הרב משה גרילק בטור נוקב אודות תקיפת מרן הגריא"ל שטיינמן • ציטוט: "אין יחיד חוטא! הרבים הם שיוצרים את הבסיס לחטאו של היחיד! קיימת אחריות קולקטיבית של 'ישראל ערבים זה בזה', והיא אל''ף בי''ת בהשקפת התורה על הקשר הסמוי המאחד את כל חלקי העם למקשה אחת בה כל אחד אחראי לכולם".

בחלום השחור ביותר לא העלינו זאת על דעתינו. איש לא חשב שהחורבן הפנימי אצלנו יעמיק עוד יותר. שבירת כל המוסכמות, פריצת כל הגדרים התורניים והאנושיים שנפרצו ביום רביעי לפנות בוקר, מהווים תמרור אזהרה בוהק. מלבד חילול השם,  המחייב 'לעשות חושבים'. לערוך חשבון נפש עמוק, יסודי, אמתי ואכזרי במסקנותיו.

ברור לנו שאותו מטורף שפרץ לביתו של מרן הגראי"ל שליט"א, ועשה את מה שעשה, יוצג על ידי אויביו של מרן הגראי"ל (כן, אויביו ממש מעבר לוויכוח הנוקב על דרכי ההנהגה) כתמהוני חסר דעת שפעל על דעת עצמו. בוודאי יטענו להגנתם האם "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?" בוודאי יאמרו שהוא לא מייצג את ציבור מצביעי 'עץ'.

ואני מסכים איתם, חלילה לנו לחשוב שבני תורה אלו תעלה על דעתם התנהגות פשעת שכזו. ואכן נכון הוא. ובכל זאת, הוא אינו מטורף חולה נפש וכדומה. הוא אדם מוסת. ופרט זה הוא שיוצר את ההבדל הגדול.

♦   ♦   ♦

בספר יהושע מופיעה פרשת עכן. פרשה קטנה שתוכל להבהיר לנו גם את מעשה הנבלה שקרה באשמורת בוקרו של יום רביעי, והסיג אחורנית את כל הציבור החרדי, במיוחד את הפלג הקרוי 'ליטאי'.

וכך נאמר בפרשה:

"וימעלו בני ישראל מעל בחרם ויקח עכן בן כרמי זן זבדי בן זרח למטה יהודה מן החרם ויחר אף השם בבני ישראל". (יהושע ז, א").

לאחר ששלושים ושישה מחייליו של יהושע נפלו בקרב על העיר עי, נפל יהושע על פניו בתפילה להקב"ה, ותשובת הבורא הייתה: "ויאמר השם אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך, חטא ישראל וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כיחשו וגם שמו בכליהם וגו'". (שם י, יא).

ואתה עומד ותמה: איש אחד, עכן שמו, נטל בסתר מחרם יריחו. איש לא ידע על כך. ואף האלוקים לא גילה מיהו האיש, ויהושע היה חייב להפיל גורל כדי לגלות את עכן. ובכן, ישאל נא השואל: מדוע אפוא מאשים הקב"ה פעמיים את כל עם ישראל בפשעו של היחיד שעשה בסתר את מעשיו? איך פותח הפסוק במילים: "וימעלו בני ישראל מעל בהשם", כשבהמשך הפסוק מסופר על היחיד שלקח מן החרם? האין כאן סתירה מניה וביה?

אומרים המפרשים: לא! אין כאן כל סתירה! כאן בא לידי ביטוי המושג הברור: שאין יחיד חוטא. אם האווירה הציבורי הכלית הייתה בלב כל ישראל נגד לעבור על החרם ועצם המחשבה ליהנות מחרם יריחו הייתה מעבירה צמרמורת ועצם המחשבה הייתה מזעזעת כל לב בעם ישראל, לא ייתכן שבשוליים היה מאן דהוא מעז לעבור על החרם בפועל. הפסוק מגלה לנו שאמנם  איש לא חשב לעבור על  החרם, אבל היות שלבם של בני ישראל לא בער באש קודש לשמוע בקול השם – נולדה האפשרות ליחיד, בשולי החברה, לפשוע בפועל, וכדי שבני ישראל לא יאמרו: "טוב, נו באמת זה  רק אחד תימהוני בשוליים. מה אנו אשמים?, מדגיש הפסוק ומזהיר: "וימעלו בני י שראל מעל בהשם".

♦   ♦   ♦

אין יחיד חוטא! הרבים הם שיוצרים את הבסיס לחטאו של היחיד!

קיימת אחריות קולקטיבית של 'ישראל ערבים זה בזה', והיא אל"ף בי"ת בהשקפת התורה על הקשר הסמוי המאחד את  כל חלקי העם  למקשה אחת בה כל אחד אחראי לכולם.

♦   ♦   ♦

ביום רביעי עם שחר קרה פשע איום ונורא. אולי הוא פרי הסתה מתמשכת שבה הסיתו צעירים וגם מבוגרים להאמין כל דבר רע על מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א, הטיחו בו  כל חטא אפשרי. המסיתים הצליחו לשתול עלילה נבזית בלב חלק מציבור בני תורה, כאילו כל חלומו של הגראי"ל הוא לגייס את כל בחורי הישיבה לצבא, את הבנות לשרות לאומי וללמד את כולם ליב"ה במקום מסכת בבא קמא ובבא מציעא עפ"ל. הם העלילו כי הוא פשרן כי הוא ימכור את התורה כולה. השקר הזה מתבסס על כך שדעתו כיצד לטפל בנושא הגיוס שונה מגישתו של הגאון הגדול רבי שמואל אויערבך שליט"א ומכאן הידרדרה לטפול עליו עלילה נבזית זו.  וש'שיקרא דעל – על'. לצערי ידעו להביא לפתחי את ערימת הפשקווילים והחוברות בהם טרחו הטורחים להוכיח את אפסיותו של האיש. דברים שאסור לחזור עליהם.

ומעשי שטן הצליחו מעלה מן המשוער.

♦   ♦   ♦

פגשתי צעירים, לא אחד ולא שנים, המשוכנעים בכל לבם שמרן הגראי"ל ומרן הגר"ח סטו מדרך התורה (עפרא לפומיה. אבל למרבה דאבון הלב כך הרהיבו עוז בפיהם לומר בפירוש!) לא הצלחתי לשכנע אותם שאין הם יודעים על מה הם שחים כלל. שמרן אינו ישן בלילה בגלל  גזירת הגיוס, שהוא אומר תהילים כל היום לביטול הגזרה, שהוא דרש מתלמידי ישיבתו 'אורחות תורה' ומשאר לומדי תורה הגביר חיילים בלימודה כדי לבטל את רוע הגזירה שהיא שמיימית. שבניגוד לישיבה אחרת שסגרה את שעריה בשבוע הבחירות כדי שהבחורים יתגייסו למלחמה נגד מרן הגראי"ל הוא דווקא דרש להוסיף שעות לימוד. אבל כלום לא הועיל. דיברתי כמו אל אוטיסטים והם מסתכליים עלי במבט מלא רחמים   כאומרים: "מה אתה יודע מה היה אז? מה אתה מבין מה היום?" כאילו השבוע הגעתי מהמאדים ולא בתוך עמי אנוכי יושב.

זהו פרי הסתה המסוגל להביא לידי כך שעכן אחד ייקח את הגורל לידיים וילך "לקדש שם שמים" וילך להכות את מרן שליט"א. אי אפשר אפילו לחזור על המילים הללו מבלי לחוש רטט  בכל הגוף…

♦   ♦   ♦

רבותי, למרות מסכת הקללות והביזיונות ששמעו ללא הרף נגד הגראי"ל שליט"א, חס וחלילה להאשים את קהל מצביעי 'עץ' בפשע הנורא הזה. למרות המחלוקת, למרות דברי הבלע והשקרים שהזינו אותם  – חלילה וחס לחשוב כך.

אולם, ישנו אחד שלא יוכל להתחמק מן האחריות לפשע הנתעב: איש אחד שהפך  למשימת חייו להכפיש את שמו של מרן הגראי"ל שטיינמן  שליט"א עד עפר.  במשך שנים הוא מוביל קמפיין בצורות שונות  ובאופנים מגוונים גדול הדור. בשנה האחרונה התעלה מעל עצמו וכתב ועמד מאחורי כתיבת פשקווילים וחוברות, שלא ידוע מן ההיסטוריה של מאבקים בין גדולי ישראל, שאי פעם ירדו לשפל כזה. הוא היה ממוקד מטרה בצורה שלא תיאמן, לגרום לכך שהציבור ישפיל אדם זה. את האיש המורם מעם שרוב עולם התורה בעולם נשמע לו.  את האיש שהוא תל תלפיות לרבים רבים בתוכנו, הגדול שמרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שלח להתייעץ איתו ורק איתו.

יטען כל אדם כלפיו מה שהוא רוצה, אבל עליו לזכור שמרן הגראי"ל היה כל ימיו מוקדש ללימוד התורה וללמדה, בטהרה ובקדושה. אולם המסית לא היה עלבון אחד עלילה כלשהי שקרים למכביר   אף זיופי מכתבים ועוד והכול, כדי לפגוע בו. התחכום שלו עצום. אין דומה לו בכישרונו להרע.

דוגמה קטנה: מרן הגראי"ל  שטיינמן נסע עם כ"ק מרן האדמו"ר מגור שליט"א למסע חיזוק היהדות בגולה. דווקא בימי המסע מצא לו הלה לפרסם ביתד נאמן קטע מדבריו של מרן הגרא"מ ש"ך זצ"ל  שלא נוסע לחו"ל מפני החשש לכבוד שיעניקו לו שם. הייתה זו עקיצה מרומזת שנועדה להשפילו. אבל בעיקר הוא האחראי ישירות לאווירה שנוצרה כאילו  מתכוון הגראי"ל, שכונה באחד מכתבי הפלסתר שלו כ"משכיל", למכור את כל עולם התורה.

ועתה נוסף על כך שאפשר להאשימו בכך שדבריו היו עלולים להביא גם לניסיון רצח, הרי שלפחות על פי פרשת עכן, אנחנו יודעים שהוא אחראי, אנחנו יודעים שהאחריות של  המבצע בפועל בסוף השרשרת של ההשפעה אינה  גורעת כהוא  זה מחטאו של ראש הפירמידה שפעיל מכניזם זה. כך עולה כאמור מן הפרשה.

אין  ברירה, לאור  מה שקרה ביום רביעי בבוקר חייבים לדבר בגלוי, להפנות את האצבע המאשימה כלפי מי שאשם.

♦   ♦   ♦

גילוי נאות. אני הייתי העורך הראשון  של "יתד נאמן". לפני שנתיים הותקפתי בגסות על ידי אותו איש ביתד במאמר מכפיש רצוף שקרים מתחילה ועד הסוף. הראיתי את המאמר לת"ח גדולים וגם לחברי הוועדה הרוחנית של יתד באותם ימים, והם הזדעזעו  בכנות.

לא משום כך אני מזכיר פרט  זה, אלא כי בזמן האחרון, אחת הטענות של כל מיני תועמלנים היא שדעתו של מרן הגרא"ם ש"ך זצ"ל הייתה שעל העיתון להיות תוקפני מיליטנטי ממש ברוח העורך שבא אחרי, שתקף על ימין ועל שמאל. ובכן, מעיד אני עלי שמים וארץ שכאשר נכנסנו לחדרו של הרב ש"ך זצ"ל כדי שילמדנו הלכות הוצאת עיתון, זכינו למספר שיחות מאלפות מענגות שם לימדונו כמה כללים לגבי צורת העיתון בו הוא חפץ. את מי לשתף בכתיבה ואיך להעביר מסרים של ההשקפה הטהורה. ואני זוכר משפט אחד שחזר עליו מספר פעמים באותה שיחה, בו דרש מאיתנו לכתוב בתקיפות ובבהירות. אך עם זאת חזר מספר פעמים על המילים הבאות: "קיינעם ניט באפאלן, נאר זאגען אונזערע שיטה" תרגום: לא לתקוף איש, רק להשמיע  את השיטה שלנו.

♦   ♦   ♦

באמתחתנו יש יותר מסיפור אחד כיצד "יורשי" בעריכת יתד דאג ללא הרף לתקוף אישית כל מי שזז אבל לא לפי חלילו. כי תשוקה זו טבועה באופיו. והוא, במלחמתו האחרונה, הידרדר לשפל חסר תקדים, עד כי קם אברך, אחד המוסתים, הניזון משקריו ועלילותיו, ועשה מעשה שפל ונבלה נעשתה בישראל.

 ומן השמים ירחמו עלינו, על כולנו, על כל בית ישראל.