן הוא מיותר לגמרי, כי לא באתי להעיד על מה שידוע ומפורסם, וששמו הולך לפניו אצל כל אנשי התורה ובתוך כל הישיבות, מדברים ברגשי כבוד על הרב הגאון המפורסם, בקי בחדרי תורה ומחדש גדול, והמשקה מתורתו לעדרים, מוהר"ר שמואל יעקב בורנשטיין שליט"א, ומה עלי להוסיף ולבוא בהסכמה על מה שהגיש לפני ספר אשר בשמו ייקרא זאת ליעקב, אשר שבחוהו רבים, ואני לחולשת ראייתי וטרדותי המרובים, לא קל עלי להתרכז בעיון הדק היטיב, ורק בשטחיות שראיתי – ראיתי דברים נכוחים וישרים בהבנה ובהעמקה, ואין צריך לדידי ולעדותי, כי כל המסתכל בו יראה בעצמו ויוכח לדעת כי ספר חשוב הוא".

בנוסף לגדלותו האמורה בתורה ובמידות, מתארים תלמידיו את הרגש העמוק בו ניחן. כל אחד מאלפי התלמידים שהתחנכו אצל הגרש"י יתארו את אווירת ימי חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, וימי ראש השנה אצל ראש הישיבה, כימים של התעלות רוחנית, התעוררות בערגה וכיסופים, בעיקר בעת אשר היה ניגש לפני העמוד לחלות ולהתחנן פני שוכן מרומים.

מתארים תלמידיו, כי מידי שנה, כאשר היה מגיע למילים "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, פורץ היה ראש הישיבה בבכי מר, כאשר הרבנית אף היא ממקומה בעזרת הנשים, עונה לעומתו בבכי משלה, על הכאב שלא זכו לילדים משלהם. הכאב הזה קרע לא רק את שערי שמים אלא את קירות ליבם של כל התלמידים כולם, והחדיר בהם לכל חייהם מהי עוצמתה של התפילה. תלמידיו היו בניו.