בכירי הציבור הדתי לאומי מתגוננים: "תקפנו והזהרנו את בנט שלא יעשה את הצעד". מה לעשות שהטון של אותן 'אזהרות' היה מינורי מאד. זה לא דומה, למשל, להתקפות על נתניהו בעידן ההקפאה | טור מושחז שפורסם השבוע ב"המודיע".

מה פשר הקריאה הזו להחרים את מוצרי ההתנחלויות?

את השאלה שאל אותי, ביום בו פורסמה הכתבה ב'המודיע', אדם העונה לשם יוסי דגן. דגן, צעיר כריזמטי מוכשר המשמש כעוזרו של יו"ר המועצה המקומית שומרון גרשון מסיקה, הפך לשם דבר בשנים האחרונות בשטחים שמעבר לקו הירוק, וגם בשטחים ש'בתוך הקו'. הוא, יחד עם מסיקה, הצליחו לחולל מהפך בהתייחסות לשטחי יש"ע והשומרון כפי שלא עשה איש מלפניהם. לצד ההשקעה חסרת תקדים בישובים עצמם (ואפשר לאחל לכל ישוב שיזכה לראש עיר דוגמת מסיקה) הם פועלים במלוא המרץ להחדרת ההתנחלויות לתודעה הציבורית כשלשם כך הם יוזמים סיורים מאורגנים לאנשי שמאל, עיתונאים בכירים וגם עד לא מכבר לציבור החרדי. במקביל הם מנהלים מאבק עיקש – שקוצר הצלחות מפתיעות – בתוככי האיחוד האירופי. בזירה שבעבר היתה נחלתם הרשמית כמעט של אנשי השמאל הם פעילים כיום באופן קבוע וגם זוכים להישגים קטנים אך מהותיים. את השיחה המדוברת, למשל, ערך דגן מבית הנבחרים בגרמניה, וזה כמה ימים לאחר שנשא נאום מוצלח במיוחד בפני חברי הפרלמנט השבדי.

קרא עוד:

[postim]

אך כאשר הצמד חוזר עטור ניצחון לארץ, הם מגלים לפתע ארץ שונה מזו שהם עזבו אותה. הציבור החרדי מפנה להם גו ולא מסתיר את כעסו על הצעדים האחרונים שבהם נקטו אלו שנתפסים כמנהיגי הציבור הד"לי. אם לא די בכך, סיור שביקש דגן לארגן רק בימים האחרונים ואשר היה מיועד לציבור החרדי, בוטל ברגע האחרון מחוסר ביקוש. ואם היה חסר עוד משהו, היה זה המאמר ב'המודיע' שהזהיר מפני השלכותיו של החרם שהכריז בנט על הציבור החרדי.

"מה קרה לכם", שואל דגן, "אז בנט השאיר את מפלגות החרדיות מחוץ לקואליציה, בשביל זה להצטרף לאוייבי ישראל ולהחרים את מוצרי ההתנחלויות? מה אשם היינן מהר ברכה במהלכיו של בנט שאותו הוא לא מכיר ובו הוא לא תמך ועמו הוא לא הזדהה ולא מזדהה?"

לקח לו זמן להבין, לדגן, שאיש לא איים להחרים כל תוצרת של ייצרנים תמימים שכל חטאם הוא שהם מתגוררים בהתנחלויות, כפי שאיש לא הצהיר כי נציגנו יתמכו בכל יוזמה מדינית שתביא לעקירת ישובים. אבל ברור שדבר נפל בישראל. צעדיו האחרונים והבלתי הפיכים של יו"ר 'הבית היהודי' (איזו אירוניה) גרמו לנזק בלתי ניתן להערכה לציבור המתיישבים. ציבור ענק שעד כה נחשב לעורף המושבע של תושבי ההתנחלויות, רואה בעקבות ה'ברית' שהוקמה עם שונא החרדים לפיד את חובשי הכיפות הסרוגות כציבור שקם עליו לכלותו, והיחס אליו יהיה ככזה. הסכין שננעצה בליבן של הישיבות הקדושות לא השאירה איש מקרב הציבור החרדי שווה נפש. ולא, זה ממש לא עניין של קואליציה ופוליטיקה. זו הטרמינולוגיה, השמחה לאיד שנשקפת מעיניהם של הבנטים לאחר שהצליחו 'להשאיר בחוץ' את עולם התורה. כזאת לא היה ועל כך לא ניתן לסלוח.

"אז מה אתה חושב", הוא ממשיך ושואל, "שאנו עיוורים? שאנו מסכימים עם צעדיו של בנט?" שתבין, הוא ממשיך. "נפתלי בנט נתפס אצלנו היום כאוייב ההתנחלויות. הוא, מיליונר מנותק ומדושן ממרכז הארץ, אינו חושב לרגע על טובתם של המתיישבים, ואנו יודעים שממנו תצא הרעה כשאפשר כבר כעת לספור את השעון לאחור. בנט, אורי אורבך ועוד כמה מחברי הסיעה, כלל לא דוגלים בהתיישבות. אנו גם יוצאים נגדם בכל תוקף, אז למה להעניש אותנו?".

אתם יוצאים נגדו? היכן? מצטער, אבל לא נתקלתי בכל פרסום שבו אתם יוצאים נגד מהלכיו של בנט.

אבל דגן בשלו. היו פרסומים. המועצה האיזורית שומרון פרסמה הודעה לעיתונות שבה היא "קוראת לבית היהודי לפעול למען הכנסת הסיעות החרדיות לקואליציה". יתרה מזאת, במועצה גם "תקפו את צעדו של בנט וקבעו כי הברית עם לפיד מנוגדת לאינטרסים של ההתיישבות". ומה אתה חושב, ממשיך דגן, שזה עובר בשקט? גם כך אנו יודעים שבנט, איש נוקם ונוטר, לא יסלח לנו. גם כך אנו מודעים לכך שבנט (להזכירכם, עד לפני פחות משנתיים – יו"ר מועצת יש"ע) יחתוך תקציבים לישובים והוא יעשה לנו את המוות היכן שהוא רק יוכל, וזאת בשל המאבק העיקש שאנו מנהלים נגדו. אבל אין לנו בעיה עם זה, קיבלנו החלטה שאנו מוכנים להיכנס לעימות גם במחיר של הפסד תקציבים שחיוניים לנו כמו אוויר לנשימה. ומה אנו מקבלים בתמורה מהציבור החרדי? איומים על החרמה…

ובכלל, על מה נתקוף אותו כעת, את בנט? על פגיעה בישיבות? הוא עוד לא פגע, הוא גם מצהיר שישמור על הישיבות… למה שנצא נגדו כעת בחרב ובחנית, בעיתונים ובמכתבים? ניתן לאיש זמן להוכיח את עצמו, וכאשר נגלה כי הוא אכן פועל נגד הישיבות והציבור החרדי מעבר למילים – נצא נגדו בגלוי. כעת, אנו מעדיפים לפעול 'על אש נמוכה'.

דברים של טעם, ללא ספק.

אז אתה יכול להירגע, עניתי לו, איש לא יחרים ובודאי שהציבור החרדי לא יפגע בפרנסתם של יגעי כפיים שכל חטאם הוא שהם משתייכים למחנה שתמך בבנט (מרבית הקולות בישובים בשומרון, אגב, היו למפלגת הבית היהודי). והמקסימום שאפשר לומר הוא שהציבור החרדי שעד כה סימפט את אותה תוצרת בשל האהדה שהוא חש לייצרנים – ישנה את יחסו כשבהחלט יהיה לכך משקל. שכן, אם לפגוע בציבור הדל"י, יש בהחלט דרכים אחרות. אפשר למשל לקבל החלטה לפיה בבחירות המוניציפליות הקרובות בכל מקום שבו יתמודד מועמד דל"י הוא יגלה נגדו בלוק חוסם של אגודה וש"ס שידאגו להשאירו בחוץ. לא חסרים דרכים, אבל שדבר אחד יהיה ברור: ב'קריאות' המעודנות שאותן מנפיקה המועצה האזורית שומרון והאיומים המינוריים שמופנים כלפי בנט, אינכם יוצאים ולו ידי חובת מחאה, גם לא לפרוטוקול. מועצת יש"ע כבר הוכיחה שכאשר היא רק רוצה, היא יודעת לעלות על בריקדות. רבין לא ישן בלילות לאחר שצעירי המחנה הלאומי קדחו באוזניו יום אחר יום, לילה אחר לילה, ומי מדבר כאשר נתניהו רק העלה בדעתו להקפיא את הבניה. מה לא עשו לו המתיישבים. הם הפכו אותו במחי יד לשמאלן, לאוייב ההתיישבות, ל'גרוע שבראשי ממשלות הימין'. הם הפעילו נגדו טרור אידיאולוגי בעוצמה כזו, עד שגם כאשר הבג"ץ קבע כי יש להחריב את בתי גבעת האולפנה שנבנו על קרקע ערבית, קיבל נתניהו את ההחלטה ההזויה להשקיע מאות מיליוני שקלים בניסור הבתים והעתקתם.

אך כאשר בנט מפלס את הדרך לאוייב ההתיישבות לפיד (שלרגע לא הצניע את דעותיו נגד ההתנחלויות, גם אם הוא 'מקבל בלית ברירה' את מעמדם של גושי ההתיישבות) והוא נלחם בכל כוחו ומרצו כשהוא מגייס כל טריק אפשרי כדי לרפד עבורו עמדת כח שממנה יוכל להגשים את משנתו המדינית, החברתית וכמובן הדתית – פתאום הם בוררים במילים. פתאום נשמעים טיעונים בנוסח "זה לא הזמן להחריף את הטון"…

דגן וחבריו יכולים איפוא להירגע. לא נחרים, לא נפגע, לא נשסה ציבור בציבור, אין זו דרכנו. וכן, בניגוד להצהרות מתלהמות אחרות, עדיין באפשרותם לסמוך על נציגנו שהם לא יערבו את תחושותיהם האישיות, וכאשר תעמוד על הפרק הצבעה הנוגעת לעתידם של תושבי הישובים שמעבר לקו הירוק – תיבחן ההצעה לגופה, כשגדולי ישראל שליט"א הם אלו שיורו להם האם לתמוך בה אם לאו. ודאי שלא נשמח לאידם של תושבי הגבעות בשומרון ובגב הר חברון, כאשר במהלך החודשים הקרובים הם יתבקשו לפנות את הקראוונים שהוצבו שם בלי אישור ובניגוד להוראות הדרג המדיני והבטחוני.

אבל מה שאפשר לומר כבר כעת בוודאות ליוסי דגן ולחבריו הוא דבר אחד: באותם ימים, או נכון יותר באותם הלילות, כאשר הם יתרוצצו טרופי נשימה מגבעה לגבעה כשהם מבקשים לחסום בגופם את הדחפורים שיבואו לעקור את המבנים הבלתי חוקיים (אל דאגה, לפיד כבר הבהיר שהוא נגד ה'השתלטות הבלתי חוקית'. חברי 'יש עתיד' יהיו הראשונים לתמוך בהצעות להרס המאחזים, אם הם לא יהיו אלו שיגישו וידרבנו במו ידיהם את ההצעות הללו), אז נגלה פתאום כי הם יודעים לצעוק היטב, אוהו לצעוק. כפי שהם יודעים היטב.

זה אמנם כבר לא יעזור, אבל פתאום נגלה הפגנות של תושבי ההתנחלויות ליד ביתו של בנט ברעננה. פתאום נגלה כתבות צולבות נגדו בכל ערוץ. פתאום ראשיהם לא יבררו במילים כאשר הם יתקפו אותו – כפי שהם יודעים היטב לעשות – בחריפות, בבוטות, ובטיווח ישיר בין העיניים, בלי רחמים.

אז זה כבר לא יעזור, גם אם הם יצליחו לגרום לבנק ולחבריו לעזוב בלית ברירה את הממשלה, ההחלטות ההרסניות לעתיד ההתיישבות כבר יעברו, בתמיכתם – מבחוץ או מבפנים – של אנשי 'העבודה' שכבר הצהירו כי יתמכו בכל יוזמה כזו. ואז, אז הם יוכלו רק להתחרט על כך שהם לא החריפו את הטון בשעה שעוד ניתן היה לשנות, כאשר הצעקה עוד יכלה להועיל ולעצור את הקמתה של ממשלת העיוועים שאותה כונן, טיפח והקים לא אחר מאשר חובש הכיפה הסרוגה, נפתלי בנט.

אך אז כבר יהיה מאוחר מכדי לתקן. את הנעשה כבר לא יהיה ניתן להשיב.