הניה גולדברג היא פסיכותרפיסטית לענייני משפחה ושידוכים • מידי שבוע נעלה כאן מאמר פרי עטה • אתן מוזמנות להגיב, לשאול ולהתייעץ • מענה יינתן באכסניה זו

קשר הורי, הוא השקעה מניבה מאד בחינוך הילד ובעיצוב אישיותו, כך שכשהוא יגדל, הוא יוכל להשתמש בקשר הזה בצורה עצמאית כדי לבנות את השידוך של עצמו.

יש קורלציה מוכחת בין קשר הורה – ילד, ובין המסוגלות של הילד להשתדך. בנושא הזה אין הבדל בין המגזרים בציבוריות החרדית. ההבדל הגדול הוא בין הקשר ההורי במשפחה א' למשפחה ב'. במקום שרואים את הילד ונותנים לו מקום, הילד לומד לתת מקום לעצמו ולאחר. אם מדלגים עליו, גם הוא עלול לדלג על אחרים. ואולי גם לדלג על עצמו.

בת 23 בשידוכים, חששה להתארס, הסיבה שהיא נתנה: הבחור יגיע אליהם הביתה ויחשוב שהם משפחה חסרת ערך. כתוצאה, היא מצאה דרך להוריד כל שידוך שעלה. גם שידוכים מתאימים וראויים שחבל להפסיד אותם.

בברור יותר מעמיק, התברר שהבעיה היתה לא בדיוק שהבחור יחשוב שהמשפחה חסרת ערך, אלא שהוא יחשוב שהיא עצמה חסרת ערך כשבמציאות היה לה ערך רב.

התברר שלאורך שנים, כל פרוש לפרשת שבוע שהיא הביאה הביתה מבית הספר, היא קבלה עליו ביקורת כמו "זה כל מה שהיה למורה להגיד? חשבתי שהרמה אצלכם יותר גבוהה". עד שהיא גדלה ובשלב מסויים, היא חדלה לספר.

האם יש זיקה בין היחס לדבריה בבית לבין החשש שהיא תתגלה כחסרת ערך? קרוב לוודאי שסגנון המחשבה הזה, נבנה אצלה במשך שנים, ולא רק בעקבות המשוב לסיפורי הפרשה שהיא הביאה מבית הספר.

מה שחשוב לציין כאן, שהקשר ההורי עם הילד, בלי ספק עלול להשליך על המסוגלות שלו להקים בית.

השאלה הגדולה היא מה עושים כשילד הגיע לשידוכים ולא נראה שהוא משתף פעולה? האם לכפות עליו לישר קו? האם יספיק לשוחח אתו והכל יסתדר? אולי לבקש עזרה מבחוץ? אתן מוזמנות לכתוב את דעתכן.

בשעה טובה, מדור חדש קם. אתן מוזמנות לשלוח לכאן שאלות שמציקות לכן בענייני שידוכים. שאלה שמתאימה לציבור הרחב, תקבל מענה, כאן במדור עזרת נשים, שאלות אחרות תופנינה ישירות. נא כתבי להניה גולדברג, פסיכותרפיסטית לענייני משפחה ושידוכים, בנות – הורים –זוגות, טיפול אישי, קבוצתי והרצאות [email protected]